אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן יא

סימן י

בע"ה אור ליום ב' לס' יתרו תער"ד לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הה"ג מו"ה משה סופר נ"י דומ"צ בק"ק ערלוי יצ"ו. והנה ע"ד המצאה חדשה אשר ע"י איזה מאשין שמחמם הביצים ובמעט ימים יולידו האפרוחים חיים רק שאין מאריכין ימים רק עד ג' חדשים אם מותרין באכיל' ע"י שחיטה ובדיקה וכת"ה הביא מחלוקת האחרונים בזה כי בת' אמרי יושר מן האוסרים ובת' מהרש"ם מן המתירין וס' א"י אין תח"י לעיין בו, והנה הגאון מהרש"ם בא בכחא דהיתרא שכל עצמו אינו רק דין מסוכנת דשריא רחמנא, ולענ"ד יש להעיר בדבר חדש לפימ"ש הרמב"ן והרשב"א בגמ' נדה דף כ"ג בושטו אטום ונקוב וגופו אטום דנראה שם דתליא באם טריפה חי' או אינה חי' ולמ"ד טריפה אינה חי' אין אמ' טמאה לידה והרבה להקשות ע"ד דהא אפי' ליד' נפל אמו טמאה לידה וא"ת משום דמתחילה הי' ראויי' לבריית נשמה דילמא ה"נ מתחילה הי' ראוי' לבריית נשמה ועיי"ש דמשמע מדבריהם דהכל תליא אם הי' ראוי' לבריית נשמה ותחילת היצירה ע"י מום וטריפות שבו ועיין בת' מרן חת"ס סי' נ"ב ח' יו"ד ות' מהרי"א סי' רנ"ב באורך. והנה ראיתי בדרכי תשובה שהביא בשם סדור יעב"ץ בח' מגדל עוז בסימני עופות אות כ"ב [חפשתי בסדור ומ"ע לא מצאתי] שישנם עופות כבר אווזות ומתחברים עמהם והם כולם זכרים ופ"ו ע"י שמטילין זרע הרבה בים והגלי הים מוליכין הזרע עד שפתו אשר שם המנושכען והם קולטין הזרע הנ"ל וע"י אופק חום השמש יוצאין ממנו העופות הנ"ל חיים ודעתו להתירא כמ"ש לשיטתו להתיר הבר אווזות שחרטומיהו שחורים וידוע כי האחרונים מחמירין לאסרה עפ"ד תשו' צ"צ הנה הבאתי דברי' כי אין חדש כי כבר יש מין עופות שנולדים שלא ע"י בעל החי כמו תרנגולת על הביצים, אלא דלענ"ד הוא רק על ידי טבע תמידית שהוא בידי שמים כמ"ש בגמ' מ' חולין חרות' בידי שמים אבל אם הוא ע"י מלאכי תחבולות האומנים לענ"ד אין מן השם הוא זה כמ"ש החוקרים והביאה הבעל עקדה בשער ל"ב שאין שום מלאכת אדם כגון ע"י מזון ומשקאות ושאר סמים בידו למלאות החסרון יסוד שרשיי אשר נתך ממנו וא"כ ה"נ העופות הנ"ל שהוא ע"י חם השמש שהוא חמימות ביסוד שרשי מששת ימי בראשית באפשר להחיות ולהוליד מה שנחסר מן הזרע אבל מלאכת המאשין שאינה חמימות שרשיי רק מעשה בני אדם אין בידו להשלים מה שנחסר מן החיות ביצים הנ"ל מחמי' בעל החי תרנגולת ומעתה כיון דחזינן דאינה חי י"ב חדש א"כ מעיקרא כך תולדת' ודילמא אינה ראוי' לבריית נשמה וסופו מוכיח על תחילתן דשאר בע"ח רוב' חיים יותר ויותר וכיון שכן אין ללמוד התירא ממסוכנת דשריא רחמנא דשם הי' מתחילת יצירתו ראוי' לבריית נשמה משא"כ בנ"ז ודאי לא עדיף מנפל דעלמא אם כי בעופת לא שייך דין נפל עכ"ז גרע ממנו כנ"ל לפימ"ש הרמב"ן והרשב"א, ועוד נלענ"ד עפ"י מ"ש בת' דברי חיים סי' מ"ד דמה"ט אין להחמיר בחומרא הת"ש להטריף כל שנוי מראה בשאר אברים חוץ מן הריאה מפני שכן הוא כמעט בכל הבהמות ועופות שיש איזה שנוי מראה בא' מן האברים ואם באנו להטריף ה"ה נגד הרוב דרוב בהמות כשרות אבל אם יש עוד איזה ריעותא כבר יצא מן הרוב שפיר חיישינן לבשר שרופא גוררו ועיין בת' אבני צדק סי' ח' ט' שמביא דברי שבו"י ודברי פרמ"ג ססי' נ"א בהני כבשים שיש בהם חולי ידוע שעי"כ מתים בחולי זה אם יש עוד איזה ריעותא מצטרפים לתרתי לריעותא וכבר הייתי מעיר דגם זה לא מצינו רק בריאה להטריף תרתי לריעותא ואמרתי ליישב דדוקא בריעותא זו שהחולי' אשר ימות בעל החי מצטרפים גם בשאר אברים להטריף וא"כ בעופות הנ"ל שימי חייהם רק ג' חדשים וכבר יצאו מן הרוב שאר בע"ח עכ"ח יש בהם חולי או חולשה (דגם זה הוה חולי כמ"ש בת' מהרי"א לענין מילה עיי"ש ואם כן אם תראה איזה שנוי מראה באיזה אבר שיהי' לפי"ד מטרפין ואפשר דצריך לבדוק אח"ז וכי אפשר לבדוק בכל האברים ע"כ לענ"ד ראוי' להחמיר שלא לאכול עופות הנ"ל ואין אני כמכריע חלילה נגד הגאונים המתירין רק באתי להעיר אוזן ומי שבידו להשיב ישיב. ב) מ"ש אם מותר לומר לגוי להניח תבשיל בתוך כלי חדש שלא טבלו אם גם בזה איכא אסור אמירה ושכן מצא הערה זו בשו"ת מהרי"ל דיסקי' ואין הס' תח"י לעיין ואני לא אבין וכי זה המעשה שאסרה תורה התורה אמרה מה שבא מיד ט' גוי לקדושת ישראל צריך טבילה והיינו כלי סעודה אסור להשתמש בהם לסעודה וכי אם נפל מעצמו המאכל לתוך הכלי הכי מותר לשמוש סעודה ודאי צריך להסיר המאכל ולתן לכלי אחר שאי"צ טבילה ודומה לזה הא מצינו לב"ש לענין שביתת כלים וכן לענין כלאי כרם והרכבת אילן מפני שאסור לקיימו ע"כ גם ע"י גוי אסור כמ"ש ביו"ד סי' רצ"ו ורצ"ז ועיין בת' מהרי"א סי' שנ"א באריכות, והא ראיי' מ"ש בש"ע ססי' ק"כ ובאו"ח סי' שכ"ג מי שלא טבל כלים וצריכין לסעודת שבת ויו"ט דיתנו במתנה לגוי ושוב יהי' שואל מהם והלא תקנה פשיטא שיתן הגוי המאכל לתוך הכלי אלא עכ"ח דעיקר האסור להשתמש לצורך ישראל וס"ס באו לקדושת ישראל כנלענ"ד. ג') בענין חולה שצריך לאכול בת"ב או יוה"כ שראה מעכ"ת בת' מהרי"ל דיסקין שאין לו ליטול ידיו משום אסור רחיצה וכת"ה השיב עליו כיון שעשה מפני מצות חכמים אין זה רחיצה של תענוג דמותר וסברתו נכונה מאוד ועוד דהא חלה בלא"ה מותר ברחיצה אפי' אין סכנה כמ"ש בסי' תרי"ג וא"א רחיצת פניו בלא ידיו וכיון שהותר הותרא דלא גזרו עליו, ולענ"ד ראיי' ממ' חולין דף ק"ז דאבעי' להו מאכיל מהו שצריך נט"י ורצה לפשטו מהא דר' מנשה ממ' יומא דאשה נוטלת ידיה להאכיל לתנוק ופירש רש"י ז"ל דמשום דצריך להאכיל לתנוק, והיאך ס"ד למימר הכא דמשום מצות נטילת המאכיל דאם אפי' האוכל אינה רשאי לטול כש"כ המאכיל ואם כי דמסיק בגמ' דאינה רק משום שיבת' אבל עכ"פ בעיקר הלכה לא פליגי דאם הי' מחויב המאכיל הי' רשאי ומצוה לנט"י כנלענ"ד. וראיתי מ"ש כת"ה מה דקיימ"ל ביו"ד סי' רפ"ט בקביעת המזוזה בימין כניסתו ובט"ז משמע דרק אם בע"ב אטר אזלינן בתר ימין דב"ב אבל כול' אטרי' בימין דדהו ובש"ך אינה מחלק דאזלינן בתר ימין דעלמא כמ"ש המרדכי דוקא בתפילין משום דהוה חובת הגוף אזלינן בתר ימין דידי' וכת"ה הביא חבילות ראיות לדברי הש"ך כדרכו בקדש בבקיאות רב וכן פסק בח"א בה' מזוזה כדעת הש"ך הנ"ל. ידידו דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ה"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה