לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן טו
את חג המצות יחוג בדעות ידידי כבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי טובא כש"ת מו"ה יוסף ברודא נ"י אב"ד ור"מ ק"ק מיאווא יצ"ו. יק"מ (כת"ה) בא לידי אשר בו הרבני כמו בתריסר ספיקת' והנה בדיני ושט קשה מאוד להתודע בכתב ובע"פ כי בזה ודאי שמוש' גדול ונלמודה והכל כפי ראות המור' וכמ"ש בת' האחרונים וכידוע בפרט הלא ספרן של צדיקים פתוחי' לפני' כשמלה פרושה ומה בידי להוסיף וכי בידי להכריע והנה בראשון מסתפק כת"ה בהני מיני צלקת שעיקר' בעור החצון וצריך לבדוק בעור הפנימי אם שלם ויפה ולא נאחז ונדבק בו מכת צלקת הנ"ל אם הבדיקה מחייבת ומעכבו כי רוב' אשר נבדקו לא נראה שום רושם בעור הפנימי וע"כ נדון מזה בלא אפשר לבדוק ולומר כי אין מחזיקי' מעור לעור כמ"ש באיזה ספר לענין קורקבן והנה בתבו"ש ופרמ"ג ג"כ נחתו לסבר' זו בושט גופ' כמ"ש בפרמ"ג בס"ק כ"א אבל הכל לכומר שנסמוך על הבדיק' דלא נימא ששלטה המכה בב' עורות ושמא נתרפ' ואין בקיאי' לבדוק אבל שלא לחזוק ריעות' מעור לעור שלא לצטריך או שלא יעכב הבדיק' לא שמעתי כי כן יוצא מפורש מפי הת' פנים מאירות בסי' א' וק"ד וכן בת' אמונת שמואל סי' ל"ד ורק לאחר הבדיק' לא ניחוש לבדוק אחר קורט דם כנגדו זה שמקיל בפ"מ אבל לבדיק' לא מהני סבר' זו ומעכ"ת הביא דברי ת' מהרי"א סי' ז' בלקות' כל דהיא זה לפי ראות המור' ולפי שמושי בהיכר הריעות' ולקותא ואני קבלתי מפי רבותי כי הני שחין לבנות מ"ש הארטע בלעזל" שאין בהם שום מוגל' ולא צחירת דם בזה אם איר' שע"י גריר' חזקה דחף בצפורן יותר מדי עד שניקב יש להכשיר בכנראה שלא הי' מעבר לעבר אשר בלא"ה יש לדון שאין זה בכלל לקות' כי כן בא בדרך לעיס' קשה אשר ברבוי' נתקשה המקום הנ"ל כמ"ש הרופאי' שנמצא כן באדם הלועסים מאכלם במהירות אשר עי"ז כ"פ מבליע' חתיכות קטנו' שלא טחני השניים היטב היטב ונעשי בושט מקומו' מקומט קשי' אבל אין זה בכלל מכה כי גם כף הרגל בתחתיתו ובעקבו נתקשה העור ע"י רביי' דריכ' ודחוק' דרך רגלי כידוע וכבר כתב אלי הגאון בעה"מ דברי אברהם כי המחברי' מחכמי פולין אפי' כפתורי' אין דינן משום מכה וידוע כי מרן חת"ס ושארית ת' אחרוני' חושבי' כפתור למכה מ"מ בהני שהם כמו טוינרי' קשין אהארטוע בלעזל גם הם יודו אבל בצלקת שיוצא מפורש מפי ת' פ"מ שהיא קרום מחמת מכה ששם נקר' העור או נקב וגם תוארו ומראיתו מוכח עלי' שנעשה קמטי' קמטי' ונתכווץ כמו חתיכות עור ונדבק זה על זה או שנמצא חוטין לבנים קשי' כל עין רואה שהוא מכה ממש וכמו ע"י קוץ וכמו שנמצא בקורקבן פעמים שביל לבן קשה ששם הי' דרך הקוץ או מחט ומעתה היאך נימא שלא יעכב הבדק' די להקל ולהכשיר ע"י סמיכ' הבדיקה וידוע כי במהרמשי"ק מטריף ולדעתו לא מהני שום בדיק' אלא שהאחרונים הבאי' אחרי' חולקי' עלי' בזה כמ"ש בדעת תורה ובספר דברי יוסף מהגאון מפ' לאדאן ז"ל שהאריך מאוד בעניני של דבר זה וכן נוהגי' מורי הוראה להכשיר ע"י בדיקה וכבר תמהתי בתשובה אחת שלא הביא במהרמשי"ק דברי פתח הבית שהביא בפ"ת סי' ל"ג שהצלקת בעור החצון בא ע"י רבוי הלעיטה שממלאין הושט בפעם אח' לרוב וע"י דחופת ודחוקת המאכל ע"י האצבעי' של המלעיטי' נקר' ונחלק עור החצון שהוא חלוש מאוד עי"ד שהידים שולטי' בו בקירוב יותר מהפנימי כידוע אשר אחר הזמן מתרפאי' החלקי' וע"י דבוק זה לזה ונעשה מקומו צלקת וכמ"ש בגמ' מס' חולין פ' העור והרוטב צ' עיי"ש א"כ אין כאן שום חשש קוץ או מחט כלל שמשו"ה הוחמר במהרמשי"ק עיי"ש ומ"ש מעכ"ת שע"פ רוב נראה שלא שלטה מכת צולקת כלל בעור הפנימי הנה נדון משום זה להכשיר לגמר' נפלו כל הלקותות וריעותות בושט בביר' דהא בת' בית אפרים והסכימו עמו כל האחרונים בטעם לחלק בין ושט לריאה דבושט אם כי צריכי' בדיקה כמ"ש ברמ"א דשכיח' יותר ומסרכות הריאה ולמה בריאה החמיר לקמן בסי' ט"ל אפי' בדיעבד אם נאבד' הריאה ובושט נהוגי' כמ"ש בת' מהרמ"ל להכשיר בנאבד דהא שכיחי' יותר וע"ז תירץ דניהי' דשכיח' ושכיח' אבל לא שכיחי שיטרפו ע"י הלקותות דהא חזינן דרובן יוצאי' בכשרית מידי המור' משא"כ בסרכות הוה להיפך כמ"ש המג"א בריש ה' יו"ט ובת' שאגת ארי' וא"כ לדברי מעכ"ת שנדון בזה לפי הרוב בצולקת א"כ בכל הריעתות נימא הכי דרובן אינ' טריפות כמ"ש בב"א הנ"ל ועכ"ח כמ"ש בפרמ"ג בס"ק כ"ג סי' ל"ג כל היכא דאיכא ריעות' גמור' הבדיק' מעכב' וה"נ ודאי היה ריעות' גמור' אם לפי דברי פתח הבית אינה מחמת קוץ מ"מ מכה ולקות' הוה ודרך המכה להיות שולט לאט לאט בבשר ועור להלא' ושדי תיכלי בכולו בפרט בהלעטה שלא נתן מקום לנוח לרפואה כי כ"פ ביום מלעיטי' וממראי' עלי דרך מכה הנ"ל כידוע ודאי יש לחוש כי מחלת החמימו' מדבקים מעור לעור שנדבקי' יחדי' וכמ"ש בט"ז סי' ל"ג ס"ק ט"ו לחלק בחסר עור א' לגמר' מנלקה עור א' דזה גרוע דע"י דבוקתם זל"ז שניהם לקוי' ועכ"פ צריך בדיק' ולענ"ד הבדיק' מעכבו והן אמת לפימ"ש בדעת תורה על דברי ת' פ"א דאם שחט בתוך השחין ושאר לקות' חיישינן שפיר שמא במקום נקב שחט דלא אפשר למבדק' ודעתו לחלק דאם הלקות' קטנה כמעט כמו מקום סכין שפיר חיישינן אבל אם הלקות' רחב' ומתפשט' ובשארית הלקות' יש מקום לבדוק נגדו בעור ונראה לעין שאין כאן שום רושם ולא שלטה המכה ברחב השטח יש לומר דגם במקום השחיטה לא שלטה מעבר לעבר וא"כ הה"ד הכא בצולקת דאם הוא ארוכ' כדרכ' בעור החצון ובעור הפנימי למשל נקב או נקרע' במקו' א' ובשאר מקומות נשאר שלם וניכר שלא שלטה שם מכת הצולקת י"ל ג"כ כמו שלא שלטה שם גם כאן לא שלטה אלא שלא ערב לבי לדמות מילת' למילת'. ומ"ש אם בהעברת עין נראה מראה גלאזיג אם הוא צולקת או הנפט וא"א לבדוק אחרי' מהו והנה אינ' ידוע לפני מראה הנ"ל ואיכה יודע מה יפסיד מראה הזהירות לדון בו משום צולקת הלא מפורש בת' פנים מאירות סי' הצולקת חוטין לבנים קשי' או כקונט העור מ"ש "צוזאממען געצאגען איבערכעגט" וכיו"ב אבל במראה לבד מפני שהיא לבן ביותר כדרך הצולקת במראה לא אדע מפני מה נדון בי' לריעות' אפי' המחמירי' בשינוי מראה היינו שחור או אדום וכיו"ב אבל זהירורית שהיא רק לבן ביותר מ"מ יחשב לצולקת מה שמסתפק כת"ה בשערות ונוצות דשכיחי' בושט אשר גם בזה דעתו משום דרובן נמצא תחתיה' העור שלם כבר גלתי דעתי דמצד סבר' לא ניקל בבדיק' בפרט כי מרן חת"ס מחמיר שמעכב הבדיק' ועיי' בשו"ת מהרי"א סי' ע"ב אות ד' מ"ש בענין הנוצות והנה כ"פ נראי' כחרובי' בושט אבל במיעך ומשמיש האצבע סרי' כלין ממקומן דאז הסי' שלא הי' חרובי' רק דבוקי' ומעתה אם נהפכי' העור לצד השני ונראה שם חלק ושלם כבר ובדקו כהוגן רק אם ישכ' מקום גבוה' סביב דהוה קצת כמכה ולקות' ודאי צריך בדיק' כנהוג בגריר' וכיו"ב לראות תחתיה' אם שלם ויפה. ומ"ש בעומד לגובה או משכב לאורך או רוחב והספק אם הוא קוץ או שחין המכה כמ"ש "גרינדל' הנה' כמ"ש כת"ה שכתובי' במהרמשי"ק וכן ראיתי באחרונים שאין לדון בזה לחשוב כקוץ והנה למראית עיני כבר נסת' בזה כ"פ ולענ"ד אני מכיר אם הוא מן המכה ושחין והוא שכיח באדם כמ"ש "גרינדליך" ובסוף מס' נדה נקר' ריבד' דסלית' דלאחר ג' ימים נתייבש ונעשה באופן הנ"ל. ומ"ש מענין צולקת ומכה בצוואר שפיר חזי מעכ"ת מ"ש בט"ז סי' כ"ג ובמהרמשי"ק והנה כלל גדול בזה נמצא בס' דבת קדושים וכבר בקיאי' בזה השו"ב בגלילות הלזו דמ"ש בט"ז מגרר בצוואר הוא בא ע"י חולי וכיוצ"ב והיא צחירות דם ושחין דבזה יש להכשיר לשחוט במקום אח' ולבדוק בפנימי' עור הצוואר ואם נשאר אפילו מעט מזעיר שלם כשר אבל כ"פ צולקת שהוא לבן כחוט וכווץ וכמ"ש לעיל בסימני הצולקת זה סימן שהי' שם נקר' הצוואר בזה מחמירי' כמו ונסניס קועי' דמ' שהחמיר הרמ"א בסי' ל"ג דדונ' לאו דוק' דבקר' לחוד ג"כ מחמירי' ואם יש ספק ע"י חולי או ע"י קוץ מבי' בת' ריב"א כי זה גופ' חומר' לחוש לנקיבת הושט ע"י קר' של צוואר שלא יהני הבדיק' וע"כ בספיק' מקיל בזה וכן הביא בד"ת. ומ"ש שהי' לו וכוח עם מור' ע"ד הכווצי' וקמטי' בתחתית הושטי' סמוך לקרקובן והנה לא אדע מזה אם אינ' צולקת מה יפסיד הכווץ ובאמת שם אינ' שכיח איזה צולקת כמובן. ע"ד השטארין קערצען שנתערב בעיסי' והביא מעכ"ת דברי הכו"פ וידוע כי הבאי' אחרי' חולקי' עלי' אך בפעטראלעאם קערצען שמעתי וכן ראיתי במכתבי' להקל. ובענין הבורית מ"ש זייפען הלא מבואר בט"ז סי' צ"ה ס"ק ט"ז שנראה לדעתו להחמיר אבל בת' צ"צ סי' צ"א מעיד להקל בבורית שלנו וכן מסקנית היד אפרים וכן מופשט' הוראה להקל. בענין דם ביצים גם כאן מורין להקל במראה בשר וברוין כל שאין באדונימו' וגם אני אומר להם להסיר עגול הנ"ל מראה שחור' לא ראיתי בביצי' וע"ד דברי חמודי דניאל שהביא בפ"ת סי' צ"א בנטף מעט חלב על מעט הכלי דבטל ברוב הכלי ראיתי בדרכי תשובה שהביא להקת נביאי' אחרוני' שחולקי' עלי' וסברת ד"ת דהוה כקבוע ולא שייך בטול בכלי ויש מפרשי' דברי ח"ד דאיירי' בכלי שדרך להשתמש בשפע דכל פעם יש בתבשיל ששי' וכמ"ש המחבר בססי' צ"ט עיי"ש זולת ודאי אין להקל וגם בזה קשה להקל ואפשר בצירוף שהיית מעל"ע. מ"ש בענין קניית בשר ממקום מחלוקת הרב עם קהילתו אין בידי להשיב ולהתערב במה ששייך לצדד"י לזה צריך דו"ח בבד"ב. והנני לסיים בכל חתמי ברכות וברכת חה"ק הבע"ל ונזכה עם כל אחב"י לעלות רגלים בקרב הימים כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: