אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן ה

סימן ד

לרב אחד. אשר הציע לפני מך ערך כמוני ע"ד עובד' בשו"ב שבדק הריאה מבפנים ולא מצא שום ריעות' רק בהוצאת הריאה נראה חסר קצת מן האונ' האמצע' והרא' זאת לשו"ב שני ותלי' במשמושי דטבח' והכשיר' ואח"כ בא הקצב לפני כ"ת והראה כי האיך מקצת אונ' הנ"ל דבוק ונסרך לצלעו' והטריף את הבהמה, ועתה בא לדון ע"ד השו"ב אם דינ' כשו"ב שהוציא טריפה מתח"י המובא בסי' קי"ט וסי' ב' והוא מדברי הרשב"א בתשוב' סי' כ' דלא תלי' בשגגה ובש"ך שם בשם מהרי"ו באדם שידוע שהוא יר"ש דנין לשוגג וכן הביא כ"ה דברי פ"ת ס"ק ד' האיך דיש הוכח' תלינן בשגגה. ולענ"ד דהרי בנד"ז יש הוכח' טפי דהא הי' נו"נ עם השו"ב ע"ד החסרון של האונ' ותלו במשמוש ידי' דטבחא א"כ גלו דעת' בשגגה שלו ולמה יהי' רמי' אדעתי' כי נשאר דבוק וסרוך בצלעי' אחרי כי הקצב גוי נתן מכשול הנ"ל, ע"כ לענ"ד אין מקום לקנס'. אך ורק יקבלו עליהם בתורת חברות כי לא יתנו מקום לקצב גוי הנ"ל להעתיק הריאה מ"ש אבלעזען, ואם הקצב לא ישמע לקול דברי כ"ת בזה יש מקום לקנוס מי שימח' ע"ד ויגזור על שו"ב כי אם עוד יעשה כן לא יבדקו הריאה עד שיציג הדבר לפני כ"ת וחכם עיני' בראשו לגדור גדר בזה בקנסות וחיובי' אחרי אשר כבר עשה כן, ויש מקום למכשול חלילה ודל"ח. ועתה באתי ע"ד פלפולי מ"ש במה דנבילה חמור מטריפה וטריפה חמור מנבילה. והנה בנקו"כ סי' כ"ז מבואר דרק נבילה חמור מטריפה והחשוד על הטריפה אינו חשוד על הנבלה, וכן בפרמ"ג בפתיח' לה' טריפות מנה י' נ"מ בין נבלה לטריפה וא' מהם שהחשוד לטריפה אי"ח לנבלה ול"ק נמי להיפך:

ע"כ לענ"ד מ"ש כ"ת דטריפ' ג"כ חמור' דאסור' מחיים כמ"ש מס' זבחים, לדעתי לענין חשוד לא שייך חומר' זו דלא נוסף בו איזה חומר אסור מצד עצמות האסור וחומר זה שחל מחיים אינ' רק לענין פירכ' שלא נילף זמ"ז וכי כל פירכ' נחשב לחומר לענין חשוד וכ"פ מצינו פירכ' שלא הית' לו שעת הכשר ולא הותר מכללו וכי זה חומר לענין חשוד פשיט' דחמץ בפסח דהוה בכרת וב"י דחמור אעפ"י שהיתה לו שעה"כ וכן כמה דברים עי' בחולין דף קט"ו וק"כ שם וז"פ. וגם מ"ש בדברי ת' הרשב"א דאינו תולה בשגגה משום דאיירו שהוציא טריפה ע"י פסול שחיטה דל"ל אוקמי בחזקת כשרות דאיכא חזקת שא"ז כנגדו משא"כ בטריפה דליכא שום חזקה ואדרבה רוב בהמות כשרות ואוקמינן בחזקת כשרות. ובזה מתרץ דברי הרמ"א סי' א' בשם מהרי"ק דרמ"א איירי שלא על שחיטה פסולה משו"ה אפי' בלא עשה תשובה ובמהרי"ק איירי שהי' שוגג, והנה קו' כפ"ת דלמה לא נתל' שהוא שוגג דהא יש לו חזקת כשרות ומכח זה יצא לחלק בחילוקים הנ"ל. והנה המעיין בתשו' הרשב"א יראה בלשונו מה שנאמר בזה כי לעולם אין לתלות בשוגג בדברים ידועים והביא ראי' דאל"כ לא נמצאו חשוד אלא מי שהותרו בו והלא דבריו היה דברי הגמ' מס' סנהדרין דף כ"ה בטבח' שהוציא טריפה מתחת דו דאינו חוזר לכשרותו רק בעשה תשובה במקום שאין מכירין ומוציא טריפה לעצמו בדבר חשוב וכי שם נמי נימא דאיירי שנחשד בשחיטה, ועוד הא תלי' הרשב"א בטעמי' כי ה' טריפות ידועים ואינו דומה להני קבוראי שם דף כ"ו שחללו יו"ט דסברו מצוה קעביד ולדברי כ"ת הא החילוק פשוט בטבח שהוציא טריפה מידו והיינו בשחיטה איכא חזקת שא"ז ובמחללי יו"ט תלינן בשוגג דאיכא חזקת כשרות דאין כאן חזקה כנגדה ובגמ' שם אינו מחלק בכך וכן מנה שהרשב"א מחלק בתשובה להאי דיבמות דף קכ"א, שהתי' ר"ש במים שאל"ס הי' ג"כ מקום לחלק כי שם יש רוב נגד חזקת א"א משו"ה אינן בטעות משא"כ בחזקת שאינו זבוח, וכן בתשו' הרא"ש שמובא בב"י סי' קי"ט השאלה לענין בדיקה ועכ"ז העבירו. ועוד מה יענה בדברי הרמ"א בסי' ל"ד בחו"מ שנקט טבח שהוציא נבילה או טריפה מתח"י פסול לעדות אלמא דכחדא חשוב והכל הולך למקום א' דעיקר תלוי' במה שהי' לו לידע ורק מפני שאינו מקפיד וקלות להכשיל לא תלינן בשוגג, וכלל גדול כלל הרמב"ם בפי"ב מה' עדות דבשום עבירה כגון נבילה וחלול שבת ויו"ט בדבר שידוע לכל נפסל ואין צריך התראה ורק בדבר שאינו ידוע לכל כגון קשיר' בשבת צריכים להודיע כיון שאינו ידוע לכל. ועיין בש"ך ובסמ"ע בחו"מ סי' ל"ד כי ימצא הכל כהנ"ל ותל"מ. ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ד"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה