לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן נו
להרב הגאון המפורסים בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה מאזעס חיים סג"ל ר"ב נ"י אבדק"ק קליינווארדיין יצ"ו. יק"מ בא לידי ע"ד בואו למועצות במדינת אשכנז מעיר דאנציג ע"ד גזירת השחיטה רק ע"י "בעטייבונג" בסמנים או ע"י עלעקטע"ר, וידוע כי במדינת שווייץ יצא בראשונה גזירה זו ר"ל ושם תלמידי רב גדול בק"ק באזעל וכתב לי כי הכשרים אינם אוכלין רק בשר עוף שעד"ז לא יצא על הכלל והנה יש לעיין בסוף מ' מעשר שני כי יוחנן כה"ג בטל את הנוקפים פי' שהיו משרטין לעגל של קרבן בין קרניו שיפול לו דם בעיניו ולא יראה שעי"כ יהי' נוח לכפתו ולשחטו ועמד הוא ובטלו משום דנראה כבעל מום והתקין להם טבעות, ומשמע דמשום חששא דמסוכנת ליכא, אלא דמשם אינו ראי' דודאי הי' עושין בדרך שלא יהא בכלל מסוכנת שהיו בקיאים בדבר, וגם י"ל ממ"ש הב"ח בסי' ל"א הביאו הט"ז שם על מ"ש הרמ"א דיכול להשליך הראש ול"צ בדיקה משום דילמא נתמרך או נתמסמס. וכ' דהיינו בדליכא ריעותא לפנינו אבל בהני כבשים שמתנענעי' בראשם מה שקורין שווינד"ל אם לא פתחה לבדוק המוח ודאי טריפה, וכש"כ בנ"ד פשיטא דהבעטייבונ"ג מגיע למוח דשם ונעקר' הרגשה ודאי יש לחוש לנתמסמס המוח וע' בחולין דף מ"ה וצ"ע. והנה בחולין דף נ"ח תנן אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת וכו' כשרה ופי' הרמב"ם הביאו הש"ך סי' ס' דמצוננת היינו שגברה עלי' הליחה הלבנה עד שנתבטלו חושי' א"כ לנ"ד בדוגמא עכ"פ דאפשר אשר הבעטיי בונ"ג ג"כ פועלת שיתגבר הליחה לבנה בין ע"י סמנים או ע"י עלעקטע"ר, והנה בפמ"ג במ"ז כתב בפירוש דכל הני דתני במתני' הנ"ל אם כי מותרין משום טריפה עכ"פ דין מסוכנת יש להם וע' בדרכ"ת סי' י"ז סק"ו מביאו, עכ"פ בנ"ד פשיטא דדין מסוכנת יש להם וצריכין פירכוס כדינו המבואר בסי' י"ז, וידוע מ"ש שם כי גדולי החכמים היו מונעים עצמם ממסוכנת אפי' אם הפירכוס הי' כדינו ואצ"ל פני הד"ג, וראוי להתפלל יום יום לאבינו שבשמים לשמור אותנו מגזירות הנ"ל ויתבטלו במקומו השי"ת ירחם על שארית ישראל ותקרב גאולה שלמה בקרב הימים, ידידו דוש"ת, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:
מפתחות לחלק יו"ד:
סימן א אם יכולין להעביר שוב ושץ מאומנתו (ולענין מלמד ע"ל סי' ל"ז):
סימן ב' אם צריכין לבדוק הסכין של שחיטה אחר השחזה:
סימן ג' אם החיוב לבדוק חתיכת הוושט הנשאר לצד הראש מן האווזות הנלעטין. (וע"ל סי' נ"ה) ואם מותר למרוט הנוצות לאחר שחיטה ומפרכס עדיין, (בפנים ציין המגיה על מ"ש בשו"ת נטע שורק סי' י"ב ושם נאמר במ"ש בבאה"ט בשם מהרי"ט ובה"י שאסור למרוט הנוצות מי שצריך לקולמס למען הכתיבה והק' עליו שנעלם ממנו מ"ש הרמ"א באה"ע סס"י ה' דכל מה שעושין לצורך אין בו משום צעב"ח ותמוה בעיני הרי הבאה"ט בעצמו שם באה"ע רמז למ"ש ביו"ד בשם בה"י וכי יש איזה תפיסה על הפוסק אם נוטה לשיטת פוסקים אחרונים הלא המהרי"ט ובה"י היו סמוך לזמן של מרן רמ"א): סימן ד' ביאור דברי רשיז"ל במס' ב"ק דף ע"ח:
סימן ה' בדין חוטין שאסורין משום דם ואם מותר למלוח הבשר קודם שיסור ממנו דברים המיאוסים:
סימן ו' בדין הדחה ראשונה במים קרים וביאור דברי הפלתי סי' צ"ב. ובמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"א, ובענין רבית:
סימן ז' לבאר החששות שיש בהציגאריע שמשימין לתוך הקאפפ"ע:
סימן ח' בענין הנ"ל במ"ש בזה בשו"ת מהרמשי"ק חאו"ח סי' ט': סימן ט' אם שייך ביטול במחובר לקרקע, [עמ"ש בפנים בהג"ה ועיי' בתשו' רע"א סי' מ"ה הובא בפ"ת יו"ד סי' שס"ד אות א' ע"ש וצ"ע] ויישוב על הקו' שהקשו על הרמב"ם מקרא דעץ אשר תדע [וע' בשו"ת שע"צ חיו"ד סי' כ' שכ' שלא מצא קו' זו בספרים יעו"ש והוא קו' המעין חכמה כנז' בפנים] ובענין מ"ש בשו"ת ח"ס סי' ר"ט. וביאור דברי התוס' ע"ז דף ה':
סימן י' בדין ירקות אם יש בו משום בישול עכו"ם. ובדין הפליישקאנזערווע"ן, ובענין כלי שעות שמתוקן וערוך להדליק נר מעצמו, אי רשאין לתקנו ולהעריכו בע"ש בכדי שידליק הנר בליל שבת ואי מותר ליהנות מאורו:
סימן י"א מי שיש לו מסחר בגבינות של גוים ובאים ישראלים ג"כ לקנות ממנו אי עובר על לפ"ע לת"מ:
סימן י"ב בדבר היינות של צמוקים שעושין בגריכענלאנ"ד:
סימן י"ג:
בדין יין מבושל, ולענין הכשר המכונות:
סימן י"ד בדין הגעלת יורה שבשלו בו יי"נ:
סימן ט"ו בענין ששופכין צוקער וואסע"ר על שמרי יין מה דינו ובדין איסה"כ אי יש להם בעלים:
סימן ט"ז בדין המטהר יינו של נכרי ובענין הגעלת חביות ובענין מ"ש הנתיבות סי' של"ג ובדין אבל תוך יב"ח שיש לו יא"צ בשבת אם מותר להתפלל לפני התיבה, וע' בשו"ת שערי צדק או"ח סי' ח' ובס' דודאי השדה סי' מ"ד]:
סימן י"ז במי שמגלח זקנו בתער אי מותרין להשחיז לו התער משום לפ"ע לת"מ:
סימן י"ח בהא דאו"א מותרין לילך בעגלה אחת בימי נדותה ומחזיק דבריו מ"ש בלבו"מ מהד"ק:
סימן י"ט אשה שנתנה בנה בן י"ד שנים ליד מחלל ש"ק אם יש לה נאמנות להשגיח על טבילת הנשים:
סימן כ' באשה שהרופא נתן לה וואטט"ע לתוך נקבי השניים אי הוי חציצה לענין טבילה, (וע' לבו"ע מהד"ת או"ח סי' קע"ח):
סימן כ"א באשה שהרופא עשה לה פראבע:
בלאווב"א על השניים אי הוי חציצה כיון שסופו להסירו משם ולעשות בלאמב"א הקבוע:
סימן כ"ב צלוחית של שכר (ביערפלאשען) הנקחין מן העכו"ם אי צריכין טבילה:
סימן כ"ג בדין לעשות סחורה בנבילות וטריפות סימן כ"ד אשה שאינה יכולה לטהר לבעלה מחדש לחדש רק עד ג' או ד' ימים אם יש להקל בבדיקתה:
סימן כה עוד בענין כדה עיין בפנים:
סימן כו אשה הממונית על הטבילה אשר כ"פ אמרה שקר בענין עד הבדיקה אם יש לה נאמנות להשגיח על טבילת הנשים:
סימן כז אם מותר לשום מוך בשעת תשמיש:
סימן כח בדין וסת קבוע עיין בפנים:
סימן כט בדין סילונות שצריכין קבועתא בקרקע אי מהני הקביעות עי חוטי ברזל שקורין דרא"ט:
סימן ל בדין מקוה שמימיו מתחסרים מעט מעט אי יש לפסלו משום זוחלין:
סימן לא בדין מקוה שאין זחילתו ניכרת ובענין הדלקת עלעקטער בשבת:
סימן לב בדין מקוה של מי גשמים:
סימן לג בדין מקוה עיין בפנים:
סימן לד במי שנדר סך מסוים לכתיבת סת אי מותר לשנות מעות הנל לצורך נשואי יתומה:
סימן לה אשה שבעת צרה נדרה להתענות בב וה וקשה עלי התענית אי מהני התרה לנדרה ובדין אי מותר לזרוע ג' ימים קודם הפסח ובענין מילה עיין בפנים:
סימן לו מי שנדר שלא לאכול בשר אי גם רוטב בכלל:
סימן לז בדין מלמד אי יכולין להעבירו ולסלקו, (ולענין שוב ושץ ע"ל סי' א') סימן ל"ח בדין חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר: סימן לט בדין מילה שבשעה שנולד התינוק הי ספק אם הוא יום או לילה וגם אי יש לסמוך בענין זה על הבאהן אוה"ר:
סימן מ בענין מה שנמצא בחומשים קאפיטלען אם הם גכ הללמ (ע בקונ' ת"ת (מחברת ל' אות י"ט) מה שהשיג ע"ז הרה"ג העורך נ"י והנה מ"ש שם שדברי אינו מובן דהא נקודות וטעמים הלל"מ ועכ"ז אם כתבם בס"ת פסול, והנה שם ודאי כן הוא דהנקודות הן לצורך המבטא והברת התיבות דבלא"ה אינו יוצא כלל כדאי' במס' ברכות בר"פ הקורא בקורא להגיה וכן הטעמים ישנם מחברים משרתים מפסיקים מפסיק גדול מפסיק קטן ובאופן זה צריך לקרות. ולכן נאמרה ההלל"מ אבל בקאפיטלען אם הוא הלל"מ לענין מה נאמרה וכדברי הגמ' במס' סוכה דף כ"ח ל"ל הלכתא וע' נדה דף ל"ב א"כ עכ"ח לענין הפסק נאמרה כמו פרשה סתומה או פתוחה ע"כ כתבתי דרק אם אינו הלל"מ אסור ליתן מקום שיור פנוי להפסיק דאז להרמב"ם פסול כמ"ש): סימן מא מי שכותב חת אם מותר לשורפו כדי שלא יבא לידי בזיון, [וע' בשו"ת חסל"א מהד"ת או"ח סי' י"ז]:
סימן מב הקובע מזוזות מהודרים ביותר אי צריך לברך עוד הפעם: סימן מג משקוף שניתן על ב כותלין וצד א הוא כותל של חבירו אי חייב במזוזה ובענין שלוח הקן:
סימן מד במכירת בכור אי מהני קנין כסף לחוד וגם כי בעת נתינת הכסף כבר הי' מיעוט ילוד:
סימן מה אזהרה עד שקונין בהמות ממחללי שבת שנחשדים על הבכור: סימן מו בכורים שנפדו אצל כהן שנודע שהכהן הי בג אי צריכים פדיון שנית ואי הכהן מחיוב להחזיר המעות שקיבל בעד פדיון בכורים. [וע' בשו"ת מהר"ש ח"ג סי' קכ"ג]:
סימן מז אשה שהפרישה חלה ובא עוף ואכלתה, אי חייבת להפריש חלה אחרת:
סימן מח בדין מעשר כספים וביאור דברי הרמבם בפט ממלכים שיצחק הוסיף מצות מעשר ואם מותר ליקח מצה ללחם משנה בע"פ שחל בשבת, [וע' בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' פ"ח]:
סימן מט בענין ישוב אי, [מש מרן הגאון שליטא בפנים ממס שבת דכותבין שטר בשבת ע"י עכו"ם משום ישוב א"י ליתא שם רק בגיטין ח' ע"ב ובב"ק פ' ע"ב ע"ש]:
סימן נ עד קו התוס' פסחים סד בהא דאין אומרין שירה אלא על היין, וע"ד סתירת הכ"מ בדין תפילין בחוה"מ וביאור דברי תרגום יב"ע בענין נטע רבעי:
סימן נא בדבר אהל שנבנה על קבר צדיק ונתקלקל הגג אי מותר ליהנות מן העצים או יש לו דין תשמישי מת, ומ"ש אדמ"ו שליט"א בפנים להורות כמ"ש החת"ס בחיו"ד ע' בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' ע"ו שסמך ג"כ להלכה ע"ד הח"ס אלו וע' בשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' קנ"ו [סימן נ"ב בדבר שנמצאו בחפירה עצמות ורחוק מזה כמו חצי קילא מעטער נמצא ג"כ אבן מצבה:
סימן נג אי מותר להעמיד מצבה אחת לשני קברים הסמוכים:
סימן נד שטענדערס שמניחין עליו הסידורים אי חשובי עיז תשמישי קדושה:
סימן נה אם מותר להמרות האווזות בשבת בפ ביום עי עכום, ובדין בדיקת הוושט מאווזות הנלעטין. (הנני על מה שכתבתי בענין הלעטת האווזות במ"ש בת' מהרמשי"ק לראי' דברס"י ל"ג דייק הרמ"א בלשונו המראה והנה הלא זה לשון הגאונים הועתק בש"ס חולין דף נ"ה ע"ב על מתני' ניטל לחי התחתון כשר ובגמ' אמר ר"ז והוא שיכולה לחיות ע"י המראה והלעטה, וזה עצמו לשון הרמ"א כדרך הפוסקים להעתיק לשון הגמ' כמ"ש, ואדרבה משם ראי' דהלעטה אינו בפה דכיון שניטל הלחי אין מקום שם להשליך המאכל לפיו רק לתחוב בגרונו וכ"ה לשון הטור או"ח סי' שכ"ד הלעטה לתוך הגרון שיכולה להחזירו, ואני הייתי עסקן בדברים לבדוק התוגרמי וגרעיני תמרה וראיתי כי גרעינה של תמרה יותר חידודי' מתוגרמי והא אי' בגמ' ובש"ע ססי' מ"ב דגרעינה של תמרה אינו כקוץ רק גרעינה של זית וע"ל סי' ג'):
סימן נו עד הגזירה במדינת אשכנז שאין לשחוט רק עי בעטייבונג או ע"י עלעקטע"ר:
סוף הספר