אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן נה

סימן נד

להרב הה"ג וכו' בנש"ק מו"ה דוד צבי כ"ץ נ"י העורך קונטרס "תל תלפיות". הנני ע"ד המראת האווזות ביום ש"ק ע"י נכרי שפסק הרמ"א בתשובה סי' ע"ט דאין מותר רק פעם א' ביום משום צער בע"ח וכמו לחלוב הפרות והביאו המג"א סי' ש"ה מטעם שאינו רק משום הרעבון ובפ"א ישקוט הרעבון, והעירו עד"ז כי מקילים בזה ומלעיטים אפי' כ"פ ומעכ"ת נ"י מהדר אהתירא בזה"ז ולחלק יצא דבזמן הרמ"א היו ממרים בקמח ומיני מזונות שא"א להבחין במשמוש הקורקבן אם נתעכל אבל בזה"ז דמלעיטין בתוגרוני מה שקורין קוקורו"ץ שפיר יש להבחין במשמוש היד אם נתעכל וריקה הקיבה ודעתו כי גם הבהמה צריכה למספר ג' סעודות, ולענ"ד יש ראי' ממתני' פ' כל כתבי דף קי"ז דמצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה, וא"כ כולל ג' סעודות לתרווייהו ורק על המאכל קאי מ"ש הראוי אבל במספר הסעודות כולל בחדא גווני עם האדם ולענ"ד אפשר לומר דהא נאמר רק המראה אבל הלעטה מותר ובגמ' שבת דף קנ"ה אמרי' מה בין המראה והלעטה המראה למקום שאינה יכולה להחזיר הלעטה למקום שיכולה להחזיר, א"כ חילוק בין הלעטה דידן כהלעטה בזמן הרמ"א כי נהירנא מימי עלומי שלא הי' מיני תוגרמי שכיח כלל בגליל העליון דרק בגנות אשר לשרים הי' שכיח ורובא דרובא היו מלעיטין במיני בצקות מעיסה בלוסה כלומר עם הסובין כמ"ש במס' שבת דף ע"ו והיו עושין כעין עוגות קטנות ארוכים קצת והיו מייבשים אותו בתנור ואח"כ היו שורין אותו במים פושרין והיו ודאי מגיעים למקום שאינה יכולה להחזיר, אבל בזה"ז שמכעיטנים בתוגרמי שהם דברים קטנים ופרודות ותוחבין לתוך גרונו ע"י אצבע אגודל ואצבע הנ"ל ודאי אינו מגיע עד מקום שאינה יכולה להחזיר וכן אמרה לי זוגתי תחי' דכ"פ מחזירין האווזות פעמים בשעת הלעטה ופעמים לאחר הלעטה, והא באופן זה מותר לפ"ע דזה אינה בכלל המראה רק הלעטה כמ"ש בגמ', וע' בש"ע התניא ובמסגה"ש שאצל קש"ע דבמקום שיכולה להחזיר בכל גווני שרי כלומר אפי' כ"פ ביום. ועוד לולא דמסתפינא הייתי אומר דמה שנסתפק בתשו' רמ"א הוא מפני שהרי"ף השמיט מ"ש בגמ' דף קנ"ו דלא לקיט בלישניה מהפקיטין לי' ופירשיז"ל עגל קטן שעדיין לא לומד לאכול מהלקטין לי' בידים. א"כ ש"מ דהרי"ף לא פסק כמ"ד שמתיר ולע"ד אפשר דסמך במ"ד דף כ"ג דפליגי רב ושמואל אם תולין טרסקל לחמור בשבת כלומר לאכול בנקל מתוך כלי הנ"ל דרב שרי ושמואל אוסר אפי' בחצר ופסק הרי"ף כשמואל אם כי רב ושמואל הלכה כרב באיסורא כאן הלכה כשמואל משום דפריך מברייתא שם דאין תולין טרסקל לחמור לרה"ר הא בחצר שרי מאי לאו בגדולים ומשום תענוג ותי' לא בקטנים ומשום צער ופירשיז"ל משום דארכובותיהן גבוהין וצוארן קטן ויש להם צער לשוח ע"ג הקרקע (ואינן יכולין לאכול רק מטרסקל שתולין בצוארן) וזה התי' שייך רק לשמואל וא"כ חזינן דעיכוב אכילה לבהמה מותר הטירחא בחצר כש"כ דלא לקיט בלישני' דאינו למוד. וק"ו לאווזות המלעיטין שאינן אוכלים מעצמן, ובפרט לפימ"ש דהלעטה בזה"ז דהוה במקום שיכולה להחזיר, ובמדינת פולין ורוסיא פשיטא דלא הי' שכיח תוגרמי הנ"ל. ועוד יש ללמוד מסוגי' זו ללמד זכות על המלעיטים ומפטמים שהרעישו הפוסקים האחרונים ברמ"א והש"ך יו"ד סי' כ"ג דכל ריעותות שנמצאים הו"ל כישב קוץ בוושט דחיישינן שמא הבריא וכמה אחרונים אסרו לגמרי הלעטה הנ"ל. הא חזינן דבזמן הגמ' היתה המראה והלעטה יותר מזה דהיו תוחבין בעגלים גם ע"י כלי וכל שקיל וטרי' בגמ' לענין שבת אבל המראה והלעטה בחול אין שום פקפוק משום בדיקת הוושט הנ"ל ופשיטא דהי"ל לפרש דחשוב כקוץ וריעותא וכבר העירותי עד"ז וצל"ע. וכ' בתבו"ש אשר צווח ג"כ על המלעיטין וכתב אם כי במס' ב"מ דף פ"ו מביא פסוק ברבורים אבוסים בסעודת שהע"ה אכן אינן בקיאין, והנה כתב רשיז"ל שתוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה, הנה משם אין ראי' כ"כ לתוך פיהם היינו דלא לקיט בלישני' מעצמו אבל מהך דמס' שבת קנ"ו ראי' דגם לבית הבליעה תוחבין, ומזה י"ל במ"ש בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רע"ו דגם המשכיכין קטניות לתוך פיהם של תרנגולים או אווזות צריך לבדוק הוושט, פי' הרמ"א בסי' כ"ג נקט ע"ד המלעיטים והוא מקום שיכולין להחזיר והנה בדרשות הצל"ח כ' כי דרכו להכשיר באווזות כי צורך גדול הוא משום שומן אבל לא בתרנגולים וכיו"ב, ולפי"ד מהרמשי"ק בטל' לגמרי מ"ש כן בתרנגולים וזה מה שקורין שיטטע"ן דלדבריו הוא בכלל הלעטה, ולפענ"ד להשליך לתוך פה לא מקרי הלעטה דמה שייך בזה לומר מקום שיכולה להחזיר דהא לא צריכה רק רקיקה או מקיא אלא ודאי תרווייהו הם לבית הבליעה אלא שזה במקום שיכולה להחזיר שאינו בעמקות כ"כ כמו המראה, וע' בד"מ שכתב תרווייהו נהג בעירו מלעיטין וממרים אלא דנקט בהג"ה בש"ע מלעיטין שכן לישנא דעלמא כידוע, ויותר מזה כתב הרמ"א בתשו' ע"ט הנ"ל דמה דנקט במס' שבת מהלקיטין לאו דוקא אלא דהיינו ממרים כש"כ הלעטה במקום ממרים דשייך שפיר, והנה ודאי טוב מזה ומזה להיות זהיר בהלעטת האווזות, וכן נוהגין בביתי ולא באתי רק ליישב מנהגי ישראל ובגליל זה שיש ארץ שמנה והתוגרמי כמעט כולן בלי עוקץ ע"כ כמעט כל הוושטין בלי ריעותא מה שנקרא "גלאט כשר", וכדי הי' דבמקומות שנוהגין בהפעטה לקנות התוגרמי מגלילות הנ"ל והעידו תלמידי מהר"ם שיק ז"ל דמאווזות הנ"ל אם הוושטין בלי שום ריעותא גם הוא נהג בביתו ליהנות מהם ודברי מורו חת"ס חיו"ד סי' כ"ה ידועים, ידידו דוש"ת, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה