לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן כא
להרב הגדול כש"ת מוה' יעקב צבי קויפמאן נ"י בק"ק מארגארעטין יצ"ו. יק"מ בא לידי אשר בו האריך ע"ד האשה אשר לפי עצת הרופאים צריכה לכאב השניים "בלאמבירונג" וכעת נעשה לה רק "פראבע בלאמבירונ"ג" ואח"כ מסירין אותו להטיל על השן בלאמבירונ"ג הקבוע כמ"ש בת' אמרי אש ובאחרונים להתירה אשר בנ"ז לא שייך היתר הנ"ל כידוע דהא סופו להסירו:
והורה מעכ"ת בשאלתו אחר הטבילה בלא הסרת הבלאמב"א הנ"ל דצריכה טבילה שנית מסברא הנ"ל ועוד בראייות נכונות וע"ד כי יש איזה מפקפקי' בחומרא זו ע"כ הציע לפני מך ערכי. והנה בל"ז תמוה בעיני מהו הני פקפוקי' דאפי' הי' מקום לצדד צדדים להקל מ"מ הא המקוה במקומה ודאי נאמר זילו טבילו דהא במס' ע"ז דף ל"ז אמרי' בספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור לכ"ע מדאוריית' ומדרב' מ"מ ס"ל לר"י שם הלכה ואין מורין כן ופירשיז"ל דלא לזלזלו בה ובא הדבר לפני ר' ינאי והשיב איכא מיא בנהרא זילו טבילו וע' בתוס' כתובות דף כ"ז וע' בר"ש טהרות פ"ה מ"ב ומ"ה אשר שם ר"ע מטמא ס"ט ברה"ר וקשי' לי' וכי ר'"ע פליג על כלל גדול בש"ס דס"ט ברה"ר טהור ותי' דבטהרות שאין להם תקנה בטבילה כגון אוכלים ומשקין שאין להם טהרה במקוה גם ר"ע מודה דטהורי' ורק בגברא עצמו מטמא כמ"ש בתוס' הנ"ל דמשו"ה בשני שבילים א' טמא וא' טהור ועשה טהרות דלהכי נקט טהרות משום דאין להם טהרה במקוה ע"כ טהורים ופליגי לחלק בין זה אח"ז ובין בבת אחת ור"י מחלק בבא לשאול ע"ע ועל חבירו כמ"ש ג"כ במס' פסחים ובכ"מ אבל לטהר גברא לכ"ע אין מטהרי' דאמרי' איכא מיא בנהרא זיל טבול, והנה להלכה כבר מצינו כיו"ב ויותר מזה ה"ה בס' תשובה מאהבה הובא בלוי"ש סי' קצ"ח ס"ק ל"ה באותן רטיות שהמציאו הרופאים למען חולת וכאב בראש מדבקי' רטיה בצדעי' ומודבק ג' או ד' חדשים וא"א להסירה רק בחזקה ובקריעת העור ובשר עמה ולאחר חדשים הניל נופל מעצמו והאשה אמרה שכבר הורגלה בכך ואינה מקפדת והורה הגאון דהוי חציצה ושכן הורה הגאון בעל או"ח ועוד גדולי הדור ז"ל, וודאי טעמם כיון דסו"ס יסירה ממקומה אינו דומה לחץ וע' בת' כת"ס סי' צ"א נשאל שאלה זו וצדד להקל ולבסוף אשר הי' מוכן לשלוח התשובה אל הב"ד נזדמן לידו ספר תשובה מאהבה הנ"ל וחזר מהתירא, ועוד הביא בלו"ש שם דברי תשובה מאהבה באשה שיש לה מכה ונפתח ונותנים לתוך הנקב תחת הרטיה גרר מבגדים עידים פשתן ואינו נראה אף כשמסירין את הרטיה כי הנקב הוא בעומק והורה לאסור דלא דמי לחץ שאם אינו נראה דהיינו שאינו בשוה עם הבשר רק עמוק מהבשר שאינו חוצץ דשאני חץ שאין סופו לצאת משם, והוא ז"ל כתב שצ"ע ממס' חולין דף ע"א וע"ב, ונראה דכוונתו ממ"ש שם דעובר סופה לצאת כלומר משו"ה אינו בלועה ועד"ז מקשה רבא וכי טבעת אין סופה לצאת אלא אמר רבא וכו' משמע מזה דאפי' בסופו לצאת מ"מ מקרי בלועה א"כ ס"ל דאין חילוק גם לענין חציצה, ועיי' בריטב"א קדושין דף כ"ה דס"ל דהא דבעי ראוי לביאת מים בבה"ס מדרב' משום דבה"ס מטמא' וחשבינן לגלוי הה"ד עבדו רבנן כן לענין חציצה משמע דמה"ת אין להשוות חציצה לטומאה, וע' בנוב"י מהד"ת סי' קל"ה שסמך ע"ד הריטב"א הנ"ל דראוי לביאת מים מדרב'. ובתשובה מאהבה הנ"ל מסי' ל"ו עד סי' מ' שו"ת לנוב"י האיך יש לסמוך ע"ד הנוב"י מדברי הריטב"א כיון שהתוס' כ' במס' סוכה לשיטתם דבין שער ובין בשר שוי' והלכת רק לרובו המקפיד ל"ל קרא לשי' רשיז"ל רק בשער אבל על הגוף אפי' מיעוט מקפיד, א"כ עכ"ח הלל"מ אמר' בפירוש על שערו ל"ל קרא או"ו דבין שער ובין בשר חדא הוי, ושוב הק' ג"כ לר"ת דבשר ושער שוין א"כ קרא למאי אתא ותי' דאצטריך לבה"ס א"כ ס"ל דהוי דאוריית' וכיון דכל הפוסקים הא דר"י דהלל"מ רובו ומקפיד צריכי' עכ"ח לתי' התוס' וא"כ ס"ל עכ"ח דבה"ס דאוריית' ותי' הנוב"י די"ל דס"ל כמ"ש במהרש"א מס' עירובין דף ד' דכיון דס"ל דאין חילוק בין בגוף ובין בשער ובהלל"מ אין מפורש לא שער ולא גוף ע"כ צריכי' לקרא לתרווייהו, ולפי"ז אין דברי התוס' מוכרחי' מ"ש במס' סוכה דצריך קרא לבה"ס א"כ י"ל דס"ל סברת מהרש"א ושוב י"ל דס"ל כסברת הריטב"א דהוי מדרב'. והנה בחי' הרשב"א מס' קדושין הנ"ל הקשה ג"כ מנ"ל דצריך ראוי לביאת מים בשלמא לענין בלילת מנחות לר"ז דצריך ראוי לבילה דכתיב בהדי' בלולה בשמן ומשום דכ"כ יבלל בלשון ציווי ס"ל לר"ז כל הראוי לבילה כו' אבל לענין בה"ס מה כתיב בי' והביא בשם י"א דהוי רק מדרב' כסברת הריטב"א, ושוב הביא בשם התוס' דדרשי' מכל בשרו דמרבה בה"ס, וכיון דדרשי' מידיו לא שטוף במים מה ידיו מאבראי גם כל הגוף מאבראי עכ"ח לא אתי ריבוי דכל רק לראוי לביאת מים א"כ לא קשה כלל קו' מהרש"א דדרשי' מכל ניהו דבמצוה ל"כ כל אבל גבי יציאת ש"ז בפ' מצורע כתיב כל בשרו וא"כ הכל ע"נ בס"ד, ואם כי אי"צ לנ"ז מ"מ באתי לטייל אתו במילי דאורייתא. וראיתי בדבריו מ"ש לחלק בין כרים וכסתות לתפילין עפימ"ש בתיו"ט מ' מקואות בשם מהר"מ דבכרים וכסתות מוציאי' ומכניסי' מפני החיצון משא"כ בדיקת תפילין מפני הפרשיות, והנה לשי' הרמב"ם דפסק כמ"ש בירושלמי דתפילין א"צ בדיקה לעולם ליתא כל הנ"ל והא בש"ע סי' ט"ל פסק המחבר כשי' הרמב"ם וכ"ד הרמ"א, ועוד דשאני התם דהוא לענין טבילה של החפץ דצריך להיות כולו בתוך המים דאפי' אצבע כ"ש ושער במקצת' חוץ למים אינו טבילה מדאו' ולענין חציצה דוקא רובו ומקפיד וטעמי' ודאי משום דבטל לגבי הגוף וא"כ לא שייך כנ"ז, והנה להלכה כבר גלתי דעתי מסכמת כמו שהורה כ"ת שצריכי' טבילה שנית ולא משום חומרא לבד כי הוא מדינא כיון שמיד לא נעשה רק ע"ד כן להסירו למען עשות בלאמבירונ"ג קבוע הצריכה להוהפראבערבלאמב"א בלאמב"א אינו רק לימים אחדים ושוב נותנין אחרת וג"כ מסירי' לאח"ז ופשיטא דהוי חציצה ממש לכ"ע וטב הורה כנ"ל ואצ"ל, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: