אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן טו

סימן יד

להרב הגדול וכו' כש"ת מו"ה יהושע פנחס וו"ב נ"י מו"צ בק"ק מארגארעטין יצ"ו. בדבר שאלתו ששופכין צוקע"ר וואסע"ר על שמרי יין ולאחר תסית' חדל המתיקות ונעשה יין חזק כשאר יין אם ראוי לברך עליו בפה"ג וכן מהו לענין נסוך ביין כזה וכמ"ש ביו"ד סי' קכ"ג ומעכ"ת הביא כל מ"ש כיו"ב באו"ח סי' ר"ד וביו"ד סי' קכ"ג וכן לענין קידוש, ויש להעיר לענ"ד ממ"ש במג"א שם ס"ק י"ז בשם הרשב"ץ בתאנים שנותנים ע"ג זגים וחרצנים לחזק כח היין שיוצא מהם ונשאר בספיקא אם ניזל בתר רובא או בתר התאנים אשר כל כחו בהם ושם במחה"ש כי הזגין וחרצנים כבר הוציאו יינם ועכשיו התאנים במלואת כחם י"ל דהם העיקר ולברך פה"ע או שהכל לדעת הרשב"א, א"כ י"ל ה"נ בזגים וחרצנים וכן בשמרי יין כיון דכל כח הצוקע"ר וואסע"ר בשמרים כן יברך על התאנים, ולענין ברכה יעשה ג"כ כמ"ש במג"א בשמו ובב"י סי' קכ"ג מביא ג"כ דברי הרשב"ץ לענין יי"נ וכמ"ש במג"א ונ"ז עדיף טפי דהמים בעצמן בתוך הזגים וחרצנים נבלעו בתוכו. וראיתי מ"ש ע"ד תשו' חכ"צ סי' ק"מ שלא הביא דברי הרא"ש שפי' יין צמוקים עם שריית מימיהם, הנה לשון הרי"ף בפ' וע"פ עיי"ש מדבריהם אינו מוכח רק דשורין אותן במים שעי"כ נתרככו ונתנפחו ויצא כל יינם אבל מי שריי' לא ישארו בהם ואפשר דבזה גם הח"צ יודה דאין מחומצי' דהוי בידי שמים וע' ברא"ש הל' מקואות כיו"ב דלא שאובים חשובי' אם ע"י גידי הבארות ומעיינות מתגברים ומתרבים וד"ל. ב) מ"ש כת"ה ע"ד מרן חת"ס חאו"ח סי' ק"פ דמסקנתו דאיסור הנאה יש להם בעלים, וק"ל ממס' ב"ק דף צ"ו בשור הנסקל דלאחר שנגמר דינו מכרו אינו מכר, הלא כמ"פ חזר ושנה סוגי' הנ"ל רק שמחלק כמ"ש בסוף עמוד הקודם דנהו דאין יכול להקנותו מ"מ שלו מקרי ולא יצא מרשותו, והנה באמת בסברא זו מצינו מחלוקת הראשונים בחי' הריטב"א המיוחסת להרשב"א שי' הראב"ד בפשיטות גבי אתרוג של ערלה כיון דאין לו דין ממון ואסור בהנאה ודגזלי' לאו גזל הוי לא מקרי לכם והרשב"א פליג דכיון דיש לו בעלים ושלו הוי מקרי לכם רק משום כתותי מכתת שיעורא פסול ותימה ע"ד מג"א סי' תרמ"ט סק"כ וע"ד מרן חת"ס שלא הביאו דבמחלוקת שנוי'. והגאון מהרמ"פ ז"ל אבדק"ק קראלי כתב לי תשובה ארוכה בזה ושם מרגניתא טבא דעכ"ח איסה"נ שלו מקרי דאי כהראב"ד דפקע מיני' שם בעלים והוי כהפקר א"כ איך משכחת לי' בכור בהמה טהורה דהא אי' בתוספתא כשם של נכרי פטור מבכורה הה"ד של הפקר דלאו זכורך הוא והא אפי' מקצת דמקצת חלק נכרי כגון תנוך אזנו של נכרי ג"כ פטור וא"כ ודאי כה"ג בהפקר א"כ לר"ש דס"ל דאין בגידין בנו"ט דלדידי' מסקינן בסוגי' דחזקי' ור"א דגיד אסור בהנאה והוי לשי' הראב"ד הפקר ויפטור מבכורה, וערב לבי להשיב דהפקר דפטור דילפי' מקרא דכי אין לו חלק נחלה עמך יצא הפקר דיש לו חלק כמו לאחרים פטור משא"כ הפקר משום איסה"נ דאין לו חלק ומשום דלאחרים ג"כ אין חלק מזה לא איירי קרא מנ"ל דנתמעט ולא השיב עד"ז רק אמר לי בע"פ שאין דרכו להשיב תשובות בפלפול' והדבר כמ"ש, ועוד י"ל דרך חידוד' לפימ"ש בר"פ גיה"נ דרבי ס"ל מחוברי' יעלו ומרבינן אפי' גיה"נ דאסור' בעולה אם מקרי קרבנו ואוקמי ברשותי' ואצ"ל. ולע"ד בלא"ה י"ל דגבי הפקר לא מהני אם רק מקצתה הפקר כמבואר להמעיין בריט"א ובשו"ת גדולי האחרונים ז"ל וכן ראיתי בשו"ת בי"צ ח"ב מיו"ד סי' קכ"ג שכ' בהדי' לחלק כן ע"ש, אך בס' ד"ח להג' מלונשיץ ז"ל חיו"ד סי' כ"ו בהג"ה מבהמ"ח נראה דאין דעתו כן יע"ש וצ"ע ואכמ"ל]. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה