לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן ח
להרבני החריף ובקי כש"ת מו"ה חיים ראטה נ"י בק"ק סערענטש יצ"ו. ע"ד אשר התפלא ע"ד מהרונשי"ק או"ח סי' ט' במ"ש ע"ד הציגארי"ע דמשו"ה לא בטל השומן בתוכו עפי"ד הרשב"א שפסק' הב"י סי' קל"ד והביאו המג"א סי' תמ"ב דכל דבר שתיקונו בכך ועיקרו כך נעשה אינו בטל ולדעת כ"ת כי דברי הרשב"א נאמרי' שנתקן ע"י חומץ שהוא דבר חריף אבל שומן ל"ה בדברי' אלו כמ"ש הט"ז סי' צ"ח ס"ק ט"ז והסכים עמו בפרמ"ג. הנה אני תמה על תמוה זו דהא שם בדבריו מוזכר ג"כ או יין ויין ודאי לא מקרי דבר חריף לענין זה ואדרבא בכמה דברי' בטל בששה חלקים כידוע ועוד חומץ ג"כ לדעת הש"ך סי' ק"ה סק"ב לא מקרי דבר חריף ועיי' במג"א סי' תמ"ז ס"ק כ ח שמחלק בין חומץ חזק לשאינו חזק כ"כ וא"כ לענין דעביד לטעמא י"ל דהוי עכ"פ כמלח ותבלין, אבל הא המהרמשי"ק לא משום מידי דעביד' לטעמא אתי' עלי' אלא משום דתחילת תיקונו בכך ועד"ז השיב מע"כ דהרשב"א איירי דוקא בהני מילי דעביד' לטעמא עד"ז תשובה בצדו מיין וגם חומץ מי יימר דמשו"ה הוי לטעמא ועוד אי משום מידי דעביד לטעמא למה לי' למימר משום דתחילת תיקונו בכך. והנה מהש"ך ס"ק ל"א משמע באמת דטעם הרשב"א שהביא הב"י והמחבר סי' קכ"ד הוא משום דעבידי לטעמא וחשוב ג"כ סתם יינם מידי דעביד לטעמי', ולא זכיתי להבינם דהמעיין בדברי ב"י סי' קל"ד שהביא דברי תשובת הרשב"א כצורתו ולשונו מבואר בהדי' דלאו משום עבידי לטעמי' הוא אלא כדברי מג"א סי' תמ"ב משום דכך תחילת תיקונו דהא שם קאי ע"ד הרופאי' שעושים מרקחת לחולי קדחת והמרקחת מעורב בדבש ויין או חומץ ועד"ז קאמר דאין לומר דהיין בטל במיעוטו דכל שתחילת תיקונו בכך לא בטל והזכיר שם דאפי' טעמי' קפילא ולא מרגיש שום טעם היין ואי משום דעבידי לטעמא הא אם לא מרגישי' טעם התבלין או מלח ופלפלין גם מידי דעביד' לטעמ' בטל כמ"ש הש"ך בעצמו וכי קורט מלח ופלפלין יאסור מלא יורה וא"כ אמאי לא בטל במרקחת הנ"ל כיין שטעמי' קפילא בלא טעם ש"מ בדברי מג"א הנ"ל, כלל הדברים לענ"ד עבידא לטעמא לחוד ותיקונו בכך לחוד אלא שלענ"ד קשה להבין שיהי' זה בציגארי"ע תיקונו דלא מצינו דבר זה אלא שע"י תערובות מינים שונים נעשה דבר חדש ושם כגון ד' מיני מדינה שהביא הרשב"א כגון כותח ושכר וכיו"ב וכמ"ש בבעה"מ שם דלא חשבינן לי' משום טכ"ע דנאבד טעמו לגמרי ונעשה טעם חדש ע"י התערובות ומשום דהני מינים וחלקי' הם היסודות שנתהוה ע"י מאכל או משקה זו משו"ה לא בטל וזה כעין דברי הרשב"א וכן בהני מרקחת שדבר מזה הרשב"א שע"י תערובות דבש וחומץ נעשה ומתהוה דבר במרקחת (מעדיצין) שעפ"י רוב הוא כן במעשה רוקחי' שע"י תערובות חלקי' שונים נעשה פעולה במשקה אם כי כל שהוא בתערובות ונאבד טעמו מ"מ הוא יסוד פעולת דבר המתהוה ממנו אבל שומן שנתערב בציגארי"ע שאומרי' כמ"ש המהרמשי"ק דעי"כ מרוויחין שרפים ושרשים מי יימר שעי"כ נעשה ומתהוה איזה דבר חדש ומים לגבי קמח שנעשה עיסה ודאי שפיר קאמר במהרמשי"ק דהוי כמו עובדא דהרשב"א אבל שומן בציגארי"ע קשה להבין מי שאינו בקי בטוב מעשיה' לומר כן ויותר י"ל דהוי עי"כ מוטעם ביותר או כדברי האומרים שצריכי' לשומן כדי שלא יתחרכו השרשים על טס הקלה שאצל' ועל גבו של אש כידוע שדבר שמן מעכב החירוך וכמו מעשה אופה שעושי' הנשים על הטסים (בעקעלי) שע"י טיחת שומן וכיו"ב אינו מתחרך, והנה אין ברצוני ללמוד איזה היתר ממה שגבלו הרבנים הגאונים ולא באתי רק ללמוד תורה אני צריך, ובענין השומן "קאקוס" הוא ענין אחר שבזה יש תערובות ממש ועתה שמעתי כי חבר' מחזיקי הדת דו"ח על הדבר ואיני יודע האיך יש לעמוד על הדבר בזמן קצר כזה. ידידו דוש"ת, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: