אור ברסלב
לבושי מרדכי על חושן משפט לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת › סימן לט

לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן לט

סימן לח

בעהי"ת י' א' פ' כ"ת תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו לרב גדול א'

אחרי מבוא דרך ברכה מאהבה וכו' ע"ד הנשאל לפניו בענין חמורו' באשה אשר הרופא אמר כי אם תתעבר תטרף דעת' אם מותר לאבד ההריון עד"ז. וציין מעכת"ה לעיין בחת"ס ומהר"מ שיק ובת' תורת חסד בענין זה. והנה בחת"ס סי' קע"ב ביו"ד ובת' מהר"מ שיק סי' נ"ד בח"מ ועיין חת"ס אה"ע סי' כ"א נו"כ לענין שמוש במוך וכן בת' נ"ש ות' אמרי אש סי' ס"ט וכבר הלכו בו נמושות וכבר נשאל ממני עד"ז כי בעוה"ר שכיח בזה"ז וידוע כי ה"ה לא התירו רק אחה"ת אבל הגאון מהר"ז בטיב גיטין בסופ' בהגהו' ובאורי' על הש"ע אה"ע סי' כ"ה מעמיד בדברים קצרים והביא שיטת הרשב"א והרמ"ה והריטב"א מ' כתובות ד' נ"ל שמתירי' גם קודם תשמיש ולדעת הריטב"א יותר יש להתיר אם היין המוך קודם התשמיש וכן הביא דברי היש"ש מ' יבמות שתפס ב' קולות יחדיו שיטת רש"י דהפלוגת' דר"מ וחכמים במ' יבמות ד' י"ב אייר' קודם התשמיש ושיטת ר"ת דבהני ג' נשי החיוב לשמ' ע"י מוך ובשאר נשים רשות ובתורת חסד שכתב שנעלי דבריו מהגאונים. הנה מובא עוד במוקדם הדור שלפני' ובה' מחנה חיים ח"א סי' נ"ג האריך והעמיק בנפלאות כמ"כ להתיר' והביא דברי התוספת' פ"ב מ' נדה שם הלשון רמ"א דש מבפנים חור' מבחוץ א"כ ע"כ דאיירי פלוגתתן במוך שלפני התשמיש. אכן בתוספת' שנדפסין עם הגר"א גורס רא"א והוא ר"א מ"מ יבמות ד' ל"ד א"כ אין ראיי' מהתוספת' ועיין בת' מהרי"א יו"ד סי' רנ"ב באורך ומסקנתו להחמיר בכל ענין רק ע"י שתיית כוס עיקרי' דעתו להתיר. ועיין בת' אהל אברהם מהגאון מגארביע ז"ל שם תשובות מסי' צ"ו עד סי' ק"ב מהגאונים שהי' בזמן ההוא ישנו מחמיר וישנם מקילים ועתה מה בידינו להכריע ולהכניס ראשו בין ההרים ועיין בת' נטע שורק סי' ו' וכן בתי נהרי אפרסמון ומי שכחו יפה יבא ויסמוך]ועיי' לעיל חאהע"ז סי' כ"ח כ"ט[:

ועתה באתי לפרושי ופלפול' מ"ש הדר"ג לעיי' בת' תורת חסד והוא תשובה נפלאה ברב גדולתו על עקרי דהלכה קאי אשר ממנו נקח ללמוד כמ"כ לענין היתר שתיית סמי רפואה לאבד הולד אשר בזה דנו בחו"י סי' ל"א וביעב"ץ סי' מ"ג. וראיתי להגאון בעל ח"ח אשר עמד ע"ד הרמב"ם פ"א מה' רוצח במ"ש מתניתן דמ' אהלות פ"ז באשה שמקשה לילד חותכי' הולד אברי' להציל נפשם האשה מפני שהוא כרודף יצא ראשו אי"נ בו שאין דוחי' נפש מפני נפש שזה טבעי של עולם ובמתניתן הנ"ל לא נזכר טעמי' כרודף וכן ביצא ראשו לא נזכר במתניתן מפני שזה טבע' אלא במ' סנהררין ד' ע"ב אהא דאר"ה בקטן שרודף נתן להצילו בנפשו ופריך בגמ' מיצא ראשו אי"נ בו ומתרץ משמים רדפי' לה. ועד"ז כבר הקש' בנוב"י מהדו"ת סי' כ"ט בח"מ ל"ל טעמי' דרודף ברישא וגם בסיפא דקאמר משמים רדפי' זה שייך גם ברישא בלא יצא ראשו ועד"ז הרחוב הדבר לחלק בין מזיה ומכוון ותולה ג"כ במחלוקת אי עובר י"א או לא. ולא אדע למה לא פירש כפשוטו לפ"ד עפ"י הגמ' דמ' ערכין הנ"ל דפריך בגמ' במתניתן דתני האשה היוצא וכו' אין ממתינן עד שנלד' ופריך בגמ' פשיטא גופא היא כלומר דפשיט לי' דאין כאן משום הצלת עובר דלאו נפש מקרי כמ"ש בסנהדרין והסמ"ע סי' תכ"ה ואי משום דעכ"פ אסורו הוה כמ"ש בתוס' מ' חולי' ובססנהדרין פ' ד"מ מ"מ כיון דלאו נפש אקרי הוה כשאר אסורי' והא רציחה דחי' עבוד' החמורה ואי לא מעוטי היתה דוח' שבת ג"כ כמ"ש במ' יבמות ד' ז' וסנהדרין ד' ל"ה כש"כ אסור זה וז"ש גופי' כלומר כלאו נפש בעצמ' הוה ומתרץ דס"ד משום דא"ר ויצאו ילדיה וגו' דצריך לשלם לבעל כאשר יושת דממוניה הוה ונא נפסד' קמש"מל ופריך תו דילמא ה"נ ומתרץ מרבוי דקרא ומ' גם שניהם אלמא דצריך קרא משום דממונא של הבעל ולזה כיון הרמב"ם דהא אסור להציל בממון חבירו ואפשר דאפי' מחיל' לא מועיל בענין ממון נפשות משום מצות פ"ו ומשום ל"ת דהשחתת זר' כדמוכח בתוס' מ' סוטה ד' כ"ו גבי מעוברת דשות' לאחר לידת' ע"כ נתן הרמב"ם הטעם משום דהוה כרודף וכמו דחשבינן לחמר' על המבר' ומשא כבד על הספינה בב"ק דף קי"ז דמאבדי' החמור ומאבדי' הסחורה בשביל הצלת נפשות ואין הטעם משום אבוד החמור או משום אבוד הסחורה דפשיטא אם הי' של הפקר דאין משגיחי' כלל עד"ז ורק משום ממון בעלים דאסר אפי' בסכנ' כמ"ד בסי' שנ"ט דאסור לגזול אפי' להצלת נפשות שלא ע"מ לשלם ע"כ אמרינן דהוה כרודף כלומר מצד הבעלים וכמ"ש רש"י ז"ל ע"כ ג"כ בעוברי' שהם של בעל צריך מטעמי' דרודף אבל ביצא ראשו דתו אינה ברשות בעלים כמו שאר בנים קטנים דקיימ"ל בסי' ת"כ דתשלום הניזקי' הוה שלהם וילקח בו קרקע. ומעתה ברישא אם כי משמים רודפי' אות' מ"מ לענין ממון פשיטא דמעבירי' כל דבר הניזק כמ"ש גבי עשיית מעקה כי יפול הנופל ודרשינן אם כי כבר מיועד לכך מ"מ עלינו להציל ולעשות מה שבידינו ולא גרע מסולם רעוע וכלב רע וכמ"ד גבי מזיקי' אפי' בנחשי' אם רודפי' הורגי' אותה כמ"ש במ' שבת ד' קכ"א ברודפי' כל המזיקי' נהרגי' אפי' בשבת. אם כי ודאי י"ל דמשמי' רודפי' כמ"ש בר"פ שמונה שרצים כי אם לא הרגו משמים נזדמנ' ובפ' שלוח הקן דמתקיים בהם ובערת' וגו' והוה כשאר רפואות דדוחי' כל אסורי' לבד מג' דברים בסכ"נ וזה ודאי בחולי משמים רדפי' וזה ברודף דתלי' בדבר שבממון מאבוד בע"ח אבל אבוד נפש הלא אמרינן במ' יומא מה חזית והוא מג' דברים שאינ' נדחי' מפני פקוח נפש ע"ד שפיר יש לחלק בין משמים רדפי באינ' בר בחירה כמו הוצא ראשו ודלת מסוגרת בעדי' בעצירת רחמ' ע"י חולי וכיו"ב בטבע מג' הוה משמים רדפו' דזה בכל חקי הטבע שהוטבע לו בגרמ' השמים. וידוע כי הרמב"ם דרכ' לקרות משמים בכלל טבע העולם וכמ"ד במ' חולין חרות' בידי שמים ע"י קול רעם וברק וכיו"ב. זה לענ"ד הפירוש הפשוט בדברי הרמב"ם מתוך מה שלקטתי ממרגנית' טבא של הגאון בעל תורת חסד ולפי"ז אין אנו צריכים לומר ממ"ש הגאון דתלי' אי עובר י"א או לאו י"א או איכ' אסור בעוברי' או לאו דפשיטא לי' לגמרא אם גופא הוה ליכא שום אסור נגד מצות גמ"ד של הב"ד ושלא לענות הדי' אך ורק משום דהנפש לבעלים וכהנ"ל. ועיין בת' מהרי"ט סי' צ"ו:

והנה בנ"ז אם טרוף דעת הוה בכלל סכ"נ איתא בת' פרי הארץ חיו"ד סי' ב' דברי לו דהוה בסכ"נ דיפיל עצמ' בשגיונו או יסכן אחרים ופסק שם ע"ד השאלה אם מותר לו לשתות מרק של תרנגולת נבלה אשר בדוק שזה רפאות' ופסק להתיר ושכן פסק' ועשו מעשה חכמי' קאנשטאנטים. ועיין בברכ"י יו"ד סי' קנ"ה שהביא בקצרה ושכן פ' בת' אדמת קודש. וכבר נשאלתי על כיו"ב מהגאבדק"ק פרויקירכען נ"י באשה מעוברת שרוקק' דם ואמר' הרופאי' מומחי' שרפואת' לשלשל הולד ע"י סמים הידועים להם. והשבתי שצריך לשאול הרופאי' אם אינ' בכלל סכנה ברפואה זו כי הביא הה"ג נ"י מדברי הרמב"ן והרא"ש פ"ב דיומא בסוגי' דעובר' שהריח' דכל מפלת סכנ' הוה לאשה. ואני השבתי עד"ז דאפשר לחלק בין מפלת ע"י רעבון או איזה מקר' בתנוע' כגון כגיפו וכיו"ב אבל ע"י סמים מה' הרופאים אפשר דאינ' בכלל סכנ'. ועוד עלה בדעתי דבר חדש דאין כוונת הרמב"ן דאיכא סכנה היוצא מכלל שאר יולד' דג"כ מחללי' עלי' השבת כמ"ש במ' שבת ס"פ מפנין שעושי' צרכיה בשבת ומחללי' עלי' השבת ועכ"ז אינ' רק לענין הצורכי' הראוי' לעשות ליולד' וכן מפלת דהא חזינן דרובי' חיי' בעושי' לה צרכיה ורק דהרמב"ן לשיטתי' בה' מילה בענין אשתפוך חמימי' דמלי' אם כי אח"כ צריכי' לחלל עלי' השבת אין לך אלא מה שבעתה ושעת' וה"נ בעוברת שהריח' צריכי' להאכיל'. לעת כזאת שלא יבא לידי סכנה דאם תפיל כש"כ שיהי' נצרכי' לחלל עלי' השבת ויו"כ בדברים הצריכי' לה א"כ כש"כ וק"ו הוא לומר בסבר' להקדים בעתה ושעתה כמובן. אלא שהשיב הרב נ"י דמפלת שאני מיולדת דעלמא דזה טבע של עולם וזה ממקראו' שאכ"ד ומ"מ נלע"ד הסברא לחלק בחלוק א' הנ"ל. ושוב ראיתי בת' אבני צדק ח"מ סי' י"ט שנשאל לפניו על עובדא באשה שהית' חולנית מעובר' ואמרה ג"כ ג' רופאים מומחי' שאין תקנה רק לאבד העובר ע"י סמים רק אם יצלחו באבוד הולד שיש ספק שעי"כ תמו' מיד והשיב שגם בזה יש היתר מדרך הלכה אבל לבסוף חזר בו שלא לדון די"נ ושוא"ת עדיף וחלילה לעשות מעשה ואל תאמינו ברופאי' ועזרת ה' בא ובא ואפשר שלא ערב להתיר משום סכנ' דידה גם לפי אמירת הרופאי' אבל אם ברור בעיניהם שבידם סמים שאין בו חשש סכנה ג"כ הי' מן המתירי' וכי אפשר לומר להיות בשוא"ת נגד המשנה שלימה ולדעת הרמב"ם איכ' חיוב' ומצוה. ומזה יש תשובה ג"כ להרב הגנ"י מפ"ק דחתוך הולד לא גרע ממפלת שזה גופי' הפלה היא:

אלא שבנדון זה השאלה כמ"כ מה תעשה לאחרית הימים לישב עם בעלה ואם תתעבר וכי תמיד יאבד' העובר או אפשר דעת הדר"ג דשעושי' יהא במוך ושוב חזרנו לפלוגת' הנ"ל אם יש להתיר גם קודם תשמיש כי אח' תשמיש אין הרפואה בדוקה כ"כ כמ"ש האחרונים. והנה במהר"מ שיק ובנטע שורק וכן בתורת חסד העירו מה מקום י"ל דמשום סכ"נ נתיר הנ"ל יפרוש ממנה או תתגרש ובת"ח חסר אהתיר' ממ"ש בגמ' בגדול השלום בין איש לאשתו. וכבר השבתי דכל עצמה נלמוד משתיית סוטה ומנ"ל להיפך ואי משום מ"ע בת' כ"ש הנ"ל השיב דכגון זה אין כאן שיעבוד' וכמ"ש בחת"ס באה"ע סי' כ"א ובאמת ב' נשים נשאלו לפני בדבר זה עפ"י הרופא אשר יעץ להם לכבד ביה"ר לאחר התשמיש מיד ע"י שפופרת מ"ש]אירעגאטור[א"כ נראה בזה שהוא רפואה בדוקה דהא איתא בת' רע"א בטעמי' דאינ' בדוקה שאינ' שולט לפנים מן החדר על הזרע שנקלט ואפשר שע"י שפופרת הנ"ל במים פושרים גם שם בעומק' שולט השפריטצונג וכבוד הדר"ג נ"י ברב חילו ידריכהו בד"א משמים. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה