לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן ט
בעהי"ת אול"י ב' תצוה תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט לכבוד הרב הגדול מו"ה ברוך בענדיט הכהן נ"י מורה הוראה בק"ק פראג יצ"ו
הנני באתי במ"ש ע"ד הגה"א מ' בב"ק ד' ל"ג במ"ש הרא"ש מחלוקת ר"י ור"ע ר"י ס"ל יושם השור בב"ד וחוב אית לי' גבי' ור"ע ס"ל שותפי נינהו ומסיק דא"ב הקדשו ומכרו ניזק לר"ע מ"מ והקדש' הקדש ועוד שם בברייתא דרב תחליפ' מכרו אינו מכור הקדשו מוקדש ופריך בזה בגמרא דתבר' מכר' אי"ב כר"י הקדש מוקדש כר"ע ומסיק דאיירי במכרו מזיק דגם לר"ע קדוש כדר"א דהיינו לפדות' ופסק הרא"ש כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו והקדש' ניזק קדוש ועד"ז ציין הג"ה אפי' קודם גביי' מכרו הקדש מקודש ולא לגמרי רק לפדות' כדי שוויי' וכו' שלא יאמר' הקדש יוצא בל"פ וכדר"א. וע"ז קשי' לי' טובא דבהקדיש' ניזק פשיטא דקדוש לגמרי לר"ע. וזה באמת מרפסי' איגרי. ומעכ"ת אמר פלפלי חריפת' עפ"י פסק הרמב"ם ודברי קצוה"ח סי' ת"ז, וגיסו הרב אבד"ק לאנדאן יצ"ו כתב לו שהוא עכ"ח ט"ס וקשה בעיניו לאמור ט"ס בכל ספרי גמרא. והנה ט"ס אי"כ אבל חסרון סופר יש כאן וגם טעות הציוני' כי הגה' זו מקורה מדברי א"ז כמ"ש בסוף הג"ה. ועיינתי בא"ז מ' בב"ק באות קס"ח וכ"כ אתמר נמי אר"י וכן הלכה כר"ע מחבירו הילכך לא מצי לסלק לי' בזוזי אלא נוטל את השור ואם הקדיש ניזק הוה קדוש אפי' קודם גביי']בזה התחיל ההגה'[ואח"כ מציין דיוטין פונקטין ומתחיל בזה"ל וה"ה אם הקדשו מזיק הוה קדוש אפי' לר"ע דתני ר"ת קמי דר"א מכרו אינה מכור הקדשו מוקדש ואוקמינן דמכרו מזיק והקדישו מזיק קאמר וד"ה מכור אפי' לר"י דהא משועבד לי' לניזק הקדישו מוקדש אפי' לר"ע משום דר"א ולאו קדוש ממש לפדותו בשוויי' ורק לתן דבר מועט בפדיונו כדאמר ר"א במ' ערכין וכו' וא"כ בדברי' חסר מדברי הא"ז מ"ש אפי' קודם גביי' זה קאי שפיר אהקדיש ניזק וזה ודאי קדוש לגמרי וכאן הי' צריך להתחיל דבר חדש היינו מ"ש הרא"ש גבין הקדיש מזיק אפי' לר"ע הקדש' הקדש ומשום מה דתני ר"ת קמי דר"א. ומ"ש בהגה' מכרו להקדישו מוקדש צ"ל מכרו אינה מכור הקדש מוקדש תה לשון הברייתא והיינו כדאוקמי' בגמ' במזיק כתרווייה' דגם לר"ע וכדסיים הא"ז ולא קדוש לגמרי לפדיון בשו'. זה הוא סוף דברי הא"ז והכל איירי במזיק, וזה שחסר מדברי הג"ה לפרש דאיירי במזיק וכדאוקימת' דברייתא וכמ"ש הרא"ש אח"כ. וזהו פי' דברי הגה"א במלאות דברי הנ"ל בל"ס:
ובענין מ"ש מעכ"ת בדבר העגלים הנשחטי' שאין בודקי' אותם בבית המטבחיים רק בבית הקצבי' שמוליכי' אותן על עגלות לשם והש"וב מומחה תמה עד"ז דיש לחוש דע"י נענועי' ינתקו' הסרכות כי הקצבי' זורקי' אותן בגסות כוחן. ונפשו בשאלתו אם יש לחוש לזה. והנה דברי השו"ב כנים ודאי יש לחוש לזה הרבה הלא כתוב בפרי תבואה ורא"פ מהגאון מהר"ז דיש לבדוק הבהמה בשוכב' ע"ג קרקע ולא לתלות' ע"ג שראגין ולבדקה אחר התליי' כי ע"י ההגבה' ותליי' מנענועי' גוף הבהמה ויש לחוש לנתוק הסרכ' ומדבוק' נעשה תלוי' או נאבד' לגמרי ע"י ניתק כידוע סרכ' כחוט דק וכיו"ב נאבדי' לגמרי ע"י הנענועי'. וידוע מ"ש התבו"ש כי אין אנו בקיאי' מהו הנענוע במקום מועו"מ להכשיר חלילה כמ"ש בדברי ראשונים כי אין אנו ידעינן עד כמה יגיעו הנענועי' אם נענוע קלה או חזקה וכש"כ הוא אם ע"י תליית הבהמה חשש הגאון לנתק הסרכות כש"כ וק"ו אם זורקי' אותם על העגלות ומוליכי' אותן למקולי' עלי דרך כמה נענועי' עברו עליהם. ע"כ יתאמץ בכל כחו לבטל מנהג זה כי חשש' רבה כנ"ל ורק יבדק' במקומן בלא נענוע ממקום למקום כהנ"ל ותמהני הלא השו"ב יודע היאך נהג' במקום שהי' שם בל"ס במדינת אומרן או גאליציען כן ינהג גם עתה במקומ'. ועיין בדרכי תשובה סי' ל"ט ס"ק כ"א שהביא דברי הפר"ת והרא"פ הנ"ל. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: