לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן ב
ב"ה עש"ק וישב תער"ב לפ"ק מאד יכיו לכבוד הרבני החו"ב מו"ה יצחק אייזיק לעפקאוויטש נ"י בק"ק מארגערעטן יצ"ו
יק"מ כ"ת בא לידי בדבר אשר גם אני הייתי באו' ספיקא וגם מיצר על תהליכות העולם בעוה"ר שאין חשין להביא דברי' לפני עש"ג ובשאלה להם על מה ככה עשו אומרים התנצלות ואמתלאות שאין די השב, והנה הביא מעכ"ת עובדא ראובן יש לו חנות ומוכר בהקפה כן עשה עם שמעון וקבע לו זמן הפרעון בפירוש ואח"כ הלך הסוחר בערכאות ועלה ע"י כמה הוצאות כידוע ועתה תבע שמעון ההוצאות אשר הוטל עליו כמשפטיה' וראובן השיב כי ידוע היטב זמן הפרעון וגם לזאת הי' ידעו מהאינזאלווענט. שהי' גם שאר בע"ח באים עליו. והשאלה היא אם חייב לו ראובן להחזיר לו ההוצאות כמ"ש בח"מ סי' כ"ו כידוע. והנה מעכ"ת הביא מקור הדברים מת' הרשב"א סי' תתק"מ שצריך לשלם ההוצאות אבל בת' הרא"ש כלל ע"ג וכן הוא בכלל ק"ז דעל הלוה לשלם ההוצאות ובב"י סי' י"ד מסתבר ליה סברת הרא"ש. והנה מחלוקת הרשב"א והרא"ש אינ' לענין אם התובע לערכאות צריך להחזיר ההוצאה ללוה רק בפשיטות הי' השאלה אם לא הי' הנתבע או הלוה מסרב לעמוד בב"ד ש"י והמלוה הכריח' על התשלומין בערכאות ועי"כ הוציא כמה הוצאות אם הנתבע חייב לשלם ההוצאות הנ"ל, ועד"ז השיב דאין הנתבע צריך לשלם לו כי אינ' רק על הפתיח' צריך לשלם כמ"ש במ' ב"ק קי"ד ואדרבה התובע לא טוב עשה שהביא הדברים לפני הערכאות ואפי' אם סירב הנתבע מלעמוד לד"ת מ"מ פטור לשלם ההוצאות דאינ' רק גורם הגרמ', והרא"ש חולק עליו בזה דאם סירב הנתבע לעמוד בד"ת והכריח' ע"י ערכאות צריך הנתבע לשלם ההוצאות אבל אם הוא להיפך שהערכא' הטילו הוצאות על הנתבע מי שמתחייב כדרך משפט שלהם מזה לא איירי הרשב"א דהיינו אם התובע צריך להחזיר ההוצאות הנ"ל ואדרבה משמע מדבריו דפטור דהא זה כגרמא. והא דקיי"ל בסי' כ"ו דצריך התובע להחזיר לנתבע ההוצאות שחייבוה יותר מזה. שם איירי שלא הי' מסרב לעמוד לד"ת והוה כמסור דחייב בגרמי כמ"ש בסי' שפ"ח אבל במסרב עמוד לד"ת אם כי הי' צריך התובע ליטול רשות מב"ד מ"מ אם לא עשה כן אינו כמסור במציל את שלו כמ"ש בת' דברי חיים ח"ב סי' מ"ו וכן הוא בכסף קדשים הנדפס אצל שיע החדשי' ואפי' באומדנא עפ"י ג' אנשים, ועתה בנתבע שמסרב לעמוד בד"ת לפי"ז אי"צ להחזיר לו ההוצא' בדיעבד:
ומעתה נבא במ"ש דדי אם התרה בו בב' עדים לעמוד עמו בד"ת כמ"ש בשם ת' נאות דשא ות' ד"ח ח"ב סי' מ"ו. ומזה הביא מעכ"ת ראייות נכונים דאי"צ לשלם לו ההוצאות רק על הקובלנ' ראשונים לא האחרוני' שהביא לידי הכרחה וכן הוא בבעל התרומות שער סב. והנה גם אני שמעתי בכמה בת' דינין בקהלות גדולות שאין מחייבין רק הוצאת ראשונים ולא אחרונים והי' תמי' בעיני במ"ש בת' תשורת ש"י ות' הרי בשמים ומעכ"ת קאמר דהביא עד"ז ראייות נכונים למנהגי קהלות הנ"ל ולא אדע איך הם הראיות משום דדי בהתרא'. דהא הם איירי במסרב לעמוד לד"ת ע"י התרא' והחדוש דגם שלא נטל רשות מב"ד אבל היאך דלא התרה ולא הי' מסרב כי לא תבעי' לב"ד מנ"ל דל"צ לשלם כל ההוצאות. ומדברי בעה"ת ג"כ אינה ראי' כלל דהא היא איירי באיש אלים דלא דייני' דינ' של ישראל וביד מתייראים לכתוב עליו אדרכת' אלא שגם בזה חשש משים דערכאות ענשו אותו כדרכם בשליש החוב למלכות מ"מ אם הערכאות צוו דישלם ולא שלם ועומד במרדו הוא דאפסיד אנפשי' וכמ"ש שם שיכול להציל את נפשו לומר כי אין בידו לשלם וישלם מנכסים אחרים אבל מי שאין בו כל הנ"ל כלומר שציית לדינא ולא התרו בו כמ"ש בת' דברי חיים מנ"ל דל"צ לשלם לו כל ההוצאות מה שחייב' יותר כיון דאז דינ' כמסור ואין לנו מנוס רק מ"ש בש"ע ברמ"א שפ"ח בשם המרדכי שיט' ר"א מטילא בבא להציל את שלו אין דינו כמסור ובמרדכי לפי"ז הביא דברי הרמב"ב שחולק על ר"א מטולא והש"ך שהכריע כדברי המהר"ם רק כשאין מקום להציל את שלו בד"י והיינו שלא ציית דינ' מיקל לסמוך על ר"א מטילא כמ"ש שם. והנה בת' תשורת שי הנ"ל הביא דברי ת' הרי בשמים סי' רל"ז דגם דעתו כן כלומר לא כהנשמע ממנהג קהלות הנ"ל. והנה עיינתי בת' הרי בשמים הנ"ל וראיתי שמחלקו לשני פנים ושם הי' עובדא שראובן התובע בערכאות זכה בדינו על תביעו' ומכר עפ"י האורטהייל ביתו של שמעון ואח"כ תובע שמעון שיעמוד אתו לד"ת ועד"ז כתב השואל כי שמע שנוהגים שאחרי טערמין הראשון אבד הנתבע כל זכיותיו דהו"ל לתבוע ד"ת ועד"ז השיב כי ישתקע הדבר ומביא ע"ז ראיות נכונים שע"י שלא תבעי' לב"ד לא איבד זכייותו דילמא אנוס הוה ולא הי' ב"ד מזומן אבל לענין לשלם לו יציאות דלזה מהני טעמי' דהי' לו לתבוע לד"ת. והנה מחלק דלענין לעמוד לד"ת לא בטלו זכיות' דדילמא בד"י יזכה הנתבע ע"י טענתי' או לפי ד"י אתו המשפט אבל לענין תשלומין יציאות' אי"צ לשלם רק מ"ש עד נוערמין הראשון. וחדוש בעיני כי בת' תשורת שי לא הביא כל דבריו שהם שני חלוקי' בדינם וכמ"ש. והנה מאן דסמיך את' הרי בשמים לא הפסיד בפרט בזמה"ז אין דרך השופטים לבוא בעלילות ועונשים רק שופטים בד"מ. ואינו דומה כמ"ש בגמ' דהוה כתוא' מכמר ח"ו להיות מסור במציל את שלו. וכ"פ בא לפני כמשפט הנ"ל ואמרתי לבע"ד שהוא דרך פשרה לצאת לכל הדעות:
ובעיקר דינא נלע"ד שצריך חקיר' על מה כן עושין בערכאות שיטילו כל ההוצאות על מי שנתחייב אם הוא דרך דינ' ומשפט או הוא לתקנת המדינה כלומר מפני הרמאין שילוו ויטל בהקפה ויזלזלו במכירת הסחור' ויטילו לכיס ואח"כ יעמדו על הקאנקאר כדרך הרמאים בעוה"ר ע"כ הטילו דבר זה על הנתבע שלא יקילו בעיניהם וא"כ הו"ל לתקנת המדינה, והא ידוע מה דקיי"ל בחו"מ סי' שס"ט דלתקנת המדינ' אמרינן דינא דמלכותא דינא והיאך דאיכא משום דינא דמלכותא לית ביה משום מסור האיך שאינ' נגד ד"ס הכתוב בתוה"ק להדי' כמ"ש בחת"ס חו"מ סי' מ"ד עיי"ש והלא בב"י סי' שפ"ח הניא ת' הרא"ש ורשב"א דהיאך הוא מהורמנ' דמלכא לית ביה משום מסור כמ"ש ראי' מעובדא דראבר"ש בב"מ דף פ"ד ועיין בת' מהר"מ שיק חי"מ סי' כ' כיו"ב. והנה י"ל בנד"ז בענין היציאה מפני מה הוא וכנ"ל וכבר הזכרתי דברי הרי בשמים בזה. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: