לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן צ
ב"ה שוכ"ט לחתני כבני כבוד הרב הגאון ומו"ה יוסף צבי נ"י אבדק"ק גאלאנטא יע"א. אחדש"ה. הנני ע"ד העובד' בהך אתת' שאמרה בעת לידת שני גדיי' א' מהם נשחט לק"פ. והנה בס' שו"ת בית שלמה עמד בכל מה שאמרנו בס"ד כי האשה אעפי' שנו"נ בתוך הבית אין בידה להקדיש גם לדעת הראב"ן בב"ק הביא' היש"ש והש"ך ח"מ סי' צו' פסק כמוה' לענין שבוע' היינו כל מה שיש תועלת לנכסים אבל לענין שאר דברים כגון לנתינת צדקה ושכר מלומד' אין לה רשות כמ"ד בש"ע יו"ד סי' רמ"ח והיא מת' הרא"ש וכן אית' להדי' בת' מהר"מ אלשיך דצדקה וכיו"ב אינו בכלל תועלת לנכסים. ועתה ראיתי דברי כ"ת במ"ש מרן חת"ס או"ח סי' קל"ט במ"ש אי נאמן שלא אמר רק להחול. וכ"ת הביא דברי מהרי"ט דכמ"ש ביבמות שנאמן על הקדשות וקונמו' משום דבידו למיתשל עליה' והנה כמ"כ י"ל כאן וראי' מדברי תוס' שבועות דף כ' ד"ה לישנ' דיש להאמינו בכגון זה ואדם נאמן ע"ע. וע"ד הב"ח שהביא ראיי' דבאמירה אפי' בדיעבד אסור דאל"כ מה פריך בגמר' פסחים דף כ"ג מתודות שהנהיג בלילי פסחים לאכול גדי מקולס ודייק מקולס אין שאי"מ לא ומ"פ הא דיעבד ורב שאסר לומר בשר זה לפסח היינו לכתחילה אלא ש"מ דבאמר ג"כ בדיעבד אסור. והמג"א סי' תס"ט הביאו ושזו ראיי' שאין עלי' תשובה. ולולא דמסתפינ' הייתי אומר דתורף מו"מ של הסוגי' כך הוא דהא י"ל מה קארי לה דקארי לה ומה שייכו' דרב הכא דאיירי באמירה לאכילה גדי מקולס הא כדאית' והא כדאית' והתירו' שבגמר' הלא מבואר בתחיל' המאמר אלא שהקושי' הגמר' אינו על עיקר אסור' אלא במ"ש ששלחו לי' החכמים אלמלא תודות אתה גוזרני וכו' ומשמע דדוקא משום אכיל' המקולס והא מסתמא לא ימלט לאמור א' מן המתעסקי' בגדי מקולס הלזה שלא יאמר זה לפסח (וכן משמע מתירו' הגמר' מקולס בין אמר ובין ל"א) משמע דפשיט' לי' ולהמקשן דהית' אמירה קודם לו ולמה לא חששו על האמירה שקדמה וכי אינה ראוי' לגזור ע"ז משום לתא דמראית עין אלא ש"מ דמשום אמירה לחוד ליכא חששא וקשי' כרב וע"ז תור' הגמר' דמקולס בין אמר ובין לא אמר שאפי' נשמר באמירה כמו לרב דאסור מ"מ נאסר משום אכילת מקולס ומעתה אם הי' מתרץ הא דיעבד הא לכתחילה אכתי לא הוה מתרץ כלום דמ"מ יקש' למה לא שלחו לו דראוי' לגזור גם על אמירה בלבד דעכ"פ לכתחילה אסור זכלענ"ד בפשיטות:
וע"ד מרן חת"ס שהשיב ע"ד בכור שור בפסחים והקשה על דברי תוס' במ"ש בפירוש הסוגי' לר"ש אין כאן חשש שלא התנדב כדרך המתנדבי' והקש' הוא ז"ל דהא מקריבי' אע"פ שאין בית ומה שלא כדרך המתנדבי' איכא. ולענ"ד דדברי התוס' מדויקי' ולא לחנם הביאו ראיי' מהתוספת' דהמתנדבי' להקרי' בב"ח אינ' קדוש משו"ה לר"ש דכל עצם סברתי משום דאכלו מקולס ומשום דאמרו בשר זה לפסח הוכיח סופו על תחילתו דיאמרו כן מחיים ויקדישי' ולענין זה אין לנו להוכיח רק ממה שנראה מהוכחת מעשיו ודברי' שאכלו מקולס בחוץ לירושלים וכבר שחטו ואפי' קודם ער"פ וכש"כ באמירה בשר זה לפסח וכבר קדם ושחטו ואפי' כמה ימים קודם הפסח האיך נאמר שיוכיח כי תחילת הקדשו הי' ע"מ להקריב' בזה"ז אעפ"י שאין בית למה יטעו העולם כ"כ ודאי הסבר' נותנו' שטעה בדבר הנראה שהקדיש' ע"מ לעשות הכל בחוץ וטעה שמותר מה שאסור ולזה יש המראית עין בהוכח'. והנה בנדון בחקיר' בעת התרת נדרה נתברר שלא אמרה רק דרך שאלה נשחט א' מהם לק"פ ובזה ודאי די להתיר' ע"י התר' נדרה ובצרוף שאינ' שלה כדברי בית שלמה. ושלום מחותנו אוה"נ:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: