אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח › סימן עח

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן עח

סימן עז

ב"ה להרבני החו"ב מהו' מענדל פ"מ ני' מתושבי ז"ב יצ"ו.

בעובדא שבא לפניו אשתקד קודם פסח ביין אשר עוד בין הגיתות נתנו אותם בכלי חביות של עץ שהי' בו כמו שמונה שנים קודם לזה יי"ש שפיריטוס וקודם שמלאוהו הורק ושיטף החביות במים רותחים ב' וג' פעמים למען הפג טעם השפיריטוס ולא נתכוון להגעילו עי"כ, ומעכ"ת התיר היין לעת הצורך ליי"ש של פסח בתנאי שימלאהו ל' יום קודם פסח לתוך כלי של יו"ט והאריך בטעמים ונמוקים כדי להתיר לצורך, והנה יען כי לע"ע אינני במזג השוה ע"כ רק בקצרה נקטה ידי הכהה להחזיק בב' צדדי ההיתר והם היתר' של ח"צ סי' ע"ה ופ' משום יישון י"ב חדש. וב' דהשפיריטוס בזמנינו נעשה מרוב קטניות של קוקוריץ כידוע ורק המאלץ הוא דגן חמוצה כי יתר ההתירים שכתב מעכ"ת אין די לסמוך עליהם כמבואר לקמן בס"ד. אבל ההיתר יישון שסמכו עלי' גדולי אחרונים בספריהם ה"ה הפרמ"ג סי' ק"ג שכתב בצונן גם הפמ"א מודה ואין גוערין הסומך להקל ובפרט בכלי עץ וכן בנוב"י סי' נ"ח בהביאו ברי פרח מטה אהרן שאין לסמוך לענין יי"ש שאין דבר חריף ונוטל"פ כי הי' יתר היתירים והוא יישון י"ב חודש והגעלה בכלי חרס חזינ' להגאון דבכה"ג יש לסמוך להתיר' גם ביי"ש וכן בס' ברית אברהם ובשו"ת חיים שאל ביש ספק א' להצטרף להיתיר' וה"נ ג"כ הספק עכ"פ משום תערובות קוקוריץ [אם כי התשובות חיים שאל בעובדא דידי' מזכיר ס"ס המעיין יראה שאין זה ס"ס גמור דאינו מתהפך וגם חד אונס הוא והוה רק כס' אחד כידוע וכן ראיתי בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' כ"ח שיש לסמוך על ת' ח"צ אם כי הרבה להשיב עליו ובסי' ל' כתב דעכ"פ בכלי ברזל אין דברי ח"צ מופרכים דכל עצמו אינו רק בקנקנים וכ"ח בזה אין ראיי' מיי"נ והנה כ' ומ"ש עליו מתשובת הרשב"א סי' תקע"ה דמבואר בפירוש שאין מועיל יישון דאין ללמוד מיי"נ וכן מדברי ר"ן פ' כ"ה כן השיב ע"ז בתשוב' רע"ג סי' מ"ג. וכן בת' חיים שאל סי' ל"ח. ומ"ש בת' הנ"ל דגם לענין חמץ קשה להקל מפני דלא מצינו מי שיחלוק על ת' הרשב"א והר"ן הנ"ל והנ' לענין חמץ מצינו להראבי' והטור והביא' המחבר סי' תנ"א סעיף כ"א לפסוק הלכה דמהני מלוי וערוי גם לכ"ח כמו ביי"נ ועיי' בש"ך סי' קל"ה סקל"ג וסקי"ג ובנוב"י מהדו"ת סי' נ"ח הנ"ל עכ"פ חזינן דלאו כ"ע הוא דהא הר"ן מזכיר ג"כ מלוי וערוי רק לענין יי"נ ואפשר דנתכוון רבינו רק בעובד' דידי' שהי' תשמישו בחמין אבל בצונן גם לענין שאר אסורים י"ל דמהני וכמ"ש בפרמ"ג סי' ק"ג. ובימי חרפי עשיתי סמוכין לדברי ח"צ מדברי תוס' והרא"ש והג"א ס' מס' ע"ז אהא דחשב בגמרא שם כמה כלי יין כגון כלי ארוג דכי תנא דלא מהני הדחה רק יישון ובתוס' בשם ר"ת דמפות שלנו סגי' בהדחה בכבוס ולא בעי יישון וברא"ש נתקשה בזה מ"מ בנשפך עליהם רותח היאך מהני כבוס ומסיק דעכ"פ ע"י אפר וחביטה הוה כהגעלה ובהג"א פוסק בפירוש דכבוס הוה כהגעלה ומלשון התוס' סגי' משמע דיישון עדיף (ואפי' שלנו דמהני הדחה כש"כ יישון) וא"כ מוכח דתוס' והרא"ש והג"א ס"ל דגם בבלועה ע"י חמין מהני יישון וכ"פ בש"ע סי' קל"ח אע"ג דבסי' קל"ה כ' רמ"א דביין רותח בכלי' צריך הגעלה ובכלי חרס לא מהני הגעלה והכא דמהני כבוס וכש"כ יישון אלמא דיישון מאבד הבליעה כמו הגעלה וא"כ עכ"ח ל"ס לחלק כס' פרמ"ג בין בלוע ע"י צונן לבליעה ע"י חמין לענין יישון. ועוד ראיי' לענ"ד בכלים זפותין בפ' אין מעמידין דהחשש משום יי"נ בחמין בשעת זפית' ולר"פ שם לית לי' דהזפת שורף וכי לדידי' לא מהני יישון הא ברייתא הוא דאפי' מלוי וערוי מהני ועכ"ח לית להו האי סברא ודו"ק. והיתר שני הוא כי התערוב' ביי"ש ע"י קוקוריץ שאינו חשש חמוץ כמ"ש הח"י וכנהוג עלמ' מצינו כמה גאונים שסמכו ע"ז ה"ה הנוב"י מהדו"ת סי' כ"ח אשר כיוצ"ב בזמן ההוא אשר יי"ש בשעת עשיית' נעשו ע"י תערובות מים ומסתמא יש ששים כמ"ש המרדכי בגיגית של שכר הביאו רמ"א לפסק הלכה סי' תנ"א וכן בחת"ס סמך להקל כ"פ בתשוב' לענין חמץ שעבר עליו הפסח וכמ"כ ראיתי בשו"ת אמרי אש או"ח סי' כ"ה ול' לענין שפיריטוס שנעשה מתפוחי אדמה (ערדעפפעל) אשר רק חלק עשירי מדגן חמיצ' סמך לבטלו ברובא ולהוליך דמיה לי"ה אפי' בעינ' כש"כ לענין בליעה לכלים דיש לסמוך אפי' בשתיי' כשיטת המרדכי ולפסק הלכה ברמ"א תנ"א. וק"ו בהצטרף עלי' עוד היתירי' דיישון א"כ אפי' בספיק' בטול בששים הא בתשובת חיים שאל סמך בספיקא כעת הזאת בא לידי שו"ת שערי צדק ומצאתי בח' או"ח סי' נ"ג כתב ג"כ להקל בספיקא אם החביות לאחר י"ב חודש ואפי' אם נשאר בחביות והעיד שכן קבל מאביו הגאון בעל ת' מראה יחזקאל כש"כ בנדון זה שהוריקו היין ל' יום קודם הפסח לחביות של יו"ט. והנני חוזר על טעמי היתירי' שכ' עוד מעכ"ת א' מפני נוטלפ"ג והביא חבילות אחרונים לזה. והנה קשה בזה לסמוך כמ"ש ג"כ בנוב"י סי' נ"ח שם מאן מפיס לשער אם לשבח או לפגם וחיך אוכל יטעם. ונהירנא כי הקצין כה' משה ליב שווארץ ע"ה אמר כי חביות של ספיריטוס מועיל ליין וגם עינינו רואות בזה"ז שעושין קונסט וויין ורובו שפיריטוס וגם אין לדמות יין שרף לשפיריטוס כידוע דחריפות' יותר חזק, ומי ירום ראש נגד הכרעת מג"א דמדמה להו לכלי יי"נ שאין טעמו לפגם לעולם. ומ"ש כ"ת משום נטבנ"ט הנה מלבד דברי מג"א עומד כנגדו שהוא דבר חריף ולא שייך נטבנ"ט. ועוד בפרמ"ג דדוקא מכלי למאכל אמרינן נטבנ"ט אבל אם מתחילה הי' למאכל זה לא מיקרי נטבנ"ט עיין בסי' צ"ה ביו"ד הביא ראיות חזקות לדין זה והכא הא הוי תחילת' למאכל ולמשקה ועוד דבחמץ דעת הרשב"א דלא אמרינן בי' נטבנ"ט דשמו עכי' אלא שי"ל אפי' לחולקים על ח"צ ומ"מ יודה דחריפות אזלה לי' ע"י יישון יב"ח א"כ שפיר הוה נ"ט ובל' יום קודם הפסח דהורק לכלי א' מניה וביה הוה נב"נ כמובן. ומ"ש כ"ת דהגעלה זו הוה הגעלה כמ"ש ברמ"א סי' קל"ה הנה אם הי' כאן הגעלה כדינא לית דין צריך בושש לכ"ע דהא ביי"ש שכתב הת"ה דל"מ הגעלה כתב הט"ז סי' תנ"א סקכ"ז דהיינו משום ריחו החזק אבל אם בשל בו מים עם אפר וכיוצא עד שנסתלק הריח לכ"ע מהני הגעלה ומעתה הא אפי' החולקים על הח"צ מ"מ ודאי מודים דלאחר יישון נסתלק חוזק הריח דלהני הגעלה וזה פשוט אלא דהא שפסק הרמ"א סי' קל"ה דמהני הגעלה ע"י ערוי כבר פי' הש"ך דמהני רק ביי"נ משום דבליעתן ע"י צונן כמ"ש. אבל בבליעה ע"י רותח כבר פסק רמ"א דבעי הגעלה מעלי' והכא בשפיריטוס דדבר חריף דס"ל לתה"ד וב"ח דל"מ אף הגעלה מי יקל ראש לומר דאפי' הגעלה כזו מהני ומ"ש משום תחילתו ע"י תערובות לא הבנתי התם ביאתו לעולם הוה ע"י תערובות רק אח"כ נתערב בטעמו וכי כל אסור שנתערב ונתן טעם בתערובות ואח"כ נסתלק האיסור וכי נימא דזה תחילתו ע"י תערובות ועוד דהתם הו' לענין חומרא דשיל"מ ולא שייך לנדון כלל. ומ"ש על המחבר דלכל הכלים מהני יישון ואפי' כ"ח אע"ג דלא שליט בי' אוירא ודלא כס' פמ"א. הנה ראיתי במכ"ת דכאן דברים מבלבלי' הבנה ואגב שיטפ' כתב כן דהא גמרא ארוכה היא בסוף ע"ז בפי' אמרו דלכל הכלים מהני יישון רק כלפי מ"ש הח"צ ראיי' דאין לחלק בין בלועה דצונן לבלוע דחמין דהא החרצנים שגוף היין עליהם דלא גרע מבלוע דחמין ומ"מ מהני יישון כש"כ בליעה דחמין ודבר חריף ע"ז השיב בפמ"א דחרצנים שאני דשלט בי' אוירא אבל לא בכלים ושוב יש לחלק בין יי"נ דבצונן ובין בליעת איסור דחמין משום דלא שליט בי' אוירא זה פשוט בכוונתו ומעכ"ת אגב שיטפ' לא דק בזה. ועתה באתי לעורר מ"ש עפי' דברי מג"א בשם הרשב"א דדבר שעיקר עשיית' בתערובות בזה לא שייך בטול וע"ז הביא כ"ת דברי נוב"י סי' נ"ו דריש לסמוך על שאר הפוסקים שחולקים עליו. ולענ"ד לא הוי צריך לזה דפשיטא דאם בא התערובות הנ"ל ושוב נתערב בתערובות אחר גם הרשב"א מודה דאין צריך לשער נגד כולה. וכמ"ש מדברי נוב"י עצמו סי' נ"ח ושם בסי' נ"ו שם מיירי אם התערובות הראשון כגון הקראמפאמבול, פערסקי והראזאליע שנתערב בו אח"כ ג"כ עשייתו על אופן זה אבל אם נתערב ביין ובמים וכדומה כנידון דידן ליכא למ"ד והראיי' מדברי מג"א עצמו סי' תמ"ז בפשיטות ע"ד תה"ד שהביא ראיי' לחמץ נוקשה דבמשהו מתערובות חמץ השיב עליו דבתערובות שאני דכל מקום שהוא משהו חמץ איכ' שהוא דאוריי' ובכרת דעכ"פ איכא עצם החמץ משא"כ נוקשה דבעצמו אין בו כרת ולדברי מעכ"ת דלדעת הרשב"א נחשב הכל לחד א"כ תערובות חמץ בפני עצמו נחשב לדבר א' א"כ לא השיב כלום על דברי תה"ד ותל"מ. הדוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה