אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח › סימן לח

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן לח

סימן לז

ב"ה אול"י ד' ל"א למ"ב, סת"ר לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. שוי"ר לכבוד ידידי הרב המאוה"ג לממשלת התורה חו"ב מו"ה יעקב צבי פ"מ נ"י אבדק"ק וויטטענץ יע"א. מכתבו היקר הגיענו וכו' ע"ד צורבא מדרבנן דאית לי' צער' בזיווג' הקשה לה לטהרת ימים וכמעט לא נשאר לו לבד משיעורי דאביאסף ואי"ז רק לליל טבילה ועונ' ביום לפני שיעור' דאביאסף הכי מותר לעשות מעשה ביום בבית אפל כמבואר בגמר' כתובות ד' נ"ו וס"ה מ' שבת פ"ו וברי"ף מ' עירובין פ"י הביא דברי רבא הנ"ל עם מ"ד רבא ואיתימא ר"פ בת"ח מאפיל בטליתו והרמב"ם פכ"א מה' א"ב לא התיר רק לצורך גדול והביא' במג"א סי' ר"מ והביא ע"ז מגמ' הנ"ל דא"ר בבית אפל דמותר לכתחלה וכ"ת תמה עלי' במה שלא הביא דברי הריטב"א שם שהקש' ע"ז למה מחייבי' רשב"ג במשרה את אשתו ע"י שליש ניהו דמותר בבית אפל לצורך אבל מנ"ל לחייב' בכך למ"ד מה אוכל תשווי' ותי' דאייר' בעונת פועל שהוא ב' בשבוע וא"כ הלא דברי מג"א כלולי' בי' לדעת הרמב"ם כמ"כ י"ל כנ"ל, והנ' ידוע כי בימי מג"א עוד לא נתפשטו דברי מפרשי ראשוני' כפריטב"א וחי' הר"ן ורמב"ן וכש"כ ספרי' שמק"מ: אלא דלענ"ד מ"ש כת"ר בדעת מג"א שמ"ש מהג"מ הנ"ל הוא רק דרך קושי' על הרמב"ם שהשמיט בפ' כ"א מה' א"ב דברי רבא. ולענ"ד לא בחדא מחתא ונחתינהו דעד כאן לא אמר הרמב"ם וב"ח דרק לצורך גדול דהיינו מי שיצרו מתגבר הוא באפלת טלית וסמכינן בת"ח שאינו ממשיך בדבר כמ"ש הרמב"ם לזה קשה הדבר דילמא מפני חסרון זהירות יבא להסתכל במה שאסר דהא קמן דע"ה אסור מה"ט ולמה לא נאמר לו מותר בהאפלת טלית ורק הזהר להסתכל במקום שאסור שלוו משום יצרו ש"א מתגבר עלי' ביותר לילך אחר תאוות הלב ועינים ונאמר במקרא ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואיתא בגמ' וירושלמי ומדרשי' ה"ה ב' סרסורי דעביר' שמביאים א"א לידי ד"א כש"כ שמתאוות למלאות עיני' ולבו בראיי' דבר אסור, וכ"ז בהאפלת טלית בעלמא אבל בבית אפל דהוה ממש כלילה ואין בידו בשעת מעשה בראיית עינים נראה דגם באין צורך גדול מותר ותדע דהא אמאי דאמר ר"ה ישראל קדושים אמר רבא אם בבית אפל מותר וכן במס' שבת פ"ו הביא הך דר"ה ושם בתוס' דנקראי' קדושים גם אז קודם שנאמר' הפסוקי' לר"י ולר"ל במ' נדה ד' ט"ז לענין אסור שמוש ביום מ"מ קדושים הי' שנאמר במ' תור' ואתם תהי' מ"כ וגוי קדוש ואם אינו מותר רק לצורך גדול כמ"ש הב"ח ומג"א דהיינו מי שיצרו מתגבר עליו מה זו קדושה ועי' בחי' חת"ס מ' נדה שעמד ע"ז במ"ד ישראל קדושים ושם גרגר נאה עי"ש. וכן בס' ערוך לנר ראיתי שעמד ע"ז למה כאן ומ' שבת הביא רק הך דר"ה והא ר"י ור"ל ור"ח במ' נדה ד' ט"ז ס"ל דמדינ' אסור ותי' דלדידהו יש מקום להתיר' לר"י בלילה בנר ולר"ל ור"ח האיך שמחל' על כבודו וכן בזקנה ועקרה ל"ש הני טעמי' דר"י במ"ש דלילי וגו' הורה גבר אבל ר"ה חידש דמ"מ מפני קדושת הצניעות נוהגים שלא לשמש ביום אפי' היכ' דל"ש אסורי' הנ"ל וכיון שרבא מתיר בכ"ז בבית אפל ש"מ דיש בו משום קדושה וזה נראה ג"כ דעת הרה"מ בפ' כ"א א"ב הנ"ל בטעם שהשמיט הרמב"ם בית אפל משום הרגל דבר מכס' ולא מגלה הדבר והיינו טעמי' כיון שמותר אפי' בלא צורך גדול יבוא וירגיל בזה אבל בהאפלת טלית לת"ח כיון שאין נזקקי' רק לצורך גדול א"כ כבר מצא בקע וגדר' בצורך גדול ולת"ח. וכן ראיתי בחכמת אדם ה' נדה כלל קכ"ג שמחלק לשני חלוקות האפלת טלית לצורך גדול כד' הרמב"ם. ובבי"א מתיר בסתמא לכתחל'. וא"כ דברי מג"א אינ' דרך קושי' על הרמב"ם רק הוכיח דבזה מותר לכתחלה כיון דמחייב' רשב"ג ממילא לא נדמה בית אפל להאפלת טלית כי חולקים הם גם לדעת הרמב"ם:

ומ"ש כת"ר מדברי הריטב"א שכ' חלצו לצורך והנה נזהר בדבריו לכתוב לצורך והשמיט מילת "גדול" דודאי חילוק רב ביניהם דלצורך י"ל כמ"ש הרמ"א סי' ר"מ שמור מן החטא יש ג"כ קבלת שכר עלי' דהיינו שאין יצרו מתגבר עלי' כ"כ עד שאין ביד' לכבשו בשעת' אלא ירא וחרד על העתיד ביום ויומים שלא יבא לידי כך ואז אפשר שלא יהי' עם אשתו או שכא תהי' בטהרתו זהו לצורך סותם זם וצורך גדול הוא כמ"ש הב"ח ומג"א אבל וודאי שלא לצורך כלל דהיינו שמגרה היצה"ר עליו הלא זה מה שאמרו חכז"ל זה דרכ' של יצה"ר היום א"ל עשה כך עד שח"ו מביא' לידי דבר של איסור כמ"ש המחבר כאן סי' ר"מ ובאה"ע סי' כ"ה א"כ ז"ש הריטב"א בבי"א מותר לצורך היינו מה שמביא רמ"א שישנ' אפי' בקבלת שכר וכמו דאמרי' בס"ד מגמ' שבת דישנו אפי' בכלל קדושים. א"כ בנ"ד הוא ממש ד"ז ועוד מגופי דשמעת' מוכח כן דהא רשב"ג מחייב' בעונ' זו ואם הי' רק בצורך גדול ל"ה מחייבו ואפשר גם לא מתיר דהא בת"ח בהאפל' טלית לא מתיר לד' מג"א וב"ח רק בהתגבר' היצר ולא משום עונה ועוד דחכמים לא מחייבי' בזה רק כמ"ש הריטב"א דיכול לקיים ול"א דאסרו משום ביום, ובאמת ראיתי בחי' חת"ס דדעתו לתרץ דברי הרמב"ם שהשמיט דברי רבא משום דלר"י ולר"ל אסור מדינ' וגם כי חכמי' פליגי ארשב"ג וסתמא דמתני' כוותייהו לכן אינ' להלכה. אלא שזה דבר קשה לענ"ד ממ"ש במ' שבת דהכניס דברי רבא בכלל דברי ר"ה שהם קדושים והאיך נפלוג הפלוגת' כ"כ וכבר הראתי דברי ערוך לנר שהשוה דבר ר"ה עם דברי ר"י ר"ל ר"ח:

והנה כת"ר המציא להתיר עפ"י דברי הריטב"א שהתיר בפועל ולמה יגרע עונת ת"ח. והנה באמת לא הוה צריך לזה דהא אית' במג"א סק"ג בשם הקנה דאין כל אדם יכול לומר ת"ח אני לענין זה בזה"ז בפרט ועיי' בת' מעיל צדקה סי' נ"א ולמסקנא בשם הסמ"ק בזמן הזה כולנו כעונת פועלים. א"כ בפשיטות להתיר' אלא דהא זהו לרשב"ג והא בסי' ע"ה באה"ע ל"ק כרשב"ג אלא כסתם מתנית' כחכמי' ועוד קיי"ל כר"נ אוכל ממש. אלא דלענ"ד לדעת מג"א מותר לכתחלה גם להרמב"ם לפי סבר' הרה"מ ובחכ"א מתיר להדי' וגם ביארתי בס"ד בנ"ד הוה עכ"פ לצורך משום עונה וגם משום צורך להציל מן החטא לעתיד והוא במ"ש הרמ"א כי יש עלי' קבלת שכר וכפשטו' הגמ' מ' שבת גם בכל קדושים יחשב: וראיתי במ"ש כת"ר בדעת הרמב"ם במ"ש בהאפלת טלית לת"ח רק לצורך גדול הוא מגמ' הנ"ל גבי בית מונבז המלך מדפריך בגמ' וכי בזה מזכירי' לשבח. דבר נאה ומתקבל הוא. ואפשר עוד לומר לפימ"ש רבני צרפת בשמ"ק דבעונת ת"ח איירו אכ"ק מ"ט דרשב"ג אליבא דר"א דמפרש אוכל עמה היינו תשמיש דהא עונת ת"ח אינה רק פ"א בשבוע דהיינו ליל שבת וצ"ל כדעת התוס' דאפי' בגמל וספן איירו הואיל ומשר' אות' ע"י שליש עונת' מרובה אכ"ק כיון דבת"ח איירו למה אייתו רק הא דרבא בבי"א ולא רבא ואיתימא ר"פ דת"ח בהאפלת טלית סגי' אלא ש"מ דאין נזקקי' לד"ז רק לצורך גדול היינו כמ"ש הב"ח ומג"א ביצרו מתגבר ועונ' זו יתירו לא חשוב צורך גדול כמ"ש לעיל בס"ד וזהו ג"כ סייעת' לדברינו והנה לדינ' כבר כתבתי מ"ש לענ"ד ומ"מ טוב לפעול באופן זה כי יסתם החדר בחלונות ע"י דברי' כבדים שלא יוכל לסלק בקל וע"י כרים וכסתות שיהי' אפל ממש כלילה וטוב לעשות כן מתחילה עוד בלילה וישאר כך בלא פתיח' וסלוק עד לאחרי המעשה איזה שעות עוד כל היום עד ערב כמובן ואז לילה כיא"ר לנו וה' ברחמיו ישלח רפואה שלימה, ודכירנא כי שמעתי מפי איש יו"ש רפואה עד"ז והועיל בעה"י שיקח ב' ליטער יין ישן אדום ארבעים גראמם פלפל ארוך נקי מפסולת ויכתש היטב הדק ואח"כ ניקח קליפת ב' ביצים דהיינו קליפה הקשה והקליפה יתן בתוך איז' כלי ויחרוך אות' על האור ואח"כ יכתש ג"כ ויערב הפלפול והקליפה הכתוש' בתוך היין אדם הנ"ל ולאחר כ"ד שעות של כבישה תשתה כוס קטן כמו שרגילין לשתות ממנו יי"ש ב' פעמים או ג' פעמים בכל יום ויום ועי"ז יתחזק העורקי' ויהי' לרפואה בעזר אלקי: וע"ד מ"ש כת"ר בדברי נוב"י סי' נ"ה דגם למ"ד וסתות דרבנן אין הפירוש דלא ס"ל חזקה אורח בזמנו בא דגם הוא ס"ל חזקה זו אלא משום דישנו נגד חזקה זו חזקת טהרה דאשה משו"ה אינו רק מדרבנן אבל בראתה דהיינו שנמצא על העד דהוה ריעות' גמורה לחזקת טהרה שוב חוזר ונעור חזק' אורח בזמנו בא וטמאה מה"ת. וק"ל מדברי תוס' ט"ז שכ' אם וסתו' דרבנן אינ' רק לטהרות למפרע משעת הוסתה אפי' בנמצא טמאה. הנה ודאי על הנוב"י אין להקשו' מזה דהא כמ"כ הקש' בתוס' ד"ט במה דפשיט על המעובר' שלא בדקה בהגיע וסת' מהא דאם הית' במחב' והגיע וסת' דטהורה דחרדה מסלק הדמי' טעמא דאיכ' חרדה אבל בלא חרדה טמא' אלמא דוסת' דאוריית' ומ"מ חרדה מסלק הדמים ה"ה מעובר' דמסלק דמים והקש' בתוס' שם מנ"ל דוסת' דאוריית' דילמא בבדקה השת' ומצא' טמא' להכי צריכו טעמא דחרדה מסלק' הדמים והוא תי' בסבר' הנ"ל דכיון שמצא' טמאה מדאורייתא לכ"ע ושפיר מוכח חרד' דמסלק' הדמים אפי' למ"ד דוסתות דאוריית' ה"ה במעובר' א"כ התוס' לא ס"ל כנ"ל. ועוד הא לא אמרו בתוס' כן רק ללישנ', קמא בגמ' דגם בלא ראתה ס"ל דטמא', רק דאשמעי' רבותא דאפי"ה חוששין גם לראייתה אבל לל"ב דדוקא ראתה א"כ בפי' מוכח דטמאה מדינ' למפרע משעת וסת' דהא זה כח קושי' התוס' בד' ט' ועי' בהג"ה רע"א א"כ דברי הנוב"י קיימין לדינ' כדברי התוס' במסקנא ועוד מ"ש התוס' לטהרות היינו דלמפרע אין נפק"מ רק לטהרות דלבעלה בלאו"ה טמאה מכאן ולהבא ולעבר הא לדבריהם דוסתות דרבנן ואינ' רק מדרבנן גם למפרע ל"ש קרבן אבל ודאי טמא' מדינ' דוסת' מגזיר' דרבנן כמ"ש להדי' בתוס' ד' ט"ו בד"ה אפי' שהקשו לר"י אפי' בתוך ימי וסת' מות' מהך דמ' שבועות דהזהרתם שאסור' סמוך לוסתן וכש"כ בימי וסתה ותי' דאייר' שהית' יכולה לטבול בתוך כך אלמ' דבל"ז אסור' א"כ הלא ק"ו הוא אם בספק בדיקה אמרינ' דאסור' אם אין הזמן מספיק' לטבול משום חשש' דבדק' וראתה כש"כ בבדק' ומצא' טמאה דמדינ' טמאה למפרע גם לבעל' ולא רק לחומר' דטהרות כמ"ש כת"ר רק דזה עכ"פ מוכח מדברי תוס' שאינ' רק מדרבנן מגזירה דוסתות אי וסתות דרבנן וזה גם הנוב"י מודה כמ"ש בהדי' רק דזה החדוש כלו הוא דבב' חזקות הוה דאוריית' לענין קרבן ג"כ ומ"מ מדברי תוס' הנ"ל מוכח ג"כ להדי' דלא ס"ל סברתו לחלק בין סמוך לוסת' דהוה לכ"ע דאוריית' דהוא להבא ולא שייך חזקה כמ"ד בגיטין ד' כ"ח דש"י חיישינן ש"מ לא חיישינן ובין אחר הוסת' דא"כ מה הקשה בד' ט"ו לר"י מהך דשבועות דשם קודם וסמוך לוסת וכאן אמרו דאסור' עכ"פ גם לר"י עד שתספיק למנות ז' ימים לטבילה ואמאי לדבריו אין זה שייך כלל לסמוך לוסת' דזה חזקה לעבר וזה להבא וגם מוכח מתוס' דכול' דרבנן בין קודם ובין לאחריו כמ"ש במהר"מ לובלין שם וגם מ"ש הנוב"י מדברי התוס' יבמות לענ"ד לא מוכח מידי דהא שם בפירוש אמרו דלמ"ד וסתות דאוריית' הך והזהרתם סמוך לוסת' ג"כ דאוריית' ולמ"ד דרבנן ג"כ סמוך עכ"פ מדרבנן. וגם צ"ע מה יתרץ הנוב"י לסברתי' דבמצא' טמא' לכ"ע הוה דאוריית' משום ב' חזקות מה יתרץ על קושי' התוס' האיך מוכיח מבדק' וראת' לל"ק דוסתות דאוריית' הא בזה לכ"ע דאוריית' דל"ל כתירוץ התוס' דמדרבנן אינ' מקולקלת למנינה דהא לדידיה אם חייבין קרבן כש"כ לענין מנינה ואפשר דס"ל כתי' רשיז"ל דאיירו לענין מעל"ע:

ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה