לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן לז
ב"ה בראזאווא תרנ"ב לפ"ק. שלום שמו ושלם משנתו שלם במדות ה"ה כבוד ידידי הרב הגאון הגדול מו"ה שלום קוטנא אבדק"ק אייזענשטאט נ"י וברכה לראש ידידי חתנו הרה"ג מו"ה ישעי' פירסט נ"י' אבדק"ק יראים בטירנוי (וכעת הוא רב בשיפשוהל בעה"מ וויען). אחרי מבוא דרך ברכת הודיי' במודי' דרבנן מאשר ענותנותו הרבני בהעלות זכרונות טובות בימ' דעביד יומא טבא לרבנן כעובדא דר' יוסף במצווה ועושה שכחו גדול בכפליים אשר משם ראי' מהרש"ל בב"ק דצריך לעשות סעודה ויו"ט לב"מ, וי"ל דלא מצינו יו"ט והודאה רק על העבר כמ"ש הר"ת בסו"פ ר"א דמילה מס' שבת לענין ברכת הודיי' אבל על העתיד לא שייך הודאה וא"כ ר"י דסבר מעיקרא דכל המצות שעשה הי' באינו מצוו' ועשה ואינ' שכרה כמו מצווה ועושה להכא מאן דא"ל דלא כר"י ואדרבא חייב במצות אם כל המצות הי' במו"ע ונכפל שכר' מעיקר' לכן עביד סעודה ויו"ט על העבר משא"כ בב"מ ואפשר דאשו"ה המצוה על האב שיהי' מוחנכ' שהוא מצוה מדברי קבלה חנוך לנער עפ"י דרכו וזה תכלית גם כי יזקין וגו' וכיון שזכה והגיע לזמן הזה נמצא שהי' חנוכי' לתכלית הנרצה והי' מצווה ועשה לחנכו. וק"ו ב"ב של ק"ו בבני בנים שהבטיחנו כי לא ימיש מפיך ומפי זרעך וגו' שמחזיר התורה לאכסני' וכאלו קבלה מהר סיני. ובעזה"י בטוחים על העתיד כמו על העבר המהפך לעתיד יומא טבא וטבא להוי ואשרי שלו ככה הדר"ג זכה וזיכה עד סוף כל הדורות מראש הררי קדם מגזע תרשישים למד וקיים והודעת לב"ב ואפי' למ"ד לבניך ולא לבנותיך הא איהו אית ליה מס' קידושין דף ל' דרשא דלבני בניך דהו' כבנים:
ויען כי זכיתי לחביבותי' דמר והואלתי לדבר עוד מילין במילא דברכת' ברוך שפטרנו וגו' והוא ממדרש מפרשת תולדות על קרא דויגדלו הנערים ושם בלא שם ומלכות וטעמ' נלע"ד דהא פליגו הב"ח והלבוש בפי' שפטרנו לדעת הב"ח שהביא המג"א סי' רכ"ה שנענש האב בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא עיי"ש. ולענ"ד הדבר מפורש במדרש הנ"ל כדעת הב"ח אלא בפי' מענשו נראה לפרש לפי לשון המדרש אשר ז"ל אר"א צריך אדם להטפל בבנו עד יג"ש מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרנו מענשו שלזה ונ"ל דלשון מטפל הוא על הטובה וטרדא במה שצריך להוכיח ואפי' ביסורי' של אהבה וחשך שבטו וגו'. וע"ז קאמר דוקא עד יג"ש מכאן ואילך אין הצורך בתוכחות דבבנו גדול אינו רשאי כמ"ש בגמר' ב"מ בבנו גדול גבי אמתי דבי רבי לכן צריך להניח על רצונו הטוב ואם הועיל התוכחה עד הזמן הזה מה טוב מכאן ואילך אינו רק רצונו וז"ש המ' מתחלה על ויגדלו הנערים כך כל יג"ש הולכים לבית הספר ושניהם באים מבה"ס לאחר י"ג זה הלך לבתי מדרשות וזה הלך. וכוונתו מבוארת דעד יג"ש גם עשו הלך לבה"ס מיראת העונש אבותיו אבל אחר יג"ש סיים המדרש דאינו ונטפל בעונשו ולא יניח שבט הרשע וגורל הצדיקי' אינו צריכי' לו עוד בלאו"ה ברצונו ילך מאהבה כאשר הדריכו וחנכו אבות יקרות וזהו הפי' בברכה זו ברוך שפטרנו מעונשו של זה כלומר שאין עלי חיוב וצורך לענשו בתוכחות רק רצון אביו שבשמים ינחהו במעגלי צדק, אלא דבגמ' קדושין דף ל' משמע דצריך להטפל עד שיתסר ולחד מ"ד עד עשרים וב' ויען כי בגמ' אינו נזכר ברכה זו לעשות כמו כן בזמן ההוא ורק במדרש ובמדרש הא מבואר בי"ג שנים שלא יהי' נגד הגמר' הנ"ל לכן מברכו בלא שם ומלכות:
אח"כ הראה לי בהגר"א וחכ"א דס"ל לברך בשו"מ (ועי' בת' יד יצחק סי' ר"ל) ולענ"ד הראי' מדברי מהרי"ל שהביא בהגר"א שם איירו כמנהג קדמונית שכנעשה י"ג קרא בתורה הפרשה שלו כמו שדייק מהרי"ל וקרא בתורה, שבזה החזיקו לגדול שמוציא רבים ידי חובתן ושייך שפיר הברכה על גמר דבר זה. וכן ראיתי עוד בזמן שהייתי קטן כי הבר מצוה אשר הי' מהנערים שהצליחו בתלמודם קרא בתורה בעצמ' בפרש' שלו והי' מהשבעה קרואים ולא מפטיר אבל בלאו"ה אין שום הוכחה על גמר גדלות' דהא מדינ' דגמ' קטן עולה לשבעה קרואים בפרט ברוב מקומות בזה"ז קורין אות' למפטיר לא שייך ברכה זו דלא הוה שום מעשה מוכיח על גדלותו והוה כמצוה בלא מעשה וכבר כללא כיילי דעל מצוה שאין בו מעשה רק בשוא"ת אין מברכין ושפיר מנהג העולם על מכונו:
ידידו"ש ושת"ה.
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: