אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח › סימן לו

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן לו

סימן לה

כ"ת חוזר על ראשונות במ"ש דבקדוש שהוא מ"ע דרבים ל"ש מהבב"ע והקש' א"כ בשופר לדעת הש"א סי' צ"ח דליכא טעמי' למ"ד מלה"נ דלא יצא רק משום מהבב"ע והא להנ"ל ל"ש בי'. והנה הוא וודאי קושי' עצומה לפמ"ש בנוב"י ותשו' מהרי"א בפשטות הא דקאמרי' בגמ' ברכות והא הוה מהבב"ע הוא כשאר מהבב"ע. וכבר הרהרתי והרגשתי בזה והייתי מתיישב בדברי הרשב"א וט"א אשר הבאתי במכתב הקדום. אלא שמעל' הביא דברי ש"א. והנה גם לפי"ד הרשב"א במס' יבמות הנ"ל קשה טובא במ"ש הרמב"ם פ"א מהל' שופר דיוצא בגזול דאין גזל בקול. ועיי"ש בהראב"ד וב' טעמי' בהירושלמי ועי' ברה"מ שם. ומעתה הא בלאו טעמי' דאין גזל בקול משמע בהדי' דהי' שייך בי' טעמ' דמהב"ב והא הוה מצוה דרבים ושם ל"ש טעמי' דהרשב"א כמובן. ואפשר לומר דבשופר שמוציא רבים ידי חובתם וא"כ בשופר של עולה אם הי' מלה"נ הי' ג"כ לעומת זה עבירה דרבים ולענין עברה דרבים לא תוסיף תת מצוה דרבים עדיפ' לצאת בו דומי' מ"ש המהרש"א בברכות שם על דברי תוס' ע"ש ושוב לא חלקו בין תוקע לעצמו לתוקע להוציא רבים וא"כ הה"ד בשופר גזול אם הי' גזל בקול הי' עבירה דרבי' במה ששומעים קול שופר בגזול: וכעת אתי' לדעתאי דבר חדש די"ל קושי' ש"א וט"א באופן א' דהא י"כ דבקרבנות גם שמואל מודה דאית' בי' משום מהב"ב דהא לס' כ"מ בדעת הרמב"ם דל"ל מהבב"ע אפי' ביו"ט א' וטעמ' דפסול בגזול משום דס"ל יאוש לא קנה ומ"מ פסק בפ"ב מהמ"א בטעמי' דפסול בערלה וכלאים וכיו"ב משום מהב"ב ובקרבנות ליכא חלוק בין דרבים בין דיחיד כמ"ש הרמב"ם ולזה מודה שמואל רק לא יליף שאר מצות מקרבנות וזה דלא כת' מהרי"א הנ"ל. והנה ידוע מ"ש הר"ן במס' ר"ה דשופר מבהמה טמאה פסול וכמ"ש הרמ"א סי' תקפ"ו ועי"ש במג"א דאם כי הקרא דמן המותר בפיך לא קאי רק אדבר שבקדושה כס"ת ותפילין ולא למכשירי מצוה מ"מ ס"ל להר"ן דשופר דאמרי' בגמ' בטעמי' דרבנן דפסול של פרה משום דיליף מבגדי כהונה דאינו נכנס לפני' בבגדי זהב דאין קטיגור נעשה סניגור ואם כי שופר מבחוץ כיון דלזכרון בא כבפנים דמי א"כ כש"כ די"ל סברא למנהב"ב דכבפנים דמי וכמו דבקרבנות פסול מהב"ב הה"ד שופר דלזכרון בא דלא יהי' קטיגור נעשה סניגור בעבירה זו וא"כ שוב אין לחלק ג"כ בין עשה דרבים דומי' דקרבן. ואין עומד לנגדו רק מ"ש התוס' גיטין בסוגי' דחטאת גזולה דאפי' בקרבנות לא חייש ר"י משום מהב"ב, וזה לא קשה לדידי ואדרבה קשי' לס' ש"א דהוכיח מכאן די אל"נ עכ"ח צ"ל משום מהב"ב ועי"כ הוכיח נגד דברי הרז"ה דל"ל מהב"ב אפי' בדאורי' והא ר"י ל"ל כלל טעמי' דמהב"ב. וכן קשה לדעת הנוב"י שמתרץ הסוגי' דברכות מה שסותר גמר' דגיטין דשם כפ' מהב"ב ותי' דבברכות לא נזכר רק ר"י ובגיטין אליבא דשמואל והא נהפוך הוא דלר"י לדעת התוס' וודאי ל"ל מהב"ב. וכבר עמד ע"ז בטע"ה מה' לולב. ועכ"ח מוכרח לומר לר"י בטעמי' דהרשב"א יבמות הנ"ל אבל לרבא קודם חזרה ולהרמב"ם פ"א מה' שופר י"ל כדאמרן זה נלע"ד מ"ש כ"ת ממרן חת"ס לתרץ קושי' המג"א דשם קאי לאביי מ"מ בגוף הסבר' לא מצינו פלוגת'. וכבר הארכתי בחידושי בס"ד לתרץ הסוגי' על נכון. ומ"ש לתרץ דברי הרז"ה לחלק בין מצוה דרבנן לדאורי'. עי"ש בטעה"מ שכוון לדברי' וס' הצל"ח על סוכה אינו תח"י וגם לא שמעתי כי יצא לאור וב"ה כוונתי לדברי הגדול רבינו הצל"ח ומ"ש כ"ת ע"ד לתרץ ק שי' רע"א דא"כ מה מקשה התוס' בראש דבריהם מקרא דלכם דהא י"ל דאיירו בגזל נכרי וקודם יאוש בא ליד ישראל. הנה שנוי רשות בלא יאוש ודאי מקרי באסור' בא לידו כמ"ש בתוס' והראשונים ועי' בב"ק פ' הגוזל דלר"ח אפי' אכלו או אבד רצה מזה גובה וכמ"ש בעינ' וא"כ הישראל גופא עשה בעביר' שבא לידו ואי משום דלא גזל בהדי' הא תלי' בפלוג' שהביא המג"א סי' תרמ"ט ועי' בשעה"מ פ"ח מהל' לולב, והמג"א והטו"ז לא הקשו על הלביש אלא בדבר שלא נעשה עבירה ביד ישראל כלל, ובלאו"ה תימ' שלא הזכיר דבריהם:

וראיתי למעל' מה שנסתפק מי שיוצא ידי קדוש ע"י אחר ולא טועם אם מברך על שאר משקים שרוצה לשתות. והנה לא אדע מקום להכניס בספק זה דוודאי מברך דהא ברכת היין לא שייך כלל לשאר משקים כמ"ש בגמ' ברכות פ"ק היכא דנקט כס' דשיכרא עי' בסי' ר"ט ואין היין פוטר לר"ח רק משום דשאר משקים המה טפילים לו כי היין עיקר לכל המשקים כמ"ש הרא"ש במס' ברכות פ' כ"מ לכן מהני קביעות לשתיי' לפטור כל שאר משקים ועי' בב"י סי' קע"ד בשם הרשב"א והמרדכי דלטעמי' משום קביעות לשתיי' ועי' בטו"ז קע"ד סק"ב ובדגי"מ שם ועי' במג"א סי' ר"ו סק"ז וסי' ר"ח ס"ק כ"ד היוצא מדבריהם שעיקר הפטור משום קביעות לכן נסתפק במרדכי בזה ועי' בסי' רי"ג, ומעתה כיון דזה אינו שותה יין כלל ע"י מה יפטור המשקי' וכי ברכת היין יפטרנה דלא קאי לשאר משקים כלל ואם משום קידוש דעושה קביעות משום מצוה לא עדיף משאר קביעות וכי מי שקובע עצמו לשתות ויברך על היין לא יברך על שאר משקין בהקדימ' לשתותן ואדרבא אז י"ל דגם על היין צריך לברך משום הפסק כש"כ זה שלא טעם ואם דעתו שלא לשתות יין כלל א"כ גם על היין אם נמלך לשתותו צריך לברך דבנמלך אפי' שתה צריך לברך על כל כוס כדקיי"ל סי' קע"ד. ובל"ס כי עיקר ספיק' משום דיוצא ידי קדוש עי"א והוא טעם הוה כטעם השומע ג"כ אלא דזה אינו דכך הוא הדין שאין היוצא ע"י שמיע' צריך לטעום מכוס קידוש רק המקדש די' כמ"ש סי' ער"א דיצא עכ"פ ידי קדוש על היין אבל לא מברכת הנהנים והלא הדבר מבואר במג"א וט"ז סי' יקס"ז מ"ש על דברי הרוקח שהביא הרמ"א דלגבי שומע אין חשיב הספק וצווחו עלי' דמי עדיף השומע מהמברך בעצמו והביא המג"א דברי תוס' ערבי פסחים ושם באותן ב"א ששמעו קדוש בביהכ"נ דלרב ידי קדוש יצאו ולא ידי יין דשנוי מקום הוה הפסק ולר"י אפי' ידי יין יצאו ופי' התוס' דלר"י ג"כ דוקא אם שתו עכ"פ בביה"כ אבל בלאו"ה בין ברכה לטעימה פשיטא דהוה הפסק וצריך לברך משם ראי' דגם גבי קידוש דינא הכי דלא חשיב טעימת המברך כטעימת השומע. אלא שבנ"ד פשיטא דגם הרוקח מודה דדוקא שיחה ושאר דברים לא חשוב לי' הפסק אבל יין שיפטור ע"י שאר משקים פשיטא דלא יפטרנו בהקדימן לשתיי' דברכת היין לא שייך כלל לשאר משקים ורק ע"י קביעות ועיקר פוטר הטפל והאיך יקדים הטפל לעיקר, ובדיוק נאמר "פת" פוטר כל מיני מאכל חייו' פוטר כל מיני משקים ועי' בס' חיי אדם בה' ברכות שפליג ע"ד מג"א בסי' קע"ד וס"ל דקדוש על היין אינו פוטר שאר משקים. ולצאת ידי ספק דעתי שיכוון שלא יפטר שאר משקים ויברך מקודם על הצוקער שיפטר בברכת שהכל שאר המשקי' וכן נוהגין המדקדקין ועי' בנשמת אדם כלל ב"ה סי' ו'. אח"כ ראיתי בתשו' יד יצחק ח"ב סי' נ"ד שנשאל כיו"ב והשיב ג"כ כמ"ש עי"ש שהביא מדברי חו"ד בסדר"ח ודברי' ברורים:

הדו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה