לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן לה
ב"ה יום ד' לסדר חיי תרס"א לפ"ק ברעזאווע יצ"ו. להרבני החו"ב מו"ה אברהם יצחק סג"ל נ"י גרינבערגער בק"ק מאד יצ"ו. אשר שאל בא' ששגג ונטל כוס יין סתם לקדוש אם יש מקום לפטרו מקדוש פ"א ומע"כ צירף שיטות הפוסקים להקל במצוה דרבנן ועבר' דרבנן. וגם כי בשגגה שה ושיטת ר"ת בספר הישר דבשוגג לית בי' משום מהב"ב והנה אם מטעם מהב"ב אתינן עלי' יש מקום להקל בפשיטות בפרט בס' ברכות לפימ"ש במס' ברכות דף מ"ז במעשה דר"א ששחרור עבדו לצרפו לעשרה ופריך בגמרא מדר"י אשמואל דהמשחרר עבדו עובר בעשה. ותי' ומצוה שאני ושוב פ' הא מהב"ב היא ותי' מצוה דרבים שאני והא איתא במג"א סי' תמ"ו דתק"ש שמוציא רבים ידי חובתו לכ"ע הוה מצוה דרבים משא"כ במ' ביעור חמץ ועיין בת' מהרי"א סי' קצ"א מ"ש ע"ד טו"ז סי' תרנ"ה דחשוב לי' מצות לולב לעשה דרבים וקשי' עליו מסוגי' זו ובת' כת"ס סי' ע"ג דמ' תק"ש חשיב עשה דרבים דגם אם תקע ביחיד דהא הוכחת המג"א מדברי שבולי לקט בשם ר"ת דמשו"ה לא תי' בגמר' מס' ר"ה אמתניתין דקתני אין מפקחין דניתי עשה וידחה ל"ת משום דלא הוה בעידנא דתק"ש מצוה דרבים הוה והא בהתני' לאו בצבור דוקא עסקינן וא"כ ה"נ במצות קדוש דא' מוציא רבים ידי חובת' הוה מצוה דרבים ולא שייך ביה מהב"ב כמ"ש בגמר' ברכות הנ"ל. ועיין בנוב"י מהדו"ק ח"ב בהשמטות בשם חתנו:
ועפי"ז הי' נלענ"ד לפרש דברי התוס' בסוגי' ד"ה בעינן שהקשו אמאי פשיטא לי' לגמר' דמ' לכם לא הוה ביום ב' מ"ש ממ' הדר דהוה ככול' יומי ואי משום דלכם דכתיב מקמי' דיום הראשון עלה קאי א"כ ולקחתם דנמי כתיב מקמי' ודרשינן מניה לקיח' תמה ולקיחה לכל או"א נימא דבשאר יומי סגי' לקיחה לא' בשביל כולו ותי' דהיינו טעמי' דיום ב' דרבנן זכר למקדש ודוקא בעיקר לקיחה וכו' עי"ש ונתקשו בזה בכ"ת מה ס"ד בקושי' דיום ב' דאורייתא עד שהקשו מדרשי דקרא ותי' דבקושי' ס"ל כדעת הרמרב"ן דמתניתין איירי במקדש דכל ז' דאורייתא ובתירוצם חזרו מסברא זו עיי"ש שהניח' דבריהם בדוחק ולענ"ד פירש דברי התוס' כפשוט' דבקושי' ס"ל דמתניתן אייר' בין במקדש בין במדינה אחר תקנת ריב"ז רק דס"ל כס' הר"ן דראוי' לומר דכל תיקון דרבנן כעין דאורייתא תקנו וכיון דכל עצמו' התקנה זכר למקדש ומעתה אם במקדש שייך ג"כ מ' לכם הה"ד במדינה ואם לאו כש"כ במדינה כמש"כ הרמב"ן לפי האמת מסברא דבעיקר לקיחה דוק' הי' ג"כ במקדש והתוס' ונאנו בזה לומר מסברא לחלק בדאורייתא אם לא דמוכח מקראי לכן שקיל וטרי' בי' אם יש מקום לומר דמ' לכם דווקמי' כתיב קאי רק ליום א' משא"כ מ' הדר אם גם מצות ולקחתם דדרשינן מניה לקיחה לכל או"א נימא דסגי בלקיחה אחד בשביל כולי ובתיר' דס"ל דעל יו"ט ב' דרבנן ומתקנת ריב"ז אז שפיר נראה להם לחלק בדרבנן סברא דבעיקר לקיחה עשא' זכר למקדש ובזה מתיישב נמי מ"ש בכ"ת דנימא באמת דבין מ' לכם ובין מצות לקיחה מה"ת אין ביו"ט ב' במקדש ורק מדרבנן דאם מה"ת סגי בלקיחה א' בשביל כולו ולהנ"ל אתי שפיר. דא"כ הוה מצוה דרבים ולא שייך בי' טעמ' דמהב"ב כהנ"ל. ומה תיר' בגמר' משום ר"י דפסול משום מהב"ב ואין לומר כיון דחכמים תקנו לקיחה לכל או"א שוב לא הוה מצוה דרבים מדרבנן עכ"פ זה אינו לפימ"ש המפרשים דטעמי' דר"י דגם במצוה דרבנן אית בי' משום מהב"ב אע"ג דמסברא הי' להקל דכהגוו"נ בדיעבד לא תקנו (עיי' בכת"ס סי' צ"ח) הוא מס' הרמב"ן והרא"ש דאדרבא במצוה דרבנן שאין עלי' חיוב כ"כ יש נאוץ יותר להתפיס בדבר כעין על המצוה שמוטלת עלי' מה"ת וכ"ז בעיקר מצוה שתקנו חכמים אבל אם מעיקר המצוה בין מה"ת בין מן התקנה לית בי' משום מהב"ב דהוה מצוה דרבים ורק ע"י תקנת חכמים דלקיחה לכל או"א יהי' נולד מזה מצוה דיחיד וא"כ שייך בי' מהבב"ע בזה ודאי לא שייך סברת הרמב"ן הנ"ל כמובן, ושוב הדרינן לסבר' דע"י תקון דרבנן לא יעשה מזה מהבב"ע בדיעבד אלא עכ"ח דולקחתם אכולי יומא קאי ובין מה"ת בין מדרבנן והוה רק עשה דיחיד ושייך בי' שפיר טעמי' דמהבב"ע, ועיין בת' חת"ס או"ח סי' קס"ב:
אלא בנדון שאלת הלכה זו לא מהבב"ע בלבד אתינן עלי' אלא דתלי' באשלי רברבי ה"ה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ח מה' ברכות אהא דתנן בפ' ג' שאכלו אכל טבל אין מזמנין עלי' ובגמר' אפי' טבל ומדרבנן וסברת הרמב"ם הה"ד דאין מברכין עליו דאין זה מברך אלא מנאץ והראב"ד חולק דרק לענין זמון אינו חשוב קביעות כמו א"ז לפירות אבל מ"מ מברכין על אכילת איסור ודעת הרא"ש שם כהראב"ד והא דאמר ראב"י פ' הגוזל גזל סאה וכו' אין זה מברך אלא מנאץ הוא רק שאין ברכתו אלא נאוץ אבל מ"מ מברך ובב"י או"ח סי' קצ"ו הביא דעת רש"י ופהר"י והרשב"א כשיטת הרמב"ם ועוד הביא חבילות ראיות מהתוספ' והירושלמי דאי"מ על אכילת אסור אפי' בדרבנן וכן ונשמע מתניתין דמ' דמאי פ"א מברכין עליו מזמנין עליו ומשמע דוקא דמאי דקיל משאר אסור דרבנן ועיין בתוס' יו"ט שם. וכן פסק בש"ע והסכים עליו בט"ז ומג"א ועיי"ש בפרמ"ג לדעת הש"ע אפי' בשוגג אי"מ דלא כט"ז ומחלק שם בין אכילת אסור במקום סכנה כמו בסי' תרי"ח דמברכין דשאני שוגג דמתחרט בלבו וגם עכ"פ מחויב קרבן וגם בלא דעת נפש וגו' ועיין בחדושי חת"ס בסוגי' דהוכיח מהירושלמי מס' שבת דגם בשוגג שייך מה"ט מהבב"ע. ועיין ריט"א מס' ברכות פ"ח ובת' חת"ס או"ח סי' כ"ב וא"כ במה יצא ידי קדוש על כוס סתם יין דעיקר הקדוש הברכה על היין כמ"ש קדושה רבה ומשום עונג במקום סעודה ובאיסור כזה לא תקנו בו ברכה כלל וברכתו לבטלה ואדרב' צריך תשובה על הברכה ג"כ. ועי' במג"א סי' ר"ט דבברכה לבטלה גם השומעים לא יצאו ושוב הביא בבאר היטב ת' באר עשק דמי שמקדש על סתם יין יוצא ידי קדוש דברכות מתקנה קדמוני' הוא קודם איסור סתם יין וכבר צווחו עליו בת' יעב"ץ סי' מ"ה וישתקע הדבר, ועיי' בת' מהרי"א או"ח סי' ק"ס שהסכים ג"כ דאין כאן קדוש כלל ודעתו שם ג"כ דבמצוה דרבנן ואסור דרבנן וגם שוגג אית בי' משום מהבב"ע ועיי' ת' נטע שורק סי י"א. ולענין הלכה הא דעת הרא"ש בברכות דמסתברא לי' כשיטת הראב"ד משום דפי' הך דראב"י אין זה מברך אלא מנאץ דמ"מ מברך ואנן קיי"ל בסי' תרמ"ט דאם קנה דבר בקנין ד' מיני' דלית בי' משום מהבב"ע כדעת הרמב"ם והר"י בתוס' מ"מ לא יברך עליו וכן בה' ר"ה לענין שופר ומגילה הכי קיי"ל ועוד אפשר לומר דגם לדעת הראב"ד דס"ל לענין זמון דוקא דבעי קביעות וא"כ הי' מקום לומר כן גם לענין קדוש לפימ"ש בע"פ דבאו ונקדש הוה קביעות וכן לענין ישיבה בשעת קדוש ס"ל להמרדכי דכן עיקר משום קביעות אלא דבעמידה נמי סגי' דהמצוה קובע' ועיין בסי' רע"א בדעת הרמ"א לישב בשעת הקידוש אלא דבזה צריך עוד לבחון אם יש לדמות זל"ז ועכ"פ שיטות תשובו' האחרונים אשר ראיתי מדבריהם משמע להדיא דלא יצא. ודאי מן המובחר להוציא עצמו ע"י אחר שלא קידש עדיין, אח"כ בא לידי ס' שו"ת חסד לאברהם אשר נשאל שאלה זו לפניו. והשיב שלכ"ד אלא דיוצא ולא הוה משום מהבב"ע דאינו רק הכשר למצוה כלומר ברכת ושתיית היין וכמו גבי שופר ומגילה דקיי"ל באו"ח סי' תקפ"ו וסי' תרצ"א דיצא ולא הוה מהב"ב דאין גזל בקול כלומר דעיקר מצוה השמיעה רק שצריך לשמוע הקול משופר ומגילה ואינו רק הכשר למצוה וזה פירש הירושלמי עיי' ברמב"ם בפ"א מה' שופר והרה"מ שם וה"נ עיקר המצוה האמור' של הקדוש והיין אינו רק הכשר למצוה ולענ"ד היעב"ץ ות' מהרי"א הנ"ל נשמרים מזה שהזכירו דנקרא קידוש רבה כלומר דאינו שם אמירה אחרת של קידוש רק הברכה על היין וא"כ ודאי זה עיקר הקידוש כלומר הברכה והשתי' א"כ ודאי דלא יצא וכי נימא דבקידוש של שחרית לא יצא ובקידוש של ליל שבת יצא אתמהה יציבא בערא' וכו'. ועוד דיש בכלל מאתים מנה דודאי כמו בשחרית ברכת בפה"ג שייך לעיקר קדוש הה"ד קידוש של הלילה אלא שהוסיפו עוד אמירת אשר קדשנו במצותיו וגו'. ואח"ז בא לידי ס' שו"ת באר עשק וראיתי בפנים שהבי' דברי הרמב"ם והראב"ד הנ"ל דפליגו לענין ברכה על אסור' דרבנן ואח"כ מסיק בסברתו דתקנות הברכות הי' קודמי' ואסור' דסתם יינם מי"ח דבר שהי' תקנות אחרונים ואין כח לעקור תקנה קדומה וסיים והרמב"ם ז"ל לא דבר על סתם יינם ואפי' להרמב"ם וסייעת' לא רביע על השותים סתם יינם אסור' בכרסם שמברכי' עליו דדי להם צרת העברה בשעתם איברא דגם למצוה לא תחשב להם הברכה דאין עברה מצוה, אלא דגם לדידי' דאם לאו סברתו הי' לנו לומר דאין עבירה מצוה כלומר דהוה מהבב"ע ולא יצא וכיון דדעת האחרונים דלא כוותי' בסברתו וכמ"ש היעב"ץ ות' מהרי"א וכן בברכ"י א"כ לדידן הוה מהבב"ע ולא יצא כמו שבררנו בס"ד:
ועתה באתי ע"ד פלפולו מ"ש מע"כ לדברי תוס' דגם שמואל מודה ביום א' דאורייתא דיש בו משום מהב"ב א"כ אמאי לא מתרץ בגמ' לעולם יום א' וכא מבעי' שאול דלא מקרי לכם אלא גזול ס"ד סתם גזלה יאוש בעלים ולכם מקרי קמשמ"ל דמ"מ פסול משום מהבב"ע והנה ס"ל למע"כ דמצות לכם לא צריך לן להשמיענו ממתניתין כלל וזה סותר מה שהקשה במהרמ"ל להיפך וקושי' אדרבה מה קאמר כלא מבעי' שאול לשיטת התוס' דבי' א' הוה משום מהבב"ע א"כ מ"ז ק"ו לשאול דילמא שאול כשר וגזול דמתניתין פסול משום מהבב"ע א"כ ס"ל דגזול אם הוא משום מהבב"ע לא נדע שאול משום לכם דפסול ודבריו נכונים דמהיכ' תתי דבעי שלכם הלא כמה מצוות סוכה תפילי' אי"צ להיות שלו וק"ל. ועיי' בחדושי חת"ס סברת' כעין סברת כ"ת עפי"ד פ"י הביא דברי לח"מ מה' לולב בטעמי' דשמואל משום דמהב"ב בקרבן כתיב ובשלמא ביו"ט א' הוה דומיא דחלבו דבין שאול ובין גזול פסול אבל ביו"ט ב' דשאול כשר לא הוה דומיא דקרבן וא"כ מדפסול מהבב"ע ש"מ דגם שאול פסול ביו"ט א'. ולענ"ד אפשר לומר עפ"י דברי אבני מלואים סי' כ"ח ע"ד הסוברים דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וראיי' מהאי סבת' דלקמן דמשום תקנה לא הוה סוכה גזולה ועיי' בתוס' בד' ב' והשיב ע"ז דודאי כ"ע מודה דכל היכ' דלא בעי לכם רק מ"מ שלא יהי' גזל מהני קנין דרבנן דאל"כ בכל קנין דרבנן ניומא דהוה גזל בידו אבל שיטת הסוברים דל"מ בדאורייתא היינו האיך דצריך להיות שלו והנה בתוס' בשם ר"י דאם יאוש קונה ל"ל דפסול משום מהב"ב דכבר קנאו רק האיך דמצוה מסייע לקנין כגון בשנוי השם או מעשה אז אית בי' משום מהבב"ע ועיין בהריטב"א האיך בנטילת ד' מינים שייך סיוע לקנין ע"י מצוה משום דמצוה גופ' הוה כשנוי רשות לגבוה כמו גבי הקדש והנה לרבה דס"ל דייאוש עכ"פ מדרבנן ודאי קונה ועיי' בהרא"ש שם וא"כ אם הי' שאול כשר כמו בסוכה ורק משום גזל אתינן עלה ומשום מהבב"ע וכיון דקנה עכ"פ בייאוש מדרבנן לית בי' משום מצוה הבב"ע כמ"ש בתוס' דגם קנין דרבנן מהני דלא להוה מהבב"ע אבל אם שאול פסול ועכ"ח צריך להיות שלו ואז לא מהני קנין דרבנן כמ"ש באבני מלואים וא"כ מסייע המצוה לקנין לו מדאורייתא שוב שפיר הוה משום מהבב"ע וז"ש ס"ד סתם גזילה יאוש בעלים קמ"ל דלפי דברי התוס' בלא"ה דס"ל דסוגי' אזלי דייאוש ל"ק היינו הפירוש דה"א דייאוש קנה ולית בי' משום מהבב"ע אפי' לר"י דכבר קנה וא"כ כיון דקמ"ל דיאוש ל"ק וצריך סיוע למצוה ושוב הוה מהבב"ע ועכ"ח שאול אינו כשר ומ"ש ברש"י ז"ל עד דשמעינן דמייאש א"כ הפי' כפשוט' כמ"ש כ"ת בלוח' שנוי' וידוע מ"ש דרש"י ס"ל כשיטת ר"ת בתוס' דגם בקנין מקודם הוה משום מהבב"ע, ושוב ראיתי כי המפרשים אחרונים משתמשים בסברא זו:
ומ"ש כ"ת וכן הקשה רע"א במשניות במ"ש התוס' ל"ל טעמי' דכתותי מכתת שיעורא גבי לולב אשרה תיפוק ליה משום מהבב"ע וקשה הא צריכי' רבה לשמואל דל"ל מהבב"ע בי' ב' ועיי' בנוב"י מהד"ת סי' קל"א שהקשו לו כן ומחזק הקושי' דשם ע"ד רבא קאי ומשמע דס"ל כשמואל דמתרץ דברי' ותי' שם דקושי' התוס' על המקשן מ"פ מרבא דילמא מתניתן ביו"ט א' ומשום מהבב"ע ועיי' בט"ז סי' תרמ"ט מ"ש ע"ד הר"ן בזה. ולענ"ד יל"פ קושי' התוס' בפשיטות ואדרבא לשמואל ל"ק להו כלל כטעם הנ"ל אבל למ"ד דס"ל מהבב"ע לכולו יומא ולהכי קפסיק ותני גזול במתניתין ל"ש ביו"ט א' ול"ש יו"ט ב' א"ם תיפוק לי' כלומר למה תני כלל של אשרה וכי כל מהבב"ע הנהוגים בלולב תני במתניתין ועוד דלתני בהדי' אהדדי, עיי' בפנ"י ועיי' בנדרים דף ט"ז חומר בנדרים דחל ע"ד מצוה ובקונם לולב אסור ודאי אם בטל אינו יוצא משום מהבב"ע אם אסר עליו בנטילת' ומשום מהבב"ע עיין בט"א בסוגי' דמלל"נ ולא תני במתניתין ובפרט לפמ"ש בט"א בסוגי' הנ"ל לר"י דאית לי' מצוה ל"נ א"כ קשי' עליו מה דדייק בגמר' כאן דקתני אשרה דומי' דעה"נ ש"מ משום דכתותי מכתת ולר"י למה תני כלל דומי' דעה"נ לפסול משום מ' לה"ג א"כ קושי' התוס' ג"כ בהכי מתפרש גם לפי המסקנא למה תני דומי' דעה"נ למ"ד דאית לי' אפי' בדרבנן מהב"ב וקושי' הט"א י"ל אדרבא דש"מ דר"י כרבי' שמואל ס"ל עיי' נוב"י סי' קנ"ו דל"ל מהב"ב בדרבנן ואין הפסד משום מצוה ל"נ דל"י עיי"ש בט"א דכל טעם דלא יצא אם מצוה כ"כ משום מהב"ב ועיין ברמב"ן יבמות גבי חלצה במנעל של ע"ז דנראים כי הם דברי ט"א והדברים עתיקים כידוע: וראיתי שם בתוס' רע"א שהקש' עוד עד"ת מה ס"ד בלולב ש"ע לפסול משום מהב"ב א"כ ל"ל קרא לפסול נעבד לגבוה תיפוק לי' משום מהבב"ע, והנה כיו"ב הקשה במג"א סי' תרמ"ח וט"ז סי' תרמ"ט על הלבוש שפסל אתרוג המורכב משום שנעבד בה עברה דנכרי' מצווי' על כלאי אילן והקשו דא"כ ל"ל קרא כלאי' לגבי קרבן ובט"ז הוסיף להקשות מסוגי' דאוונכרי דלא הוי מהבב"ע משום גזלת נכרי ש"מ מה שעבר הנכרי לא הוה גבי ישראל משום מהבב"ע וא"כ גם אקושי' רע"א י"ל כך דצריך קרא לפסול נעבד ע"י נכרי ועיין בחדושי חת"ס לקמן. מ"ש כ"ת לתרץ דקדוק עצום בתוס' ד"ה משום שכשהקשו מלולב כתבו והתניא לקמן פ' לולב וערבה דף מ"ג לכם משלכם וכו' ולמה לא הקשו מקודם שם דף מ"א דהוא בפרקין דהובא נמי ברייתא זו לכם משלכם ולהוציא וכו' והו"ל להקש' מזה (עיי' בשו"ת בית נפתלי סי' נ"ח) וכתב עפ"י דברי ים התלמוד הוא פרפרת נאה. והנה עוד צ"ל כדעת מהרי"ט שהוכיח דדעת התוס' כשיטת הרמב"ם בסד"א לקולא אבל בפ"ח סי' ק"י הוכיח להיפך ועיי' בפלתי שם. ובפשיטות י"ל דהתוס' באו לאלם קושית' דשם בגמרא מוקי מתניתין בזמן שבהמ"ק קיים מדתנו להר הבית ודאי א"א בזה"ז והא דתני לביהכ"נ בזה"ז וכיון דמהבב"ע בקרבן כתיב הי' הסברא יותר ללמוד ממנו ללולב במקדש ומ"מ תני שם לפסול משום לכם עיי"ש לר"א יליף ימים ולא לילות מונשמרתם וגו'. ומ"ש כ"ת לתרץ פסק הרמב"ם כשמואל מסתמ' דגמרא וכקושי' התוס' דבריו ראוין לאומרן לדעת הכ"מ בה' לולב עיי"ש שחולק ע"ד ה"ה דס"ל בדעת הרמב"ם גבי אשרה ועה"נ כגירס' הספרי' משום מהבב"ע ועיין בלח"מ שם ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווע יצ"ו: