לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות · סימן קלג
ב"ה אלול שנת תרס"ב לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר לכבוד ידידי הרה"ג מו"ה חיים צבי עה"ר נ"י דומ"צ פק"ק יצ"ו. ע"ד הירושלמי פ"ג דסוכה אשר כ"ת העמיד עלי' א' מחלקי הבנין דס"ל בטעמי' דר"י דפטור במוציא לולבו בי' א' שחל להיות בשבת משום דאמרינן עדל"ת. וצ"ל כוונת הירושלמי כמ"ש בשלום ירושלים שם דס"ל להירושלמי אע"ג דשבת הוה עול"ת מ"מ בעבר ועשה הלאו נדחה ומכח העשה אין כאן חיוב חטאת כמו דליכא מלקות בכה"ג לשי' הריב"א המובא בתוס' חולין קמ"א ועיי' בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן רנ"א וא"כ האיך שייך כלל הגזירה דשמא יעבירנו דאף אם יטעה בשוגג ויעבור ד"א ברה"ר הלא בדיעבד הלאו נדחה רק דלכתחילה אסור לעבור דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה משא"כ בדיעבד אמרי' להיפך מאי אולמ' וליכא עבירה כלל כמבואר בנוב"י מהדו"ק בק"א א"כ איך שייך לגזור כיון דבדיעבד יהי' יוצא ולא יעשה איסור כלל ובכה"ג ל"ש גזירה כמבואר בתוס' שבת קמ"א ובריש חולין ובפוסקים ביו"ד סי' א' ובפרט למ"ש התוס' מנחות ס"ח דמשום עשה ל"ג חכמז"ל וכן מוכח מירושלמי ריש פ"ק דנדרים עי"ש וע' הגה' מל"מ פ"א מיו"ט ובנובי"ק חאו"ח סימן כ"א וגם בפרמ"ג בפתיח' כוללת ריש ח"ג ובמש"ז סימן ט"ו סק"ד במוסגר מזה. ואף דנראה מהתוס' סוף חולין הנ"ל דאיסור לאו ג"כ איכא דלא כשי' הנוב"י וכמו שעמדו עליו האחרונים עכ"ז הא כראה מהפוסקי' דרק משום איסור סקילה גזרי' ולא משום איסור לאו בפרט לב"ש ע"כ צ"ל כן כמבואר בשעה"מ ובטעה"מ ובישיע"ק:
הנה לפמ"ש בפרמ"ג באו"ח סי' של"א במ"ז סק"א כי דברי הירושלמי הם ע"ד הר"ש מקינון בס' הכריתות דעדל"ת שיב"כ ומיירי כגון שהאתרוג בבית זה וצריך להוציא' לבית א' אשר שם הלולב להיות אחדים בידו למצות נטילה וכוונתו בזה מדוע לא פי' כפשוטו שהולך ללמוד הנענועי' או. הברכה ועי"כ טעה להוציאו הלולב מרל"ר כמ"ש המפרשי' וכמו שפירשיז"ל בסוכה לענין גזירה דש"י. הוא מפני שזה אינ' רק כהכשר מצוה ואינ' דוחה רק לר"א אבל לצרף האתרוג עם הלולב הוא מגוף המצוה ובזה שפיר שייך עדל"ת. וא"כ בסוגי' דשמא יעבירנו דהיינו שישכח שהוא שבת וודאי לא גזרו על אופן הנ"ל שפי' הפרמ"ג לדעת הירושלמי וכי נימא דיבטל' מצות נטילה משום גוונא ואופן הנ"ל דלא שכיח כלל אשר האתרוג והלולב לא יהי' בבית א' וא"כ ל"ק למה גזרו ש"י לדעת הירושלמי דהא וודאי משום זה ל"ג רק משום אינ' בקי ובזה אינ' רק הכשר מצוה ולא דחי רק לר"א ואנן לא קיי"ל כוותי'. והוא ברור: ומ"ש כת"ר דרך חדש ע"ד הש"ס ותוס' הא לאו מלאכה היא כו' ויסודתו בנה על דרך המלך בהל' שופר דיו"ט שחל בשבת הוה שבת קדים מפני קדוש החדש ביום. והנה הרמב"ם פ"ז מה' קה"ח כתב דגם ביום כ"ט לעת ערב קודם יציאת הככבים מקדשי' א"כ בבת א' הוא וגם לרבא דס"ל שלא אוכל ושלא אוכל אם ישאל על הראשונה שניי' חל עליו דמתלי תלי וא"כ ה"נ יו"ט מתלי תלי עד שקדשה החדש ממילא חל למפרע. ואפשר לדחות זה כמובן. ובאתי רק לעורר:
ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: