לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות
סימן קי"א
אלה השאלות ותשובות אישר נשמטו מחלק או"ח:
ולמען לא יהי' נעדרה, הצגתיו פה למזכרת:
שוכ"ט על ראש הרב החריף ובקי עצים שלשלת היוחסין מו"ה משה סופר כ"י:
עתה באתי ע"ד הערת כ"ת במי שיש שער צמח עד כמעט בין עיניו והלא בטור וש"ע השיעור בהתחלת עקרי שער מעתה הספק אי ניזל בתר דידי' או בתר רובא דעלמא והביא דברי הק' א"א בשם גיסו שמסתפק להיפך במי שמצח' רחב' ואפי' בגוב' הראש אין לו שער אם נאמר במקום קרח דדק' כמ"ש בגמ' מנחות דף ל"ז או נאמר דעכ"פ הוה מקום שמוח' של תנוק רופס והניח' בצ"ע וכ"ת מסתפק גם להיפך כמ"ש הנ"ל ודעתו להטריע דניזל בזה בתר רוב ב"א ודעתו בטלה ועד"ז הביא ראייות חבילות מש"ס ופוסקים דהיינו לענין מלאכת שבת ואכילת דרך הנאתן וכן לענין חציצה אמרי' בטלה דעתו אצל כ"א וה"נ בנדון זה: ולענ"ד דלא שייך סברא זו אלא בדברים שתלוי' בדעתן והם עושים ונוהגי' מעצמ' כן כגון לענין שב' נושא משוי שלכ"ד ב"א או אוכל שלכדב"א וכן בחציצה הוא מתפנק להיות מקפיד. אבל בדבר שנעשה בו בטבע ונולד כך בגופ' מה בטל שייך בזה. לענ"ד יותר דומה במ"ש בסי' כ"ו סעי' ז' לענין אטר יד דאם עשה כל מלאכת' וגם כותב ביד שמאלי לכ"ע אזלי' בתר דידי' ומניח תפילי' בשמאל' שהוא ימין כל אדם וכן בסימן ל"ב סעי' ה' לענין כתיבת תפילי' ועיי' בדע"ק בה' תפילי' ודאי יש להשיב ולומר דשם ילפי' מיד כהה משא"כ בנ"ז אבל גם בזה נפלי' ברברבות' דלענין חליצה מצינו מחלוקת הראשוני' דמי שהוא אטר רגל דכהסמ"ג ונ"מ חולץ בימין כל אדם ולא דמי לתפילי' מה"ט ורוב ראשונים חולקי' דגם בזה אזלי' בתר דידי' ואנן קיי"ל להחמיר לחלוץ בב' רגליים כמ"ש באה"ע סימן קס"ט סעיף כ"ה עיי"ש בטור וש"ע:
ועיקר ספיק' בזה הוא הר"ן בר"פ גה"נ דשם בעוף אם י"כ כף אם נוהג בו אסור גה"נ אי אזלי' בתר דידי' או בתר מינ' דעלונ' הה"ד מספק' לי' לענין חליצה אם בתר דידי' או דעלמ' אזלי' אלמא דבכגון זה שהוא בטבע התולד' ל"ש לומר בטל' אצל כ"א ונשאר בספיקא כמ"ש בשם הר"ן שם ובמחה"ש סימן כ"ז ס"ק ד' ומתרעם על אותן המגדלים בלורית שערותן דחייש משום חציצה ולא אמרי' בזה דהוה רביתיי' מפני הני בני שחץ. התם ודאי אמרי' בטלה דעתן כיון שברצונן ודעתן תלי' ובפרמ"ג סימן כ"ז דייק דדוקא מעיקרי שער דהיינו שמגולח. אבל הני שמגדלי' שערותן עד אמצע מצח פשיטא דשם לא מקרי התחלה לענין הנחת תפילי'. והנה אפשר לדייק ממ"ש בפרמ"ג ע"ד ש"ג לענין מקום קשר שהוא בעורף ופי' הש"ג דזה נמי מקום צמיחת ולמט' ממנו פסול והשיג עליו בפרמ"ג דמנה קאמר דודאי ישנו כמה אנשים שיש להם שער בצוואר ממש ודאי דאינ' יוצא' אם הקשר שם ועיי' בשע"ת ובתורת חיים. וא"כ ה"נ י"ל כן אם כי שערו צומח גם במצח מ"מ ס"ס אינ' מקומ' ואי משום דשם דרשי' בגוב' הראש אדרב' הכא עיקר ילפות' לענין בגובה הראש כמ"ש במ' מנחות דף ל"ז הנ"ל מה של יד בגוב' הה"ד הראש בגוב' ובגמ' שם דיליף מקרח' או לר"י מנגע עכ"פ עיקר הנחה לכ"ע בגוב' הראש ומה מהני השערות במצח' אם מ"מ אינ' בגוב' הראש שזה למטה או בצדי הראש מקרי ולא בגוב' ועי' במ' קידושין דף ל"ו. ועכ"פ יש לראות באדם עד היכ' שמגיע למקום שמוח' של תנוק רופס ובאיש כזה ודאי ארוך יותר וגם הא כראה האיך שהוא במקום גוב'. והנה בספיקות הנ"ל כ"פ הי' לי הרהורי' בראותי אנשים כאלה זה במצח צר וזה במצח רחב. וייכו"ח כי כ"ת העירני להיות נחית בי' טפי ומגלגלי' זכות עי"ז הנלע"ד כתבתי פה מאד יצ"ו יום א' צום יו"ד מהרה יהפך לנו לשו"ש תער"ב לפ"ק:
ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
בהי"ת אול"י ג' פרשת יתרו תער"ב לפ"ק ייאד יצ"ו. שוכ"ט לכבוד האברך חו"ב מהו' ישראל וועלץ נ"י בק"ק טארנאליא יצ"ו. פתח דברי מעל' ע"ד אנשי דל"מ מחללי ש"ק בפרהסי' במזיגת משקי' בווירטיס- הויז וכמ"כ בפתיחות דלתי החניות מהו לצרפו לכל דבר שבקדושה שצריכי' עשרה. והביא מעל' מכל שנאמר בענינו של דבר זה בראשונים ואחרונים. ותחילת דייק' מדברי ש"ע סימן נ"ה דעבריי' וכו' מצרפי' לענין עשר' ועד"ז מסתפק דילמא מחלל שב' בפרהסי' כיון דהוה מומר לכה"ת אין מצרפי' דכמומ' לע"ז הוה כמו לענין עדות ומגע יין וכיו"ב. והנה בפרמ"ג ס"ק ז' הנ"ל כתב בפירוש דמומר לחלל שבת בפרהסי' אין מצטרפי' דכמומר לע"ז הוה דינא ועיי' בפתיחה כוללת בחלק ד' וכדומ' לי שראיתי בספר הביא כן בשם ת' הרדב"ז וכעת לא מצאתי. ומ"ש מעל' בענין מחלוק' הפר"ח באסורי שבת דרבנן דלא מקרי מומר לכה"ת וקשי' לי' להרמב"ם דס"ל דבכל אסור' דרבנן יש בו משום לאו דלא תסור והוא מה"ת ולענ"ד י"ל כמ"ש הזוהר הרקיע לענין ספיקא דמתחילה כך תקנו החכמים הה"ד לענין זה לא החמיר' חכמים לעשותו כגוי משום דרבנן הקילו וכ"כ האחרונים לענין שאר דברים ועיי' בחת"ס אה"ע ח"א סימן ב' ובמהר"ם שיק בכמ' תשובו' ועוד בלא"ה לק"מ דהא לאו זה כולל כל אסורי ואינ' דוקא לענין שב' רק בכללי נאמר לא תעבור אדרבנן א"כ הוה כמו עבריי' לשאר אסורים שבתורה שאינה כמומר לכה"ת וז"ב בס"ד:
ומ"ש מעל' לענין אם מותר לקבל ס"ת ממומר לחלל שבתות ועשה סחורה עם ד"א והביא דברי מג"א סימן קנ"ד בשם ס"ח ודייק מעל' דוק' מעות לכתוב ס"ת אבל לא ס"ת עצמ' והסביר בטו"ט משום דדמי לקרבן כמ"ש בחיד"א ועוד הביא דברי הש"ך סי' רנ"ד בשם המבי"ט דלפי דברי מעל' ג"כ כהגוו"נ איירי כלומר דוקא מעות ולא ס"ת דלא יהי' סותרים אהדדי דבס"ח בסי' תתקל"ח ס"ל דאין מקבלי' ממנו. והנה עיינתי במבי"ט סימן רי"ד שם לא איירי מס"ת רק בנותן בית' לביהכ"נ ומתיר להדי' דאינ' דומ' לקרבן וכיון דהמג"א כחדא נקטינהו א"כ הה"ד לענין ס"ת עצמ'. ולענ"ד ק"ו הוא דהא שעות ונרות אי"מ דהוה דומ' לקרבן טפי משום דלשמוש ולהאיר בביהכ"נ ועכ"ז ביהכ"נ עצמ' מקבלי' כש"כ ס"ת דמעיקר' למען תלמוד' הוא בא כמ"ש הרא"ש בה' ס"ת ועיי' ש"ע יו"ד סימן ע"ר וגם בביהכ"נ לקה"ת עקר' נתקן שלא להיות ג' ימים בלא תורה כמ"ש במ' ברכות ולא דמי לקרבן כ"כ ובחיד' רק קאמר דמצוי זו בעתו ובזמנו הוה כמנחה חדשה:
והנה בס"ח אשר לפני דפוס פ"פ נראי' כסותרי' דבסימן תרפ"ז ה"ה כדברי מג"א ולא לגמרי דשם כתב דלא יקבלו ממנו דילמא לאח"ז יאמר החזיר' לי וגם יש בו משום פגם משפח' ואם בשותפי' ורוב ישראל ויכולי' לסלקו במעות יש לקבל ממנו וגם פעמים יש כבוד משפח' אם לבו לשמים ועכ"ח צריך לחלק בין הנושאי' כמו שסיים דאם הומר רק מאונס או שאר תיאבון אבל לבו נאנח ונעצב שיקר' לו כן יש לקבל ממנו או כמ"ש המפרש דאם לבו לשמים לא יתבע להחזיר לו ובסי' תתקל"ח מיירי בהיפך כמ"ש שם. ודומה לזה כתב בת' כת"ס יו"ד סימן קל"ג בשאלה במומר שאוכל מאכלי כשר ובימים נוראי' מתפלל בביהכ"נ ורצה שיכתוב ס"ת ע"ש אם רשאי לעשות כן הסופר או למכור לו ועיי' שם בטעמים נכונים שאוסר משום שלא ינהג בס"ת בקדושה כדבעי למהוי וגם כי בדורות הבאי' יכול לבא לידי גניזה והביא דברי מג"א הנ"ל שמתיר ומחלק חלוק נכון דבמג"א שרוצה לתן במתנה עולמית לצבור ויסלק עצמ' ונדו"ד אבל בלעצמ' אסור לכתוב וכמ"כ אסור למכור לו והוא כעין דברי ס"ח סימן תרפ"ז וכסברות המפרש וא"כ בנ"ז כמ"כ בק"ו במומר לחלל שבתות אשר בזה"ז בין עמא דבר לשאר ישראל נחשב שע"ע יחשב שאין יודעי' חומר אסור ח"ש ושיהא דמומר לכה"ת ורק בין ת"ח ידוע וכמומ' יחשב לענין הדברים הנאמרי' בפוסקי' א"כ פשיטא אם יתן וימסור לצבור יפה יפה ושלא יתבע אות' לעולם ודאי מותר לקבל ממנו כנלענ"ד בפשיטות:
ומ"ש מעל' דברי ת' מהרי"א סי' נ' וכ"כ בתשו' אבני צדק. והנה לענ"ד דברי מרן חת"ס ח"ו סימן פ"ג נגד סברתו דשם ביאר דהא דאמרינן מומר לע"ז ולחלל שבת הוה מומר לכה"ת אינ' משום שנחשד לכה"ת כמו אחא' ששרטו לו ועשה שאר מצות אלא מ"מ אינו נאמן שאין בן ברית ואינו בכלל עדות ורק אם ונטמע בין הנכרי' כמשומדי' זה נחשד ממש א"כ לפי"ז העיקר שאינו ב"ב וכגוי בעצמות'. ולפי"ז יש להבין שפיר ממ"ש באחרונים דאפי' אינ' בפרהסי' ממש רק ידוע שיתפרסם ול"צ שום עדות בב"ד כמו פסולי עדות בח"מ ה"ע אבל לסברת מהרי"א הוה להיפך שהוא נחשד אבל לפסלו בגופ' לענין עדות ושבוע' כמ"ש ג"כ בסימן כ"ו בעי עדות בפניי וכן להיות מגעו כמגע נכרי הוה פסול גוף וא"כ ברק ידוע לרבי' ולא בפניהם ממש וכמ"ש בש"ך סימן קנ"ז סק"ז היאך משכחת לה מי יעיד עליו אם לא ראו ממש וכן לפי"מ שמסתפק בפ"ת סי' ב' וסימן קנ"ז אם לפני עשרה נשים ג"כ הוה בפרהסי' והא נשים לאו בני עדות ננהו. והנה גם הוא ז"ל לא כתב רק בקול בעלמא שנתפשט אבל בפרהסי' ממש נראה דל"צ לעדות כמו בזמנינו בעוה"ר שפתחו פתוח לעיני כל בזה ודאי נימ' דלא תהא שמיעה גדולה מראיי'. וכיו"ב כתב בחת"ס בח"מ סי' קס"ב בסוף התשובה:
ומ"ש ע"ד הכו"פ סימן י"א. והנה אין קושי' אם הרמב"ם ס"ל כדעת המרדכי ולא ס"ל לילף בפרהסי' דמחלל שב' מבפרהסי' דיהרג ואל יעבור דילמא מסברא ס"ל כן והא לענין עירובין בלא"ה מחלקינן בכמ' חלוקי' אלמ' דאינ' שוה לגמרי:
דו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קיב
בהי"ת אוליי ד' פרשת בשלח תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. ינחמהו ה' בכפליים. ויראה בנחמות ציון וירושלים. כבוד הרב הגדול מהו' אברהם ליב שפרייער נ"י. ע"ד אשר בדעתך באמירת קדיש תוך פסוקי דזמר' שאין בו משום הפסק וכמ"ש המג"א בסי' תכ"ב לענין אמירת הלל עם הצבור בתוך פסד"ז דבלא"ה מוסיפים בש"ק מזמורים וה"נ לא גרע ממזמורים. ולענ"ד אין לנו אלא מ"ש הקדמונים פסוקים ומזמורים מה"ת נביאים וכתובים שהם שבח והודי' אבל קדיש הוא לומר על המזמורים שנאמר' מקדם והא קמן דאפי' על מזמור א' אומרים קדיש ובי יאמרו קדיש על הקדיש שזה תקון על מה שכבר אמור והוא בכלל דבר שבקדושה כמ"ש המג"א סימן נ"ד עיי"ש ועיי' משש סימן נ"ה ובט"ז שם ושוב ראיתי בבאה"ט סימן כ"ג ס"ק ג' בשם ת' פנ"י ובאר' יותר בשע"ת סימן כ"א ס"ק ג' בחבורת תהלים שלא הי' להם ענין ולא אמרו קדיש אחריה ובתוך פסד"ז באו י' אין לומר קדיש אפי' בס' פסד"ז קודם ויברך דוד ולא דמי לעניית קדיש וקדושה דהכא כבר עבר' חיובא א"כ משמע דהכי מחלק דבאומן מותר להפסיק דחיובא עתה רמי' עליו משא"כ קדיש על תהלים שאמרו בלא י' ושוב הוה הפסק דכתב לשון אסור ולדבריך אין זה כלל משום הפסק דהוה כמזמורים ועכ"ח כנ"ל ועיי' בסימן נ"ה נ"ו וסימן ס"ו ובמג"א סימן קכ"ד. אלא דלפי דברי תשוב' פנ"י הנ"ל הי' מקום לומר דלאח' עלנו אם אין כאן מי שיאמר קדיש רק מי שהוא בתוך אמיר' פסד"ז דחיוב' רמי' כמו אמן. וכמ"ש ברמ"א סימן קל"ב דאפי' ליכא יתום יאמרו קדיש אלא דזה לא שכיח' שלא יהי' בתוך יו"ד שהתפללו עד אחר עלינו שלא יהי' מי שיאמר קדיש דהא הש"ץ במקומו ועוד אפשר דאפי' בל"ז אין להפסיק ונראה הדברים ק"ו דהא בסימן ס"ה פסק המחבר בבא לביהכ"נ וכבר אמר ק"ש עכ"ז יאמר פסוק' ראשון לקבל עול מלכות שמים עם הצבור ומ"מ אם הוא באמצע פסד"ז לא יפסוק והא זה ודאי גדול מן השבחים עכ"ז מקרי הפסק ואינ' רשאי להפסיק ובפרמ"ג סי' נ"א הקשה שמדברי מג"א משמע דלכן עניית אמן מפסיק בתוך פסד"ז אפי' בתפילת צרכי' דזה ג"כ שבח ואין כאן הפסק וא"כ למה לא יפסיק לפסוק ראשון של שומע. ותי' ג"כ דעניית אמן חיוב' יותר כלומר שצריך לענות מה שמשבח המברך לקיים ולאמן משא"כ עניי' מעצמ' א"כ לומר קדיש מי יימר דהוה כמו עניית אמן על ברכה או קדיש ששומע מפי אחרים שעכ"ח צריך לשמוע ולקיים ולאמן משא"כ לענות מפי עצמ' ודאי לא עדיף ממאמיר' פסוק ראשון של ק"ש שהוא קבלת עול מלכות שמים עם הצבור ואפי' לדעת הב"ח והט"ז בסימן ס"ה שפסקו של"כ המחבר ובט"ז דעכ"פ בפסד"ז יפסיק לומר שמע עם הצבור היינו משום קבלת עול שמים עם הצבור שגדול מאוד שלא יהי' נראה ח"ו וכו' אבל לומר קדיש ודאי מודה. כנלענ"ד אם יסכים אתי עוד גדול המורים בפרט שבעיני העולם הוא כתמיה' וידוע שאין לעשות ולשנות בדבר כנ"ל ושוא"ת עדיף ובפרט שיש לתקן להרהר כמ"ש בא"א ומהר"ם שיק בתשוב' דכל דבר המסופק הוה כאונס ויוצאים בהרהור כידוע:
או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קיג
בהי"ת יום ב' ג' צ"ג בעת"ר לפ"ק מאד יצ"ו בין כס' לעשור.
החתימה לטובה יגמור. להרבני החריף ובקי טובא מהו' דובער וויינשטיין נ"י מהעלמעץ יצ"ו עתה באתי ע"ד מג"א בסי' קכ"ט ממ"ש דבתענית עד חצות נושאי' כפים ובסימן קפ"א לא כ"כ גבי תעניתי' של סליחות ועשיית וכן הק' בבאה"ט. ומעלתו שכל את ידיו לתרצו בטו"ט דהמג"א קאי אדברי המחבר והאיך דהיה באמת ת"צ וכמ"ש בסי' תקע"ה דאם ירד' הגשמים ק"ח לא ישלימ' לאחר חצות ישלימ' והא צריך שיעור' של די' הגשמים כמ"ש ואמיר' שקודם חצות עוד לא הוה שיעור' וכא"ח הי' די' שיעורי' דהוה באמת ת"צ. אלא דלפי"ז צ"ל לדברי כ"ת דאם התחלה הי' ק"ח ולא הי' די' שיעור' ואחר חצות הי' דים פוסקי' תענית'. אבל מדברי הגמ' מס' תענית דף כ"ה לא משמע כן דקאמר ע"מ ירד' וכו' והי' ציבור פוסק' תעניתן ופירשיז"ל שם דלא יגזר' עוד וא"כ לפי"ז אפשר דלענין פסיק' באמצע נמי חד דינ' אית לי' והוה כאל' התחיל לירד אח"צ דקיי"ל דישלימו. וצל"ע: והנה בפרמ"ג סימן קכ"ט ראיתי ומתרץ דכל זה תלי' בידוע כמו מנחה ביוה"כ וה"נ כל תענית שנקב' כך וידוע כי עד אח"צ לא יאכלו ול"י תו לא גזרי' משום שכרו' בנ"כ וברכת או"א משא"כ תענית עי"ת דכל או"א אוכל אימתי שירצה לא מקרי זה ידוע ואפשר דבקהילות שנקבע כך מקדמ' דנא שיש מנין לתענית זה וגם הולכי' לביהכ"נ להתפלל כמי בשאר ימים זה הוה כידוע. וכמדומה כי שכן הי' נוהגי' בגלילות העליון וכגון בק"ק ווערבוי יצ"ו וראיתי מ"ש לענין קדיש שלם לאחר יוכ"ק אם מתפללי' מיד קדיש שלם של אחר תפילת מנחה עולה לכאן ולכאן ונלע"ד דתלי' במה שהביא המג"א סימן תרצ"ג ושם נראה שאינ' מכריע:
ומ"שכ"ת בענין קדוש' דסדר' ודאי יש להזהר לאמור עם הצבור וכמ"ש ג"כ בסדור יעב"ץ רק שאז עפ"י רוב הצבור אצים לגמור התפלה כידוע ולענין הלכה הא פסק הרמ"א בסימן נ"ט דנאמר' ביחיד. ודאי מהראוי' לומר עכ"פ בנגונים וטעמים:
ידידו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קיד
בהי"ת יום ד' דסליחות תרעא"ל מאד יצ"ו לכבוד הרבני מו"ה יוסף ווייס נ"י מאונג' בראד יצ"ו. ע"ד הנשאל לפי מנהג מקומ' שאין אומרים עלינו אחר תפילת מנחה ועי"כ מפסידים האומרי' קדיש וגם לפעמי' סומכי' רק על קדיש זה. מהו שיהי' מותר לעקור מנהג זה ולומר עלינו. והנה במג"א סימן קב"ל הביא ב' דעות בשם המקובלים ז"ל כי לפ"ד הכתבים צ"ל עלינו בכל ג' תפילות וכ"כ בכנה"ג וכן בעט"ז בשם לחם שמים ובשם התולעת יעקב כתב בשני ידות שאין לומר עלינו אחר תפילות מנחה. וראיתי בשעה"ת סי' רל"ג דכתב ג"כ בסתמא בשם האריז"ל לומר עלינו בכל ג' תפילות וכן דעת הגאון חוו"ד בסדור דה"ח והיעב"ץ בסדור שלו. אך ראיתי בס' א"ר בסי' קל"ב שהביא ג"כ דעת האומרים לומר עלינו אחרי תפילות מנחה אלא שסיים ואין לנו רק מנהג שנהגו אבותינו ומעתה רוב האחרונים ס"ל לאמרו וכן נוהגי' בגלילות אלו. אלא שקשה לבטל מנהג קדמונים. אם כי נראה שהנוהגים כן לא מפני שדעתן להתנהג כדברי התולעת יעקב דא"כ בשבת ויו"ט ג"כ לא יאמרו אלא דכוונתן כיון שמתפללי' גם תפילת מעריב בעוד יום וסמוך ממש לתפילת מנחה סומכי' לאמור דתפילת עלינו עולה לשתי תפילות ובתולעת יעקב משמע סתמא שאין אומרי' רק בבוקר וערב וא"א במנחה ולא חזי' שום מקום שינהגו שלא לומר בשום ת' מנחה. אלא דעכ"ז קשה לבטל מנהג קדמונים ועיין במג"א סי' תר"צ ס"ק כ"ב דאם נשתנה הענין ויש בו טעם והמנהג אינ' נוגע לענין הוראה בפוסקי' וש"ע יכולי' לשנות ומה"ט כ' בת' מהר"ם שיק סימן מ"ג בחאו"ח טעם לדבר ממ"ש בת' מרן חת"ס או"ח סימן ט"ו ע"ד רבותי' הגאונים זצ"ל שהתפללו פני התיבה בנוסח ספרדים אם כי כל אנשי ביהכ"נ הי' מתפללי' בנוסח אשכנז עיי"ש ועיי' בחת"ס או"ח סימן ס"ו עייש"ה אלא דזה תלוי' בדעת מרי' דאתרא אם ראה יראה שיש טעם הגון כמ"ש מעלתו כאשר יאמר כן ינהגו:
דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קטו
ב"ה אוליי ה' פרשת תבא תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב הגדול מו"ה ישכר שלמה טייכטהאל נ"י מגיד ודומ"ץ ק"ק בוסערמין יצ"ו. עתה באתי במ"ש על מנהג שלנו להביא ב' כוסות בזמן סעודת חתונה א לברהמ"ז וא' לב"ח והוא נגד ההלכה כפי"ד הפרישה וב"ש בסי' ס"ב וכמ"ש במג"א סי' קמ"ז דלדעת התוס' מס' סוטה דף ח' הוה הכנה והעמדה משום עושה מצות חבילות. ובמג"א גופ' הקש' דבאה"ע סי' ס"ב הנ"ל בטור ומחבר משמע דצריך להביא כוס אחר' כד' התוספ' ובסימן קמ"ז בב' ס"ת פסק כהרמב"ם דמפרש שם במס' סוטה להיפך דבב' כהנים אסור ובכהן א' מותר והכנה והעמדה בזה לאו מילתא והנה באמת בפריש' וב"ש שם לא משמע כדברי מג"א בדיוק' דמביא כוס אחר' ואדרבה פירוש בפרישה דל"צ להביא ב' כוסות כאחת וכן קאמר כמו שאנו נוהגין אלמא דלא צריך והיינו משום אמירת דוי הסר דל"צ כוס שאינ' משום ב"ח אבל אין בו אסור' דהא סיים כמו שאנו נוהגים משמע דבפניו הי' נוהגין להזמין ב' כוסות וא"כ ס"ל לגמרי כשיטת הרמב"ם:
ועוד נלענ"ד דהא לדעת רבינו משולם הביא' התוס' מ' פסחים ד' ק"ב סגי' בכוס א' לגמרי ולית בי' משום מצות חבילות דדוקא קדוש וברהמ"ז דתרי מילי ננהו שייך בי' ב' קדושות ומצות חבילות משא"כ ברהמ"ז וב"ח דשייכו אהדדי דזה צריך לזה והוה כחד מילתא וא"כ ניהו דאנו מחמירין כדעת ר"ת הביאו הרא"ש בפ"ב דפסחי' הנ"ל וטור וב"י באה"ע סי' ס"ב שלא לברך על כוס א' דמ"מ מחזי כמשאוי משום דעכ"פ איתא ברהמ"ז בלא ב"ח אבל להזמין ב' כוסות כיון שצריך לתרווייהו לא מחזי כמשאוי דמשו"ה מזמני' כיון דב' כוסות צריכי' לדבר מצוה זו וכי אסור להזמין לסוטה כל מה שצריך לה להשקות ולהכין מנחתה וכיו"ב בשאר קרבנות זהירות הוא למצוה משא"כ ב' סוטות וב' עבדים לרציע' וכיו"ב דלא שייכי' אהדדי והכל בפני עצמו וי"ל דגם התוס' מודים:
והנה בכמה חתונות ראיתי הצורך להזמין ב' כוסות כי המסובים בעת שמחתן ושחקתן שותי' עפ"י רוב עד גמירא וגם בדרך צחוק כמעט אינ' נשאר על דבר כוס ברהמ"ז ואם לא יביאו ויכינ' לכך מעיקרא גם בדרך משחק ישתו גם כוס ב' והוה כמו אין לו אלא כוס א' דקיימ"ל בסימן ער"א רצ"ט דמקדש או מבדיל על כוס ברהמ"ז כאח' כמ"ש בפ' ע"פ אין לו שאני כנלענ"ד ליישב המנהג שהי' נהוג גם בזמן בעל הדו"פ:
ומ"ש כ"מ לדחות דברי מג"א דשאני גבי סוטה דילפינן מקראי והנה בגמ' משמע דמקרא יליף אפי' היכא דליכא משום מצוות חבילות כמו בשני כהנים לס' התוס' ובכהן א' לשיטת הרמב"ם והיינו לר"י ור"ש ועיי' במחהש"ק סי' קמ"ז דכוון לכל דבריו הנ"ל ותי' בענין אחר וגם בתוספת' שהביא המג"א משמע כדברי מג"א עייש"ה: וראיתי מה שתמה כ"ת במה שנוהגי' גדולים וצדיקים לעשות הבדלה על הכוס של ברהמ"ז שנשאר משלש סעודת והוא נגד דברי ש"ע סימן ער"א וסימן רצ"ט דצריך ב' כוסות ועיי' בשכה"ג סי' ער"א במה שאמר שנהג להיות לו אשישה גדולה לקדוש ושוב מלא בו לברהמ"ז דליכא משום ב' קדושות על כוס א' כיון שמפסיק בסעודה בינה לבינה לא שייך בזה משום מצוות חבילות דדוקא קדוש או הבדלה עם ברהמ"ז כא' אבל האיך דהוה הפסק בנתיים אין בו משום מצות חבילות א"כ כש"כ לפי מה שאנו נוהגים דלאחר ברהמ"ז מפסיקי' טובא בתפילת מעריב פשיטא דלא שייך משום ב' קדושות על כוס א' ועיי' בפרמ"ג סי' רצ"ט כנלענ"ד ע"כ:
ומ"ש ע"ד תויו"ט מ' תענית מ"ד דלא הי' מניחי' לגבעונים לחטוב עצים למערכה והקשה מעל' ממ' מכות ד' ח' דשם מבואר דאין בחטיב' עצים למערכה מצוה דאם מצא' חטובי' לא צריך לחטוב והביא דברי הריטב"א ג"כ בד"ז. לא אדע מה זו קושי' וכי דברי תויו"ט מורין דצריך דוקא לחטוב אלא שאם צריך ודאי מעשה מלאכה זו הוה עכ"פ טורח' דמצוה דומי' דמצינו ברפ"ב מ' קדושין דכמה אמוראי' הי' מהדרי' ומטריחי' בעצמן בהכנה לש"ק מחריך רישא ומלח שבוט' וכי אם מצא הכל מוכן בלא שום מלאכת עצמו וכי להכין מאכלות אחרים צריך למען לטרוח לעשות דבר בידיים ודאי אין בזה מצוה אבל אם אינה מוכן המצוה בו יותר מבשלוח' וה"נ כיון דיש בזה עכ"פ הכשר טוב יותר ע"י ישראלים מיוחסי' וכמ"ש לענין שחיטת קרבנות אע"ג דכשר בזר ונשים ועבדים נהגו הכהנים סלסול בעצמן לעשות בעצמ' כמ"ש בתוס' פ"א מ' קדושין עיי"ש דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קטז
ב"ה אול"י תליסר ת"א תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו אורה ושמחה על ראש הה"ג מהו' אשר אליקים טשעך נ"י אב"ד ק"ק אבראהאם יצ"ו אשר הרבני ע"ד הכותל שקורין פייער מויער אשר בינ' ובין הכותל של פאליש אשר שם בית עליי' לנשים לע"נ והגג של ביה"כ נשען ג"כ על האמה ולמען בנין המקוה אשר מזומנים בהתחלת'. ומע"כ עמוד על הענין אם יש לדון בי' כמו נטפל להשה"ק. והנה העיר בזה מרן חת"ס ביו"ד סימן ר"ס כלומר להיפך כי נטפל להשה"ק אסמכי' על תוספ' העזרה שאסור' לנתצחה דעיקר קרא לגבי' כתיב דהיינו כמו שמצוים לנתוץ מזבח' ע"ז ועכ"ז נאמר ל"ת כן וגו' וידוע דפלוגתא הוא בספרי לאח דשם חזר מסברא זו. והא חזינן דהמג"א סימן קנ"ד רק משום דנהוגי' להתפלל בפאליש שי בו קדושה וכן דעת החי"א דרק מהאי טעמא יש להחמיר בעזרו' וא"כ לכאור' בנדון זה שאינ' משמש לפאכיש רק לבית שליבות של ע"נ א"כ הא אין דרך להתפלל שם והא בלא"ה דעת האחרונים דע"נ קילי טפי דאין זה תפיל' בצבור ולא נקראת בס"ת (בצבור) עיי' בדברי חיים ח"ב סימן י"א וסי' י"ג אלא דמ"מ יש בה ג"כ קדושה לענין אסור נתיצה דעכ"פ קבוע להתפלל שם ומקדש מעט דומי' דע"נ בביהמ"ק תוב"ב (ועיי' בת' יד יצחק ח"ב) אלא דמ"מ במקום בית פרוזדור שלה וכמו שליבות לא אדע טעם לאסור' בין לענין אסור נתיצה ובין לענין לשמוש חול דהא אין מתפלל בה ואפשר בימים הנוראים בי' אשר דחוקי' להו או משום אויר' יוצאים לשם להתפלל וזה אפשר דלא הוה רק כמו רחובות של עיר. ועיי' ת' מהר"ם שיק או"ח סימן ס"ט וסימן ע"ב אלא שמע"כ מסתפק עוד כיון שגג ביה"כ נשען על כותל הנ"ל והנה בזה נראה מקום להסתפק דהא בסוס"י קנ"א פסק המחבר דבעליית של ביה"כ יש ספק אי יש להם קדושת ביהכ"נ והוא מדברי מהרי"ק בשם המרדכי דאע"ג דעליות לא נתקדשו בביהמ"ק כמ"ש בפסחים דף פ"ו דילמא דומיא דהיכל הוה. ביהכ"נ דידן דאמרינן התם דעליות דידי' נתקדשו אלא דגגות אפי' של היכל לא נתקדשו רק להצניע שם כלי קדש עיי' בת' שם. אלא דמ"מ לא אדע פתרון דבר דהא רוב גגות ביהכ"נ נשעני' ג"כ על חומת העזרות דהיינו הפאליש ועכ"ז מחמירי' בי' רק מטעמי' שמתפללי' בהם וא"כ נראה דלא מתפיס קדושתן עי"כ אלא דעכ"ז הא מסיק בטו"ז ומג"א דאפי' בית שבנאוה שלא לשם ביהכ"נ דמתיר הרמ"א לשכב על העלי' ועכ"פ כתב' הטו"ז ומג"א שומר נפשו ירחק מזה ומעתה בנד"ז שרוצי' לבנות באבנים של כותל הנ"ל למקוה והלא בית הטבילה וכש"כ מקוואות שמחממים המים ובביהכ"נ דבני הכפרים שמותר להשתמש ויוצא לחולין ע"י מכיר' להני שנזכרו בסעיף ו' עכ"ז אסור בד' דברים הנ"ל:
והנה לענין אסור נתיצה הא כתב כ"ת דיש בה בקיעי' גדולים וסופו לפול ועיי' בחת"ס או"ח סימן ל"ד ובתשוב' מהרי"א סימן כ"ט דלאו דוקא בסכנה לפול דאז מחויב מיד כמ"ש הרמב"ם וא"כ משום זה יש היתר ברור כמ"ש בש"ע סימן קנ"ב. אבל לענין לבנות מהאבנים חומת המקוה לענ"ד יש לתקן ע"י מכיר' עפ"י ז' ט"ה במעמד אנשי עיר כמ"ש בסימן קנ"ג סעי' ט' דאז מותר אפי' לצורך ד' דברים הנ"ל ומ"כ ודאי אין דינא ככרך דהא כל האחרונים תפסו עיקר ד' תשו' שהביא המג"א סימן קנ"ג ס"ק י"ז וכן היא בת' פנ"י מהגאון מגינת שלמה דכרך אינ' רק מקום שמקבצי' שם תמיד סוחרים וקוני' ויושבי' ימים וחדשים אבל משום אורחי' בדרך אקראי לא מקרי כרך וכבר העיד בת' הרי בשמים סימן א' דזה רק במעוט עיירות גדולות. גם כי איכא דעת מ"ב דבעצים ואבנים אפי' של כרכים נמכרו דמה איכפת להו בעצים ואבנים ואם כי המג"א פליג עליו. האחרונים סמכו על דברי מ"ב לסניף גדול ובנד"ז בחומה זו שקל ודאי אפי' מהפאליש ודאי יש לסמוך עליו ודרך המוכיח הוא כמ"ש הרמ"א דז' ט"ה מוכרים בפרסום הוה כמעמד אנשי העיר והיינו שאפשר ליקח בדמים אפי' שהחומר' הוא יותר משוי' מ"מ לית ביה אונאה אם כי דעת מג"א בס"ק י"ט דבמטלטלין יש בו דין אונאה דלא כט"ז ס"ק ח' עכ"ז הכריע הא"ר דביודע בשוי' לא שייך דין אונאה דהא אפי' במתנה מותר וכתבתי כ"ז אם כי קיימ"ל דבית דינ' כקרקע לענין אונאה בסי' רכ"ז בחו"מ ועיי' ש"ך ח"מ סי' צ"ה מ"מ בכותל אפשר דינא כמטלטלין וגם כי י"א דפלג הוה אונאה ראיתי באיזה ספר תשוב' דנהוגי' שמוסיף איזה פריטות בלא סכום מגין דהוה כאכסד' דאין בו אונאה כמ"ש בח"מ סי' רכ"ז ושוב לוקחי' הקהל מהקונה אותה חומה או האבנים ושוב יש היתר אפי' לד' דברים ולבנות מהם בנין המקוה הנ"ל ולענ"ד דרך זה מוציא מכל החששות אלא דכל הנ"ל לענין אסור כתיצ' ולענין להוציא לחולין אבל אין אתי יודע עד מה יעשה לענין תקון ביה"כ הנ"ל הלא צריכי' לחומ' לווין ע"כ לעלות על השליבות ולהשען גג ביה"כ וכי עי"כ יתבטל תפילו' הנשים או ישאר הריסת הגג של ביה"כ לזה אינ' יודע שום היתר דפשיטא דצריכי' לבנות דהא בהדי' נאמר בסעי' ו' דאין מוכרי' ביה"כ רק להספקת תלמודי' ולהשיא יתומים או לפדיון שבוים וכן ע"מ לבנות אחרת האיך דלא שייך פשיע' וכיו"ב ובט"ז ס"ק ה' אפי' להספקות תלמידי' אינ' מותר רק ביש להם ביה"כ אחרת: ומ"ש מע"כ דלצורך מקוה נמי יש בו משום פ"ו וכוונתו דהוה כמו להשיא יתומי' אבל לענ"ד אין זה דמיון דטבילות מקוה הוא רק כמו הכשר וגורם וכי ס"ד דמותר למכור ביה"כ ולעשות חנות ומסחר שעי"כ יהי' לו פרנסה ויהי' בידו ללמוד או לעשות חנות ומסחר ליתומים שעי"כ יזדמן להם שדוכי' זה ודאי אינ' עולה על הדעת. ודאי באין כאן לא ביהכ"נ ולא מקוה ראיתי בתשוב' האחרונים שדנין מזה איזה קודם. אבל בנד"ז לבטל ביה"כ דהיינו ע"נ וביהכ"נ ישאר מבלי חומה משען הגג הוה כמו מכיר' ואפשר דגרע מני' פשיט' לי' דאין היתר רק אם ישתדלו מיד לתקן ולבנות מה שתסרו עי"כ והרי כל זה מבואר בדברי הרמ"א סעי' ז' ובמג"א ס"ק ט"ז והחמיר עוד יותר מהט"ז. ואם כי בנד"ז קיל כמ"ש דאפי' כפאליש אפשר אינ' דומה מ"מ לא מלאני להקל בזה בפרט אם הנשים יתבטלו עי"כ מתפילה בע"נ שלהם א"כ מה בין זה ממ"ש לא לסתור ביהכ"נ ישנ' לבנות חדשה או משום פשיעות' או אונס' כידוע כש"כ לבטל להדי' ואפשר ביש להם דרך לבנות באופן שלא יעלה סך כנ"ל. ומ"מ יהי' הכל מתוקן באופן טוב בזה מע"כ בפנים. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קיז
ב"ה אוליי ה' פרשת משפטים תרע"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה אברהם דוד נ"י בק' מישקאלץ יצ"ו. ראיתי מע"כ במ"ש בת' מהר"ם שיק סימן כ"ט ע"ד הרשיז"ל מ' ברכות דף ט"ו ברכה דרבנן ופי' דאמרו רבנן כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן וכבר עמדו עד"ז באחרונים ועיי' ת' כת"ס סי' כ"א באורך. ולענ"ד מקורן לדברי רשיז"ל ממ' מעשר שני פ' ה' שם בכיצד מתודה לא עברתי ממצותיך שלא הפרשתי ממין על שאי"מ ולא מן הפטור על החיוב ולא שכחתי מלברך ולהזכיר וגו' ועיי' במ' ברכות ד' מ' ע"ב וברשיז"ל בחומש פ' תבא בפי' הפסוק פי' כן כמ"ש במתניתן ועמדו בזה הרא"ם וגור ארי' דהא ברכה דרבנן ועיי' בתוס' יו"ט מ' מע"ש במתניתן הנ"ל שהביא דבריה' ותמיה' על תמיהתן דדברי רשיז"ל משנה הוא ומסיק שם דהוה אסמכתא. והנה במ"ש במתניתן לא עברתי ממצותיך הוא הפרשה ממין על שאי"מ ומחיוב על הפטור והלא בזה אפי' בדיעבד לא עשה ולא כלום כמפורש במ' תרומות דמין על שאי"מ אין תרומתן תרומה וכן מחיוב על הפטור א"כ לא עשה ולא כלום ופשיטא דמעכב הודוי אם אינ' מתקן העות או אם אי אפשר לתקן כגון שאכל או שנאבדה השיריי' ומעתה למה לא נאמר הה"ד ג"כ לענין לא שכחתי מלברך נקשינהו לאהדדי דכמו לא עברתי איירי בעביד דלא מועיל כלום הה"ד לא שכחתי דאם לא ברך ברכת' לא מהני הפרשת תרומת' ומעשרו אם הי' הברכה מה"ת ממקרא זה אלא דא"כ אם הפירות בעולם מה עכוב ודוי שייך בזה בשלמא בהפרשת מין על שאי"מ י"ל שהצורך לתיאבון לו תבואה זו ומפריש מתבואה שאי"נ שאי"צ לו כ"כ כדרך בע"ב ובתאוות' הוא עובר כמ"ש בעוה"ר שהנביא הוכיח' על גזל מתנות המעשר והתרומה קובעי' אבל הברכה מה מעכב לו שלא לברך וכי בשופטני להכעיס איירי ולמה מתודה וע"כ דייק הקרא ולא שכחתי שרק מכח שכחה לא ברך ומעתה אם נאמר דהברכה מעכב אפי' בדיעבד וההפרשה אינ' כלום ודומי' דהנך כמ"ש דהפרשה אינ' הפרשה א"כ הא עתה זכור הוא בשעת ודוי יברך בזמן הזה ואי משום דבעי עובר לעשייתן כיון דלא יצא בהפרשתה גם עתה הוה עובר לעשייתן כיון דמעכב המצוה ואינ' כלום וא"כ בגוונא זו דהפירות קיימי' לא שייך ודוי זו ולמה מעכב אלא ודאי דרבנן הוא ואסמכוה' אקרא וממילא ליכא הקיש' ולא מעכב ושפיר שייך ודוי זו. ובירושלמי משמע דכל עבר' מצוה מעכב ודוי זו וזה שאמר רשיז"ל דרבנן דאמרו רבנן כל המצית מברך עליהם עובר לעשייתן דממתניתן הנ"ל גופא מוכח כן דאם מה"ת הי' מעכב לא שייך מאמרם ז"ל מברך עליהם דמשמע שהם הזהיר' על זה ואם מדאורייתא מה אזהרה דבכל זמן הוה עובר לעשייתן כיון דלא יצא ידי מצוה וגם במתניתן דתני לי' גבי' ודוי מוכח כן וכמ"ש וא"כ ממקום שבאת לומר שהוא מה"ת מוכח מני' ובי' שהוא דרבנן זה נלע"ד ע"נ בעהי"ת:
וראיתי מ"ש מע"כ בדברי טורי אבן מ' מגילה במ"ש התוס' לחלק בין חד דרבנן ותרי דרבנן דתרי רבנן קיל ואינ' מוציא חד דרבנן דחמור. והט"א הביא ראיי' מסוגי' דרחסגה"כ מדפריך בגמ' לכ"ע מ"ש דנקט שמן שנטמא בנר דהוה באב הט' ג"כ הוה דרבנן דט' משקים דרבנן והקשה הוא ז"ל לסברא התוס' הא הוה רבותא יותר דבמנשקים שנטמא בכלי להיות תחיל' הוה דרבנן וט' משקים ג"כ הוה דרבנן והוה תרי דרבנן. ומע"כ דעתו להשיב שנעלם ש"ס מ' שבת ד' ט"ו דבכלי זכוכות דמק"ט מדרבנן לא גזר' טומאה ישנה אלמ' דלא גזר' בתרי דרבנן. ועמדתי כמשתומם בדבריו שאין להם הבנה וכי עדיין לא ידענו דגזרה לגזרה לא גזרינן ה"ה בריש מ' ביצה בריש מ' שבת בריש פ' במה מדליקין בריש פ' כ"ה ובכ"מ ופעמים גזרו וכמ"ש בתוס' פ' כ"ה ד"ה מנא תימרא וגם מצינו פלוגת' אביי ורבא בכרמלית במ' שבת וערובי' ושם פלוגת' אביי ור' יוסף ועיי' במג"א סי' ש"ו ובענין קבלת טומאה אמרינן בגמ' מ' ביצה ד' ז' אפושי ט' לא אפשינן עיי"ש בפירשיז"ל. ועתה למה הביא ממרחק' אלא דבזה ראיי' הט"א עוד חזק' יותר דהכא חזינן דגזרה בתרי דרבנן יותר משאר מקומות א"כ כש"כ דהוה רבותא יותר דלא שמעינן אפי' באב וחד דרבנן לסברת התוס' אלא ודאי אחר שכבר גזרו בתרי דרבנן שוב אין חומר וקיל שייך בהם ועיי' בפיה"מ להרמב"ם מ' שבת פ' במה טומנין. ובאמ' הכ' בנדון הוה תרי דרבנן שכל או"א הוה בפני עצמ' ומזדמני אהדדי וכמו לענין נוקש' דרבנן לענין משהו הביא' המג"א סי' תמ"ז ובש"ס לרוב דלא פליג רבנן ודברי הט"א במתניתן הנ"ל עם דברי התוס' דמי לאהדדי וכמה דברים שהבאתי כמ"כ דוק ותשכח:
דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קיח
ב"ה אול"י תליסר ת"א תרנ"ז לפ"ק ברעזאווא יע"א. ששון ושמחה ישיגי לראש חתני כבני הרב הגאון מהו' יוסף צבי דושינסקיא שליט"א אב"ד ק"ק גאלאנטא יע"א. ולבתי הוא זוגתו מ' שינדל תחי' שלום. ראיתי דבריו בתשובת' באורך ורוחב (אודות ברכת הקאניאק שכ' בתשובה לעיל סי' ל"ג) צלל במים אדירים משדד עמקים ועו"ה. ולא באתי רק מ"ש לענ"ד ג"כ ע"ד מהרמ"ש והביא כת"ה כמ"כ מעוללות אפרים דמה נשתנה יין מבושל דהא על היין גרוע ג"כ מברכי'. ותמהתי הלא תומי וכרתי משום דנשתנה ע"י בשול לגריעותא ברכתן שהכל וכי אינ' תומי וכרתי חיין שהם טובים וגרועי' והא בתוס' כתבו להדיא דהיינו טעמי' דיין מבושל דלא נשתנ' לגריעות' והא כמ"כ קמח' דשער' וחיט' לר"נ וקיימ"ל כוותי' דמברכי' שהכל מה"ט וכלל גדול הוא בכ"ד שנשתנ' עיין בתוס' בב"ב דף צ"ו ע"ב ד"ה אחד וד"ה ואחד עיי"ש האי סברא גבי דבש תמרים. ועוד לא זכיתי להבין מ"ש דגבי תומי וכרתי משו"ה מברכי' שהכל דזה על דבר שנבלע בהם שלא נשתנה לגרועיתא מהו הדבר שנבלע וכי על המים מברכי' בלא צמאו ולא כתבו כן רק בנתבשל בבשר ושאר תבלי אם כי בנשתנ' למעליותא מברכי' שהכל כמו על בשרם מ"ש כת"ה בסברא על דברי תשב"ץ עפ"י סברת הרא"ש ע"ד הר"א ממיץ דבר נכון הוא. אלא דבגמ' אמרינן משום דמסעד סעיד ומשמח חשבו לברכה תשוב' מיוחדת ואפשר דעי"כ גם אם נתבשל נשאר טבע ההיא ואי משום דנשתנה כיון שכבר חל עליו שם פרי לא יעשה זיע' בעלמא משו"ה. וע"ד פרמ"ג הערותי ג"כ מד' ח"י וח"צ והייתי מחלק בין זיע' לזיע' דאם הוא הכלי שמבשלין בו פתוח לאויר העלם עינינו רואות דנחלש הדבר שנתבשל דהבשול מוציא טעמו וחזקו ומתפשט באויר. אבל אם הוא סתום ומסוגר אדרבה כח המים שבו נאכל ונשרף ע"י כח האש וטעמו וחזקו נשאר בו כמ"ש גבי הטמנה דאמר' ריח' מילתא הוא משום טעם זה כי הקדר' טוח' וסתומ' לכן במלאכת יין שרוף ידוע כי כן מלאכתו כי האויר סגור בעדו מכל צד ורק ע"י עצירת פי הקנים עולה הזיע' עם טעמו וחריפות' והנשאר הוא רק כווני' בעלמא לכן חשבו כטעמו כעיקר וממשו. אבל זיע' שדן עליו הרא"ש הוא בקדרה פתוח' ולאויר וכזיעת בית המרחץ שהביא ממ' מכשירין שם ודאי נחלש הכל בתכלי' החולש' א"כ צדקו דברי פרמ"ג לחלק בין משק' למאכל. ולולא מסתפינא הייתי אומר דזה שאמרו דיין מבושל נעשה חזק ואנשים בקיאים ספרו לנו שהוא להיפך. ולפי הנ"ל י"ל דהוא על אופן הנ"ל דבזמן הש"ס הי' בשולן בזה הענין כמ"ש מ' שבת בקדר' טוח' וסתומ' דקשה לי' זיקי ולא מגל' והם הי' בקיאים מאוד ויין כזה ודאי נשתנה טעמי' לגמרי וכיין שרוף חשיב כמו שראינו בקאניאק זה. ואם כי בגמרא סתמא אמרו וגם לא חלקו רק בין ע"י אש ובין ע"י שמש י"ל דלא פלוג גם לענין ברכה כמ"ש הרא"ש גבי מי' דסלקא וירק' דמברכי' על מימיהם כמותן דרוב בשולן לצורך עצמן וכן גבי שתיתא איתא כעין סברא זו ברשב"א:
ומ"ש על דברי עוללות אפרים מ"ש ע"ד רש"י במנחות לענין ענבים רעי' כמו סופי ענבים. וכת"ה הביא ראיו' להיפך משקרים, י"ל כנ"ל ועיין ברשב"א בחדושיו שהקשה למה יחשב כזיע' בעלמא דהא אדרב' דרך היוצא ממנו לאכול כמ"ש בנדרים ד' נ"ג ותירץ משום גריעותן חשבו כזיע' בעלמא וגם יש לעיין לפימ"ש לעיל דמשום מסעד סעיד קבעו ברכ' לעצמ'. בהני סופי ענבים מי יודע אם טבעם כך וכי ע"י בשול מחזיר להיות מסעד סעיד:
מ"ש ע"ד החת"ס ודברי ריב"ש סימן רצ"ה שאוסר יין שרוף שעושי' מיי"נ והובא דבריו סס"י קכ"ג במחבר ורמ"א דנימא סבר' רי"ו דנשתנה ובתר השת' ניזל כמ"ש הרר"י בשר נבלה שנכבש בדבש דנתהפך לדבש ומותר דבתר השתא אזלינן ועיי' בחת"ס סי' ע' שם הסביר דכל ציר היוצא הי' מעיקרא באוכל עצמ' ומצרפי' לכזית ללקות עליו ורק ע"י שנבדל מן המאכל צריך למוד לאסור משא"כ באידך עובדא שאינ' רק ע"י איזה תהבול' מלאכה נתהוה. ואפשר כיון שכחו הי' מעיקרא בו לא חשיב נשתנה משא"כ לענין טבע הדבש שבתוכ' בשר נבלה שבזה איירי רבינו יונה הוא גורם השנוי. אבל הבשר או הקמח שהביא' הרא"ש והובא בסי' תס"ז בט"ז עיי"ש. ודאי לא הי' בו מעיקרא כח דבש לכן חשב שנוי והפיך לד"א ושם בחת"ס סי' ע' ראיתי במ"ש ע"ד אצללת ודדו' ונ' חולין פ"ז שהביא ראיי' לאסור כמו ציר שאר אסורים ממה דהקשה בחי' ר"ן במתניתן ס"פ כ"ה חומר בחלב אמאי לא אמר חלב חמור דחייב במבושל משא"כ בדם ש"מ דדם שבשלו לוקין עליו. ולהנ"ל לתני חומר בחלב לענין היוצא ממנו ש"מ. דהיוצא מה"ד ג"כ אסור. והא לתשוב' הרא"ש נהפוך הוא דהא דם מז' משקים והיוצא פשיטא דאסור דאפי' זיעת' כמוהו משא"כ בחלב צריך למוד ולהנ"ל י"ל להיפך כסברת המחמירים דעיקר כסוגי' בחולין דף ק"כ ולא כמקילים משום דבפסחים אמרינן דזיע' בעלמ' הוא הציר דאל"כ ליתני חומר בדם מבחלב לענין ציר. ועוד הערותי כ"ד שכוונתי לדברי כת"ה מה שהקש' כת"ה קושי' קשה כברזל דברי הרמב"ם מה' מ"א אה' נדרים אהדדי דבהל' מ"א פ"י פסק במשקי' היוצאי' מהקדשו' אסורי' ואין לוקין ובה' נדרי' פ"ה ה' י"ג פסק. באומר פירות אלו קרבן אסורי' המשקי' היוצאי' ואפי' לענין מלקות כדמוכח שם והנה בחת"ס יו"ד סי' קי"ד שם באמצע תשובה ע"ד מהר"ם שיק מחלק בין קדשי ב"ה לדקשי מזבח דבקדשי מזבח היוצא ממנו כמוה' אפי' לענין מלקות והא הרמב"ם נקט כקרבן כנ"ל:
בסוגי' דיומ' מ"ש רבא ד' ג' גדול כבוד הבריות. ופי' הר"ן דהיינו ל"ת כבו' ברכות ומגילה ג"כ כמוה' והקש' דהא מ"מ חמו' מעבודה. ולענ"ד דהא י"ל מ"ט נקט בד"מ גדול כבוד הבריות שדוח' ל"ת שבתור' מ"ש משאר אסורי דרבנן דאמרו במקום פסידא ומצוה וכדומה דשרי רבנן. ונ"ל משום דמצינו כמה פעמים להיפך דהעמידו דבריהם אפי' במקום מצוה דאורייתא כמ"ש שופר ולולב והזאה ואיזמל ופירש' דעשאו כדאורייתא לענין שלא בעידנא ולענין דלהוה כעשה ול"ת דל"נ בדאורייתא והכא בכל אתר ואתר באופן שהי' התיר' כמ"ש במנחות בטלית בכרמלית דרבנן וא"כ כל אסורי דרבנן התיר' לכן עי"כ כול' אלאו דל"ת דקאי בכלל והוה כל אסורי דרבנן כול' ונאסר' וזה גדול כ"ה משא"כ מגילה דהא גזרו שלא לקרות מגילה בשבת. חותנו אוה"נ כבנו: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קיט
בהי"ת ה' פרשת וישב תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד ידידי הרב הגאון מהו' נח ברוך נ"י אבדק"ק עפעריעס יצ"ו. ע"ד עובדא בא' שעשה שלוס עם אח' ליקח חלב יום יום ואם לא יקבל גם ביוש"ק לא יתן לו גם שארית הימים אם יש מקום להתיר איז' דרך למען פרנסתו וכבוד מכ"ת צלל במים אדירי' וסיים באסור' משום קנין בשב' וגם משום מסייע ידי ע"ע. והנה כבר הארכתי בתשו' בענין כזה וגם נו"נ בענין קנין דבר שלב"ע וע"י סתומט' אי מהני והבאתי דברי מרן חת"ס שנדפס אצל מהרימג"ש עיי"ש (עיין לעיל סי' מ"א):
וע"ד מ"ש מעכ"ת מ"מ מתיר הרמ"א בס"ס ש"ז לקבל תבואו' מן הגוים ולא חיישינן משום מ"ע ולענ"ד הלא הדבר מפורש במג"א בדין שלאח"כ בענין עשיית הגבינות שמותר להיות הישראל יושב ומשמר ופי' המג"א שאינ' דומ' למ"ש לאסור בסי' רמ"ד גבי מכס להיות יושב ומשמר דשם שם ישראל נקרא עליו משא"כ בעשיית הגבינות עוד לא נקנה לישראל וזה הוא גם כן התיר' דהבאת תבואו' כמ"ש הרמ"א שם בשם אגודה דהנכרי' במלאכת עצמן עוסקי' ותרווייה' משמי' נאמרי' וכן ראיתי בהי' אדם כלל ס' שמשוה ב' דיני' כחדא לענין היתר הנ"ל והא בס' רנ"ב במכיר' לנכרי שדעת הרמ"א נוטה להתיר אפי' ביחוד לו מקום מע"ש ולא חיישינן למ"ע וגם שם במג"א שהחמיר במכיר' מיקל בשאלה ולא חיישינן בזה משום חשדא דאחר' החקיר' יודע שהוא בשאלה ולא קיימ"ל כדעת הרמב"ם דחייש מ"מ שיאמר למכרו לו ביום השב' כמ"ש בב"י ועיי' במחה"ש סי' רנ"ב הנ"ל. ולענ"ד אינ' דומ' כלל למ"ש בסי' רמ"ג וסי' רמ"ד לחוש למ"ע דשם המלאכה נעשית רק דנין מה יאמרו הבריות אם נעשה בהיתר או באסור כלומר אי בהיתר אריסות וקבלנות וכיו"ב או בפעולת יום אבל בנדון זה דנין אם נעשה מעשה האסור כלל ודאי יש לומר דיחפשו לדונ' לכף זכות מה"ת יחשדו לישראל שעשה אסור בלא רגליים לדבר כנלענ"ד ועיי' בסי' שכ"ה ובמג"א שם:
והנה בנדון זה מ"ש משום קנין ע"י שלום שקנה משום אוסתומט' ומדינ' דמלכות' ועיי' בת' מהר"ם שיק סי' רכ"ה דאם אינ' דבר מיוחד כלומר שרשאי לתן לו מאות' מין אפי' ממקום אח' אין כאן קנין וא"כ ה"נ אפשר שעפ"י דינ' דמלכות' אינ' מוכרח לתן לו דוק' מהחליב' של בהמותי' דוק' ואינ' רק דרך פרעון חוב שאסור בשב' כמ"ש בסי' ש"ז ובסי' שכ"ה לענין הוצאות המשכון ושיכיח המעות עיי"ש וגבי עשיית הגבינות בסי' ש"ז עיי' בבאר היטב משמע דוק' משום הפסד מתירי' שלא יפסיד החוב שאצל הגוי וזה לא שייך בנדון ועיי' במג"א סי' ש"ז לענין נתינת משכון דדוק' לצורך מצוה מותר. ועיקר לא ידענ' את המוכר ישראל והוא עבריי' היאך נאמן על החלב דילמ' ע"י גוי נחלב בלא שמירת ישראל וע"כ לענ"ד אין להתיר בפרט בזה"ז כמ"ש מעכ"ת:
ובמכתב שניי' ראיתי מ"ש הרבני המופל' המפואר מהו' ישעי' שארמאן נ"י בג דא' ביצה ד' ז' בעובדא דר"א ביצ' דפחי' למאן וכו' עד פשיט' מ"פ הא דינ' קאמר ר"א כבר הוא שאילת הראשונים בחדושי הרשב"א והביא' בשמ"ק עיי"ש שהאריך. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער:
סימן קכ
ב"ה יום ה' ו' תשרי תרנ"ט לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. לחתני כבני הגנ"י. באתי רק ברמיזה באיזה דברים ממ"ש לחלק בין שבת לשאר מצות משום דחמיר' צריך עוד קרא לפקו"נ שדח' שבת. גם אני הרהרתי לכוונ' זו מ"מ לפי מ"ד דשבת הותר' ושאר אסורי' הודחה א"כ לפי המסקנא להקל אלא שראיתי בחת"ס באו"ח בה' שבת דלמ"ד דיליף מושמרו גם שאר אסורים הותר' ומ"ש דהסברא לחיי שעה ג"כ מפקחי' דגם בשעה זו מקיים המצוה בשוא"ת כמ"ש היושב לו מן האסורים וגם מקיים מצות עשה דשבת זה ודאי דבר נכון מאוד מ"מ לענין שבת צ"ע אם סמוך למו"ש ועד שיפקחו כבר יעבור זמנו וכי אימ"פ וצ"ל דממנפ"ש בין השמשות הוה ס' וגם ס' דוחה שבת ואפשר דמכאן מוכח דגם ס' פ"נ דוח' שבת וממ"ש ומרמז לס' מיל' דאידיש והנה כת"ה אתי' עלה דהוא נמי מטעם הותר' ונשמר מזה שלא לחלק בין פק"נ להנ"ל דמקרא דוחי בהם לא נשמע רק דמותר בעצמ' לעבור משום פק"נ ומנ"ל לאחרים ועיי' בתוס' שם דדרשה דערלת' ודאי ולא ס' אינ' רק אסמכתא ולהנ"ל י"ל דצריכ' כמובן ועוד י"ל דשם ממנפ"ש לדעת הסוברים סדא"ל וא"כ אי הותר' בפק"נ שפיר מקילים לפקח דאינ' מטעם עדל"ת אלא שרחמנא חס' על נפשו' ישראל אבל במיל' דהטעם משום חומר המצוה על גוף האדם וא"כ אי נימא לקולא גם ס' מילה להקל מה"ת ואם כי לס' חו"ד במ"ע הוה לחומרא מ"מ לא שייך עונש כר' בספיקא ותו לא דחי כמ"ש בגמ' בכמה דוכתי דשאני מילה כנלענ"ד: הנה ראיתי במ"ש כת"ה בד' ת' שבו"י סי' י"ג ח"א ובאמת במה שהשיב ע"ד בית יעקב דס"ל דאין מחללי' שבת דרוב גוססי' וכו' וחולק ע"ד תוס' מ' נדה דף מ"ב ומ' ערוכין דרוב כהגוו"נ הולכי' אחה"ר דבמ' יומא דף פ"ד מסקינן דבכרים כולה' איו מפקחי' עיי"ש משני מתוס' נדה וערובי' מגמ' מ' יומא דלחיי שעה ג"כ מפקחי' קשה בלא"ה דלמ' טעמי' דתוס' דאין הולכי' אח' הרוב בפק"נ ותיפוק לן דלחיי שעה מפקחי' ודאי זה שנמצא תחת המפולת ונתרוצץ כמ"ש הרמב"ם א"כ הוא גוסס ול"ל טעם רוב' והדר"ג השיב' בזה דזה ג"כ רק רוב'. ולענ"ד י"ל דהדיוק במתניתן מצאהו חי משמע דכבר התחיל' לפקח במלאכה וא"כ כבר דחת' שבת וכמ"ש בפלוגת' דרבי וראבר"ש במנחות הביא' החת"ס ג"כ בתשוב' לאו"ח סי' ע"ט אבל התוס' צריכ' לטעמי' דרוב' דלא אזלינן בתרי' בפ"ק היינו בתחיל' הפקוח כדמשמע להדי' שם:
מ"ש הדר"ג דבר חדש ע"ד תוס' יוה"כ דמוחי בהם אין למוד רק בעצמי מותר ואחרים מנ"ל דמותרי' לחלל עליו שבת. ממ' סנהדרין ד' ע"ג דיש מצוה משום לא תעמוד ומ"ע והשבות דבר גדול דבר וראוי' לפרסם ועיי' במהר"ם שיק סי' קמ"ג או"ח. ומ"ש לחלק בענין אם זה נקרא אחיך ורעך ויל"ע בת' חת"ס ח"ו סי' ס"ז ובמהר"ם שיק באו"ח שם מסי' ק"מ עד סי' קמ"ג פלפול גדול בין הגאון בעל מחנה חיים:
חותנו אוה"נ כבנו ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קכא
ב"ה אול"י ו' עש"ק פרשת נח תרס"ד לפ"ק מאד יצ"ו. לחתני הה"ג הנ"ל נ"י. ראיתי מ"ש הדר"ג ע"ד הרא"ש שמחלק בדברי הערוך דס"ל דפס"ר דלא ניח' לי' מותר בשבת ומחלק הרא"ש פ' י"ז מ' שבת דזה דוקא לענין אסורי שבת אבל בשאר אסורים דליכא משום מלאכת מחשבת גם פס"ר דל"נ כמי אסור ומביא ראיי' ממ' זבחים דף צ"א דקאמר שמואל המתנדב יין מזלפו לאיסי' ופריך בגמ' והא מכבה אש המזבח דהוה בלאו דל"ת. ומה פריך הא אינ' מכוון ואי דהוה פס"ר הא לא ניח' לי' אלא ש"מ דבשאר אסורים גם פס"ר דל"נ אסור והקשה בבה"ז הביא' המג"א סי' ש"כ ס"ק כ' מה ראיי' מהמקשן הא באמת מסיק שם בגמ' דשמואל כר"ש ס"ל דדבר שאינ' מתכוון מותר עיי"ש בגמ'. ותי' כת"ה בסברו' מוצא דעת וקרוב לדבר מ"ש הש"ג ע"ד הרשב"א במ"ש בפ' הבונה אמתניתן למה הדבר דומה לנועל את בית' לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכ' דבמתכוון לדבר שני ענינים אפי' בפ"ר וגם מתכוון לדבר זה מותר וכמ"ש הר"ן דבריו:
ובעתו וזמנו הי' נלענ"ד ליישב עפ"י מ"ש בחדושי הר"ן סנהדרין בשם התוס' דבשאר אסורי' רק אסור לאו מותר דבר שא"מ כיון דלא מצינו שחייב בשוגג שום כפרת קרבן א"כ אפשר דליכא שום עונש משמים עד"ז וא"כ מותר למחית נפשו לספיקא ולא באסור מיתה אבל בשבת דרק מלאכת מחשבת אסר' תור' אפי' בזה מותר. והר"ן חולק דאין חלוק בין שאר אסורים לשבת ואמרתי מסברא דודאי אי בשאר אסורי' בדבר שא"מ מותר ילפינן ג"כ משבת כמ"ש בנגינת שלמה ר"פ כיר' אמרינן דון מינה כמו גבי שבת דמותר פ"ר דלא ניח' לי' הה"ד בשאר אסורי' דק"ו הוא וכמ"ש הפנ"י אם כי בשאר אסורים לא שייך מלאכת מחשבת לעומת זה שבת חמור אבל אם יש למוד אח' לשאר אסורין כמ"ש הפנ"י מריש יבמות עפ"י פירשיז"ל דגבי כלאים דרשינן ב' קראי דמשו"ה כתיב לא תלבש למעט מוכרי כסות ולא ילפינן משב' א"כ ודאי שייך לחלק כמ"ש הרא"ש:
והנה לדידן דקיימ"ל כר"ש גם במלאכ' שאצ"ל לבד מדעת הרמב"ם והא איתא בתוס' יומא ד' ל"ד וסנהדרין פ"ד דכל דבר שא"מ איכא ג"כ מלאכה שאצ"ל וא"כ כ"ד שא"מ הוה לענין היתר במילי דרבנן והאיך שייך למילף משבת ועכ"ח נלמוד מפסוק אחר כמ"ש הפנ"י אבל למ"ד מלשאצ"ל חייב א"כ מלאכת מחשבת לדבר שא"מ בדאורייתא שפיר איכא למילף משבת לשאר אסורים וא"כ שמואל דס"ל במלאכה שאצ"ל כר"י וע"מ לענין דבר שא"מ פסק כר"ש ושפיר יליף משבת ודיו לבא מה"ד כמו בשבת פ"ר דלא ניח' מותר הה"ד בשאר אסורי' ועכ"ח ס"ל בטעמי' כמ"ש הרא"ש פ' הבונה בטעמי' דערוך דכל פ"ר משום אנן סהדי דמכוון משא"כ בדלא ניח' לי' איכא אין סהדי להיפך ולהכי אין חלוק בין שבת לשאר אסורין ומעתה הערוך אינ' מביא ראיי' מסוגי' הגמ' מ' זבחים דכל שקיל וטרי' דידי' אליבא דשמואל. ולפי"ז הה"ד בשאר אסורין ולדידי' שפיר בתתנדב יין הוה לאשים אבי לדידן והרא"ש מהסוברים דמלשאצ"ל פטור א"כ ליכא למילף משבת ועכ"ח דאיכא קרא אחרינא ושוב לא שייך בי' סברא לא ניח' לי' ולפי"ז שפיר מביא ראיי' מהמקשן והא מכבה דכן ודאי סוגי' המקשן דידע מה שיש להשיב לדבריו ומה שבדעתו להשיב להעמיד קושיתו והוא ידע דיש לומר דכר"ש אתי' אלא דס"ל כמ"ש לבסוף דשמואל לא ס"ל כר"ש במלשאצ"ל וס"ל דהכל חד דמלשאצ"ל הוה כמו דבר שאין מתכוון והכל אסור לשמואל אלא דשוב כש"כ דקשי' דאיכא למימר דיליף מקרא דלא תלבש כלאים ולענין שבת ודאי הכל אסור לשמואל אליב' דמקשן הנ"ל דחיוב סקילה וכמ"ש הר"ן בחדושיו הנ"ל אלא ודאי כיון דיליף מקרא אחרינא דלאו כשבת שוב אפי' פס"ר דלא ניח' לי' נמי אסור משו"ה פריך שפיר ורק המתרץ השיב לו בהיפך דאדרבה במלשאצ"ל לא ס"ל כר"ש ורק בדבר שאין מתכוון ס"ל כר"ש דלא תלי' זב"ז וא"כ יש ללמוד משבת ואין חלוק בין שבת לשאר אסורי' ולדידן דמלשאצ"ל פטור בלא"ה צריך ללמוד מקרא דלא תלבש כלאים הנ"ל. א"כ ראיי' הרא"ש נכונה ולא סתרי אהדדי כלל דגם הערוך מצי סבר אופן זה אי ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור:
חותנו אוה"נ כבנו. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קכב
בהי"ת אול"י ב' פרשת ויצא תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרבני החו"ב מהו' חיים ראטה נ"י. ע"ד אשר התפלא ע"ד מהר"ם שיק או"ח סי' ט' במ"ש ע"ד הציגאריע דמשו"ה לא בטל השומן בתוכ' עפ"י דברי הרשב"א שפסק' הב"י סי' קל"ד והביאו המג"א סי' תמ"ב דכל דבר שתקינ' בכך ובדרך זה נעשה לא שייך בטול ולדעת כ"מ כי דברי הרשב"א כאוורי' שנתקן ע"י חומץ שהוא דבר חריף אבל שומן לא הוה בדבריו אלו כמ"ש הט"ז סי' צ"ח ס"ק ט"ז והסכי' עמו בפרמ"ג, והנה אני תמה על תמיהה זו דהא שם בדבריו מוזכר ג"כ או יין ויין ודאי לא מקרי דבר חריף לענין זה ואדרבה בכמה דברים בטל בששה חלקי' כידוע ועוד חומץ ג"כ לדעת הש"ך סי' ק"ה ס"ק ב' לא מקרי דבר חריף ועיי' במג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ח שמחלק בין חומץ חזק לשאינ' חזק כ"כ וא"כ לענין דעביד לטעמי' י"ל דהוה עכ"פ כמלח ותבלי' אבל הא המהר"ם שיק לא משום מידי דלעביד לטעמי' אתי' עלי' אלא משום דתחילת תקונה בכך ועד"ז השיב מעל' דהרשב"א איירי דוקא בהני מילי דעביד לטעמי' עד"ז תשוב' בצדו ומיין וגם חומץ מן שכר' דמשו"ה הוה לטעמי' ועוד אי משום מידי דעביד לטועוני' למה לי' למימר משום תחילת תקונו בכך. והנה מהש"ך ס"ק ל"א משמע באמת דטעם הרשב"א שהביא הב"י והמחבר סי' קל"ד הוא משום דעביד' לטעמי' וחשיב ג"כ סתם יינם מידי דעביד לטעמי' ולא זכיתי להבינם דהמעיי' בדברי ב"י סי' קל"ד שהביא דברי תשו' הרשב"א כצורתו ולשוני מבואר בהדי' דלאו משום עבידי לטעמי' הוא אלא כדברי מג"א סי' תמ"ב חוו"ב משום דכך תחילת תקונו דהא שם קאי ע"ד הרופאים שעושי' מרקחת לחולי קדחת והמרקחת מעורב בדבש יין או חמץ ועד"ז קאמר דאין לומר דהיין בטל במעוט' דכל תחילת תקונו בכך לא בטול והזכיר שם דאפי' לא ורגישי' טעני' דטעמי' כפיל' ולא מרגיש שום טעם היין ואי משום דעבידי לטעמי' הא אם לא מרגישי' טעם התבלי' או מכח ופלפלי' גם מידי דעביד לטעיוני' בטל כמ"ש הש"ך בעצמ' וכי קורט מלח ופלפלי' יאסור ולא יורה וכמ"ש התוס' מ' ע"ז דף ס"ו ד"ה תבלין וא"כ אמאי לא בטל במרקחת הנ"ל כיון שטעמי' כפיל' בלא טעם ש"מ כדברי מג"א הנ"ל כלל הדברים לענ"ד עבידי לטעימ' לחוד ותקונו בכך לחוד אלא שלענ"ד קשה להבין שיהי' בה בציגאריע תקונו דלא מצינו דבר זה אלא שע"י תערובות מיני' שנוי' נעשה דבר חדש ושם כגון ד' מיני מדינ' שהביא הרשב"א כגון כות' ושכר וכיו"ב וכמ"ש בבעה"מ שם דלא חשבינן לי' משום טעם כעיקר דנאבד טעמו לגמרי ונעשה נועם חדש ע"י התערובת ומשום דהני מיני וחלקי' הם היסודו' שנתהוה ע"י מאכל או משקה זו משו"ש לא בטל וזה כעין דברי הרשב"א וכן בהני מרקחת שדבר מזה הרשב"א שע"י תערוב' דבר לחומץ נעשה ומתהוה דבר במרקחת (מעד עצין) שעפ"י רוב הוא כן במעשה רוקחי' שע"י תערובות חלקי' שונים נעשה פעולה במשקה אם כי כל שהוא בתערוב' ונאבד טעמו מ"מ הוא יסוד פעולת דבר המתהוה ממנו אבל שומן שנתערב בציגאריע שאומרי' כמ"ש המהר"ם שיק דעי"כ וורויחי' שרפי' ושרשי' מי יימר שעי"כ נעשה ומתהוה איז' דבר חדש ומים לגבי קונח שעשה עיסה ודאי שפיר קאמר במהר"ם שיק דהוה כמו עובד' דהרשב"א אבל שומן בציגאריע קשה להבין מי שאינ' בקי בטיב ומעשיה' לומר כן ויותר י"כ דהוה עי"כ מוטעם ביותר או כדברי האומרי' שצריכי' לשומן כדי שלא יתרחק השרסי' על טס הקלוי שאצל ועל גבו של אש כידוע שדבר שמן מעכב החירוך וכמו ומעשה אופה שעשי' הנשים על הנוסים מ"ש בעקלי' שע"י טיחת שמן וכיו"ב אינ' מתרחך והנה אין אני ברצוני ללמוד איזה היתר ממה שגבלו הרבנים הגאוני' ולא באתי רק ללמוד תורה אני צריך:
דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קכג
ב"ה מוש"ק י"ד למב"י תרנ"ו לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. שלום לחתני הגאון נ"י ע"ד הנשאל לפני כת"ה הנה בא עלי' משום שותפות ישראל וחמץ שעבר עליו הפס ולא הבינותי כיון שבא הסולת בתוך הפסח ואם הקונה קבל הפראכטבריעף א"כ בדיניהם ודאי קנה ואחריות' עליו ועיי' ת' חת"ס סי' קל"ג קל"ד ואפשר כי גם מה"ת קונה בכסף כאן דלא שייך תקון משיכה משום ש"י נשרפו כי הפקודים באייזענבאהן הם טורחים ואפשר משום הא אחריות עליהם והנה לעת הזאת לאחה"פ מ"מ אין לדון רק משום שעבר עליו הפסח:
ומ"ש כת"ה בענין סולת. גם במהר"ם שיק השאיר בספיקא ומתיר בדיעבד. ונהירנא פ"א הייתי בקונסטמיהל שהוא באופן הדאמפמיהל וראיתי השפריטצער השותת רק הי' ניכר שלא הי' לותתין ממנו כמה זמנים והאומן הבטיח בטח כי א"א ממש ללתות כי בזמן הזה שיש להם שעהל מאשין כלומר החטים נקלפים במאשין א' ברחיים שעי"כ נתהו' ג' מינים מורסן והקליפה הוא במקום הדחה ונראה כי כן יש בכל המיהלען הנ"ל. והנה אם הי' רק משום שותפות יש לדון אם שייך שליחות ע"י נכרי הדירעקטאר ודברי מחנה אפרים ידוע כי בפועל יש שליחות. ויעיי' בשע"ת סי' תמ"ח בשם תשו' אחרונים בענין זה והנה אם הי' קנין בפסח כמו שיראה כת"ר לדעתי עכ"פ לא ימכור ממנו לישראל. וגם יש לעיין להתיר' ג"כ ע"י תערובות לכתחילה כמ"ש אחרונים וכת"ר מבפנים ויודע האיך נעשה:
חותנו או"נ. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קכד
לחתני הגנ"י בדבר הנשאל לפניו דבריו נכונים בפרט לענין סברא בנאמנות אומן ורק למען שלא להתפרסם הדבר שלא יקילו לומר כן לקנות מן השוק. וגם אני לא אמרתי רק אם קבל הפראכטבריעף בפסח. אבל בנדון שקבלו אחה"פ פשיטא כי הסברא לא ניחא לי' דלקני' הוא מוסכמת וגם ל"ש שום קנין כ"ז שהוא על האייזענבאהן ואחריות דלהון הוא. והא כמה דעות דאפי' של ישראל ממש אינ' עובר כמ"ש הר"ן א"כ ודאי לית דין צריך בושש להתיר' אפי' בהנאה במכיר' לישראל דלענין חשש דרבנן כזה ודאי יתבטלו הספיקות ברובן [ועיי' בת' יד יצחק ח"ג סי' רכ"ח]: רק מ"ש כת"ה מה חלוק בין אה"נ לאיסור אכילה בענין זה תמהני הלא כמה דברים בענין זה בהגה' מיימ' מתיר בתערובות חמץ למכור חוץ מדמי אסה"נ ואוסר באכילה ובמג"א דמ"מ טעם חמץ קטעים ובעה"ע בבטול ולא ביעיר מתיר בהנאה ואוסר באכילה. בטור תמ"ח ובב"י נתן טעם לדבר ועיי' כת"ס סי' פ"ב. ילענ"ד הכל הולך למ"ש בב"מ דף צ"ב לקנוס. שלא לקיים מחשבתו די ועיי' בפרמ"ג סי' צ"ט. אבל בנ"ד לא שייך אפי' מ"ש האחרונים לקנוס כ"ד דהא בפירוש התנה כן שלא לשלוח תוך הפסח וגם לא קבלו רק אח"פ ועתה זכה במה שזכה:
חותנו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא:
ב"ה יום ו' עש"ק פ' פקודי תרס"ג לפ"ק מאד יצ"ו. לחתני הה"ג הנ"ל נ"י. עתה באתי מענינו דיומא אשר מקדם העיר אותי רב א' אשר עפ"י חקי החדשים הליצענצען ליין שרוף שהוא עפ"י ג' חלקים אשר נראה לענ"ד צ"ע כעת למכירת חמץ הנהוג אשר הנכרי מוזג יד על יד בתוך ימי היו"ט באשר החק כי הווירטסהייזער בעלי ליצענצען אינ' רשאי' למכור ע"י אחר רק משקי' שלו כלומר של בעל הליצענץ, שנית שימכר' המשקי' רק בבית שנתן עליו הליצענץ (ועיי' לעיל סי' ע"ה). ג') הכי נכבד שאין בידו למכור או להכשיר לאחר. והנה על פן א' י"ל דמ"מ מהני מכירה של המשקי' גופא דודאי דאם יבא בערכאות של השופטים (געריכטסהאף) מוציאים מיד המוכר כיד הקינה רק שיתחייב קנס על מה שעשה נגד חקי המדינה והוה דומ' מ"ש מרן חת"ס או"ח סי' קי"ג בענין השטעמפעל שאין זה מגרע כח השטר רק שמתחייב קנס'. ושנית מה שצריך להיות הבית שלו עכ"פ מוכר החדש ג"כ כמ"ש באמת לעיקר המג"א ומקו"ח וח"א סי' תמ"ח ולא יועיל בנד"ז מ"ש החת"ס סי' קי"ז דגם בשכירות לענין קנין אגב. אבל פן ג' שאינ' רשאי להשכיר משפט ליצענץ לאח' בזה פשיטא דבטל השכירות מדינא דמלכותא ובמהר"ם שיק סי' רי"ז דעתו ברעגאלען כי צריך להשכיר לו משפט הרעגאל למען למכור על יד נכרי יד על יד והכי אי אפשר כנ"ל ומה לעשות כזה היום:
והנה טעמו של מהר"ם שיק אפשר משום דבל"ז הוה משתכר באסורי הנאה כמו דקיימ"ל בסי' ת"ן כדעת הרשב"א דאסור להשכיר התנור אפי' לקבל מעות ומסקנת המג"א אפי' אם דרכ' לתת מעות דס"ס משתכר באסוה"נ דאפי' של גוי אסור וכמ"ש הרמ"א דאסור להשכיר ביתו לנכרי להניח בתוכה חמץ (וא"כ בלא"ה צריך למכור החדר שמוזגי' בתוכה המשקי' דהכי ליכא למימר לדור בתוכה מותר אע"ג דמניח אח"כ חמץ דהכי אך ורק למזוג המשקים הוה כמ"ש המג"א דהוה עיקר משום החמץ ומשתכר באסוה"נ). ומעתה כיון שיש לו לישראל ריוח במדה קטנה שמוזגי' יד על יד אי"ל משתכר באסוה"נ יותר מזה ואם משכיר לו הרעגאל מהני אם כי בתנור ובית וריחיים אסור הוא כיון שגוף הדברים שלו הם כמ"ש הב"ח ומג"א לחלק בין חק הכומרי' דמהני התנה כיון שאינ' אלא כמו מס וארנונא ואין כאן גוף ממש שלו משא"כ בהני. וא"כ ברעגאל הוה דומי' דחק הכומרי' שאין בו ממש לו וה"נ הי' כמ"כ במשפט הליצענץ אבל אם אינ' משכיר' ודאי אפי' תנאי ליכא ואסור אפי' בחק הכומרי'. ועוד אפשר טעמו משום ערור' הניכרת ונקראת על שמו:
ע"כ אני נבוך מאוד בלי עצה היעוצה האיך להתנהג וללמד בנ"י בימים הבע"ל. וימחול א"כ לעיין בהלכה זו ולמצא דרך נלך בו ואפשר להתודע האיך נוהגים בק"ק פ"ב וימחול להודיענו בקרב הימים קודם שבת הגדול דהיינו פ' ויקרא בהאי שתא זמנ' דגרים. ואפשר אם המוכר ישראל מקנה לו לנכרי החביות על דרך מקח השוה להקונים חביות חביות והריוח של מדה יניח להנכרי אפשר להנצל מאסורי' במשתכר באסורי הנאה:
סימן קכה
חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. ח"פ
ואחרי הזמן ראיתי בת' מנחת שי סימן צ' עמד על החקירה בשכירות ארענדא אשר השר כך השכיר' לישראל שלא ישכירנ' לאחרים מה יעשה במכירת חמץ. ולאחר פלפול ארוך מסקנתו כי שכירות כזה ודאי איבו מקפיד השר ואין לדון על בטול השכירות. ושוב ראיתי בת' נהרי אפרסמון חאה"ע סימן ל"ב שבא לדון בזה כנדון דידן היינו במשפט הליצענצען ודעתו ג"כ שאין בשכירות זה שום בטול למשפט הליצענץ והביא דברי שערי דעה סי' רס"ח דכל שהקנין נעשה להציל מאסורי א"כ מן התורה הוה קנין ממש מ"מ אין בזה משום בטול תנאי ושכירות עיי"ש:
סימן קכו
לכבוד האברך החריף ובקי מו"ה חיים יהושיע קאפפערשמיעד נ"י: ראשית מ"ש ע"ד היורה למען הגעלה שקורין שלאנגען קעססעל. והנה בת' מרן חת"ס סי' ק"כ סדר דרך הגעלה בזה אך מ"ש להסר הקנים או לכל הפחות לשים גחלים עליהם ועל התלאי ודאי דעתו כי במקום שמחוברי' הקנים זב"ז אינה עולה להם הגעלה כמו בתלאי. ולענ"ד הוא מה שהי' בימים אשר אני ראיתי מעשה של י"ש חמץ שהי' ממנה שקורין מייש מהתשואה שקורין קארין והי' כל הכלים מלא שאור וחמץ ופשיטא שיש לחוש לפתיתי חמץ ודבוק רב שהי' מלא רבב משאור וחמץ הנ"ל אבל בזה"ז שבטל' כל אלה אך ורק שעושים יי"ש מיין של שפריט כידוע מה חששא איכא לענין זה אבל לעומת זה בהני שלאכגין קעססעל שלא הי' בזמן מרן ז"ל כבר הייתי מעורר על דבר חששא אחרת בעוד הייתי בק"ק טעלעגד יצ"ו (ועיי' לעיל סי' ע"ז) באשר ראיתי כי הקנים אינה מתמלאים כלל ממי הגעלה אך ורק זיעת המים עלה בהם ונשפך מתוכן כמו מצרצור קטן כמו בעשיית היי"ש וא"כ מהו הגעלה זו וכי מי זיע' עשו הגעלה וגם כי הקנים אין מגיעים כלל ברב שטח שלהם למי זיע' הנ"ל כי קלוח הנ"ל הוא מעוט' דמעוט' וכמ"ש שנשפך מהם רק כמו צרצור קטן. ושאלתי עד"ז עוד להרב הגאון מהר"ד שיק שהי' אב"ד ק"ק טאקאי והשיב לי בקצור דכבלע' כך פלטו. והנה יש אתי בכתבי' בס"ד באריכות (וכבר נדפסו כעת לעיל בכמה תשובות) אשר שם הי' עוד סניף להתיר' דכמה שנים לא נעש' בהם יי"ש חמץ ועפ"י ת' ח"צ הידוע אבל בהיורה אשר כל שנה ושנה עושים בהם יי"ש חמץ לא אדע התיר' עפ"י הגעלה זו. ושמעתי כי הרב הגאון מליסקא ז"ל בעהמח"ס טל חיים המציא הגעלה ע"י כלי שקורין ליווא שמכניסי' לתוך הקנים כלי הנ"ל שיש בתחתיתו קנה קטן ונותנים לתוך הכלי הנ"ל אבנים ולבנים מלובנים ושופכין מים רותחין לתוכה ועי"כ מתמלאי' השלאנגען קנים. אבל גם בזה אני חוכך אם זה חשוב ככלי ראשון כמובן. ובמקומי כאן אצל הקצין מהו' ישראל ונאנד שיין נ"י שג"כ מלאכתו ע"י שלאנגען קעססעל והלכתי בעתו וזמנו לראות אופן הגעלה וראיתי כי היורה אינה באופן הנ"ל כמו שלאנגען עקמומי' סביב סביב כרגיל הך יש לו קנה ארוכה מאוד ואינה מתעקם רק פעם אחת בדרך ארוכה ויורדת למטה ואמרי לי כי ביורה זו יש למלאות מי הגעלה גם הקנים וראיתי כי כן הדבר שקלוח המים הי' ממלא הקנה אחר הרתיחה מאוד מאוד עלו המים על כל גדותיו וגם הי' אחרי שפיכתן לחוץ יד סולד' בהם ומקודם נתמלאו מי אפר כמ"ש בחת"ס ואח"כ הגעלה זו. אבל בהני שלאנגען קעססעל שציינת לא אדע טעם ברור האיך יועיל הגעלה וכמ"ש. ובחו' מופל' א' העירני עד"ת יד יצחק ח"ג סי' ר"ה ומביא דברי חת"ס הנ"ל ראיי' להתיר ותמיה' מה שייך זל"ז דבימי חת"ס הי' היורות רק בקנים פשוטי' והי' מתמלאי' ממי הגעלה שפיר משא"כ בשלאכגען אינ' עולה בהם רק הזיע' ונעשה מים כמו צרצור קטן וכהנ"ל:
ועתה אבוא מ"ש בקושי' עצומו' א') על ד' טו"ז סי' קי"ז דבדבר המפורש בתורה להתיר' אין כח ביד חכמים לאסרה. והקשה ממ"ד במ' פסחים דאין אוכל מטמ' כיו"ב מה"ת דדרשינן מטמ' הוא וא"ע כיו"ב ועכ"ז מסקינן דעכ"פ מדרבנן מטמ' ועיי' בחת"ס סימן ע"ג וסי' ק"ט. והנה בשו"ת דברי יוסף סימן מ"ח מבואר דלא אמר' הט"ז רק בדבר מפורש להדי' אבל מ"ש ע"י דרשה ואי"מ להדי' מצו לאסור ובזה מתרץ קושי' החי"י ממעשר לקוח דאסר מדרבנן א"כ דרשינן עשר תעשר ואכלת' והנה בזה מתורץ מ"ש הט"ז בסי' קי"ז לענין סחורה בנו"ט ובחלב דודאי מפורש להדי' אבל מנ"ד בסי' תרפ"ח באו"ח במילה משו"ה ל"ג שמא יעבירנה ד"א ברה"ר משום דהיתר מפורש ביום השמיני אפי' בשבת לכאור' זה ג"כ מכח דרש' דיום מיותר. אבל לענ"ד דגם זה לא תבר' דודאי מפורש בי' השמיני א"כ מפורש שמיני איזה יום שיהי' רק אנן הוה ס"ד אמינ' דאסור דאין עדל"ת שייב סקילה ובא דרשה דביום להפקיע מהוה אמינא הנ"ל ושוב הוה שפיר מפורש מבשמיני לבד דאינ' רק גלוי מילתא לידע שמיני איזה שיהי' ועיי' מ' שבת פ' רא"ד ונמצא כי כנים דברינו בעה"י:
ולפי"ז י"ל דודאי דרש' דטמ' הוא ג"כ אינה מפורש להדיא דהא חזינן דאיכא מ"ד אוכל מטמ' אוכל כמו דס"ל לר"ל בסוגי' הנ"ל ולדעת התוס' גם למסקנא צ"ל דאיכא נ"ד דאמ"א ואדבר שמפורש להדיא לא שייך פלוגת' ולענ"ד תלי' בדבר שגם הצדוקי' מודים עיי' תוס' מ' ר"ה וחגיגה והראיי' דהא בפ' חמור בקודש במעלות דרבנן דאין מטבילי' כלי בתוך כלי בקדש אפי' יש בפיו כשפה"נ דהוה חבור למקוה והא בת"כ פ' שמיני דרשינן מקוה מעיין טהור שמשקי' ומטהרין חסר ממקוה שלם ושאובין מכשרים מדרשה דטהור כלימר שמטהרים זה מזה. ועוד הא בפ' כל הבשר בס' פרק י' דרשינן דאין בדם קדשים משום מעילה ועכ"ז אמרינן ביוצאי לנחל קדרון מועלים ואם כי נעש' מצוותן מועלים מדרבנן ובריש מ' מעילה בקדשים שמתו מועלים מדרבנן ובד' ט"ו למ"ד בגמ' ס"ל לר' ינאי דאין מעיל' מה"ת רק בקדשי ב"ה ובעולה דהוה קדשי' ה' ובשאר קדשים מדרבנן והאיך ס"ד הכי כיון דהתור' התיר'. אלא עכ"ח כהנ"ל דדוקא מפורש להדי' כמ"ש בת' דברי יוסף הנ"ל:
ב') הקש' על ד' הריטב"א ריש מ' חולין בטמ' במוקדשים דלא אמרינן במוקדשי' ס"ט ברה"ר טהור דאפי' היסח דעת פוסל וא"כ קשה מר"א מ' פסחים ד' י"ט במחט ט"מ דמשו"ה לא מטמא ובאדם וכלים דעזר' רה"ר. לענ"ד י"ל בתרי גוונא דלא קאמר הריטב"א רק שפוסל אבל לא שיהי' מטמ' ובאדם וכלים שאימ"ט רק מאב הטומאה לא שייך פוסל, ועוד לענ"ד והוא עיקר דדוקא בקדש עצמ' וכגון בהמת קדשים בזה שייך שמיר' ובס' לא הוה עכ"פ שמור כמו שדייק הריטב"א שם אבל אדם וכלים דאינ' מוקדשים ולא שייך בהם היסח דעת ודאי לא נאמר כלל זה. שוב הראה לי ידידי הג' מוה' חיים צבי דומ"ץ נ"י תוס' במס' חגיגה דף כ"א ע"א בסופו דגם בכלי קדשים פוסל היסח הדעת גבי דהביאו ראי' מהא דלבי על הסל וכו'. אולם לענ"ד דזה מן המעלות דחומר בקדש דחשיב התם דילמא אירע איזה טו' אבל לא מה"ת משום משמרת כמו גבי תרומה ואדרבה הא הרמב"ן והריטב"א תי' בסבר' זו קושי' התוס' ר"מ חולין א"כ ש"מ דלא ס"ל להתוס' סברא הנ"ל:
ג') הקשתי ע"ד חיו"ד יו"ד סימן ק"ה ס"ק ב' דטע"כ גם לדעת רשיז"ל מה"ת האיך דליכא רוב לבטל דבעצמות' הוה מה"ת דאל"כ הא רשיז"ל פסק כר"י דמב"מ כא בטל ואי הוה מדרבנן הוא בטל כמ"ש בתוס' גה"נ שאני ציר דזיע' בעלמא הוא וק' הא רשיז"ל בשמעתת' דקיבה שמלח' בחלב' והעמיד הגבינות דנאסר' כול' דנ"נ ומב"מ לא בטל והא בב"ח במליחה אינה רק מדרבנן והוא באמת קושי' עצומ' על דברי חוו"ד. והנה בעיקר חדוש' של הגאון חוו"ד כבר כ' בחדושי הרשב"א בשמעתת' דזרוע בשלה דהקש' כשיטתו מהטמאים לאסור צירן ורוטבן. ותי' כה"ט דבעצמותן בלא בליעת תערובת ודאי מה"ת וגם לבסוף הקש' מר"י דס"ל מב"מ ל"ב דכן פסק רשיז"ל עיי"ש תרוצי, (ועיי' לקמן בחיו"ד סי' פ"ד) וכבר ביארתי בס"ד דמהך ציר זיע' בעלמא הוא אין ראיי' לכל אסורי' דרבנן ואכמ"ל. ובחור מופל' א' העירני מדברי שעה"מ פט"ו מהל' מאכלות אסורות שהקשה כעין זה על כנהג"ד ועיי' ת' חת"ס סי' פ"ה ד) מ"ש על דברי הש"ך בחו"מ סי' ק"ה דבשוכר שליח אמרינן תולבע"ח קנה ומסתמא גם לד"ע אמרינן כן וק"ל ממ' קדושין דף מ"ז דס' ממעיל' ודילמא ע"י שכירות והנה הפנ"י תולה זב"ז אבל כבר הקשה עליו בקצו"ח דלא שייך אשלד"ע אלא אם גם במשלח הי' עבירה עיי"ש:
ה) הקש' מ"ד בברכות באור של גוים מחעונח"צ מברך ואמאי הא ס' ברכות להקל. כבר עמד בזה בצל"ח עיי"ש שתי' על נכון. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד:
סימן קכז
ב"ה יום א' וארא תרס"ו לפ"ק מאד יצ"ו שלמא רבא מן שמיא לגברא יקירא ה"ה כבוד הה"ג המפורסים מו"ה אליעזר דוד גריענוואלד נ"י דומ"ץ בק"ק ד' סערדאהעלי יצ"ו (וכעת אבדק"ק צעהלים). ע"ד אשר הציע לפני דבר חדש אשר בא לפני בד"צ במקום כבודו ע"ד הפאבריק באומני' בקיאין לעשות קמח מפרי אדמה שקורין ערד עפפעל וברצונם לעשות ע"י שמירה אבד"צ מבלי חשש חימוץ אי אריך או לא אריך וחזיתי לדעתו נוטה לאסור מדיני דקטניות אשר אסרו בזמן הראשונים כמובא בטור וב"י מג' טעמים משום שעושין ממנו מעשה קדירה כמו מה' מינים ויבוא לידי עשיית דייס' וגם עושין ממנו פת וגם כי דומה לדגן דבגמ' קורא אותה מידי דמדגן כדאיתא בב"מ פ' השוכר אה"פ ובטור הוסיף בטעם דמעורב בהו גרעיני תבואה ועיי' בב"ח שמפקפק בטעם זה וכ"ה במרדכי פרק כ"ש שהעתיק דברי הסמ"ק וליתא שם טעם זה. והנה דעת מעכת"ה דכ"ב כל ג' טעמים דהא אסרו גם החרדל וקיממעל משום דדומה לדגן אע"ג דכתנייהו שאר טעמים. והנה במרדכי משמע באמת דטעם דדמי' לדגן הוא העיקר משום דמסיים אבל שאר ירקות אין לאסור דאינו דומה לדגן. ולא כ' הטעם שאין עושין ממנו פת או דייס' אלא שעקרן של דברים דסמכי אמידי דמדגן ולהכי אסרו גם חרדל וכמ"ש הטו"ז לענין קצח דהיינו קראמקיממעל:
וראיתי מעכת"ה הביא בשם ב"י טעם א' מפני שעושין ממנו קמח חפשתי בב"י ולא מצאתי טעם זה רק בנשמת אדם סי' כ' אית' בטעם הנ"ל. וגם דלזה הי' נוהגין באשכנז שלא לאכול ערדעפפל. ובאמת הוא טעם חדש לפענ"ד. ובפרמ"ג סימן תנ"ג כ' שלא לאסור ערדעפפעל במקום שנהגו היתר משמע נמי דיש מקום שנהגו איסור וראיתי בשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ז בשאלת דברי תלמידו שכ' שפלא כי המורה בק"ק מנהיים רוצה לאסור ערדעפפל מפני שעושין ממנו קמח ומיחו בו אנשי הקהלה שלא לאסור דבר חדש שלא אסר הרב שהי' מקודם לפניו משמע שלא נתפשט איסור הנ"ל גם לא באשכנז. אם כי התלמיד דעתו להקל במיני קטניות ג"כ מ"מ ודאי לא הוי אמר מילתא דתמיה בעיניו אם הי' נוהגין בקצת מדינות. והנה בכלל גזירת קטניות פשיטא דלא הוי מעולם כמ"ש מעכ"ת וגם כי פרי האדמה הנ"ל היינו ערדעפפל לא הי' נמצאים עוד בימי הגאונים שגזרו על הקטניות דהא במדינות אלו לא ידעו מפרי זה כלל עד אחר מציאתן בחלק מדינת אמעריקע כידוע. שנית דעת מעכ"ת מטעם שכ' הטו"ז סימן תס"ג ע"ד הטור שהשיג על הרי"ף שכ' בסתמ' להתיר וממח' קדירה בחסיס' דהוי תרי לישני וכ' הב"י דפסק כל"ב דרבא גופא וכו'. ובטו"ז מפרש דברי הטור דפי' כמש"כ התוס' דהיינו בקמח של עדשים דגרע טפי מקמח של מצה אפוי וא"כ חזינן דזהו גזירה בפני עצמה בלא טעם גזירות קטניות ומזה דן לאסור כמ"כ קמח של הני ערדעפפל. והנה בפרמ"ג מפרש דברי טו"ז דבקמח של עדשים הי' יותר ראוי לאסור במקום דשכיחי עבדי ולא יפסוק להתיר בסתמא. וכן מ"ש הטו"ז לאסור היינו לדידן שנוהגין לאסור בקטניות אבל בודאי לדעת הרי"ף וסיעתו שלא הי' אז גזירת רטניות אין לאסור בסתמא רק היכא דשכיח עבדי. וזה לא שייך בזה"ז כידוע ואם ראיי' דלא תלי' בעשיית קמח משו"ת חיים שאל ח"ב סימן ל"ח הביא שם במה שיש באפאטעקין קמח שקורין [סאגו] אינו חשש חמוץ ורק מה שהחכימו בענגלאנד לעשות כמתכונת' ע"י תערובות קמח ממש בזה יש חשש חמוץ וניכר המראה להבדיל ביניהם. והוא הי' מן הנוהגין איסור בקטניות כמש"כ בספרו עין זוכר מ"מ לא אסר קמח "סאגו" במקום שאין בו חשש חמוץ והביא' בשע"ת סי' תכ"ג:
ומ"ש מעכת"ה לאסור משום מראית עין כמו גבי דם דגים סי' ס"ו וחלב חטה בסי' פ"ז. והנה בס' חמד משה דעתו דכל גזרות קטניות משום מראית עין הנ"ל. הנה במרדכי וב"י מבוארין הטעמים. ולפע"ד אם הי' אסורין משום מראית עין הי' אסור אף בימי התנאים ואמוראי' דהא דם דגים ודם אדם מבואר בגמר' מס' כריתות דכ"א לאסור משום מ"ע. וע"כ דשאני הני דלא שכיח אכילת דם דגים ודם אדם ושאר דמים אינו באכילה מפני אסור' א"כ שפיר שייך מ"ב במילת' דתמיה' אבל היכא דכ"ע אכלו ליה למנה לא ידונו לכף זכות. וגזרות קטניות העיקר משום ע"ה דלא ידעו לחלק וסברי כי היכא דמותר לעשות פת ודייס' מהני מינים כן יעשו מקמח ה' מינים בלא שמור אבל לא משום חשדא. או כמש"כ כת"ה דדילמא נעשה בלא שמור משא"כ עשיית דייס'. וכיון דבהני ערדעפפל בקמחן לא עושין דייס' ומעיקר' לא הי' בכלל גזרות קטניות משום קמחן לבד אין בידינו לאסור:
והנה לענין מעשה בודאי הי' ראוי למנוע ממנו מפני שדבר זה נעשה בפאבריק לרוב ויובילו בפסח גם מן החניות אומן האוצר לבית התבשיל כשאר קמחין ואיכא חשש רואין. והנה במהר"ם שיק סי' רל"ו החמיר במכירת קונחי' דפסח' בחוה"מ אע"ג דאין חשש חמוץ מ"מ אסור משום מ"ע והביא שם דברי פ"ח סי' תס"א דל"ח בחמץ משום מ"ע וראיי' מהך דרבא דמחו בקדיר' חסיסי' והשב עליו דשם ודאי אם מעיינין יפה ניכר היטב בין קונח דמצה אפוי וגם בין קונח דחסיסי' לשאר קונח ניכר ורק משום חלופי ילמדו היתר וכמש"כ לעיל ושם הביא ג"כ דברי רמ"א סי' פז לענין חלב שקדים דחיישינן משום מ"ע משום דלא ניכר ולהכי אוסר למכור קמח' דפסח'. ועכ"פ חזינן לדעת הגאון ז"ל האיך דניכר בעין יפה לא חיישינן למ"ע וא"כ לפימש"כ מעכת"ה דניכר בעין טוב הני קמחין לפי"ז לא נחוש למ"ע בנדון זה. ושם דבריו דאפי' אם יתלה פתק' בשק הקמחי' שהוא משומר בכח חימוץ יש לחוש לקונים נכרים דמפע פעי. וא"כ הכא בנ"ד יש מקום לתקן לתלות בכל שק או בלי פתקא כנ"ל לצאת מידי חשש זה:
והנה באתי להדר אהתיר' מפני שכא יהא בעיני אנשים ח"ו כחוכ' דהא ידוע כי גם אצל פרושים וחסידים אנשי מעשה נוהגין היתר מהני ערדעפפל לעשות אפי' שטארק ועושין ממנו "חרעמזליך" ובתוך מרק כעין חתיכות קטנית כידוע וכמש"כ שראה כן אצל הגה"ק אבד"ק מונקאטש זצל"ה א"כ באיזה טעמי' נבוא לאסור וכיון דלפע"ד משכחינן התיר' ולצ"ת גם מידי חששא דמ"ע לתלות פתקא בלשון "ערדעפפל מעהל" "שמור מבלי חמץ" לע"ד אם יסכים אתי עם ב"ד ועוד גדולי הוראה נמטי משוב' לכשירי:
ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קכח
ב"ה אול"י י"א ניסן תרנ"ט לפ"ק ברעזאווא יצ"ו לחתני כבני הרב הגאון מהו' יוסף צבי דושינסקי שליט"א אב"ד ק"ק גאלאנטא יע"א. ולבתי זוגתו מ' שינדל תחי' ברכת שיו"ט. עד"ת מ"ש בשם קול רמ"ז וכן העיר בחי' סימן תנ"ז במ"ש שם דע"פ שחל בשבת ולא הפריש חלה וכבר אכל החמץ דלא, שייך הואיל אי בעי מתשל עליו דאין נשאלי' לנדרים בשב' א"כ אינ' עובר עליו. ושוב העיר דחלה בזמן הזה דרבנן ומדאורייתא הוה שלו לימא דעובר עיי"ש במ"ש. ובפרמ"ג סי' תמ"ד משמע להיפך ואפשר כיון דסתם חלת ח"ל לאור הוה כמו דברים הצריכי' בעור ואינ' שלו כמ"ש הת"ס או"ח למ"ד דאסורי הנאה הוה להו בעלים הא דארז"ל חמץ אינ' ברשות' של אדם היינו משום דצריך בעור וכשרפה עומד ועיקר הסברא דמשום דהוה רק מדרבן יחשב כלו מ"מ מדאורייתא לעבור בב"י צל"ע אמאי לא נלמוד מחמץ דרבנן דאר"ג א"ר המקדש משש שמות אפי' בחטי קורדניית' וכו' והשיטות ידועו' ודאי לשיטת התוס' בתרי דרבנן קיל הוה שלו י"ל כמ"ש כת"ה הה"ד בחלת ק"ל דקיל טיב' כמ"ש הר"ן לענין בטול ולפי"ז חמץ שעעה"פ ג"כ יש לצדד. והנה כמ"כ י"ל בקדושין דף נ"ח בסוגיא דטובת הנאה ובאמת בנדרים דף פ"ד משמע להיפך דכל שאינ' טובל אן בו ט"ה לבעלים וחשיב יותר לאו דידי' כמ"ש בפיר' הר"ן שם ומשמנע ג"כ דאין חלוק בין דאורייתא לדרבנן דהא לענין נדר דאורייתא אתינן עלה ודמאי ודאי לכ"ע גם בס"ד דרבנן ומשמע שם מד' הר"ן דלמ"ד ספיק' אינ' טובל והיינו בדמאי מותר המודר להנות מן המדיר במעשר עני של דמאי כיון דאינ' טובל אינ' שלו ולאו מדידי' מתהני אלא כמו מהפקיר' עיש"ה:
בסוגי' עמדתי ע"ז רשי ז"ל דף
י"ג לחכמים דאמרו לו דטהורות לא ישרופו דילמ' ימצא להם רוכלי' ופירשיז"ל ולמחר הם לא באו יאכיל' לכלבי כהני' או יבטלם. וק"ל א"כ מה פריך ראב"י ח"ב דתלוי' ג"כ ל"י דילמא יבא אליהי דהא רק דילמא. ובפן ב' ס"ל דאיכא תקון אכיל' כלבי כהנים ובטול אבל בתלוי' דילמא לאו טהורו' ולרשיז"ל בביצה וכמ' דוכתי כל בעור אסור משום אחשבי' ואפי' להאכיל לבהמ' והאיך מצי להאכיל' בשבת ובטול בלא בעור אינ' תקון כ"כ דמדרבנן צריך בעור א"כ בשלמא טהורו' יכול להאכילו קודם זמן אסור' אבל בתלוי' דילמא טמאות ואסורי' להאכיל כמו חלה ט' משום בעור: חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:
סימן קכט
לכבוד הרבני החו"ש יו"ש מו"ה אשר ווייס נ"י שו"ב בנאדי שא"א יצ"ו. אשר שאלת בכפר א' דר ישראל א' אשר בימי היריד יש לו כשר טראקטער ואתה מוכרח לילך אצלו לשחוט בהמות ועופות בשביל אכסנאי השכיחי' לפניו ועתה בימי הקיץ יאר' היריד בשבוע שחל בו תשעה באב מה יעשה. והנה קשה עלי מאוד בענין כזה וראוי' לך שתשאל כגון זו אצל הרב אשר אתה שייך לדגלו מ"מ לא השיבך ריקם. הנה בודאי אם הוא רק בעד ישראלים אכסנאי' מדינא דש"ע אסור לך משום מסייע לע"ע ולפני עור מדרבנן עכ"פ ועוד משום תקנת מצניעי' סכין של שחיטה המבואר בש"ע סימן קנ"א וידעתי כי יש אומרים בזה"ז כי יש חשש אם לא ישחטו בעד האוכלים בשר כי בטכ' רגיל בזה"ז בעוה"ר אז יש לחוש כי יכשלו בנו"ט ח"ו מ"מ הא נפל' ברברבות' אי מותר לעבור אסור' זוטא בשביל חברו שלא יעש' אסור' רבה ועיין בשבת דף ד' בתוס' שם דהיכא דפשע לכ"ע לא אמרינן חטא בשביל וכו' ועיי' בתשוב' מהר"ם שיק סי' רפ"ח לענין מלאכת תש"ב כהגוו"נ ותלמוד משם לכאן וידעתי כי בעיירו' גדולות מקילים בזה ותוכי' לומר משום דאיכא חולי' וחלושי נפש שאינם יכולים להברות עצמם במאכלי חלב וע"ז סומכים לשחוט עד לרוב: