לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות · סימן קכו
לכבוד האברך החריף ובקי מו"ה חיים יהושיע קאפפערשמיעד נ"י: ראשית מ"ש ע"ד היורה למען הגעלה שקורין שלאנגען קעססעל. והנה בת' מרן חת"ס סי' ק"כ סדר דרך הגעלה בזה אך מ"ש להסר הקנים או לכל הפחות לשים גחלים עליהם ועל התלאי ודאי דעתו כי במקום שמחוברי' הקנים זב"ז אינה עולה להם הגעלה כמו בתלאי. ולענ"ד הוא מה שהי' בימים אשר אני ראיתי מעשה של י"ש חמץ שהי' ממנה שקורין מייש מהתשואה שקורין קארין והי' כל הכלים מלא שאור וחמץ ופשיטא שיש לחוש לפתיתי חמץ ודבוק רב שהי' מלא רבב משאור וחמץ הנ"ל אבל בזה"ז שבטל' כל אלה אך ורק שעושים יי"ש מיין של שפריט כידוע מה חששא איכא לענין זה אבל לעומת זה בהני שלאכגין קעססעל שלא הי' בזמן מרן ז"ל כבר הייתי מעורר על דבר חששא אחרת בעוד הייתי בק"ק טעלעגד יצ"ו (ועיי' לעיל סי' ע"ז) באשר ראיתי כי הקנים אינה מתמלאים כלל ממי הגעלה אך ורק זיעת המים עלה בהם ונשפך מתוכן כמו מצרצור קטן כמו בעשיית היי"ש וא"כ מהו הגעלה זו וכי מי זיע' עשו הגעלה וגם כי הקנים אין מגיעים כלל ברב שטח שלהם למי זיע' הנ"ל כי קלוח הנ"ל הוא מעוט' דמעוט' וכמ"ש שנשפך מהם רק כמו צרצור קטן. ושאלתי עד"ז עוד להרב הגאון מהר"ד שיק שהי' אב"ד ק"ק טאקאי והשיב לי בקצור דכבלע' כך פלטו. והנה יש אתי בכתבי' בס"ד באריכות (וכבר נדפסו כעת לעיל בכמה תשובות) אשר שם הי' עוד סניף להתיר' דכמה שנים לא נעש' בהם יי"ש חמץ ועפ"י ת' ח"צ הידוע אבל בהיורה אשר כל שנה ושנה עושים בהם יי"ש חמץ לא אדע התיר' עפ"י הגעלה זו. ושמעתי כי הרב הגאון מליסקא ז"ל בעהמח"ס טל חיים המציא הגעלה ע"י כלי שקורין ליווא שמכניסי' לתוך הקנים כלי הנ"ל שיש בתחתיתו קנה קטן ונותנים לתוך הכלי הנ"ל אבנים ולבנים מלובנים ושופכין מים רותחין לתוכה ועי"כ מתמלאי' השלאנגען קנים. אבל גם בזה אני חוכך אם זה חשוב ככלי ראשון כמובן. ובמקומי כאן אצל הקצין מהו' ישראל ונאנד שיין נ"י שג"כ מלאכתו ע"י שלאנגען קעססעל והלכתי בעתו וזמנו לראות אופן הגעלה וראיתי כי היורה אינה באופן הנ"ל כמו שלאנגען עקמומי' סביב סביב כרגיל הך יש לו קנה ארוכה מאוד ואינה מתעקם רק פעם אחת בדרך ארוכה ויורדת למטה ואמרי לי כי ביורה זו יש למלאות מי הגעלה גם הקנים וראיתי כי כן הדבר שקלוח המים הי' ממלא הקנה אחר הרתיחה מאוד מאוד עלו המים על כל גדותיו וגם הי' אחרי שפיכתן לחוץ יד סולד' בהם ומקודם נתמלאו מי אפר כמ"ש בחת"ס ואח"כ הגעלה זו. אבל בהני שלאנגען קעססעל שציינת לא אדע טעם ברור האיך יועיל הגעלה וכמ"ש. ובחו' מופל' א' העירני עד"ת יד יצחק ח"ג סי' ר"ה ומביא דברי חת"ס הנ"ל ראיי' להתיר ותמיה' מה שייך זל"ז דבימי חת"ס הי' היורות רק בקנים פשוטי' והי' מתמלאי' ממי הגעלה שפיר משא"כ בשלאכגען אינ' עולה בהם רק הזיע' ונעשה מים כמו צרצור קטן וכהנ"ל:
ועתה אבוא מ"ש בקושי' עצומו' א') על ד' טו"ז סי' קי"ז דבדבר המפורש בתורה להתיר' אין כח ביד חכמים לאסרה. והקשה ממ"ד במ' פסחים דאין אוכל מטמ' כיו"ב מה"ת דדרשינן מטמ' הוא וא"ע כיו"ב ועכ"ז מסקינן דעכ"פ מדרבנן מטמ' ועיי' בחת"ס סימן ע"ג וסי' ק"ט. והנה בשו"ת דברי יוסף סימן מ"ח מבואר דלא אמר' הט"ז רק בדבר מפורש להדי' אבל מ"ש ע"י דרשה ואי"מ להדי' מצו לאסור ובזה מתרץ קושי' החי"י ממעשר לקוח דאסר מדרבנן א"כ דרשינן עשר תעשר ואכלת' והנה בזה מתורץ מ"ש הט"ז בסי' קי"ז לענין סחורה בנו"ט ובחלב דודאי מפורש להדי' אבל מנ"ד בסי' תרפ"ח באו"ח במילה משו"ה ל"ג שמא יעבירנה ד"א ברה"ר משום דהיתר מפורש ביום השמיני אפי' בשבת לכאור' זה ג"כ מכח דרש' דיום מיותר. אבל לענ"ד דגם זה לא תבר' דודאי מפורש בי' השמיני א"כ מפורש שמיני איזה יום שיהי' רק אנן הוה ס"ד אמינ' דאסור דאין עדל"ת שייב סקילה ובא דרשה דביום להפקיע מהוה אמינא הנ"ל ושוב הוה שפיר מפורש מבשמיני לבד דאינ' רק גלוי מילתא לידע שמיני איזה שיהי' ועיי' מ' שבת פ' רא"ד ונמצא כי כנים דברינו בעה"י:
ולפי"ז י"ל דודאי דרש' דטמ' הוא ג"כ אינה מפורש להדיא דהא חזינן דאיכא מ"ד אוכל מטמ' אוכל כמו דס"ל לר"ל בסוגי' הנ"ל ולדעת התוס' גם למסקנא צ"ל דאיכא נ"ד דאמ"א ואדבר שמפורש להדיא לא שייך פלוגת' ולענ"ד תלי' בדבר שגם הצדוקי' מודים עיי' תוס' מ' ר"ה וחגיגה והראיי' דהא בפ' חמור בקודש במעלות דרבנן דאין מטבילי' כלי בתוך כלי בקדש אפי' יש בפיו כשפה"נ דהוה חבור למקוה והא בת"כ פ' שמיני דרשינן מקוה מעיין טהור שמשקי' ומטהרין חסר ממקוה שלם ושאובין מכשרים מדרשה דטהור כלימר שמטהרים זה מזה. ועוד הא בפ' כל הבשר בס' פרק י' דרשינן דאין בדם קדשים משום מעילה ועכ"ז אמרינן ביוצאי לנחל קדרון מועלים ואם כי נעש' מצוותן מועלים מדרבנן ובריש מ' מעילה בקדשים שמתו מועלים מדרבנן ובד' ט"ו למ"ד בגמ' ס"ל לר' ינאי דאין מעיל' מה"ת רק בקדשי ב"ה ובעולה דהוה קדשי' ה' ובשאר קדשים מדרבנן והאיך ס"ד הכי כיון דהתור' התיר'. אלא עכ"ח כהנ"ל דדוקא מפורש להדי' כמ"ש בת' דברי יוסף הנ"ל:
ב') הקש' על ד' הריטב"א ריש מ' חולין בטמ' במוקדשים דלא אמרינן במוקדשי' ס"ט ברה"ר טהור דאפי' היסח דעת פוסל וא"כ קשה מר"א מ' פסחים ד' י"ט במחט ט"מ דמשו"ה לא מטמא ובאדם וכלים דעזר' רה"ר. לענ"ד י"ל בתרי גוונא דלא קאמר הריטב"א רק שפוסל אבל לא שיהי' מטמ' ובאדם וכלים שאימ"ט רק מאב הטומאה לא שייך פוסל, ועוד לענ"ד והוא עיקר דדוקא בקדש עצמ' וכגון בהמת קדשים בזה שייך שמיר' ובס' לא הוה עכ"פ שמור כמו שדייק הריטב"א שם אבל אדם וכלים דאינ' מוקדשים ולא שייך בהם היסח דעת ודאי לא נאמר כלל זה. שוב הראה לי ידידי הג' מוה' חיים צבי דומ"ץ נ"י תוס' במס' חגיגה דף כ"א ע"א בסופו דגם בכלי קדשים פוסל היסח הדעת גבי דהביאו ראי' מהא דלבי על הסל וכו'. אולם לענ"ד דזה מן המעלות דחומר בקדש דחשיב התם דילמא אירע איזה טו' אבל לא מה"ת משום משמרת כמו גבי תרומה ואדרבה הא הרמב"ן והריטב"א תי' בסבר' זו קושי' התוס' ר"מ חולין א"כ ש"מ דלא ס"ל להתוס' סברא הנ"ל:
ג') הקשתי ע"ד חיו"ד יו"ד סימן ק"ה ס"ק ב' דטע"כ גם לדעת רשיז"ל מה"ת האיך דליכא רוב לבטל דבעצמות' הוה מה"ת דאל"כ הא רשיז"ל פסק כר"י דמב"מ כא בטל ואי הוה מדרבנן הוא בטל כמ"ש בתוס' גה"נ שאני ציר דזיע' בעלמא הוא וק' הא רשיז"ל בשמעתת' דקיבה שמלח' בחלב' והעמיד הגבינות דנאסר' כול' דנ"נ ומב"מ לא בטל והא בב"ח במליחה אינה רק מדרבנן והוא באמת קושי' עצומ' על דברי חוו"ד. והנה בעיקר חדוש' של הגאון חוו"ד כבר כ' בחדושי הרשב"א בשמעתת' דזרוע בשלה דהקש' כשיטתו מהטמאים לאסור צירן ורוטבן. ותי' כה"ט דבעצמותן בלא בליעת תערובת ודאי מה"ת וגם לבסוף הקש' מר"י דס"ל מב"מ ל"ב דכן פסק רשיז"ל עיי"ש תרוצי, (ועיי' לקמן בחיו"ד סי' פ"ד) וכבר ביארתי בס"ד דמהך ציר זיע' בעלמא הוא אין ראיי' לכל אסורי' דרבנן ואכמ"ל. ובחור מופל' א' העירני מדברי שעה"מ פט"ו מהל' מאכלות אסורות שהקשה כעין זה על כנהג"ד ועיי' ת' חת"ס סי' פ"ה ד) מ"ש על דברי הש"ך בחו"מ סי' ק"ה דבשוכר שליח אמרינן תולבע"ח קנה ומסתמא גם לד"ע אמרינן כן וק"ל ממ' קדושין דף מ"ז דס' ממעיל' ודילמא ע"י שכירות והנה הפנ"י תולה זב"ז אבל כבר הקשה עליו בקצו"ח דלא שייך אשלד"ע אלא אם גם במשלח הי' עבירה עיי"ש:
ה) הקש' מ"ד בברכות באור של גוים מחעונח"צ מברך ואמאי הא ס' ברכות להקל. כבר עמד בזה בצל"ח עיי"ש שתי' על נכון. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: