לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות · סימן קכא
ב"ה אול"י ו' עש"ק פרשת נח תרס"ד לפ"ק מאד יצ"ו. לחתני הה"ג הנ"ל נ"י. ראיתי מ"ש הדר"ג ע"ד הרא"ש שמחלק בדברי הערוך דס"ל דפס"ר דלא ניח' לי' מותר בשבת ומחלק הרא"ש פ' י"ז מ' שבת דזה דוקא לענין אסורי שבת אבל בשאר אסורים דליכא משום מלאכת מחשבת גם פס"ר דל"נ כמי אסור ומביא ראיי' ממ' זבחים דף צ"א דקאמר שמואל המתנדב יין מזלפו לאיסי' ופריך בגמ' והא מכבה אש המזבח דהוה בלאו דל"ת. ומה פריך הא אינ' מכוון ואי דהוה פס"ר הא לא ניח' לי' אלא ש"מ דבשאר אסורים גם פס"ר דל"נ אסור והקשה בבה"ז הביא' המג"א סי' ש"כ ס"ק כ' מה ראיי' מהמקשן הא באמת מסיק שם בגמ' דשמואל כר"ש ס"ל דדבר שאינ' מתכוון מותר עיי"ש בגמ'. ותי' כת"ה בסברו' מוצא דעת וקרוב לדבר מ"ש הש"ג ע"ד הרשב"א במ"ש בפ' הבונה אמתניתן למה הדבר דומה לנועל את בית' לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכ' דבמתכוון לדבר שני ענינים אפי' בפ"ר וגם מתכוון לדבר זה מותר וכמ"ש הר"ן דבריו:
ובעתו וזמנו הי' נלענ"ד ליישב עפ"י מ"ש בחדושי הר"ן סנהדרין בשם התוס' דבשאר אסורי' רק אסור לאו מותר דבר שא"מ כיון דלא מצינו שחייב בשוגג שום כפרת קרבן א"כ אפשר דליכא שום עונש משמים עד"ז וא"כ מותר למחית נפשו לספיקא ולא באסור מיתה אבל בשבת דרק מלאכת מחשבת אסר' תור' אפי' בזה מותר. והר"ן חולק דאין חלוק בין שאר אסורים לשבת ואמרתי מסברא דודאי אי בשאר אסורי' בדבר שא"מ מותר ילפינן ג"כ משבת כמ"ש בנגינת שלמה ר"פ כיר' אמרינן דון מינה כמו גבי שבת דמותר פ"ר דלא ניח' לי' הה"ד בשאר אסורי' דק"ו הוא וכמ"ש הפנ"י אם כי בשאר אסורים לא שייך מלאכת מחשבת לעומת זה שבת חמור אבל אם יש למוד אח' לשאר אסורין כמ"ש הפנ"י מריש יבמות עפ"י פירשיז"ל דגבי כלאים דרשינן ב' קראי דמשו"ה כתיב לא תלבש למעט מוכרי כסות ולא ילפינן משב' א"כ ודאי שייך לחלק כמ"ש הרא"ש:
והנה לדידן דקיימ"ל כר"ש גם במלאכ' שאצ"ל לבד מדעת הרמב"ם והא איתא בתוס' יומא ד' ל"ד וסנהדרין פ"ד דכל דבר שא"מ איכא ג"כ מלאכה שאצ"ל וא"כ כ"ד שא"מ הוה לענין היתר במילי דרבנן והאיך שייך למילף משבת ועכ"ח נלמוד מפסוק אחר כמ"ש הפנ"י אבל למ"ד מלשאצ"ל חייב א"כ מלאכת מחשבת לדבר שא"מ בדאורייתא שפיר איכא למילף משבת לשאר אסורים וא"כ שמואל דס"ל במלאכה שאצ"ל כר"י וע"מ לענין דבר שא"מ פסק כר"ש ושפיר יליף משבת ודיו לבא מה"ד כמו בשבת פ"ר דלא ניח' מותר הה"ד בשאר אסורי' ועכ"ח ס"ל בטעמי' כמ"ש הרא"ש פ' הבונה בטעמי' דערוך דכל פ"ר משום אנן סהדי דמכוון משא"כ בדלא ניח' לי' איכא אין סהדי להיפך ולהכי אין חלוק בין שבת לשאר אסורין ומעתה הערוך אינ' מביא ראיי' מסוגי' הגמ' מ' זבחים דכל שקיל וטרי' דידי' אליבא דשמואל. ולפי"ז הה"ד בשאר אסורין ולדידי' שפיר בתתנדב יין הוה לאשים אבי לדידן והרא"ש מהסוברים דמלשאצ"ל פטור א"כ ליכא למילף משבת ועכ"ח דאיכא קרא אחרינא ושוב לא שייך בי' סברא לא ניח' לי' ולפי"ז שפיר מביא ראיי' מהמקשן והא מכבה דכן ודאי סוגי' המקשן דידע מה שיש להשיב לדבריו ומה שבדעתו להשיב להעמיד קושיתו והוא ידע דיש לומר דכר"ש אתי' אלא דס"ל כמ"ש לבסוף דשמואל לא ס"ל כר"ש במלשאצ"ל וס"ל דהכל חד דמלשאצ"ל הוה כמו דבר שאין מתכוון והכל אסור לשמואל אלא דשוב כש"כ דקשי' דאיכא למימר דיליף מקרא דלא תלבש כלאים ולענין שבת ודאי הכל אסור לשמואל אליב' דמקשן הנ"ל דחיוב סקילה וכמ"ש הר"ן בחדושיו הנ"ל אלא ודאי כיון דיליף מקרא אחרינא דלאו כשבת שוב אפי' פס"ר דלא ניח' לי' נמי אסור משו"ה פריך שפיר ורק המתרץ השיב לו בהיפך דאדרבה במלשאצ"ל לא ס"ל כר"ש ורק בדבר שאין מתכוון ס"ל כר"ש דלא תלי' זב"ז וא"כ יש ללמוד משבת ואין חלוק בין שבת לשאר אסורי' ולדידן דמלשאצ"ל פטור בלא"ה צריך ללמוד מקרא דלא תלבש כלאים הנ"ל. א"כ ראיי' הרא"ש נכונה ולא סתרי אהדדי כלל דגם הערוך מצי סבר אופן זה אי ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור:
חותנו אוה"נ כבנו. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: