לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות · סימן קיט
בהי"ת ה' פרשת וישב תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד ידידי הרב הגאון מהו' נח ברוך נ"י אבדק"ק עפעריעס יצ"ו. ע"ד עובדא בא' שעשה שלוס עם אח' ליקח חלב יום יום ואם לא יקבל גם ביוש"ק לא יתן לו גם שארית הימים אם יש מקום להתיר איז' דרך למען פרנסתו וכבוד מכ"ת צלל במים אדירי' וסיים באסור' משום קנין בשב' וגם משום מסייע ידי ע"ע. והנה כבר הארכתי בתשו' בענין כזה וגם נו"נ בענין קנין דבר שלב"ע וע"י סתומט' אי מהני והבאתי דברי מרן חת"ס שנדפס אצל מהרימג"ש עיי"ש (עיין לעיל סי' מ"א):
וע"ד מ"ש מעכ"ת מ"מ מתיר הרמ"א בס"ס ש"ז לקבל תבואו' מן הגוים ולא חיישינן משום מ"ע ולענ"ד הלא הדבר מפורש במג"א בדין שלאח"כ בענין עשיית הגבינות שמותר להיות הישראל יושב ומשמר ופי' המג"א שאינ' דומ' למ"ש לאסור בסי' רמ"ד גבי מכס להיות יושב ומשמר דשם שם ישראל נקרא עליו משא"כ בעשיית הגבינות עוד לא נקנה לישראל וזה הוא גם כן התיר' דהבאת תבואו' כמ"ש הרמ"א שם בשם אגודה דהנכרי' במלאכת עצמן עוסקי' ותרווייה' משמי' נאמרי' וכן ראיתי בהי' אדם כלל ס' שמשוה ב' דיני' כחדא לענין היתר הנ"ל והא בס' רנ"ב במכיר' לנכרי שדעת הרמ"א נוטה להתיר אפי' ביחוד לו מקום מע"ש ולא חיישינן למ"ע וגם שם במג"א שהחמיר במכיר' מיקל בשאלה ולא חיישינן בזה משום חשדא דאחר' החקיר' יודע שהוא בשאלה ולא קיימ"ל כדעת הרמב"ם דחייש מ"מ שיאמר למכרו לו ביום השב' כמ"ש בב"י ועיי' במחה"ש סי' רנ"ב הנ"ל. ולענ"ד אינ' דומ' כלל למ"ש בסי' רמ"ג וסי' רמ"ד לחוש למ"ע דשם המלאכה נעשית רק דנין מה יאמרו הבריות אם נעשה בהיתר או באסור כלומר אי בהיתר אריסות וקבלנות וכיו"ב או בפעולת יום אבל בנדון זה דנין אם נעשה מעשה האסור כלל ודאי יש לומר דיחפשו לדונ' לכף זכות מה"ת יחשדו לישראל שעשה אסור בלא רגליים לדבר כנלענ"ד ועיי' בסי' שכ"ה ובמג"א שם:
והנה בנדון זה מ"ש משום קנין ע"י שלום שקנה משום אוסתומט' ומדינ' דמלכות' ועיי' בת' מהר"ם שיק סי' רכ"ה דאם אינ' דבר מיוחד כלומר שרשאי לתן לו מאות' מין אפי' ממקום אח' אין כאן קנין וא"כ ה"נ אפשר שעפ"י דינ' דמלכות' אינ' מוכרח לתן לו דוק' מהחליב' של בהמותי' דוק' ואינ' רק דרך פרעון חוב שאסור בשב' כמ"ש בסי' ש"ז ובסי' שכ"ה לענין הוצאות המשכון ושיכיח המעות עיי"ש וגבי עשיית הגבינות בסי' ש"ז עיי' בבאר היטב משמע דוק' משום הפסד מתירי' שלא יפסיד החוב שאצל הגוי וזה לא שייך בנדון ועיי' במג"א סי' ש"ז לענין נתינת משכון דדוק' לצורך מצוה מותר. ועיקר לא ידענ' את המוכר ישראל והוא עבריי' היאך נאמן על החלב דילמ' ע"י גוי נחלב בלא שמירת ישראל וע"כ לענ"ד אין להתיר בפרט בזה"ז כמ"ש מעכ"ת:
ובמכתב שניי' ראיתי מ"ש הרבני המופל' המפואר מהו' ישעי' שארמאן נ"י בג דא' ביצה ד' ז' בעובדא דר"א ביצ' דפחי' למאן וכו' עד פשיט' מ"פ הא דינ' קאמר ר"א כבר הוא שאילת הראשונים בחדושי הרשב"א והביא' בשמ"ק עיי"ש שהאריך. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: