אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות › סימן קי"א

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות · סימן קי"א

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח השמטות

אלה השאלות ותשובות אישר נשמטו מחלק או"ח:

ולמען לא יהי' נעדרה, הצגתיו פה למזכרת:

שוכ"ט על ראש הרב החריף ובקי עצים שלשלת היוחסין מו"ה משה סופר כ"י:

עתה באתי ע"ד הערת כ"ת במי שיש שער צמח עד כמעט בין עיניו והלא בטור וש"ע השיעור בהתחלת עקרי שער מעתה הספק אי ניזל בתר דידי' או בתר רובא דעלמא והביא דברי הק' א"א בשם גיסו שמסתפק להיפך במי שמצח' רחב' ואפי' בגוב' הראש אין לו שער אם נאמר במקום קרח דדק' כמ"ש בגמ' מנחות דף ל"ז או נאמר דעכ"פ הוה מקום שמוח' של תנוק רופס והניח' בצ"ע וכ"ת מסתפק גם להיפך כמ"ש הנ"ל ודעתו להטריע דניזל בזה בתר רוב ב"א ודעתו בטלה ועד"ז הביא ראייות חבילות מש"ס ופוסקים דהיינו לענין מלאכת שבת ואכילת דרך הנאתן וכן לענין חציצה אמרי' בטלה דעתו אצל כ"א וה"נ בנדון זה: ולענ"ד דלא שייך סברא זו אלא בדברים שתלוי' בדעתן והם עושים ונוהגי' מעצמ' כן כגון לענין שב' נושא משוי שלכ"ד ב"א או אוכל שלכדב"א וכן בחציצה הוא מתפנק להיות מקפיד. אבל בדבר שנעשה בו בטבע ונולד כך בגופ' מה בטל שייך בזה. לענ"ד יותר דומה במ"ש בסי' כ"ו סעי' ז' לענין אטר יד דאם עשה כל מלאכת' וגם כותב ביד שמאלי לכ"ע אזלי' בתר דידי' ומניח תפילי' בשמאל' שהוא ימין כל אדם וכן בסימן ל"ב סעי' ה' לענין כתיבת תפילי' ועיי' בדע"ק בה' תפילי' ודאי יש להשיב ולומר דשם ילפי' מיד כהה משא"כ בנ"ז אבל גם בזה נפלי' ברברבות' דלענין חליצה מצינו מחלוקת הראשוני' דמי שהוא אטר רגל דכהסמ"ג ונ"מ חולץ בימין כל אדם ולא דמי לתפילי' מה"ט ורוב ראשונים חולקי' דגם בזה אזלי' בתר דידי' ואנן קיי"ל להחמיר לחלוץ בב' רגליים כמ"ש באה"ע סימן קס"ט סעיף כ"ה עיי"ש בטור וש"ע:

ועיקר ספיק' בזה הוא הר"ן בר"פ גה"נ דשם בעוף אם י"כ כף אם נוהג בו אסור גה"נ אי אזלי' בתר דידי' או בתר מינ' דעלונ' הה"ד מספק' לי' לענין חליצה אם בתר דידי' או דעלמ' אזלי' אלמא דבכגון זה שהוא בטבע התולד' ל"ש לומר בטל' אצל כ"א ונשאר בספיקא כמ"ש בשם הר"ן שם ובמחה"ש סימן כ"ז ס"ק ד' ומתרעם על אותן המגדלים בלורית שערותן דחייש משום חציצה ולא אמרי' בזה דהוה רביתיי' מפני הני בני שחץ. התם ודאי אמרי' בטלה דעתן כיון שברצונן ודעתן תלי' ובפרמ"ג סימן כ"ז דייק דדוקא מעיקרי שער דהיינו שמגולח. אבל הני שמגדלי' שערותן עד אמצע מצח פשיטא דשם לא מקרי התחלה לענין הנחת תפילי'. והנה אפשר לדייק ממ"ש בפרמ"ג ע"ד ש"ג לענין מקום קשר שהוא בעורף ופי' הש"ג דזה נמי מקום צמיחת ולמט' ממנו פסול והשיג עליו בפרמ"ג דמנה קאמר דודאי ישנו כמה אנשים שיש להם שער בצוואר ממש ודאי דאינ' יוצא' אם הקשר שם ועיי' בשע"ת ובתורת חיים. וא"כ ה"נ י"ל כן אם כי שערו צומח גם במצח מ"מ ס"ס אינ' מקומ' ואי משום דשם דרשי' בגוב' הראש אדרב' הכא עיקר ילפות' לענין בגובה הראש כמ"ש במ' מנחות דף ל"ז הנ"ל מה של יד בגוב' הה"ד הראש בגוב' ובגמ' שם דיליף מקרח' או לר"י מנגע עכ"פ עיקר הנחה לכ"ע בגוב' הראש ומה מהני השערות במצח' אם מ"מ אינ' בגוב' הראש שזה למטה או בצדי הראש מקרי ולא בגוב' ועי' במ' קידושין דף ל"ו. ועכ"פ יש לראות באדם עד היכ' שמגיע למקום שמוח' של תנוק רופס ובאיש כזה ודאי ארוך יותר וגם הא כראה האיך שהוא במקום גוב'. והנה בספיקות הנ"ל כ"פ הי' לי הרהורי' בראותי אנשים כאלה זה במצח צר וזה במצח רחב. וייכו"ח כי כ"ת העירני להיות נחית בי' טפי ומגלגלי' זכות עי"ז הנלע"ד כתבתי פה מאד יצ"ו יום א' צום יו"ד מהרה יהפך לנו לשו"ש תער"ב לפ"ק:

ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

בהי"ת אול"י ג' פרשת יתרו תער"ב לפ"ק ייאד יצ"ו. שוכ"ט לכבוד האברך חו"ב מהו' ישראל וועלץ נ"י בק"ק טארנאליא יצ"ו. פתח דברי מעל' ע"ד אנשי דל"מ מחללי ש"ק בפרהסי' במזיגת משקי' בווירטיס- הויז וכמ"כ בפתיחות דלתי החניות מהו לצרפו לכל דבר שבקדושה שצריכי' עשרה. והביא מעל' מכל שנאמר בענינו של דבר זה בראשונים ואחרונים. ותחילת דייק' מדברי ש"ע סימן נ"ה דעבריי' וכו' מצרפי' לענין עשר' ועד"ז מסתפק דילמא מחלל שב' בפרהסי' כיון דהוה מומר לכה"ת אין מצרפי' דכמומ' לע"ז הוה כמו לענין עדות ומגע יין וכיו"ב. והנה בפרמ"ג ס"ק ז' הנ"ל כתב בפירוש דמומר לחלל שבת בפרהסי' אין מצטרפי' דכמומר לע"ז הוה דינא ועיי' בפתיחה כוללת בחלק ד' וכדומ' לי שראיתי בספר הביא כן בשם ת' הרדב"ז וכעת לא מצאתי. ומ"ש מעל' בענין מחלוק' הפר"ח באסורי שבת דרבנן דלא מקרי מומר לכה"ת וקשי' לי' להרמב"ם דס"ל דבכל אסור' דרבנן יש בו משום לאו דלא תסור והוא מה"ת ולענ"ד י"ל כמ"ש הזוהר הרקיע לענין ספיקא דמתחילה כך תקנו החכמים הה"ד לענין זה לא החמיר' חכמים לעשותו כגוי משום דרבנן הקילו וכ"כ האחרונים לענין שאר דברים ועיי' בחת"ס אה"ע ח"א סימן ב' ובמהר"ם שיק בכמ' תשובו' ועוד בלא"ה לק"מ דהא לאו זה כולל כל אסורי ואינ' דוקא לענין שב' רק בכללי נאמר לא תעבור אדרבנן א"כ הוה כמו עבריי' לשאר אסורים שבתורה שאינה כמומר לכה"ת וז"ב בס"ד:

ומ"ש מעל' לענין אם מותר לקבל ס"ת ממומר לחלל שבתות ועשה סחורה עם ד"א והביא דברי מג"א סימן קנ"ד בשם ס"ח ודייק מעל' דוק' מעות לכתוב ס"ת אבל לא ס"ת עצמ' והסביר בטו"ט משום דדמי לקרבן כמ"ש בחיד"א ועוד הביא דברי הש"ך סי' רנ"ד בשם המבי"ט דלפי דברי מעל' ג"כ כהגוו"נ איירי כלומר דוקא מעות ולא ס"ת דלא יהי' סותרים אהדדי דבס"ח בסי' תתקל"ח ס"ל דאין מקבלי' ממנו. והנה עיינתי במבי"ט סימן רי"ד שם לא איירי מס"ת רק בנותן בית' לביהכ"נ ומתיר להדי' דאינ' דומ' לקרבן וכיון דהמג"א כחדא נקטינהו א"כ הה"ד לענין ס"ת עצמ'. ולענ"ד ק"ו הוא דהא שעות ונרות אי"מ דהוה דומ' לקרבן טפי משום דלשמוש ולהאיר בביהכ"נ ועכ"ז ביהכ"נ עצמ' מקבלי' כש"כ ס"ת דמעיקר' למען תלמוד' הוא בא כמ"ש הרא"ש בה' ס"ת ועיי' ש"ע יו"ד סימן ע"ר וגם בביהכ"נ לקה"ת עקר' נתקן שלא להיות ג' ימים בלא תורה כמ"ש במ' ברכות ולא דמי לקרבן כ"כ ובחיד' רק קאמר דמצוי זו בעתו ובזמנו הוה כמנחה חדשה:

והנה בס"ח אשר לפני דפוס פ"פ נראי' כסותרי' דבסימן תרפ"ז ה"ה כדברי מג"א ולא לגמרי דשם כתב דלא יקבלו ממנו דילמא לאח"ז יאמר החזיר' לי וגם יש בו משום פגם משפח' ואם בשותפי' ורוב ישראל ויכולי' לסלקו במעות יש לקבל ממנו וגם פעמים יש כבוד משפח' אם לבו לשמים ועכ"ח צריך לחלק בין הנושאי' כמו שסיים דאם הומר רק מאונס או שאר תיאבון אבל לבו נאנח ונעצב שיקר' לו כן יש לקבל ממנו או כמ"ש המפרש דאם לבו לשמים לא יתבע להחזיר לו ובסי' תתקל"ח מיירי בהיפך כמ"ש שם. ודומה לזה כתב בת' כת"ס יו"ד סימן קל"ג בשאלה במומר שאוכל מאכלי כשר ובימים נוראי' מתפלל בביהכ"נ ורצה שיכתוב ס"ת ע"ש אם רשאי לעשות כן הסופר או למכור לו ועיי' שם בטעמים נכונים שאוסר משום שלא ינהג בס"ת בקדושה כדבעי למהוי וגם כי בדורות הבאי' יכול לבא לידי גניזה והביא דברי מג"א הנ"ל שמתיר ומחלק חלוק נכון דבמג"א שרוצה לתן במתנה עולמית לצבור ויסלק עצמ' ונדו"ד אבל בלעצמ' אסור לכתוב וכמ"כ אסור למכור לו והוא כעין דברי ס"ח סימן תרפ"ז וכסברות המפרש וא"כ בנ"ז כמ"כ בק"ו במומר לחלל שבתות אשר בזה"ז בין עמא דבר לשאר ישראל נחשב שע"ע יחשב שאין יודעי' חומר אסור ח"ש ושיהא דמומר לכה"ת ורק בין ת"ח ידוע וכמומ' יחשב לענין הדברים הנאמרי' בפוסקי' א"כ פשיטא אם יתן וימסור לצבור יפה יפה ושלא יתבע אות' לעולם ודאי מותר לקבל ממנו כנלענ"ד בפשיטות:

ומ"ש מעל' דברי ת' מהרי"א סי' נ' וכ"כ בתשו' אבני צדק. והנה לענ"ד דברי מרן חת"ס ח"ו סימן פ"ג נגד סברתו דשם ביאר דהא דאמרינן מומר לע"ז ולחלל שבת הוה מומר לכה"ת אינ' משום שנחשד לכה"ת כמו אחא' ששרטו לו ועשה שאר מצות אלא מ"מ אינו נאמן שאין בן ברית ואינו בכלל עדות ורק אם ונטמע בין הנכרי' כמשומדי' זה נחשד ממש א"כ לפי"ז העיקר שאינו ב"ב וכגוי בעצמות'. ולפי"ז יש להבין שפיר ממ"ש באחרונים דאפי' אינ' בפרהסי' ממש רק ידוע שיתפרסם ול"צ שום עדות בב"ד כמו פסולי עדות בח"מ ה"ע אבל לסברת מהרי"א הוה להיפך שהוא נחשד אבל לפסלו בגופ' לענין עדות ושבוע' כמ"ש ג"כ בסימן כ"ו בעי עדות בפניי וכן להיות מגעו כמגע נכרי הוה פסול גוף וא"כ ברק ידוע לרבי' ולא בפניהם ממש וכמ"ש בש"ך סימן קנ"ז סק"ז היאך משכחת לה מי יעיד עליו אם לא ראו ממש וכן לפי"מ שמסתפק בפ"ת סי' ב' וסימן קנ"ז אם לפני עשרה נשים ג"כ הוה בפרהסי' והא נשים לאו בני עדות ננהו. והנה גם הוא ז"ל לא כתב רק בקול בעלמא שנתפשט אבל בפרהסי' ממש נראה דל"צ לעדות כמו בזמנינו בעוה"ר שפתחו פתוח לעיני כל בזה ודאי נימ' דלא תהא שמיעה גדולה מראיי'. וכיו"ב כתב בחת"ס בח"מ סי' קס"ב בסוף התשובה:

ומ"ש ע"ד הכו"פ סימן י"א. והנה אין קושי' אם הרמב"ם ס"ל כדעת המרדכי ולא ס"ל לילף בפרהסי' דמחלל שב' מבפרהסי' דיהרג ואל יעבור דילמא מסברא ס"ל כן והא לענין עירובין בלא"ה מחלקינן בכמ' חלוקי' אלמ' דאינ' שוה לגמרי:

דו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה