לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קפה
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול וכו' כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"צ ק"ק ערלוי יצ"ו. ראיתי מ"ש כת"ה ע"ד שו"ת בית שערים וכ"ד האו"ח פסחי' דאפי' לדעת הסוברי' דבמצוה יוצאי' שלכה"נ כמ"ש המל"מ פ"ה מה' יסוה"ת, ובת"ח מ' חולין דף ק"א ועיין נוב"י מהדו"ק סי' ל"ה מ"מ א"א לומר כן כדאמרינן במצה של טבל לר"ש דס"ל אאחע"א דא"י משום דיליף מקרא ל"ת עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ וה"ה לענין שלכד"ה עכ"ד ומעכ"ת דעתו שאין הדמיון עולה יפה דשם לר"ש אין עליו שום איסור חמץ שאין אחע"א משא"כ לענין שפפה"נ דמ"מ עליו איסור חמץ אלא שאכלו שלכה"נ והנה סבר' נכונה לחלק בין הנושאי' וכיו"ב מצינו לחוו"ד ביו"ד סי' ק"ג ע"ד הכו"פ מ"ש לחדש דבב"ח נו"ט לפגם אסור דגם שלכה"נ אסור כמ"ש בפסחים משום דלא כתיב בי' אכילה והשיב כמ"כ דשאני שלכ"ה דלא פקע איסורי' ממנה דודאי גבי אוכל חלב חי דפטור משום דהוי שלכה"נ וכי פקע איסור חלב מיניה דהא אם מבשל' ואוכלה חייב שכן שאר שלכ"ה כמ"ש הרמב"ם דאם עירב בו דבר מר דאם מתקנו ע"י סמכי' וכיו"ב חוזר לאיסור' משא"כ נוטל"פ דילפינן מקראי דראוי' לגר קרוי נבילה שאינו ראוי' לגר וכו' בזה פרח איסור ממנו ול"מ מה שמתקנ' וכיו"ב עייש"ה וא"כ ה"נ בשלמ' איסור חמץ שאין חל על טבל אין כאן אסור חמץ מעיקרא משא"כ לענין שלכ"ה גבר' הוא דלא אכיל שלכה"נ אבל החפץ כלומר החמץ יש עליו איסור ושם חמץ עליו ונכון הוא אך מ"ש כת"ה ראיי' מדברי המג"א סי' תנ"ד דס"ל דיוצאי' בסובי' לדעת רשיז"ל אם כי אינו בא לידי חמץ דעכ"פ מינו בא לידי חמץ והנה דברי מג"א צריכי' ביאור מדברי מלחמות ברמב"ן בסוגי' דמי פירות דס"ל דהא דאמרינן בפסחים דף ל"ה לר"ע מצה שלשה בחלב ודבש אינו יוצא ידי מצה דהוי מצה עשיר' היינו עם תערובו' מים אבל בלא תערובו' מים בלא"ה אינו יוצא משום דאינו באה לידי חמוץ כדדרשי' בגמ' והעיר באם תאמר לשאר מינ' איצטריך ז"א דכן אמרינן לר"ל שם אפי' במין שיוצא עיי"ש אלמ' דלא ס"ל סברת המג"א וחידוש בעיני כי המג"א בעצמו בסי' קס"ח הביא סברת הרמב"ן מדברי הרה"מ וא"כ סותר עצמו וכבר עמדתי ע"ד המג"א הנ"ל אלא שי"ל דדברי מג"א בסי' תנ"ד אינו אמורי' רק לשיטת רש"י ז"ל אבל לדידן י"ל כסברת הרמב"ן בפרט דשם קאי לדברי המחבר לענין פת הבאה בכיסנין י"ל שפיר דס"ל כסברת הרמב"ן עיי"ש ס"ק ט"ז מ"מ סברת מר ניהי רבה הוא נכונה וסומכין מדברי חו"ד כמ"ש בס"ד. בא מעכ"ת לחקור בדברי הפרמ"ג שחילק מלאכת הוצאה וכתיבה משאר מלאכות דבגמ' שבת דף פ' אמרינן דלר"ש אין מצטרפי' ב' הוצא' אם אין הח"ש א' קיים בשעת הוצא' ח"ש ב' דשאני הוצאה דחידוש הוא וכת"ה פלפל בחכמ' ברב בקיאות דכגון זה ילפינן מחידש וגם לא מצינו הוצא' בחידוש רק דמלאכה גרוע' הוא לומר ע"ד הפלפול כמ"ש הפרמ"ג לענין ח"ש של אבמה"ח וח"ש דגה"נ אסור מה"ת דשאני משאר אסורים דחדושו שחייב במשהו בשר גידי' ועצמות לצרף בכזית ובגה"נ חייב אפי' פחות מכשיעור משום ברי' ולהכי ח"ש דגיד לאו כלום דלא שייך חזי לאצטרופ' והנה כבר נתקשו האחרוני' דהא ברש"י בש' דף ע"ד מבואר דח"ש אסור מה"ת במלאכת שבת ומ"ט לענין מעביר ד"א פחות מזה ליכ' אסור' דאוריית' דהא בפ"ק מס' שבת התירו להעביר פחות פחות מד"א ואם הוא אסור' תור' ודאי לא הי' מתירי' ועיי' בת' חו"י סי' ט"ו ובהגהות ש"ס ווילנא ובתפא"י ובספרי סי' ס"ז בס"ד וכן עיקר ומניח עמדו בזה ולמה נשתנה בזה לענין ח"ש אלא ש"מ להיפך משום זה מוכח דהוי חידוש ועוד י"ל לפמ"ש במ' שבת דף ק"ג דילפינן מקרא דאחת שאינ' חייב בכותב רק בב' אותיות שהוא תיבה שלימה במקום א' וב' א"א דמאארך פוטרי' רוב תנאים ועיין בפי' רש"י והרע"ב בפ' הבונה ובתו' רע"א דאינה כשאר ח"ש דתלי' בגדלות וכמות דאות א' אינ' כלום מגזיה"כ שאינ' חשובה בשום מקום ואין כאן מלאכה כלל אלא דלפי"ז הוה ליה להוציא מכלל זה אורג וב' בתי נירי דאם נשרף א' קודם שארג הב' פשיט' דליכ' מלאכה כלל וכמ"ש רשיז"ל דאינו מתקיים ובאמת צ"ע גם מהירושלמי ריש שבת שהשיב על מה שמדמה הוצא' שבת לענין צירוף לאוכל אסור' מר"י בהוציא חצי גרוגרת והניח' והוציא ב' ונשרף הא' קודם שהניח הב' דפטור וכי כן באוכל אסור הכי ופי' במפרש כגון שנתעכל מקודם שאכל ח"ש ב' ואם נימא כדעת הפרמ"ג דלגבי שאר מלאכות מצרפי' אפי' נשרף הח"ש א' קודם שעשה ח"ש ב' מה מקש' מדמיון אסורי' הלא בשאר מלאכות ג"כ דינו הכי לדעת הפרמ"ג וצל"ע ושאר ספיק' דמר אין אתי כעת פנאי לעיין מפני הכנה לשבת מלכות' והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: