לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קפד
שוי"ר לכבוד הרב הגדול חריף ובקי בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ דק"ק ערלויא אחדש"ה ע"ד במ"ש האחרונים בענין ח"ש למצות עשה אם אין לו רק ח"ש מצה וכיו"ב אם עכ"פ חייב עליו לאכול מה שבידו לעשות ולקיים כמ"ש לענין ח"ש אסור מה"ת וק"ז בעל כת"ס סי' צ"ו הפליא פלאות בכמה חלוקי' והנה בס' קהלת יעקב באות ח' האריך מאוד בפרט זה והוכיח מדברי הרא"ש וטור דאין שום חיוב במ"ע מדכתב הרא"ש והטור בשבוע' שאוכל כ' אם נשרף ונקצת' אינ' חייב לאכול השאר דעל כולו נשבע שיאכלנה ואין אכילת מקצת' מוציא' מידי' שבועת' כלומר דאפי' יאכלנו כבר עבר' שבועת' ואם נימא במצות עשה גם בחצי שיעור יש עליו חיוב קצת לאכול כמו ח"ש באסורי' אמאי לא יאכל השאר מתורת ח"ש אלא בודאי באוכל כ' דהוי כמ"ע אין נדנוד חיוב לאכל בח"ש כן משמע מהטור דאין שום נדנוד לאכל ועיי"ש עוד באריכו' גדול וכן עמד בספרו הריט"א עמ"ס חלה שנדפס על ה' של הראב"ן שם בפ"ד בסופי עיי"ש וקצת י"ל בדבריו דלאחר שהוכיח שם דלר"ש ניהו דכ"ש למלקות מ"מ לענין מ"ע גם לדידי' צריך כזית דהלמ"מ עקרו מכל משמעו' דאכיל' והביא ראי' ממ"ש במ' פסחים דף ע"ג דלר"נ אין אכילות פסחי' מעכב דכל ישראל יוצאי' בפסח א' ודילמ' ר"נ כר"ש ס"ל דכ"ש באכילה סגי' אלא ודאי דשם לר"ש בעי כזית ועוד ראיות עיי"ש והא לר"ש כיון דהלמ"מ עקרו מלשון אכילה מכל וכל מה קצת חיוב שייך בזה דלא שייך לומר ח"ש דלדידי' אין כאן ח"ש וצל"ע, והנה כת"ה הביא ראיי' מדברי הירושלמי מ' יומא דס"ל תרומת הדשן בעי כזית ואם אין כאן כזית היכי ליעבד דבפחות ליכ' הרמה ובכול' ליכ' שיעור ואם יש איזה קצת מצוה בח"ש הא איכ' עכ"פ קצת מצוה דיעש' שניהם הנה שיכל ידיו בראיי' זו עכ"ז נלענ"ד די"ל כיון דמקמיצה ילפינן ובמ' מנחות כ"ו פליגי ריב"ל ור"י אם יש קומץ בפחות מב' זיתים ולריב"ל אין קומץ פחות מב' זיתי' ולר"י יש קומץ פחות מב"ז ועכ"ח הירושלמי אליב' דר"י לשיטתי' וכ"פ בס' שיח יצחק עיי"ש והא במ' מנחות במתניתן דאם הית' אז פחות משיעור קומץ פסול ועיי"ש בדף י"א וכיון דקומץ מנחה פסול עכ"ח גם בתה"ד עכ"פ אם לא שייך פסול בזה מ"מ פשיטא דלא עשה ולא כלום ועיי' ברשיז"ל דף כ"ד דאם רצה להוסיף מוסיף דהא אי אפשר לפשט אצבעותיו ברמץ והיינו לענין הוספה אבל לענין פיחת דאפשר ואפשר להוסיף פשוט לענ"ד דהוי דומי' דקומץ מנח' דעכ"פ לא עשה ולא כלום כמובן. וראיתי מ"ש בדברי האחרוני' וכבר נזכר בירושלמי פ"ג מ' שבועות דאין חלוק מלאכו' ביוה"כ וראיתי בשלום ירושלים פ' י"ד מ' שבת לדעתו בדעת הרמב"ם מה' ש"ע דיוה"כ ושב' שווי' גם בזה ועוד דעתו כי דברי הירושלמי נאמרי' רק לרפרים דס"ל דאין עו"ה ביוה"כ משא"כ לדידן ולהלכת' ועוד הביא בשם הגאון מהר"ש לאנדו' ז"ל צ"ט דברי הירושלמי בדרך תמיה' וכי אין חלוק מלאכות ביוה"כ כלומר כפי' התוס' דאי לאו חלוק מלאכות ה"א דאינו חייב עד שעשה כול' עיי"ש שהביא ג"כ הלמודי' על חלוק מלאכות כמ"ש האחרונים וגם דברי כת"ה הם בכלל דבריו וראיתי מ"ש כת"ה על הקושי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' פ"ט בשם הגאון מלבוב ז"ל בס' ציון וירושלים לדברי רבינו יקיר דלא אמר ר"ש כ"ש למקות אלא בעינ' אבל לא בתערובות ובירושלמי פ"ג ע' פסחי' מוקי לי' מתניתן דתערובות חמץ דחייב מלקות ופטור מכרת דאייר' בח"ז חמץ ואתי' כר"ש דס"ל כש"ל ולא לכרת אלמ' דגם בתערובו' ס"ל הכי. ומעכ"ת השיב דבחמץ איכ' לאו וגם עשה דב' ימים ת"מ ודאי דחמץ חמור דעובר בב"י וב"י וחייב לבער' משא"כ בשאר אסורי' כמ"ש בגמ' לר"י דס"ל אבחא"ש דל"ל משור הנסקל רק מנותר ולענ"ד י"ל עוד לפימ"ש בהרשב"א הביא' המג"א סי' תמ"ב דה"ט בד' מינים שאינו בטלים כיון דהמאכל דרך תקונ' באופן זה לא שייך בטול ועיי' בבעה"מ שתי' כעין זה דהחמץ שבהם הוה יסוד מן היסודו' בהני ד' מיני מדינ' וא"כ הוה כדבר המעמיד דל"ב ושם במג"א בדעת הטור דדבר המעמיד הוה לי' כבגינ' ע"כ אסור גם לאחה"פ ולדעת מהרש"ל דל"ב מה"ת א"כ י"ל דלא חשוב בתערוב' ועד כאן לא קאמר ר"י רק בתערוב' דשייך בי' בטול אלא דניכר או שלא ברוב' ובל"ז הי' בטל כמובן. וראיתי מ"ש במ"ש בפ"ת בשם הריט"א בהא דקיימ"ל בסי' שכ"ב דהעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום דבעי שיור' והוא במתניתן דמ' חלה וכן בתרומ' הד"ש ונסתפק אי בעי שיור' שיעור כזית או אפי' פחות מכזית וכת"ה השיב מדברי הירושלמי מ' יומ' הנ"ל דכל ספיקות בתה"ד אם אינו כולו' רק כזית אבל מעט יותר שפיר שייך הרמה ושיור' אלמ' דל"ב שיור' בכזית והנה עיינתי דדברי הריט"א מ' חלה פ"ד אות ח' על הלכות הרמב"ן ושם טעם ספיקות' דלבעי כזית משום טעמי' דבעי שיור' שיהא דבר מה להתיר ואם לא נשתייר פחות מכזית לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת אין כאן היתר כלל דבלא"ה מותר מה"ת וגם לר"י אם כי ס"ל ח"ש אסור מה"ת היינו לאסור' בלבד דלימ' בעי שיתיר גם עונש ואזהר' דטבל או דלימ' דל"ד טעמי' דקרא וגזה"כ הוא כת"ד וכ"ז שייך בחלה ותרומ' דשייך היתר שיריים אבל בתה"ד מהו דבר שיתיר שיור' אפר על המזבח א"כ אין משם תשוב' לספיקות' דהריט"א. מ"ש מעכ"ת ע"ד שו"ת בית שערים סי' ר"ו שחידש ב' דברים דעל אכילת שאור ליכ' כרת דהוה שלכד"ה ורק על ב"י דידי' איפ' למימר דחיי"כ דחמיר' מחמץ והביא כת"ה דברי הירושלמי שם שהוכיח דבאכילה לכ"ע זו"ז בכזית דאל"כ לחשוב ל"ז כריתות במתנינן וא"כ ה"נ אם נאמר דב"י דשאור חיי"כ הא איכ' ל"ז כריתות וזה תשוב' נוצחת ודברי מעכ"ת, נכונים דבשאור איכ' כרת באכילתו אבל לא בשהיית' אלא דמ"מ צריך לתרץ דברי' למה לא יחשב אכילת שאור שלכדה"נ ולענ"ד ודאי בעוד' עיס' גם חמץ מקרי שלכדה"נ כמו חלב חי ודברי חוו"ד ידועי' דאסור' רכיב עלי' רק שהחסרון בגבר' שאוכל כן לענין ב"י עובר ולא באכיל' אבל אם אוכל' לאח' אפייתו אפשר דגם שאור לא מקרי שלכדה"נ בפרט בתחילתו כנלענ"ד. וראיתי מ"ש ע"ד שו"ת דברי חיים סי' ט' ח"ב מ"ש בתינוקי' שאינו מנקי' עצמ' בפי"ט שמחויבי' לענות אמן אח' ברכותיה' לדידן דלא קיימ"ל כדברי מג"א סי' פ"א שאוסר מה"ט לקרות ק"ש אצל התינוקו' וחולקי' עלי' כל האחרונים דהאי חומר' שהוא מחמ' יומא דף ל' דל"מ לאכסוי משום דריח' מזוהם טפי היינו לדידי' עצמו אבל לגבי אחרינ' שפיר הוה כסוי לענין ק"ש וכיו"ב וא"כ ה"נ דהתינוק מכוס' באותו מקום והתינוק עצמ' אינו בר חיוב' וא"כ צריך לענות אמן ובס' פאת שלחן נראה כחולק ע"ד דס"ס הברכ' מגוף שאינו נקי מה מהני שאינו ב"ח, ומה בידי להכריע בין גדולי הדור בחיבורי' מתבדרין בעלמ' והנה לפימ"ש בהגה' הגר"א סי' רט"ו שם בטעמי' דאין עוני' אמן אחר ברכות התינוקו' שמברכי' להתלמד משום דהוה ברכה לבטלה ורק שהתיר' כדי להתלמד וכן נראה להדי' מדברי הרמב"ם פ"א מה' ברכות פ' ט' וא"כ חזינן אפי' מה שהתיר' ומצאוה ג"כ ללמד מ"מ כיון דהברכ' הוה עכ"פ ברכ' לבטל' אין לענות אמן כש"כ בנ"ז דאסור ורק שהתינוק אינו ב"ח אך מדברי פירשיז"ל מ' ברכות דף ע"ג נראה בטעמי' משום דאינו לשם ברכה. וראיתי בס' תורת חיים סי' פ"א בשם היעב"ץ במו"ק ממ"ש על דברי מג"א הנ"ל משום דישנ' כמה ספיקות ובדרבנן לקולא והיינו כמ"ש הרשב"א בתשוב' סי' קל"א הביא' המג"א סי' צ"ב וסי' ק"ג שנרא' דס"ל הא דל"מ כסוי במקום הנ"ל היינו מדרבנן וכ"נ מדברי אשל אברהם עיי"ש א"כ לפ"ז גם בנ"ז יש התיר' כנ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: