לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קפא
שוי"ר לכבוד ידידי ה"ה הרב הגדול מה"ו שמואל שווארטץ נ"י בק"ק סאטמאר יצ"ו אחדש"ה הנני ע"ד מ"ש בקושי' ברוך טעם וט"א אמאי אמרינן במ' ביצה המבשל גה"נ ביו"ט לוקה דהא ראוי' לאכילת פ"פ משיעור מדאוריית' לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת ולא שייך בי' מלקות משום בשול שלא לצורך ועד"ז הביא דברי שו"ת שבט סופר סי' נ"ו וב"ה כוונתי לדעת גדול דבח"ש לא מקיים אוכל נפש דאוכל בכלל אכילה וסתם אכילה שיעור' כזית בפרט לר"ל ולאכול כשיעור' פ"פ מכזית תוך אכילת פרס תלי' במחלוקת המג"א סי' ר"י עם דברי ע"ת בשם הכנה"ג ות' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז אם ברה"מ ברכה אחרונה ילפינן מאכילת אסורי' דלבעי א"פ ולפענ"ד הי' נראה בפשיטות לפי"ד הסמ"ע בח"מ סי' רל"ה הביא' הש"ך ביו"ד סי' קי"ט דמי שמכר לחברו בשר טריפה בחזקת כשר מה שאכל אכל ואי"צ לשלם וס"ל להסמ"ע בטעמי' לחלק בין אסורי' דאוריית' לאסורי דרבנן דבאסורי דאוריית' נפשו של אדם קצה בהם ולא נחשב לאכילה כלל משא"כ באסורי דרבנן שאין גופ' אסור חפצ' וע' בנתיבות וחוו"ד ובש"ך חולק וס"ל דהוא מטעם קנס כמ"ש מדברי רש"י ז"ל מ' בכורות ד' ל"ז ובת' מרן חת"ס ח"מ סי' ק"פ הכריע כדברי הסמ"ע ולענ"ד ה"ה ממקומו מוכרע דהא שם בבריית' מחלק רשב"א בדבר שנפשו ש"א קצה בה' כגון נבלות וטריפות אי"צ לשלם אבל בבכור וכיו"ב צריך לשלם לפי"ז לת"ק דמתניתן דלא מחלק או דס"ל דהוא מטעם קנס כמ"ש הש"ך או מטעם דס"ל דבכל אסורי' שאסרה תורה נפשו ש"א קצה בהן והנה במ' תרומות פ"ו מ"ג שם מי שהאכיל לפועלי' תרומ' צריך לשלם להם דמי סעודתן והביא הר"ש דברי הירושלמ' דטעמ' של דבר משום דבדבר של אסור נפשו ש"א קצה בהם אלמא דזה טעמי' דמתניתן לחכמים שם אם כן אין ספק שכן הדבר כמ"ש הסמ"ע וכ"פ הרמב"ם בה' תרומות ומעתה ניהו דלר"ל ח"ש מותר מה"ת מ"מ כיון דבכלל אסורי תורה הוא ורבע עלי' אסורי ודאי נפשו ש"א קצה בי' שטעם טעמי' דאסורי עכ"פ דודאי בנו"ט הכי הוה ומעתה היאך נימר בדבר שנפשו של אד' קצה בי' אשר יאכל לכל נפש בדבר שאינ' חשוב אכילה לקיים בזה או"נ ושמחת יו"ט הם שני הפכים בנושא א' כהנ"ל. ומ"ש כת"ה בענין שני אתרוגי' וא' פסול אה"נ או כיו"ב שנסתפק בזה בקהלת יעקב אם יוצא בנטילת שניהם ודעת כ"ת עפ"י מ"ש המג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' בשם הש"ג דאתרוג שנאסר ע"י בליעת אסור אסו' לצאת בו דלא מקרי לכם לצרכם וה"נ בזה דעכ"פ כל או"א אסור מספיקא והנה גם בקהלת יעקב עמד בזה והביא דברי הר"ן במ' נדרים פ"ב דאין מתירי' הנדר עד שיחול ואם נדר מפסח עד איז' זמן בין השמשות של פסח למ"ד ספיק' דאוריית' אסור מה"ת לחומר' חשבינן בה"ש כמו חל הנדר ויכול להתיר' ע"י שאלת חכם או ג' הדיוטות אלמא דלדעת זו ספיק' כודאי חשבינן אפי' לקולא והביא ג"כ ראיי' ממ' פסחים ד' פ"ח דאם שכח מה אמר לו רבו או גדי או טלה קודם זריקת דמים לא חשיב לפי אכלו ושוב סותר ממ"א ומחלק ביניהם עיי"ש. מ"ש כת"ה בענין חקירת האחרונים באתרוג של אה"נ אמאי לא מקרי לכם דהא בידו לבטל' ברוב התיר' ותי' עפי' דברי התוס' מ' פסחים רפ"ב במקדש באסור' הנאה אם כי דיכול להנות מאפרן ומ"מ כיון כמו שהוא בעין א"ר לו לא מקרי שלו ואפר פנים חדשות הוין כמ"ש ג"כ בחדושי הרשב"א מ' קדושין ד' נ"ו במקדש בערלה וכ"כ ובטול ג"כ כמו שאינ' ומה"ט גם באתרוג של טבל לא הוה לכם בטול לא מקרי ממוני' כמ"ש בת' הרשב"א במודר הנאה מאתרוג דלא הוה שלכם אם בידו לאתשולי עליו דזה לא מהני רק לענין ב"י בחמץ בפסח דבלא"ה אינ' ברשות' ש"א רק דאוקמי ברשות' אבל לעשות מאינ' שלו שיהי' שלו ל"מ בידו ורק בדמאי הקילו בסבר' הנ"ל דאי בעי מפקיר נכס' דאינ' רק בגבר' ובגוף הדבר לא נעשה שנוי' משא"כ בדברים התלוי' בגוף הדבר דהיינ' פסול משום אסה"נ או אסורי אכילה ועכ"ח צריך לחלק כנ"ל גם לדברי התוס' כמ"ש והנני ידידי דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: