לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קפ
שלו' וכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול חריף ובקי בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ ק"ק ערלויא יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי בכמה שאלות וספיקות אשר ענותנו' הרבני' לתת עיני עליהם א' מצא מציא' גדול' והעלה מרגנית' טבא דברי הרמב"ן הובא בב"י סי' תרמ"ה דבהדס וערבה פסול כבוש כמו באתרוג ובזה השיב ע"ד פרמ"ג סי' ק"ה ס"ק ה' במשבצות והמתמיה ע"ד ק"ז מרן חת"ס בחיו"ד סי' פ"א ממ"ש שנוהג בלולב ומיני' להסיר ביוש"ק כשעה חדא ולהחזיר שלא יהי' כבוש מעל"ע ויפסול ועמד בתימ' בפ"ת סי' פ"ז דלא שמעינ' כבוש כמבושל רק בדבר מאכל ולא בצמחי' ועצי' ועיי' בתשו' ק"ז כת"ס סי' קכ"ז באו"ח מ"ש ליישב דבריו ועתה ברא כרעא דאבוה' אבוה' של ישראל מצא לו חבר בגדולי הראשוני' ה"ה הרמב"ן דגם בהדס וערבה שייך כבוש ועיין בס' דרכי תשובה סי' ק"ה מ"ש ע"ד מרן חת"ס מדברי פרמ"ג הנ"ל דכבוש אינו רק מבליע ומפליט וממילא לא שייך בג' מיני' וכת"ה השיב להשיב על כנו בתשוב' נוצחת דאדרבה מדברי הרמב"ן הנ"ל קשה על הפרמ"ג והנני אומר ייכו"ח שזכה לזה מש"ל זכו גדולי הדור עד הנה ומשמים קא זכי לי' והנה הפרמ"ג הוכיח כן מדברי או"ה ובאמת החו"ד בסי' ק"ה ובסי' ע' הוכיח להיפך דדם כבושה מדרבנן מאו"ה כלל ו' וא"כ ש"מ דכבוש כמבושל וא"כ דברי או"ה סתרי להדדי וכבר עמד עד"ז בס' משמרת שלום עי"ש ועיי' באו"ח סי' שכ"א דכובש כבשי' אסור בשבת דהוי כמבושל להרמב"ם ועיין בטו"ז שם ובפרמ"ג ובת' מהרמשי"ק או"ח סי' קל"ה והנה כ"ז הוא מדרבנן ולפי"ז י"ל בדעת הרמב"ן דכבוש כמבושל ממש כמו בשבת הה"ד לענין הדס וערבה וא"כ דברי פרמ"ג בסי' ק"ה יש די ליישב דלענין דם למחשב דם שבשל ודאי לא מהני בישול דרבנן כמובן וגם דברי חת"ס במנהגו הק' ע"נ כדברי הרמב"ן כמ"ש כת"ה ולפ"ד עכ"פ מדרבנן כהנ"ל. ב) הביא בשם מנ"ח במוסך שבת במ"ש דבחצי שיעורי' של ב' מלאכות כגון חצי גרוגר' בשול וטוחן כיו"ב דהוי משם א' וכמו חצי זית נבילה משור וח"ז מחמור דמצרפי' ובאמת הוא תמוה דעכ"פ אין כאן מלאכה בכל ח"ש וח"ש ושאני נבילה מה לי משור או מחמור וכמ"ש בת' ערוגו' הבושם והראיי' שהביא הגאון הנ"ל ממס' שבת ד' פ' דב' ח"ש וב' רשוית אינ' מצטרפי' ראי' נכונה גם בדעתי על הראי' זו. ועוד יש להביא ראיי' מדף הנ"ל דאיבעי' שם אות א' דיו ואות א' בקולמוס מהו ועלה בתיקו ולסב' המנ"ח למה קאי בתיקו הלא משם א' הם וגם חדא מלאכת הוצאה וכש"כ בב' מלאכות דלא שייך לומר מצרפי' מלשון הרמב"ם בפי"ח מה' שבת יש ליישב קצת דס"ל דאין שיעורי' שוין וגם בזה י"ל כמו כן ועוד יש להשיב ממ"ש רבא שם הוציא אות א' וכתב והוציא אות א' וכתב פטור מ"ט דבעידנא דהוציא בתריית' ליפא שיעורי' קמיית' ופי' רשיז"ל דנתייבש וראיתי במאירי במ"ש דעכ"פ חייב משום כותב ורק מחיובו דהוצאה פטור ועוד פי' בשם י"א דאיירי בכתבו באופן דליכ' לחייב משום כותב וכמו שנפרש לקמן ובל"ס דבכל ענין איירי דליכ' חיוב' משום כותב וכגון דאמרי' בפ' הבונה ד' צ"א כתב ב' אותיו' ואין נהוגין זע"ז פטור כגון בשני דפי הפנקס וכיו"ב וקשה לדעת המנ"ח דב' ח"ש בב' מלאכות מצטרפי' הא הוי הכתיב' עכ"פ חצי שיעור דהא אות א' ג"כ ח"ש ואות ב' שהוציא הוי ח"ש של מלאכ' הוצאה ולדברי מנ"ח לחייב כהנ"ל אלא ש"מ דלא מצטרפי'. ג) ראיתי מ"ש בשם מנ"ח דאם עמר ח"ש ופזרן אח"כ שוב חזר ועמר דחייב כן הביא בערוגות הבושם ומעכ"ת הביא דברי הירושלמי במס' שבת דאם הוציא חצי גרוגר' וחזר והוציא ח"ג דפטור ושפיר חזי כת"ה אלא שהמניח נשען חקירתו ע"ד הפרמ"ג בפתיח' לה' שבת במה דקיימ"ל דב' ח"ש אפי' א' שחרית וא' ערבית בהעלם א' מצורפי' אם הח"ש דקמיית' דרך לקיים ואם כי במלאכת הוצאה קיימ"ל בגמ' ד' כ' הנ"ל דאם נשרף או קלטת' פטור ואפי' ב' אותיות דאם כתבו א' והוציא ב' דפטור דחס' קמיית' משיעור' שאני הוצאה דמלאכ' גרוע' הוא אבל שאר מלאכות מה לי נשרף או נאבד ה"ה דברי פרמ"ג אלא שהמנ"ח הוסיף בחקירת' דהיינו שאות' ח"ש עצמ' בטל במלאכה א' כגון עמר ופזר' וחזר ופזר' וכמו דאמרי' באכילת ח"ש וחזר והקיא' וחזר ואכלו דחייב או שא"ה דנהנה גרונו בכזית ועד"ז ודאי שפיר חזי כת"ה הלא הוא דברי הירושלמי דמדמ' ג"כ להאי דינ' דאכל והקיא וע"ז השיב בירושלמי לחלק כנ"ל דשא"ה דנהנה גרונו בכזית ולענין הסבר' ודאי אין לחלק בין הוצא' לשאר מלאכות דלענין אות' ח"ש עצמ' ס"ס אינ' רק ח"ש ותמיה גדולה על בעל מנ"ח אשר כל רז לא אניס לי' שנעלם ממנו לפי שעה דברי בעל הירושלמי שהחליט לחלק בכך. ד) ע"ד פרמ"ג או"ח סי' ק"ח שנסתפק בספק אם התפלל שחרית כבר עבר זמנו אם אם יש השלמ' במנח' כמ"ש בסי' ק"ח ומה בידי להתיר ספיק' של רבינו בעל הפרמ"ג וראיתי לס' תור' חיים מהגאון ר"י שלום דיין דק"ק פעסט שתמ' על ספיקו דכיון דספק התפלל עליו החיוב לחזור ולהתפלל הוי כלא התפלל כלל למה נוצי' מן התקנה והנה הפרמ"ג מרמז עד"ז במ"ש בספק לא תקנו השלו' ולשיט' בסי' ק"ח במ"ש דברי מג"א בשם הב"י והרשב"א דצריך להתנות אם התפלל יהי' בתור' נדבה חזינ' דעכ"פ מספיק' לא נפיק דחיוב עליו להתנות ס"ל להפרמ"ג אכן לפמ"ש הרמב"ם דאין חיוב חוב עליו להתנות י"ל כמ"ש הת"ח ויש לתת עוד תיקן לפמ"ש בישוע"י דבספק התפלל הוי חזקת חיוב א"כ הוי כודאי לא התפלל ואין בידי להכריע רק טוב להתפלל בתורת נדבה ולחדש בו דבר כאלו ודאי התפלל וכעת ראיתי בס' חיי"א כלל כ"ז סי' י"ז דמסיק דאפי' בס' התפלל אינו חוזר ומתפלל דבזה"ז אין מכווני' כ"כ בתפיל' והוא צריך להתנות דאם התפלל יהי' בתורת נדבה ואית' בסי' ק"ו דנצרוך להכיר בעצמ' שיכול לכוון מראשו ועד סופו ובזה"ז אין בידינו לכוון ועיי' בנ"א כלל כ"ד סי' כ"א בביאור טעמו וא"כ דברינו בטילין נגד דעת גדול המחבר ח"א ונ"א. ה) במה דאית' במהרמשי"ק יו"ד סי' קע"ו שחולק על דברי החוו"ד סי' קפ"ה בתשמיש סמוך לוסת' ונזכר באמצע דצריך לפרוש באבר מת כמו בנטמא' באמצע תשמיש דכאן ג"כ באסור' קאי ובמהרמשי"ק חולק וס"ל כיון דחשש שמא תראה ודילמ' לא מצי מקום כנפשי' לעמוד בלא דיש' ושמ' תרא' בתוך כך אדרב' מצוה לפרוש ובזה מקיים מצו' ונזהרת' ועוד בטעמי' ונמוקי' והנה כסברת מהרמשי"ק נרא' מתוך דברי מרן חת"ס סי' ק"ע במ"ש הסבר' בשם הגאון החסיד שבכהונ' מהרנ"א זי"ע דסברא הנוב"י דשמ' תרא' חיישי' יותר ליכ' תקנה ונ"מ לענין שאר קריבו' אינ' נאסר דאם תרגיש הראיי' תאמר לו לפרוש ויפרוש משא"כ לענין תשמיש שמא תראי באמצע והחיוב לפרוש באבר מת ולא יכנוס עצמו לדבר זה ומעתה האיך ניחוש דלא יפרוש באבר חי בסמוך לוסתה ושוב יכנוס בספק הנ"ל וא"כ אדרב' בזה בטל הגזיר' ודברי חי' הר"ן ידועי' במס' סנהדרין דבדבר שאינו רק חיוב לאו ולא קרבן גבי מותר דבר שאין מתכוון ולא פס"ר כיון דיש ספק ואינ' מכוון הוי כמו שוגג דלא חייב' תורה כלו' ש"מ דלא צריך כפרה אבל באסור כרת דחייב קרבן אסור דבר שא"מ אלמ' דאסו' להיות נחית לספיק' דכרת וא"כ ה"נ האיך לא יפרוש אם אסור להיות להכני' עצמ' לספק הנ"ל וקצת דמיון לזה במ' שבת ד' ג' וד' דהיכ' דאיכ' למיחש דיבוא לידי חיוב חטאת לא קנסו ובדף ד' דהא בעי' דר"ז ב"א הסיק פת בתנור התירו לו לרדות קודם שיבוא לידי איסור סקילה ה"נ כמ"כ כנלענ"ד וגם לפמ"ש בטבעו יצרא אלבשי' דדילמ' אפי' במעמד עצמו בפתע פתאום שלא ברצונו יכול לבא לידי דישה ח"ו ואם כי דברי הרמ"א בסי' קפ"ו דיפחד ויבעת שבא לי"כ וע"כ בידו להעמיד עצמ' והיינו באומרת שנטמא' אבל בסמוך לוסתה שקל בעיני הבריות אפשר שלא ימלא פחד ורתת כ"כ וסמי קילות' קמי' חמירת' וכיון שמהרמשי"ק מחליט למצוה לעשות כן ובחוו"ד קיצר וסתם דבריו לענ"ד אפשר לעשות כמו דברי מהרמשי"ק והנני לסיים בכל חותמי ברכות ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: