אור ברסלב

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן קסו

סימן קסה

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הר"ה בנש"ק מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ ק"ק ערלויא יצ"ו אחדש"ה עתה באתי עד"ת במה שהציע לפני בדברי' הצ"ע רבה וגדולי אחרוני' מתדנזי' בי' א' מ"ש ע"ד מ"ש בצל"ח מ' שבת דנטילת ד' מינים יוצא בו גם במחוברי' וכמ"כ אם נטלו בידו קודם השחר ועמד אחוז בידיו עד היום אם צורך להניח' וליטל' וצוה לעיין בזה בשו"ת ערוגות הבושם קצ"ד ובס' היקר ממר אביו הגה"צ שליט"א נקרא התעוררת התשובה סי' קמ"ב והנה דעת כת"ה דל"י במחובר ולא ביאר דעתו והנה בערוגות הבושם מביא ראיות נכונו' דלשון לקיח' לא שייך אלא בדבר תלוש ומ"ש ממ' חולין דף ט"ז ויקח את המאכלת דיליף רבי מני' שחיט' בתלוש עיי"ש בחדושי הר"ן דלא בריר' בגמ' דמשם יליף דא"כ לחד לישנ' שם דלרבי ג"כ תלוש ולבסוף חברו כשר אם מלשון ויקח גם זה פסול וצ"ל דגמיר' גמור עיי"ש וברא"י ולענ"ד אפשר עוד להביא ראיי' מדברי המלחמות ר"פ לולב הגזול דס"ל דהא דקאמר קפסיק ותני כ"ש ביו"ט א' וכ"ש ביו"ט שני היינו נטיל' כל שבע' במקדש דהוי מה"ת דילפינן מושמחתם לפני ה' שבעת ימים ומה שהוא בעיקר לקיח' קאי ונדרש גם לאחרים ומוציאי' שאול ולחד מ"ד גם גזול אבל הדר ולקיח' תמה גם בזה פסול במקדש עייש"ה והא במקדש ודאי לא שייך מחובר מכמה טעמי' א"כ מסתמ' כקיח' ביד הדבר תלוש כמ"ש בגבולי' אלא שיש לדחות הא כדאיתא מרן חת"ס ביו"ד סי' קי"ח מה שהשיב להגאון רא"ש שדעתו לדמות נגיעת גוי ליין ע"י ד"א וחציצת בגד כמ"ד גבי ד' מיני' דלקיח' ע"י ד"א שמה לקיח' דכן ס"ל להביא במס' סוכה דף ל"ז והשיב דשאני גבי ד' מיני' דמצות ולקחתם הוא בכח ועוצם ידו נעשה וע"כ ע"י ד"א נעשה כח זה משא"כ נגיעה ע"י ד"א וסבר' זו לא שייך אלא בתלוש דהדבר נישא ונושא בידו אבל במחובר הלא אינו נושא דבר רק מחזק או מנענעו מרוח לרוח וזה הכא בכלל נגיעה והא לענין אסה"נ ביי"נ רש"י והרמב"ם ס"ל דלא נאסר רק בשכשוך ונ"מ ודאי ע"י ד"א מקילין בי' יותר כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ד וכיון שהדבר מחובר בלא כוחו נישא ע"י ענף ונגיע' שלו אינו בכלל ולקחתם ועוד לפמ"ש בתוס' שם דף ל"ז דהא ע"י ד"א שמה לקיח' דהיינו דעשאתו בית יד וזהו שבידו והד' מיני' חוץ ולמעלה מידו ומעתה וכי נימא אם לקח העץ שהאתרוג גדול עליו והוא מחזיק ואוחז העץ בידו וכי נימא דיוצא בו אתמהה. וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם סי' קצ"ד מ"ש ראיי' לדברי הצל"ח מהגמ' ר"פ לולב וערבה דלאחר שהביא הבריית' דדריש מביום הראשון אפי' בשבת פריך הגמ' מכדי טלטול בעלמ' הוא ל"ל קרא להתיר כמ"ש רשיז"ל דבזמן התורה עוד לא נאסר טלטול ותי' רבא לא נצרכו אלא לר"א דס"ל לולב ומכשירי' דוחי' את השבת וקשה מ"פ וכי לא משכחת לי' דהי' ד' מיני' מחוברי' ובהדי דתלשי' יצא בו אלא ש"מ כדברי הצל"ח דמחוברי' ג"כ יוצאי' בדף מ' ולענ"ד אין מזה ראיי' כלל דהא מקמי' דמוקמינן הך בריית' ס"ל סתמ' כרבנן ופשיטא דלרבנן מצות ד' מינים אינו דוחא שבת דאין עדל"ת שיש בו כרת כש"כ שיש בו סקילה כמ"ד בריש א' יבמות דברי הירושלמי ידועי' דאיכ' מ"ד דס"ל כר' יוסי' שאמר במתניתן דאם הוציא כורב' ביו' ראשון לרה"ר פטור כלומר פטור מקרבן ולחד מ"ד בירושלמי דס"ל לר"י משום עדל"ת אבל בגמ' דידן הא פשוט דטעמי' לדר"י משום טעה בדבר מצוה פטור וכמ"ש מפני שהוציא' ברשות ומכש"כ לרבנן ודאי ליכ' מ"ד דיסבור שדוח' וא"כ זה הוא דפריך בגמ' טלטול בעלמ' כלומר דיתלוש מהמחובר פשיט' דאינו דוח' לרבנן ועכ"ח דהוא כבר תלוש ושוב ליכ' רק טלטול בעלמ' א"כ ליכ' ראיי' ואדרב' מהלשון הבריית' יש רמז דלא כצל"ח דקתני לולב וכל מכשירי' דוחי' את השבת ולדברי הצל"ח הא ליכ' גוונ' דנטילת לולב עצמ' במצוות' ידחה דיוצא במחובר אם כן מה זה דקתני לולב ומכשירי' דפשטות לולב היינו מצות נטילת לולב עצמו והא לדברי הצל"ח למה נקט כלל לתני רק מכשירי' לולב דהא לדידי' ליכ' גוונ' דלולב עצמ' ידחה שבת אבל אם אינו יוצא במחובר שפיר קאמר לולב דהיינו לקוצצן דבמחובר אינו יוצא ולר"א דוח' שבת ומה שי"ל בפרט ב' דאם יש בידו ד' מיני' קודם אור היום דלאו זמנו הוא אלא שאוחזי' בידו עד שהגיע זמנו לאור יום אם צריך להניח' ושוב לטל' לקיים ולקחתם וצוה לעיין בת' מהרי"א סי' קפ"ט באו"ח ושם משמי' דהרב הגאון מקאוונ' ז"ל שהעיר ממ"ד במ' זבחים דף י"ד גבי חטאות החיצונות דכתיב ולקח ולא וטבל כמ"ש בפנימיות ודרשינן ולקח לענין שאם קוף רמי על ידי' דלא מהני שצריך לטול מן הדם באצבעו ואם כן ה"נ כיון שנטל הד' מינים בעוד שלא בזמן חיוב' לא מהני וצריך להניח' ילטל' ולענ"ד לדברי מרן חת"ס הנ"ל דולקחתם היינו נשא בכח ועוצם ידי שדי בכך שאפי' חציצה אינו מפסיד לשיטת הרמב"ן ודעמי' וא"כ ה"נ לענין שאי"צ לטל' ובמ' זבחי' לענ"ד הא פירש' שם רשיז"ל דלוקח הא דרשינן דזה קבלת דם ולא הזהיר' רק דמוקמינן קרא על מלת אצבעו דכתיב בקרא שצריך לטול ע"י אצבע ולא ע"י קוף וכיו"ב אם כי איכ' למימר דלוקח בלא אצבע' אינו רק להחזיק בידו כמ"ש בחת"ס הנ"ל דהא גבי ולקחתם לא כתיב לא אצבע ולא יד א"כ לק"מ ועיי' מ' קדושין דף י"ב שקלתא ופי' רש"י ז"ל כלומר שנשאר בידה דכבר נטלת' מידו ובמ' חולין דף ק"ה שקולא וכן בב"מ דף צ"ט שקולא. ופירשיז"ל נושאי משאות ועיי' בערוך ערך שקל (לאסטענ: טראגער), ועוד דשם אי אפשר לפרש כלל רק על הנטילה והזהי' דודאי משעת לקיח' עד הזייה אין מצוה שיהי' על ידו כמ"ש שם דף י"ט לענין הולכ' שאינו ברגל אם בנתיים הוי ביד זה לא עבר משום זרות דהוי כמו אצטווה בעלמ' ע"כ דרשינן על הלקח' ממש כלומר הגבהה או נטילה כהנ"ל אבל לענין ד' מינים עיקר המצוה שיהי' בידו. ויש להעיר אמ"ש במהרי"א שם דהוי דומי' דתפילי' שאם הי' עליו מקודם שהאיר היום בהאיר היום צריך לנענע אותן והא כתב בסי' ר' בב"י בדעת הרא"ש לחלק בין טלית של ציצית ותפילין דטלית אינו מן המצוה למשמש בו משא"כ תפילי' דילפינן מציץ ע"כ כאן חיוב למשמש בהאיר היום ועוד דהנחת תפילין בלילה אסורי' עביד משא"כ טלית של ציצית בלילה ניהו דחיוב ומצוה ליכ' בלילה מ"מ ליכ' אסורי' וא"כ הא ד' מיני' דומי' דציצית דליכ' מצוה למשמש בהם וגם ליכ' אסורי' בנטילתן בלילה אם כן אינו רק מהיות טוב כמ"ש באו"ח בה' ציצית עיי"ש כן נלענ"ד בד' מיני' והנה אינו כדי להכריע בין ההרים הגבוהי' וכשגבי' ולא באתי רק להער. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה