לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קנט
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג חו"ב בנש"ק מו"ה בן ציון בלום נ"י אב"ד ק"ק סארוואש יצ"ו עתה באתי ע"ד העובד' ביו"ט של סוכ' העע"ל שהי' ה' ו' שני ימים ובא השו"ב לשאול את הרב אם מותר לשחוט ביו"ט א' לצורך ש"ק והשיב לו הרב דאינו מותר רק ביום ב' וכמ"ש בסי' תקכ"ז ואח"ז כשיצא השו"ב מבית הרב מיד בא צורבא מדרבנן א' שיש לו התרת הוראה ואחר מו"מ של הלכה ביקש מהרב שיתיר לו לשחוט בי' א' שהיא יאכל ואכל ממנו ביום זה וכמ"ש בט"ז סי' תצ"ח ס"ק ד' והרב נענה לבקשתו וחזר מהוראת' בתנאי שיעשה כמ"ש ויאכל ממנו ביום הזה ושהוא רק הוראת שעה ובי' אחרון של חג הלך השו"ב לשחוט בבית המטבח' מבלי ש"ח הרב ואמר שסמך עצמו על ההיתר שביו"ט ראשון והטריף א' ע"י הבדיק' הסכין שלא היו יפה ושוב שחט בסכין זה עוד בהמה א' לא למען ישראלי' שיאכלו ממנו רק מענה בפיו שירא להודיע להקצב כי נפגם סכינו ובאמת אין זה מורא מפני הקצב במקום זה [ואח"כ סיפר בפני איזו אנשים מזה הנ"ל וכאשר שמע הרב מכל הנ"ל קרא לשו"ב הנ"ל והטיל עליו קנס שיקבל ע"ע שלא לסחור עוד ביין וטעע ולא שום מסחר כדרכו כי מאוד החמיר בזה בפ"ת ושלא יעבור עליו יום מבלי שילמוד דיני שו"ב ובאו"ח ובחק"ל ושלא ישחוט בבית המטבחיים מבלי הראות סכינ' להרב ושיתבכה עכ"פ בה"ב על החלול של יו"ט ויתן עד"ז ת"כ ואם לכתוב לג' גדולי ישראל מה יעשה עמו והשיב כי אינו נותן ת"כ רק מקבל עליו כל הנ"ל מבלי שיאמר בל"נ. וכן נעשה בפני ה' אנשים בצירף הרב וכעת מתחרט על כל הנ"ל שאינו חפץ בנדרים וקבלות הנ"ל ומ"מ יקיים כל שהטיל עליו בלי נדר אך נראה שעיקר דעתו לבוא במסחרו הנ"ל ועתה השאלה אם די בקנסות הנ"ל ואם יש מקום היתר לקבלות הנ"ל הנה העתק' תורף דברים בקצור כי על כל העניני' דברי הנ"ל י"ל עליהם מכתחילה מה שחזר הרב אהוראתו ע"י ת"ח הנ"ל אם הי' מקודם סעודה והי' צריך לו יש מקום להוראה בחזר' כמ"ש משום הב"ע אבל לאחר סעודה ערמה הוי אפי' אוכל ממנו בו ביו"ט לא יועיל כמ"ש בת' הרשב"א סי' תרפ"א ובת' הריב"ש סי' ט"ו וסי' רנ"ד הביא גם בא"ר סי' תצ"ח ע"ד ט"ז וכן אני נוהג אפי' בשחיטת עוף אם בא לשאל אחר הצהריים אפי' היא מבטיח בהבטחה גמור' אפי' הוא בן תורה אינו מתיר בשום פעם דמי ירום ראש להקל נגד פוסקי' ראשוני' ה"ה הרשב"א והריב"ש והט"ז לא הביא' ועוד שכא ילמדו להקל בכדי כידוע עיי"ש בת' הרשב"א הנ"ל ופוק חזי מה אשר נצמח מזה. וע"ד השו"ב גדול עוונו מנשוא שחלל יו"ט בכפליים שלא נשאל על הראשונה ושח' השניי' בשאט נפש ומה זו אמתלא שירא מן הקצב וכבר ידוע מ"ש האחרוני' משו' א"ז הגדול בשם ת' הר"ש וכן היא בת' רדב"ז ומבי"ט דחלול יו"ט ומועדות בפרהסי' דינו כמו חלול שבת בפרהסי' עיין בד"מ סי' ב' שהאריך בזה והנה בנ"ז לא הי' בפרהסי' וגם רק פ"א אבל עכ"פ הי' להעבירו על איזו שבועות או חודש, ולקבל עליו דברי חברות ודברי צומות וצעקת למרבה סליחות. ועתה באתי לענין הלכה אי הוי נדר אפי' לא אמר לשון נדר והנה מה שהוא קום ועשה אינו מבואר בש"ך סי' ר"ג והמחבר סי' רי"ג דאפי' אם אמר אשנה פרק זה נדר גדול הוי וא"כ מה שקבל עליו ללמוד בכ"י מה שהטיל עליו הרב הגדול וקבל כן פשיטא דהוה נדר גם להראות סכינו לחכם ג"כ הוה בכלל קיום עשה דבלא חששא משום פשרות השחיטו' הוה חיוב לעשות כן כמ"ד בגמ' פ"ק דחולין דהוי משום כבודו של חכם ואם כי מחלו בזה"ז משום כבוד' כבר האריכו' האחרונים דלא לכאו"א הוה מחילה ובאיזו שיש צד פקפק כ"ד כבודם במקומם מונח ולזה לא מחלי והדר' לקיימת' דגם משום כבודו צריך להראותו ושוב הוה בקום ועשה ושפיר הוי נדר. ובענין המסחר דהוה בשוא"ת האריך בת' שמש צדקה סי' ה' ודעתו דלא כדעת השואל כלומ' בשוא"ת אפי' יש בו לתא דאסור' כגון צחוק בקובי' וכיו"ב אם לא אמר הלשון נדר רק בדבור בעלמ' לא הוה נדר אך דייק שם אם לא היו קבלה בלב וא"כ בנ"ז הי' עכ"פ קבלה ע"ע ובלא"ה החמיר במג"א סי' תקס"ג בקבלה לענין תענית דצריך לשלם נדרו וגם כי נראה אשר ימים אחדים נהג בקבלה זו בזה כ"ע מיד, כמ"ש בת' שמש צדקה מהא דקיימ"ל ביו"ד סי' רי"ד מה שנהג משום סייג ופרישות אפי' בלא נדר הוי נדר וצריך התרה והנה לענין אי מהני התרה בכל הני קבלות אם כי דקיימ"ל בסי' רכ"ח דנדר שהודר ברבים מהני התרה הא כתב הש"ך ס"ק ע"ד דאם יש להם תועלת משום שיכשר להם שחיטה בלא פקפוק גם י"ל דהוה כנשבע ע"ד חברו שעשה לו טובה כמ"ש במכתב כת"ה דלא נכתב לג' גדולי ישראל ודאי דלא הוה ניח' לי' דילמא יחמירו עליו ביותר או אפי' להעבירו וא"כ נעשה לו טובה ע"י הרב והאנשים במה שקבל עליו והא בסי' רכ"ח סעי' ד' קיימ"ל דלא מהני התרה בל"ד חברו ומשום נדרי איסור דקיימ"ל בסי' רכ"ח דלא יתירו לו וי"א דאפי' בדיעבד לא מהני התרה והכין כולי' שייך בהא דצריך ללמוד דינו שו"ב כל יום ויום מבואר באחרונים ושלא יעסוק במסחר הנ"ל הא נאמר בפ"ת וגם שמעתי מפ"ק הגה"ק אב"ד ק"ק מונקאטש שליט"א דעובד' הוה אשר שמע עליו שו"ב מופל' בתו"י שהיא עוסק במסחרי' וקרא' לו והזהיר' דאם לא יחלק עצמ' יעביר' מנשו"ב וכן ידעתי כי הרעיש מאוד על עיר גדול' אשר השו"ב הי' לו עסק בשליח' בשר ושומן וכיו"ב במסחרי' והזהיר דכל אשר נוגע יר"ש בלבבו לא יאכל משחרב ושניהם חדלו ממסחר' וכל שיש נדנוד אסור אין להתיר וק"ו בנד"ז שאירע לו מכשול וקלות בחילול יו"ט אשר לא נשמע על שו"ב כיו"ב אם ישאר בלא קנס וקבלה הותר' הרצוע' ח"ו ע"כ לענ"ד יחמור עליו הרב שלא להתיר נדרו ולקנסו לפי ראו' עיניו ומכל אשר יגזר יקיים עפ"י קבלת נדרו בלי התרה כמובן וד"ל. ומ"ש באשה שיש לה חולי עורק זהב ובי' א' כז' נקיי' מצאה כתמי' בחלוקה דרך אחריי' וגם בעד הבדיקה וברי אומר' שנגע' בעד באותו מקום שדרך לבוא דמים בחולי זה והביא דברי ט"ז ס"ק כ"ג והנה הלא מבואר בפ"ת דבג' ימים ראשונים פשיטא דלא תלינן לפ"ד הש"ך בסי' קצ"ו דאפי' במכה שודאי מוציא דם ל"ת וכש"כ במצאה על חלוק' מאחורו דשם יש הפסק פרוזדר בין מקום הדם של עורק הזהב פשיטא דל"ת ותיל"מ והנה כ"פ בא מעשה כזו לידי ופסקתי דלא תלינן בזה. והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: