לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קנח
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרבני החו"ב טובא יו"ש כש"ת מו"ה אברהם גוטענפלאנן נ"י בק"ק פרויעג קירכען יצ"ו. ע"ד כי בעיר אחת שני מוזגי שכר א' ישראל וא' נכרי ונתפשרו זע"ז שלא לזלזל במסחרם ע"כ כל או"א נותן ריוח במה שמוכרים ביוקר ע"כ, והשתא בפסח שהנכרי מזג השכר אם מותר לישראל לקבל הריוח מן הנכרי ומעכ"ת הרחיב הדיבור במו"מ של הלכה זו ומהדר אהתיר' ע"ד רוצה בקיומ' לענין חמץ עיי' בחת"ס או"ח סי' קט"ז וסי' קי"ט וכבר הארכתי בחבורי בס"ד סי' ע"ו עיי"ש אלא מה שיש לחוש בענין משתכר באה"נ אני נבוך מאוד, ומ"ש מעכ"ת כיון שהפשר נעשה קודם הפסח בזמן היתר לא שייך משתכר באה"נ כמו בית לשכירה למען הניח בתוכה חמץ שמתיר' במג"א קודם ער"פ עכ"פ ועוד הביא ראיי' מהגמ' מ' ע"ז דף ס"ה בעובד' דאבוה' דר"א ברי' דר"א דשפיך חמרא לזיקי ונתנו לו גולפי בשכרו משום דאז הי' יין כשר וכו' והנה ראיי' זו כבר הביא בת' תשורת ש"י סי' רנ"א בעובד' דלי' שראובן אמר למוכר שמרים למכור לנכרי שמכר לו החמץ וחושב לנכרי ביוקר דהוה אמירת' ג"כ בזמן היתר ושוב השיב על ראיי' זו דשם נחלט השכר לאבוה, דר"א ברי' דר"א שאפי' נאבד ונפסד היין וכיו"ב עכ"ז שכרו אתן משא"כ בנדון זה ועיי' בת' מהרמשי"ק סי' רט"ז מ"ש ע"ד מוכרי חמץ לגוי והגוי מוזג ומוכר בריוח וכן בת' תשורת ש"י פקפק בזה וכבר הערותי עד"ז בס"ד סי' ע"ה ועתה בנדון זה ודאי לא שייך ראיי' זו דהא ודאי אם יופסד או יאבד השכר לא יקבל הישראל שום שכר וריוח ומ"ש מעכ"ת הראיי' ממשכיר להניח בתוכה חמץ דמותר לפני יומיים שאני התם דהוה כמכיר' כמ"ש בב"ח והא חמץ עצמ' מותר למכרו קודם זמן אסור' וכבר נסתלק הישראל מאות' בית וגם מ"ש בריב"ש הטעם דאינה רק גרמ' ודאי כן הוא דהא אינה מקבל שכר על החמוץ רק על הבית והנכרי צריך לבית משום חמצו זה גורם שכר הבית אבל אם השכר בא מהחמץ עצמ' בת' הרשב"א באפיית חמץ ובישל שכר ביורות דהכלי עושה פעולה בהחמץ אפיי' ובישל ומזה עיקר השכר וכש"כ בנדון זה שמקבל ריוח ממו"מ של השכר וגם לא אדע מענין פשרה מה מקח ושכירות שייך בזה דנימ' דהכל נעשה קודם ובעובד' דהרשב"א שהביא המחבר בסעי' ד' בישראל שיש לו תנור, דאפי' מעות אסור לקבל כיון דודאי יאפה בו חמץ כמ"ש בפרמ"ג עיי"ש ולסבר' מעכ"ת כיון שמקבל קודם הפסח ודאי הי' ביניהם איזה דיבור ופסיקה בזמן ההוא מ"מ אינה מותר אלא כנ"ל ובדבר שאינו בהנין והחלט לא שייך היתר הנ"ל. ומ"ש מעכ"ת ראיי' מחק הגלחי' וחק השר לבשל ביורות שכר ולטחון ברחיים שהביא המג"א בס' סי' ת"נ דכתב המג"א דאם א"א במכירה לא יפרשו המדות רק יכתבו כמה מגיע ומקבלי' לאחה"פ וטעמי' לסברת מעכ"ת משום שנעשה הכל קודם הפסח, והנה בל"ש כתב דהמג"א קאי למ"ש בסוף דאיירי שלא שכר היורות והרחיים רק שכר חק השר כמו חק הגלחים ורק כאן יש לחוש משום מיד שמפרישי' המדות זכה בהם הישראל ע"כ לא יפרשו המדות לענ"ד בחק הגלחים וחק השר לא שייך משתכר באיסור' הנאה כיון דלא עשה הישראל ולא בהמת' ולא כליו שום מעשה שישתכר בו וגם לא נעשה שום מקח וממכר ורק ע"י שבשל שכר או חק הגלחי' המגיע להם מאפיית הפת נתחייב' לתן לישראל מחמצם ונעשה להם חיוב ומלוה ואינה ודאי רק גרמ' שע"י שאפו חמץ ובשלו שכר נעשי' בע"ח אבל מקח וממכר על הריוח היא גופא משתכר באיסור' הנאה דהא ילפינן ממכור לנכרי דכתב גבי נבילה להתיר הנאה משום דמכירה גופא הנאה והכי נהי דהכל עושה קודם הפסח מ"מ הריוח שמקבל ע"י שמוכר ביוקר בפסח ודאי הוה משתכר ומרויח המהר"מ שי"ק בסי' רכ"ה שהביא מעכ"ת חשיב לי' שלוס שעושי' על החמץ אם השער עולה ביוקר' חשוב לי' משתכר באיסור' הנאה אם כי החמץ אינו בעין ואינו קונה שום דבר מסוים רק מתחייב במתנה כמ"ש שם וניהו דשם איירו שנעשה בפסח כבר הבאתי דברי הרשב"א שהביא המחבר דלענין משתכר אין חילוק בין קודם ובין בתוך הפסח וכ"כ הפר"ח ורק בבית מקילין משום דאינ' רק גרמ' ואפי' לא נאמר חילוק הנ"ל מ"מ שאני בית דאם משכיר' קודם הפסח אין כאן בפסח הנאה חדשה דהשכירות נמשך מקודם והכל חדא הו ואין משתכר בפסח בחמץ חדש שמניח בתוכה אבל הכא שמשתלם בכל מדה ומדה מה סברא לחלק בין קודם פסח או בתוך הפסח והוה כשוכר יורות ורחיים דאוסר במג"א להדיא משום משתכר ע"י שכירות יורות ורחיים ודאי אפי' נעשה זמן רב קודם הפסח וכבר נראה לענ"ד דמזיגת שכר דהוה מו"מ זו גופא הוה משתכר כמ"ש במהרמשי"ק הנ"ל והרי ראינו במהרמשי"ק סי' רט"ז ובת' תשורת ש"י מתדהנזין טובא ופקפק מאוד שהנכרי הקונה חמץ ימכור בפסח וישראל יקבל הריוח ובת' תש"י למד קצת היתר משום דהבריר' ביד ישראל לקיים המקח ביד נכרי ואינו רק קנין חדש אבל בנ"ז ל"ש היתר הנ"ל והנה אם הישראל כבר קבל המעות ודאי מותר כמ"ש הרשב"א בעצמ' אבל לקבל לכתחיל' צל"ע ומי שדעתו רחב' מדעתנו יורה יורה ומ"ש מעכ"ת ראי' לדברי ש"א עיי' בת"י סי' ת"נ. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: