לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קנז
שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה בן ציון בלום נ"י אב"ד ק"ק סארוואש יצ"ו ע"ד עובד' ביתומי' קטנים שמת מורישם ובתוך הירושה הי' דברים חמוצים כגון יי"ש קאנ: דיטען שטארק וכיו"ב ולא הי' שום מכירה לגוי הנהוג ולא בטול וכל נכסי היורשי' נסגר ונחתם מיד ערכאו' כדרכ' שחק להם למכור עפ"י ליציטאציאן מהו לענין חמץ שעעה"פ אם יש בכגון זה קנסא כמו שאר אונס דפסק הרמב"ם וכן קיימ"ל בסי' תמ"ח ומעכ"ת צלל במים אדירי' ושיטת הפוסקים שגורי' וסדורי' לפניו וכן הביא מדברי פרמ"ג בפה"כ ח"ב אות ב' דנראה שמסתפק בזה משום ערמ' והנה ראיתי כי מ"ש לי' בפתיח' פשיטא לי' בסס"י תל"ד ע"ד ח"י במ"ש ביתומים האפטרופס מחויב לבדוק ולבער חמץ שלהם עד"ז העמיד דברי' לומר כי אם לא נעשה כן ליכ' למקנסי' דבקטן כא שייך קנס' ע"כ טוב כי האפטרופ' יסלק אחריות מהנ"ל וא"כ שוב אין אסור ובזה מתורץ מ"ש כת"ה מדברי ח"י דהאפטרופס יבער וכן בחי"א ובאם לא עשה כן אינו חייב משום פשיע' כמ"כ בח"מ סי' ר"ץ וכן איתא בח"י סי' תמ"ח ע"ד שו"ת דברי ריבות ומוקי לי' כת"ה דאיירו ביתומים גדולים ולא משמע הכ' דפשיטא דהי' להם לסלק אפטרופ' ולבער בעצמן אלא לדברי פרמ"ג אתי שפיר דאם לא ביער אסור אחה"פ משום קנס' דידי' דעליו באחריות דפשעי' עכ"פ והא קיימ"ל בסי' ת"מ דעיקר כשיטת בה"ג דאפי' באחריות דפשיע' עובר וזה כוונ' הפרמ"ג מ"ש דיסלק האחריות ממנו וכן מצאתי בס' מעדני שמואל בשם א"ח חדש שהביא דברי חקר הלכה בקטן שנתגדל בימי פסח דחמצו לאחה"פ מותר דלא שייך בזה חשש ערמ' דקודם הפסח לא הי' בר חיוב' ואם משום חנוך קטן לא מצינו בזה לקנסא ובת' ארי' דב"ע באבני זכרון העיר ביתומים קטנים שירשו מאביה' וכתב שיש לעיין בס' אבן עוזר על מ' פסחי' מ"ש קושי' התוס' על רש"י ז"ל דפי' אולי"ד בודקי' משום ב"י וגם לעיין בנוב"י סי' י"ט ולא הביא דברי פרמ"ג כלל ולא אמר דבר להלכ' וגם ישנ' צד היתר בנ"ז שלאו ברשות' לבער' ולא לבטל דאינ' ברשות' לבטלו מכח דד"מ ויש לעיין בש"ך סי' ע"ג ס"ק ט"ל בח"מ אם שייך בזה דד"מ ועיי' בת' מרן חת"ס ח"מ סי' מ"ד וסי' קמ"ב ולפ"ד אפשר דראוי' לעשות כן דלא ישלטו על נכסהו' למכור או להקדיש וגם ב"ד עושי' כן להעמיד להם אפטרופס והא מבואר שם דאין מוכרי' מנכסיהם רק להאכילו ובנ"ז אינ' יודע מהו תכלית הליציטאציאן ולא ישאר בידן שום חפץ זה והא נגד ד"ת ועכ"פ הי"ש וקאנדיטען וכיו"ב דיש חשש' דיופסד או יחמץ וכיו"ב בזה מוכרי' כמ"ש בסי' ר"ץ הנ"ל וא"כ בזה הוי כד"ת לדברי מרן חת"ס וכיון שאין ברשות' למכור בעצמן וכש"כ להקדיש ודאי הוי דבר שאינ' ברשות' ועיין בח"מ סי' רמ"א לענין מתנה באופן זה ובת' ריב' סי' ל"ב ע"ד המכילת' בחמצו של גוי ביד ישראל דאינ' עובר דא"א לבערו ומדמ' לחמץ שנפל' מפולת מ"מ אחה"פ אסור לדעת הרמב"ן והר"ן כידוע עיי"ש ובשם תשו' שו"מ ראיתי דבאונס שהוא גלוי לעיני כל בפומבי ודאי לא שייך ערמ' וצדד בזה כעובדא דת' מהרי"א ומהרמשי"ק ות' ריב' סי' ל"ד הנ"ל ועיי' בת' מהרמ"מ כיו"ב, והנה לענין יי"ש אפשר לצרף לסניף ממ"ש בת' א"א סי' כ"ה וסי' כ"ו לענין מלאכת שפריט דהוא בתערובו' שאר מיני' כמו מתפוחי' אדמה ושאר קטניות ע"כ נטה להקל ע"י בטול ברוב והשלכ' ד"א ליה"מ ובת' מהרש"ם הביא עוד דעת האחרונים דשאר מיני' מתרב' יותר ויותר וכמדומ' שבזה"ז אין יי"ש שקורי' שפריט רק מתפוחי' הנ"ל או קטניות שקורין קוקורוטץ אלא דבת' חת"ס או"ח סי' קל"ג אית' סבר' מחודשת דזיע החמץ דהיינו המאלץ שהוא מ"ש (זאטץ) דצריך לכל מלאכת יי"ש דהוא ודאי חמץ גמור מהפך זיעות שארי מינ' לכמוה' וכמ"ש הר"י בהיתר דבש שמהפך חתיכ' נבלה לדבש ואם לקולא נאמר כן כש"כ לחומר' ועיין בת' מהרמשי"ק סי' רל"ב שהעיר ממ"ש בירושלמי דדוק' חיטי' גוררין אורז כמ"ש ממתניתן דמ' חלה ולא בשאר מיני' ויש לעיין לפימ"ש בת' ח"צ סי' כ' ובאר יעקב דלא אסרו היי"ש רק מטעם דאמרי' בי' משקין היוצאי' מהם כמותן כמ"ש בסוגי' דחולי' דף ק"כ וא"כ היאך אפשר בזה לומר דמהפך לכמותו ניהו' דמתהפך לטעמו ותוארו כמ"ש בח"י בסי' תס"ז לענין דבש אבל היאך אפשר לומר דמהפך להיות יוצא מדבר אסור זה דס"ס יוצא מהיתר ומה איכפת לן בטעמי' ותוארו דזה שייך בגוף האיסר או היתר והא קיימ"ל כת"ק דפ"ק מ' בכורות פרה שילדה כמין סוס וחמור מותר דהיוצא מן הטהור טהור וצ"ל היינו דדייק בת' הנ"ל וכן ביו"ד סי' קי"ד דמה שיוצא ע"י בשול הוא הדבר ממש שיוצא ממנו וכן אית' בהדי' בת' מ"ב סי' כ"ח דהטוב והמובחר יוצא ע"י שריפת היי"ש כלומר זה מ"ש (אלקאהאל) ות' א"א ושאר אחרוני' דלא חששו לזאת כהדבר ממש סברו כפשטת הסוגי' כמ"ש מדברי התוס' מס' פסחים ומס' חולי' דף ק"כ וקכ"א דסביר' להו דאפי' ליין ושמן צריכי' קרא שלא יחשב זיע בעלמ' ואינ' רק כיוצא ממנו והתור' אסר מדרש' דנפש או מדרש' דהטמאים לאסור צירם ורוטבן וצריך צריכו' כמ"ש בסוגי' דחולין ומדברי באר יעקב נמי נשמע אם כי הוא מן המחמירי' לאסור מה"ת מ"מ אינו רק משום משקין היוצאי' לא כגופ' ממש ולא שייך בזה לומר דמהפך דבר היוצא מן ההיתר וכהנ"ל ולדברי מהרמשי"ק מ"ש דרך חיטי' גוררי' אורז דוק' ודאי צ"ל דס"ל דהוי כגופ' דאל"כ מה שייך גרירי' כלל במשקי' היוצא" וצלעיי' והנה למעשה אם יסכים אתנו עוד מורה מומח' הנני כמשיב' למכשור' ואם יש מקום לבטל ברובו' מה טוב וקאנדיט' בלא"ה יש מתירי' והכל לפי הענין הקאנדיטען כמובן והשטארק הוא מסולת בלא ביטול ברוב לא מלאנו להקל אך אם הוא מאורז כמ"ש (רייז שטארקען) יש להקל כמ"ש כת"ה. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער