אור ברסלב

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן קנו

סימן קנה

שוי"ד על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול בנש"ק כש"ת מו"ה יוסף הכהן נ"י מודה ודאין בק"ק באני:

האד יצ"ו. מכת"ה בא לידי ע"נ ומפני הטרד' וחולש' כחי כ"ע לא באתי עד הלום להשיב בדבר הלכה בעובד' בזה"ז שע"י חק המלכות בענין רעקווירירונג אשר לכל או"א נונדדי' ונשקלי' לו די ספוקו והשארית נוטלי' לגנזי' ואוצר המלכות ע"כ במקום הקמח' לפסח' צריכין להחליף כיו"ב בשאר קמח' של חמץ ורה"ק כן צוה מפיו להביא אליו קמחי' הנ"ל והוא ימסור ליד אוצר שאצל הערכאו' בטרם עשה כן בא ערב פסח ונשכח ממנו הצורך מכיר' חמץ הנהוג בקמח, הנ"ל ואיש אחד יעצו לו למכור ער"פ אחר חצות, ע"כ השאלה מהו בענין חמץ שעעה"פ לענין היתר הנאה. הנה על כיו"ב נשאל בתשו' מהרי"א סי' קכ"ג ובתשו' מהר"משי"ק סי' רי"ט ודעת המהרי"א במאורע הנ"ל שהי' נושי' עליו הרבה ובא לידי ערכאות ונתן פסעקוועסטער ונחתם ונסגר כל אשר לו מיד הערכאות קודם הפסח וזהו הוה לגוביינ' ממש לו למשכון בלבד בזה עיקר עובר בב"י המלוה וכמ"ש במג"א סי' תמ"ג דבמשכון המלוה עובר ואפי' לדעת הרמב"ם דס"ל בנכרי שהלוה לישראל על חמצו אפי' הרהינ' ואמר מעכשיו לא מהני בהגיע זמן הפרעון לאחה"פ דבידו לפדות אמרי' הואיל מ"מ בנ"ז מי פתי יבא לפדות' מסתמ' אין החפצי' שוי' די חוב' ואפי' לדעת הט"ז ומקו"ח ודעת מג"א ג"כ דגם הלוה עובר כיון דגוף החמץ שלו היינו במשכון דעלמא דהוא לבטחון משא"כ תפיס' הערכאות הוא לגוביינא ממש משעה הנ"ל אינ' שלו ובתשו' מהרעשי"ק סי' הנ"ל הקשה בשם הגאבד"ק האלאש וק"ק פאקש זצ"ל דס"ס במה קנה המלוה שלא עשה בו שום קנין דבשלמא במשכון דעלמ' נעשה קנין משיכה ברשות המלוה דקונה לו אבל חתימת הערכאות מה קנין שייך בי' ועיין מ"ש במהרמשי"ק ותרצו. והנה כיו"ב הקש' במחה"ש סי' תמ"א וכן בצל"ח בסוגי' דהרהינ' במ"ש הרא"ש דגם במעכשיו צריך הרהינ' דאל"כ הוה כחמץ של נכרי בבי' ישראל שקבל עליו אחריות ותמה עליו דתיפוק לי דכיון דליכ' הרהינ' במה קנ' הנכרי דאנן קיימ"ל כשי' ר"ת דבנכרי משיכ' דוקא, ותי' דזה כוונת הש"ג דבקנין אגב או סודר איירי ונשאר ביד ישראל ע"כ מטעם אחריות אתי' עליו. ודברי הש"ג עם דברי הרא"ש כאחדים אלא להרא"ש מסתם סתים והש"ג מפרש דברי' אך ראיתי בפרמ"ג בסי' הנ"ל שעמד בזה ותי' בפשיטות כמשמעות הסוגי' דשיעבוד' ביד נכרי מילתא היא וע"י חוזק השיעבוד בהלואה מן הנכרי גם כסף קונ' לבד, והדברים נכונים וניכרים בפשיטת הסוגי' ודברי הרא"ש וא"כ גם דברי תשו' מהרי"א מתקיימי' בפשוטן כנ"ל ובמהרמשי"ק תי' ממ"ש בח"מ סי' ק"ג דבסגרו הב"ד החנות מ"מ ל"ק המלוה ובטעמ' בהרא"ש משום דמחוסר שומ' ול"ל האי טעמ' תיפוק לי' במה קנה וצ"ל שהב"ד שלוח' דמלוה וקנה הבית חנית ע"י חזקת של סגיר' ואגב המטלטלי' וכ"ז בדיני ישראל אבל הא בסי' ק"צ מבואר דגם בערכאות מה שגב' גב' ואין טענ' לבע"ח מוקדם וכן אם תפס בעד בע"ח א' וקשי' מה שליחות בגוי ותי' דכשיטת רשיז"ל דלחומר' יש שליחות וזה טעמ' של תשו' מהרי"א ול"ז להבין דבריו הק' היאך שייך בד"מ חומר' או קול' לענין שליחות בג"מ בב"מ פ' א"נ ל"א רק לענין חומר' דרבית'. ודאי לדברי מהרי"א יש מקום לומר דלחומר' יש שליחות לענין שיעבוד המלוה בב"י אך בדבר' ח"מ סי' ק"ד לענ"ד קשה להבין ובאמת כבר עמד בזה בתומים הביאו הנתיבות סי' ק"ד ע"כ מקילי' דהיינו בלוה לגוי דניח' לי' שיהי' שיעבוד עפ"י ערכאו' שלהם וסיים בנתיבות כי האמת את' והנה באמת כבר נשאל כיו"ב בתשו' מהר"ם מינץ סי' ד' בעובד' ארענדא שלא פרע שכר שפירות בזמנו ובא השר עם הערכאות וכתבו וחתמו כל אשר לו בר"ח אדר ועפ"י שומ' הי' כל המטלטלי' בשמי' החוב ותנאי הי' דאם לא יפרע עד חדש אייר הכל מוחלט לשר והשאלה אם מחייב לפדות שלא יהא כחמץ שעעה"פ עבור שלא הי' בכלל מכיר' איזה דברים חמוצים, ומסקנתו דהשומ' ביד הערכאות והחתימ' הוה כמכיר' מעכשיו ורק הוטל תנאי שבידו לפדות' אחה"פ וכיון דקיימ"ל כרוב הפוסקי' שחולקים על הרמב"ם בנכרי שהלוה לישראל על חמצו דאפי' הגיע זמנו לאחה"פ מהני מעכשיו והרהינ' לא עבר אב"י עי"ש, אשר גם כן הקש' קושי' הג' במהר"ם שי"ק במה קנה הנכרי למ"ד דנכרי קונ' רק במשיב' ותי' עפ"י הר"י הלוי דבמשכון לא שייך במשיכ' כיון דאין גופו קנוי', וידוע דברי הגה"א היכא דלא שייך משיכ' כסף לכ"ע קונה, והנה בנ"ז עכ"פ עדיפא מעובד' הנ"ל דבתשו' מהרי"א צריך לדחות ולומר דלא שייך הואיל אי בעי פדה וכן בעובד' דמהר"ם מינץ ובנ"ז דכן דבר המלכות דדוק' הקמח או התבוא' צריכי' להחזיר לא שייך כל הנ"ל וכמ"ש בתוס' גיטין בשור תם לכ"פ למפרע הוא גובה כיון דאינ' יכול לסלקו ממ"א, דמגופו גובה ע"כ אם הקדיש המזיק אפי' בראוי למזבח אינ' קדוש דאפי' קדושת הגוף אינו מוציא משיעבודו דניזק והה"ד בנ"ז. אלא דיש להעיר במה קנו הערכאות כיון דלא באו לרשותו רק לרשות הרה"ק ולומר דהוא שלוחן הא אין שליחות לגוי ואי משום תוקף השיעבוד כמ"ש בפרמ"ג במה נשתעבד ומה בא לידן איזה מלו' או שכירות וא"כ אין כאן משום דינא דמלכותא דינא והא בזה מבוכ' גדולה כמ"ש ברמ"א סי' שס"ט וסי' שנ"ו ורש"ק סי' ע"ג ס"ק ט"ל נתן כלל עד"ז דמה שהוא לטובת והנאת המלך כגון מסי' וארנונים לכ"ע דדמ"ד ומה שהו' לתקנת המדינ' דוקא אם אינ' נגד מה שמפורש בתורה עיי"ש ועיי' בתשו' השיב משה סי' צ' שחולק במקצת להחזיק יותר וקצת' לגרוע מדד"מ ועיי' בתשו' חת"ס חח"מ סי' מ"ד ג"כ דעתו דמ"ש מסי' וארנונית אפי' בעכ"ח דדמ"ד במלכי אוה"ע וא"כ בנ"ז צריך לידע על מה תקנו הרעקווירירונג אם הוא למען פרנסת חיילות בע"מ פשיטא דהוא דבר המלכות כמ"ש החת"ס שם ומעכ"ת מבפנים להתודע עד"ז דאם הוא כן ה"ה כמ"ש דעובדא זו עדיפא דודאי הו' ברשות' דמלכותא ולא עבר שום א' אב"י וליכא קנסא ומותר אבל אם הוא לתקון המדינה צ"ע אם מהני להוציא מרשות ישראל בלא קנין, ואפשר אם הרה"ק ממונ' מטעם הערכאות גם הוא בכללם כמ"ש בשם הרשב"א דאפי' הפקיד אם עושה עפ"י ציוי המלכות הוה בכלל דד"מ וקנהו למלכותן אלא שראיתי בתשו' תשורת ש"י סי' רס"ב שחושש להחמיר בעובד' דידי' (שהי' נתפס בעד ראובן בעל ארענדא מיד שמעון חבית יי"ש) והביא גם כן מצד דד"מ והעיר ע"ד שמק"ב בב"ב דד"מ אינ' פועל. רק להפקיר ולא לאוקמי ברשותו ואם תאמר א"כ דהוה הפקר לא עבר שום א' מהם אב"י השיב עד"ז דמ"מ הוה כגורם לממון דע"י הפקר' דמלכות' דילמ' יחזיר' לשמעון כאשר יהי' בסופו ושום אדם אינו יכול לזכות בו וגם יכול למכור עכ"פ חציו מצד ספק' כמ"ש התוס' במ' בכורות דכל ספק בממונו חשוב חציו. והנה כל זה בהנ"ל אבל בעובד' זו שאין סופו לזכות בו וגם אינו יכול למוכרו וליכא שום גורם לממון ועיי' בפנ"י בסוגי' דהרהינ' דבחמץ של עצמ' לא שייך גורם לממון דאל"כ מה מהני בטול דעכ"פ ניח' לאח"ז לזכות בו עי"ש שהניח בצ"ע עכ"פ בנ"ז אין שום גורם לממון והוה הפקר לאותן דעות בדד"מ. ועוד י"נ דבמסים וארנינית לכ"ע עושה קנין כמ"ש בתוס' ורש"י ז"ל פסחי' ה' גבי בהמת ארנונא עי"ש, והנה מסקנת מהרמשי"ק להלכה כיון שהי' אונס כל ימי פסח וגם בטל אין לקונס' כמ"ש בח"י סי' תמ"ז וגם מצדד לומר דיש לדמות קצת לחמץ שנפלו עליו מפולת כיון דאין בידו לבערו ומה לי ע"י מפולת או ע"י מסגרת (ועיי' במכילתא פ' בא לא ימצא בבתיכ' פרט חמץ של נכרי ביד ישראל ומשנפלו עלי' מפולת דאינ' יכול לבערו) ועוד כיון דנפק' זכותו על אות' זמן הפסח וכבר כתב בשאג"א סי' פ"ג דאם הוציא מרשות' קודם הפסח אינו עובר בב"י ע"כ מותר בהפ"מ לבטל ברוב, וכבר כתבתי דנ"ז עדיף. עכ"פ קל הדבר לבטל ברוב' דהיינו לשלוח הקמחי' ע"י שלוחי גוים, ובל"ס אצל אוצר הערכאות הרבה קמחי' של נכריים שאינו בכלל חמץ שעעה"פ ויניח קמחי' הנ"ל בתוכ' זה בכה וזה בכה בלא ראיית ישראל וממילא יתבטלו ברוב היתר כנלענ"ד, אם יסכים אתנו עוד מבעלי הוראה, (והנה לענין מכיר' לאחר חצות ידוע מ"ש הנוב"י מהד"ת סי' ס"ג והחת"ס סי' קי"ד וראיתי בתשו' מהרש"ם סי' ק"נ דהביא הירושלמי דגם אחר חצות איכ' ב"י ע"כ החמיר באין עומד הגוי אצל החנות ולענין קנין חצר לנכרי ידוע מ"ש במקו"ח וכן ראיתי בתשו' גדולי טהרה דיש חצר לנכרי גם בתור' שליחות והיא גמ' מפורשת א' ע"ז בכליו של נכרי כידוע, ובכ"ז יש לעיין אם הי' מהני מכור' משום דד"מ כמובן.) וע"ד מ"ש לענין הסולת בתשו' מהרמשי"ק סי' רט"ו הנה אם הקמח נטחן ברחיים של קיטור לענ"ד אין חשש' משום לתית' וכן הוא בכל רחיים שקורים קונסטמיהל כאשר בימי חרפי הייתי משגיח וראיתי כי כבר הי' נתייבש ונתרועע מעשה השופפרת מפני כי ברחיים הנ"ל עושין ג' מיני סובין ע"י המאשינען וא"א בחטי' כתותי' וכן אית' בתשו' מהרש"ם בסי' ק"נ הנ"ל ברחיים של קיטור, ובזה מעכ"ת ידוע לפניו וכבר נאמרי' לעיל בס"ד בצדדו התירו. וראיתי הפלפל בתשו' בית נפתלי ממר אביו הגאון זצ"ל סי' כ"ב והיא תשובה ארוכה ונשגבה וסובב הולך ע"ד הנוב"י מהד"ת סי' ע' ויש לעיין דבתוספת' פ"ג דחולין איתא להדיא אין מוכרים ביצים נבלות וטריפות לנכרי שמא יחזור וימכרנ' לישראל והא ביצה נבלה לכ"ע מדרבנן ובנב"י תמה ע"ד הטור שאוסר גם ביצה נבלה למכור לנכרי דבגמ' ל"מ רק טריפה והא בתוספת' מבואר כדברי הטור, ואי"מ להאריך כעת, והנני ידידי הדוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה