לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קמב
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב המאוה"ג הו"ב צדיק ונקי מו"ה צבי בלוי נ"י אבדק"ק פאפראד יצ"ו. הנה באתי ע"ד האופה אשר הנכרי' הרגילי' אצלו לאפות חמצם מפחידים אותו אשר האופים הנכרי' לא יאבו לאפות לחמם בימי ש"פ הבע"ל אם לא יאפה להם וע"כ למען הפסד פרנסתו להצילו ברצונו למכור תנורו למשרתו האומן מכירה גמורה בלי שום ערמ' והוא יאפה להם והכל אשר לכל שלו ומעכ"ת מצדד להתיר' והביא ראייות מפ"מ והנה אם כי דבריו נכונים מפני אשר ראיתי בט"ז ססי' ת"נ ע"ד הרחיים שטוחני' בו חמץ בתבואות בפירש אמר דהיתר מכירה לא מהני רק אם מוכר לשנה או לחצי שנה אם הרחיים שלו הוא וראיתי בפרמ"ג באמת שתמה עליו מ"מ אינו מועיל בכל ע"פ והגיה בט"ז במקום מכירה שכירות והסבר' לפענ"ד דעתו דהטעם של הט"ז הוא משום מראית עין והיינו הך דסי' רמ"ג במרחץ ותנור אבל במכירה ס"ל דלית בי' משום מ"ע כמו שהאריכו בזה בתשו' אחרונים בשו"מ ודברי חיים בכ"מ וחידוש בעיני כי לא הביא' דברי הפרמ"ג לראיי', ומ"ש כת"ה לראיי' מבתי משקאות שנוהגי' ע"י היתר מכירה ולא חיישינן למ"ע יותר מזה יש לתמוה שנוהגי' בהיתר מכירה ומקבלים הריוח כידוע והוה משום משתכר באסה"נ כמ"ש המחבר סי' ת"נ בשם הרשב"א שהביא גם כת"ה וכבר הערותי עד"ז עד שמצאתי בת' זקנו מרן ת' מהרמשי"ק סי' רט"ז שחייש לזה וכתב במקום שאין מוכרחי' עפ"י חקי המדינה אין לנהוג היתר הנ"ל ולא ביאר הדבר מה חלוק בין מוכרח לשאינה מוכרח וגם לא ביאר אם בלא נטילת ריוח או אפי' בריוח ואפשר שהעלים הדברים מפני כי במשקאות הנ"ל רוב' דרוב' אינו כולו חמץ גמור כי רוב השפריטען הם תפוחי אדמה או קטניות ורק המחמץ הוא ממיני דגן כידוע ועיין בת' אמרי אש בכ"מ מהדר להקל בזה לענין חמץ שעעה"פ וע"כ עוד לפני שנתיים ימים קראתי לבעלי משקאות הנ"ל והזהרתי אותם דעכ"פ משכר מ"ש (ביער) שהוא ודאי חמץ גמור לא יהנו מהריוח מטעמים הנ"ל, והנה מ"ש מעכ"ת לראיי' דאין בזה משום מ"ע וכבר ראיתי בס' שו"ת שיצא לאור בזמנים אלו שהביא ראי' ממכירת חמץ דאין במכירה משום מ"ע גם לענין מלאכת שבת וכדברי שו"ת הנ"ל, ולענ"ד החילוק מבואר דהא מדינא דגמ' אסור להשכיר מרחץ לגוי מפני שנקראת על שמו ועכ"ז פסקו הגאונים דבמדינה שנוהגי' להשכיר מרחצאות לית בי' משום מ"ע וכתבו האחרונים דבזה"ז שדרך כ"ע להשכיר מרחצאות אין בו משום מ"ע ומפני מה לא נימא הכי לענין מכירת חמץ מאשר בכל ב"י נוהגי' כן מקדמת דנא ממ"ש בירושלמי הביא' בטור וש"ע סי' תמ"ח על כן לית בי' משום מ"ע משא"כ לענין מכירה במלאכ' ש"ק מי ראה כזאת הישראל שהוא המוכר יוצא ונכנס ועוסק בו והוא של לוקח ואין בזה מנהג בעלי נכסי' וע"כ באופה יש לעיין טובא בזה כי מעולם נהגו האופים ישראלי' לשבות התנור ימי פסחא ונהירנא כשהייתי בק"ק ברעזאווא יצ"ו בא אלי האופה ישראל ואמר לי יען ימי חוגאות שלהם בימי פסח' מה יעשה בבואם בהפצרה לאפות לחמם בחו"ה אם יש דרך התירא והשבתי לו כי אבא על העיון עד ימי הצורך להשיב וזה לא בא שוב אצלי והחרשתי עד ימי הפסח שאלתיו מ"מ לא שאל על הנ"ל והשיב לי כי התיישב בדעתו שלא לשנות מנהג האופים ישראל מימים הקדמונים רגיל בפיהם כי ימי הפסח ימי מנוחה לתנור הזה וא"כ ראינו מה בין זה לחניות של המשקאות והנה בנ"ז אם ימצא המורה להתיר אשר בל"ס הציע השאלה פני אביו הגאון נ"י עכ"פ טוב יותר שלא לומר כי יצא להתירא עפ"י שו"ת כי ודאי יש לחוש שלא יפרוץ הדבר ח"ו להתירא ויאמרו כבר התירו הפרושים כנלענ"ד. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער