לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן פח
אחדש"זו הנני במ"ש בסי' קצ"ו באו"ח דעת הרמב"ם באוכל דבר אסור בין במזיד בין בשוגג אי"מ כמ"ד לענין זימון בפ' כ"מ ואפי' באיסורי דרבנן ובט"ז שהוציא הלכה זו במה דקיימ"ל ביו"ד סי' קי"ט וח"מ סי' רל"ד דמי שמוכר לחברו איסורי תור' מחזור הדמים דאכילת אסור אינ' אכילה הה"ד לענין ברכ' וכאן חמור טפי דאפי' באיסורי דרבנן. והנה בת' פמ"א ח"ב סי' ז' עמד בזה במ"ד דמסבר' דנפשי' הי' אומר סבר' זו לשיטת הרמב"ם אך דק"ל מאסורי דרבנן והביא עפ"י דברי ט"ז הנ"ל וסיי' שאין דברי' מוכרחי' והנה בש"ך סס"י קי"ט ס"ק כ"ז מחלק בענין א"א בטעמי' דרבנן משום דלענין הוצאות ממון לא העמידו דבריה' והביא דברי המ"מ מה' מכירה פ' ט"ז במ"ש בטעם הרמב"ם דבדרבנן אינ' מחזור הדמים כמ"ש בירושלמי לענין סחור' בדברי' אסורי' דבאיסורי דרבנן מותר לעשות סחור' והה"ד הכי ועכ"ח מטעם הנ"ל דלענין ממון לא החמיר' ובאמת שם במ"מ אינ' מחליט בזה שיהי' מקור' של הלכה זו ושם ג"כ רק הרמב"ם חדשו ואפשר דממ"א הוכיח' ראיית' ומעתה הוה כמו תלי תני' בדלא תני' כיון דמגמ' אינ' מוכרע רק הכל מדברי הרמב"ם היאך נמשך טעם זה בשל זה וכיון דאיכא למימר כמ"ש הש"ך א"כ לענין ברכה ודאי דאיכ' למימר דעשו דבריהם לתקן כעין דאורייתא ועיין בנתיבו' סי' רל"ד בטעמי' דבאיסורי דרבנן ליכא אסורי חפץ רק איסורי גבר' ובשוגג אי"צ כפר' ודאי דאין לדמות מלת' למלת' שוב ראית' בת' מרן חת"ס ח"ו סי' ק"פ להצדיק דברי הסמ"ע בטעם משום דנפשו קצה ורק בדרבנן לא החמירו כן והתכ' שלא יהי' כשקוץ יאכל וממילא צריך לשלם משא"כ לענין ברכה י"ל דאין חלוק בין דאורייתא לדרבנן.ומ"ש מעכ"ת לענין שוגג ואונס דשוי' לענין ברכ' הנה ידוע דלענין קרבן שוגג חייב ובאונס פטור ועיין מ' שב' דף ס"ח ברש"י שם ובמ' מכות ובט"ז סי' צ"ט ביודע ודברי ת' אחרונים בזה ידוע באומר מותר עיין ת' חת"ס יו"ד וראיתי מ"ש לדברי טו"ז דשוגג ואנסהו לא כנ"ל אח' הוא שאין לברך א"כ יהי' דברי' סותרי' מדידי' אדידי' דהא בפ"ו מה' חו"מ פסק באנסהו לאכול מצה בליל א' יצא דבמצוה דאכיל' איצ"כ וכיון דאי"מ על אנסהו הה"ד די"ל דלא יצא דהא הרמב"ם באות' פרק נתן כלל כל שמברכי' עלי' בהמ"ז יוצא ידי מצה וכל שאי"מ עליו ברכת המזון אינ' יוצא לידי מצה ועיין במג"א סי' קס"ח וקצ"ו שכן הקשו על הרמ"א סי' ר"ד ולענ"ד בזה ודאי אין למדי' מכללות דעד כאן לא נאמר כלל זה אלא אם יש במצה זו איזה חסרון בגופ' גזל או שאר איסורי' או שיש חסרון בשם לחם כגון שאר מיני' או לישת מי' פירות אבל אם אין כאן שום חסרון בגופ' לא שייך כלל זה תדע דהא הרמב"ם פסוק דאינ' יוצא במצה של ביכור' משום דאינ' בכל מושבו' וכן בשל תוד' ונזיר אינ' יוצא' וכו' וכי נאמר שלא לברך ברכת המזון על מצה ולחם הנ"ל ועכ"ח כדאמרינן דאין בגוף המצה והלחם שום חסרון רק דבר אחר גרם לא שייך האי טעמי' דכללא והכא נמי לענין נ"ז דהא מצה ולחם זה אין בו שום חסרון בגופ' רק האונס על האכיל' מיד האונסי' ודאי לא שייך כלל הנ"ל וזה לענ"ד ד"ב ולענין הלכה למעשה מ"ש מעכ"ת לענין בע"מ עיין בזה בת' אמרי אש יו"ד סי' נ"ב וכן בת"ב ובת' מהרי"א ובזה"ז בעוה"ר יר"ש ובני תור' נלכדו בעוה"ר וכל או"א יודע בנפשו על אופן מה ולפי טבעו והרגשתו אם הוא במס' או לא וכמ"ש מרן חת"ס סי' כ"ב לענין ברכה ג"כ ועכ"פ יר"ש יש לברך ברכת שהכל נ"ב על הצוקער וכיו"ב ולהוציא עצמו בספיק' כנלע"ד לצאת ידי שיטות הפוסקי' בזה. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: