אור ברסלב

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן מא

סימן מ

שוכ"ט על כבוד האברך חו"ב יו"ש כש"ת מו"ה ישראל וועלין נ"י אבדק"ק טיניע יצ"ו הנה באתי רק לענין הלכה בענין תענית שובבים אם י' מתענין אם דוחה קריאת התורה של השבוע בקריאת שחרית ותמיה' לי עד ששאל אם דוחים פ' השבוע בפני ויחל השאלה עצמו אם קורין כלל ויחל אפי' לעת מנחה וכן פסק להדיא בס' שערי אפרים מאשר ידוע בסי' קס"ו דעת המחבר ורמ"א דכל שאינה תענית צבור לכל העולם רק במקומות מיוחדים הוה דומיא דשאלה בטל ומטר דהוה כיחידים ואין לומר עננו בצבור ואי"ק ויחל רק שהרא"ש יישב המנהג וברמ"א מכריע דבה"ב שמתענין אחר הפסח וסוכות כיון שקבלו עליהם כל ישראל דוחים אפי' פ' השבוע בשחרית אבל שאר תעניתים שגזרו הצבור משום גזרותם עכצשל"ת בב' וה' אין דוחין פ' השבוע ובטו"ז ס"ק ה' הביא המנהג שקורין לעת ערב ויחל ער"ח משום יו"כ קטן ומשום דבזמן הזה שכיח' גזירות בעוה"ר דומה לדברי הרמ"א ומעתה ישנם ג' חלוקות דת"צ כגון ד' תעניתים וכן בה"ב לאחר חה"פ וסוכות כיון שקבלו עליהם כ"י קורין ויחל גם בשחרית ודוחים פ' השבוע מתענית שגזרו משום גזירות וצרות ר"ל קורין לעת ערב ויחל ולא בשחרית אלא קורין פ' השבוע ותענית שגזרו משום תשובה כגון בעשי"ת וער"ה אין קורין כלל ויחל ולא תפילת עננו בצבור ובשערי אפרים חשוב לי' תענית שובבים כתענית עשי"ת וער"ה דהוה משום תשובה לתקן החטא הידוע, והנה כעת הזאת ראיתי מנהגים בענין זה מנהגים כמעט להיפך דבתענית בה"ב אין קורין ויחל בשחרית ורק לעת ערב במנחה ובתענית שובבים וער"ח ג"כ נוהגים כן וע"כ צ"ל דבזה"ז כמה ארצות שאין נוהגים כלל להתענות בה"ב ע"כ אין כאן סברא להיות כתענית צבור ובתענית שובבים אם כי עיקר משום תשובה מ"מ עושים כדברי טו"ז בער"ח ואפשר משום דמוסיפי' על סליחות הסליחה על תחלואי ילדים וגם יש לירא בעוה"ר ע"ד גזירות ע"כ הוה דומיא מ"ש הרמ"א וכדברי הטו"ז וכבר אמרו בזה בהר' נהר' ופשטא והנה בבית מדרשי ג"כ הנהגתי לעשות כן בין בבה"ב ובין בשובבים אין דוחין פ' השבוע ורק לעת מנחה קורין ויחל וטעמי' נמי משום מפטיר דאינה בשחרית כנלענ"ד ליישב המנהגים וכן נוהגי' בכ"מ ולענין אם אין עשרה מתענין דא"א עננו ולא קורין ויחל מהו לומר סליחות הנה בת' עבודת הגרשוני סי' נ"ז הוכיח בראיות ברורות דיכול לומר סליחות מעין הברכה כלומר בברכת סלח לנו רק תיבת תענית צבור קבעו וכן שאר תיבת שמורי' על התענית ידלגו והא קיימ"ל לענין מילה ביו"ד סי' רס"ה בסופו וכן איתא בעטרת זקנים ס' תקס"ו לענין מילה וכן נוהגים בכמה קהלות לומר סליחות בבה"ב אם כי שאין מתענין וכן עמא דבר. וראיתי מה שהאריך בענין קדוש שחרית כי כתב בת' מהרש"ם סי' א' כי שמע מאנשים מהימנים כי נהגו צדיקים לברך קדוש על יי"ש אפי' בכוס קטן וכדעת הטו"ז סי' ר"ז דשאני משקי' יי"ש מיין ולא כדעת מג"א סי' ק"צ והנה גם אני שמעתי כן אבל קשה להאמין וכי טריחא מילתא לצאת לכל הדעות במי שיש די רביעי' ואפי' ביש לו יין ודאי אליבא דכ"ע עדיף כידוע ושמעתי בשם הגה"ק מהר"א מקאמארנא זצ"ל שהי' מברר הלכה לקדש על יין בשחרית ג"כ ועיין נטע שורק או"ח סי' י' במ"ש דמי שאין לו יין יי"ש נקרא חמרא מדינא אבל לא חלב עיי"ש באריכות, וכמ"ש בברכ"י אחרי כותבי נזכרתי במ"ש בסנדק שאשתו בימי נדתה לענין להושיט התינוק לבעלה כנהוג והביא הפ"ת שמביא דברי התשב"ץ דמותר להושיט התינוק נושא את עצמו והנה דברי מעכ"ת כנים דהיתר זה ודאי לא שייך דככפות דמי וכמ"ש בתוס' ר"פ דר"א והלא בלא"ה התינוק מביאים מכורך במפות וסביב לו הכריכות וגם זה מכורך וקשיר והאיך שייך בזה נושא את עצמו ובאמת עיינתי בת' התשב"ץ סי' ר"ל המעיין היטב יראה כי איירי בתינק שיש לו קצת דעת וע"י געגועי' לאביו נוטה עצמו לצאת מחיק אמו לחיק אביו וכמעט אין בו אפי' הושטה ולשון הרי נושא את עצמו אינה רק לשון מושאל בתשובה הנ"ל וא"כ אינה קשיא כ"כ מ"ש עלי' האחרונים שהביא מעכ"ת א"כ פשיטא ופשיטא דבתינוק כזה אפי' בגדול יותר מזה לא מהני מידי והנה כבר נוהגים בענין זה שהאשה מושיט לבתה או ע"י בנה לידי אביו או מניחים על הספסל והסנדק נוטל מעצמו ותל"מ ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה