לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תליתאי על או"ח · סימן נ
לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה חיים צבי עהרענרייך נ"י דומ"ץ דק"ק פה יצ"ו. ראיתי במ"ש דבחל ר"ה בחול א"צ לתנאי שלא היתה יכולה לטבול מקודם וכן ראוי להורות מאשר בל"ז הביא הגר"א ז"ל ראי' מפורשת ממס' יו"ט דף ח"י דגם באפשר מותר לטבול דשם מביא הברייתא דבכלים החילוק בין נטמא ביו"ט לנטמאה בעיו"ט דהי' אפשר א"כ להדי' דבאדם שנראה כמיקר אפי' באפשר מותר דאל"כ מה חילוק בין כלים לאדם והגאון יליף שבת מיו"ט ואם ס"ד לחלק בין שבת ליו"ט מ"מ עכ"פ ביו"ט ברייתא מפורשת דדוקא בכלים התנאי ולא באדם כנ"ל. בענין ב' ולענ"ד לתרץ דברי מאור עינינו הפרמ"ג במ"ש דתכ"ד קודם שיאמר ד' מלות בכבר התחיל רצה וק"ל בפ"ת דבהתחיל ברכה אחרת הא קיי"ל בסי' קי"ד דחוזר לראש, והנה בפרמ"ג הא מפרש דבריו עפי"ד תוס' מס' ברכות דף י"ב לר"ת תכ"ד כד"ד דאם טעה במקום שהכל אמר בפה"ג דיכול לחזור וא"צ לברך פ"ב וקאמר בפרמ"ג היינו בלא סח אבל סח אפי' מלה אחת חוזר ומברך כמ"ש ביו"ד סי' י"ט והיינו בין ברכה למצוה אבל הבא תוך התפלה תוכ"ד אפי' בהתחיל ברצה קודם ד' מלות יכול לתקן והנה הא דאם התחיל בברכה אחרת חוזר לראש גבי הזכרת גשם יליף אבי עזרי ממס' ברכות דף מ"ט דאם לא הזכיר יעלה ויבא בשבת ויו"ט דיאמר ברוך שנתן שבתות למנוחה וגו' ביו"ט יאמר שנתן ימים טובים וגו' ושוב עובדא בר' נחמן שטעה וחזר לראש והקשה לו בר מניומי מ"ט עביד מר הכי וכו' והשיב לו ר"נ דאמר ר"מ ב"ת אמר רב ל"ש אלא שלא התחיל בטוב ומטיב והיינו טעמי' דטוב ומטיב ברכה בפ"ע ולאו דאורייתא כמ"ש בדף נ"ו ע"ב דעל הרוגי ביתר נתקן בימי ר"ג עיי"ש בתוס' דה"ט דמתחיל בברוך ול"ה סמוכה לחברתה דברכה בפ"ע הוא ומזה יליף האבי עזרי דכך הלכה במוריד הגשם ובתן טל ומטר וביעלה ויבא דאפי' בסיום ברכתו יכול להזכיר כמ"ש בגמ' ולא בהתחיל ברכה אחרת וכמו בשבת ויו"ט בברכת המזון, והנה כל זה בדבר שהוא תפלה או שבח בפ"ע והתקינו באיזה ברכה יזכיר אית' מוריד הגשם ששייך לגבורות ושקולה כתחיית המתים כמ"ש בריש מס' תענית ואפי' בסיום הברכה כחדא הוי וכברכה אריכתא כמ"ש הלבוש בסי' קי"ד אבל בהתחיל בברכה אחרת שאין לו שייכות כגון מוריד הגשם באתה קדוש ותן טו"מ בתקע בשופר או יעלה ויבא שהיא תפלה ותחינה מה שייכות להודאה במודים עכ"ח חוזר לראש כמו זכרון שבתות יו"ט ור"ח כ"ש כלל לברכת הטוב ומטיב ולאחר בונה ירושלים הוי כברכה אריכתא לענין מלכות ב"ד ולענין ברכת הארץ, אבל לענין טעות בברכה מקדש ישראל והזמן מה שהוא חוזר אינו כונו שבח או תפלה מיוחדת דל"ש לברכת רצה וכי א"א לומר רצה בברכת מקדש ישראל ואינו רק כמוסף ומחדש דבר בתוך התפלה כמבואר בסי' ק"ז ולדעת הרשב"א שם אפי' נזכר בתוך התפלה שכבר התפלל מ"מ יכול להתפלל שאר ברכות בחדוש דבר וכמ"ש הספרדים כמה דברי תחנונים בתוך הברכה וכמ"ש המג"א בססי' קי"ד דבאמצע הברכה כמה נוסחי' ושנויים בין המנהגים וכיון שאינו משנה החתימה במטבע הברכה אינו מפסיד כלום ואי משום שאינו מעין החתימה לזה נמי נאמר תוך כד"ד כד"ד ובפרט ברכת רצה שתקנת חכמים להזכיר בעבודה מעין המאור' בחוה"מ ור"ח ואי משום הפסק ז"ש הפרמ"ג דהיינו בין ברכה למצוה אבל בתוך התפלה לא מפסיד ההפסק עיין בט"ז סי' ק"ח ובסי' רצ"ד ושם במחה"ש על קושי' ט"ז דלכתחילה אין להפסיק אבל בדיעבד אינו חוזר ונ"ז שלא לגרום חזרה בברכה ולהזכיר האזכרות לבטלה ודאי כדיעבד דמי זה נלע"ד דכל מ"ש במוריד הגשם ובתן טו"מ ויעלה ויבא אין לו דמיון כלל דשם שפיר יש ללמוד מהתחלת הטוב ומטיב לומר דבר שבח או תפלה מיוחדת בברכה שאין לו שייכות משא"כ לחזור ולתקן הברכה שטעה בה דאינו רק כמו חדוש בתפלה באיזה מלות תחנונים וז"ש ודייק בפרמ"ג שאינו רק כמו הפסק ואינו מפסיד רק בין ברכה למצוה כמו בסי' י"ט ביו"ד ותמהני בדברי הגאון מהרש"ם שהביא מסי' י"ט וקאמר עלה אלה דהתם בין ברכה למצוה הלא ה"ה בדברי מרן הפרמ"ג כנ"ל וזה כוונתו שאינו כשאר דברי שבח ותפלות שתקנו חכז"ל בקביעות ברכות כאו"א במקומן כנלענ"ד, ידידו דוש"ת. נ"ב עיי' בתשו' הרשב"א סי' ל"ה וכן פסקינן באו"ח סי' ק"ט עיי"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: