לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן עו
שוכ"ט על ראש כבוד הרב הה"ג וכו' בנש"ק פש"ת מו"ה
שלמה ישראל קליין נ"י אבדק"ק סעליש יצ"ו:
הנני במודע כי יק"מ בא לידי ע"י גיסו ידידי האברך מו"ה
ישכר דוב נ"י ואשת ענותנותו הרבני בדבר חמור אתתא עגונה אשת כ"ה זלמן צבי שווארטץ ע"ה אשר במלחמת רוסיא בפראנ"ט אשר ע"י שו"ס הרג מיליטעריס"ט שלהם ושוב ירו לתוך בטנו "בויך שוס" והי' מקלח דמו מבטנו והעידו שהעמידו אותו ולא זז אבר כאדם מת וגם עיניו נתהפך כחיורי ובדקו בדפק ולא הי' נוקף וחשבו לו כאדם מת וגם ע"י תנועת גופו לא הרגישו בו חיות. וכת"ה שפיר קאמר דע"י תוס' דברים מגרע גרע כמובן רק לענ"ד כיון כאלה אית' בתשו' הר"ן סי' ג' דתנועות כנ"ל ודאי מת ול"צ לומר קברתיו דקברתיו לאו דוקא רק שצריך הוכחות דודאי מת וזה בכלל דבריהם וכבר נאמר בת' ד"ח כי בדברי' שנאמרו מעידים ללא צורך וכשיחה הוי כמו שאינו ואין משגיחים על דברים יתרים, ועוד נלע"ד דכגון זה פשיטא דהוי עכ"פ כגוסס ודאי והא אית' בב"ש סי' י"ז ס"ק צ"ד דגוסס ומגויד מעידים עליו וה"נ כי שיחה זו שו"ס ודאי הוי כמגויד דהא קלוח דם הנ"ל מבטנו לא גרע ממגויד, וידוע כי קוגע"ל -שו"ס שו"ס אינו כיורה בו חצים דחץ אינו ברור שיורד לתוך אבריו פנימים דהא חזינן דנשאר תחוב ממעל לבטן או בעור של הגוף אבל קוגע"ל דוחף ויורד לעמקה של האברים כידוע א"כ לכ"ע מעידים עליו, וראיתי בתשו' פנ"מ דהא דחיישינן מסכין מלובנת דיכול ליכוות ולחיות היינו באברים החיצונים כגון בארכובה אבל באברים הפנימים מה לי כוויי' או מחט וכיו"ב סו"ס נקב ונטרף והיינו דלא אמר רשב"ג רק בארכובה, ואמרתי דמוכח כן מני' ובי' שהרי פריך בגמ' ר"פ א"ט מתנא דבר"י דחשב י"ח טריפות הא איכא נחתכו רגליה מארכובה ולמעלה ותי' דס"ל כרשב"ג דיכול לכוות ולחיות ואם בשאר טריפות באברים ג"כ הכי דינם האיך חשב שאר י"ח טריפות וא"כ הדברים מוכרחים כמ"ש, ומעתה גם בנ"ז דהוי באברים הפנימים לא יועיל קוגעל מלובן:
ועוד עפימ"ש בתשו' בית יעקב בא' שהי' שט על פני מים ואמר הנכרי שהי' רואה שהי' קרוב למיתה והשיב אם רצה לומר גוסס ישנו תרי רובא מים שאל"ס דרוב למיתה כמ"ש התוס' בפ"ב מס' ב"מ ועוד רוב גוססים למיתה אם כי חדא מינייהו לכתחילה לא תנשא מ"מ בתרי רובא מתירין, וה"נ הוי תרי רובא דרוב הנפצעים בחדרי בטן למיתה וזה של"ה מזיז אבר ולא הרגישו בו רוח חיים פשיטא דהוי כגוסס ואיכא תרי רובא, ועוד שם אפי' הי' דעת גוי שהוא חולה קרוב להנ"ל ג"כ הוי תרי רובא כמ"ש בתוס' מס' גיטין אם כי רובא חולין לחיים מ"מ בשבוים ע"י צער ויסורים אינם לחיים דודאי חשוב חולה וגם יסורים קשים בחדרי בטנו ופשיטא דחולה כנ"ל שאינו יכול לעמוד וגם אינו מתנענע אבר דהוי חולה ביסורים קשים וא"כ אפי' מקבלי' דברים שאומרים כמאמרם ג"כ ההיתר פשוט. וכבר הארכתי בתשובה כיו"ב להתירא עפי"ד הגאון בית יעקב הנ"ל והסכימו אתי להתירא והנני כמשיבא למכשורא לדברי הגאון האדיר ועצום אב"ד דק"ק ראדאמישלא שליט"א להיתרא בהך אתתא וגם כי יותר מי"ד שנים אשר אבד זכרו כמ"ש בתשו' המבי"ט בשם תשו' הרא"ש מפי הגאון מו"ה קלונימוס ז"ל. והנני לסיים בכל חתמי ברכות וכת"ה אתנו להתירא וישבו ב"ד של ג' לאמור לאתתא כמ"ש בסי' י"ז סעי' ט"ל, ידידו דוש"ת. כ"ב והנה מ"ש כת"ה כי האשה הכירה הכיס וליכא למיחש לשאלה דכיס לא מושלי אינשי וצ"ע לסברת הב"י דלמסקנא דסימנים ל"ד גם בכלים דכ"מ חיישינן לשאלה היינו אם ההיתר לגמרי עי"כ אבל בנ"ז הא איכא עדות ורק משום קברתיו החששא הא בעד דעלמא אינו רק חומרא בעלמא דהא אם נשאת ל"ת לזה ודאי לא נחמיר דניחוש לשאלה בכלים הנ"ל:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: