לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן סח
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול וכו' מו"ה
זאב צבי הכהן נ"י אבדק"ק א"ש יצ"ו:
מכתבו בא לידי ע"ד שם האשה בגט הנה גם אני מעולם מנעתי עצמי להיות ממס"ג ע"כ הנני רק להשיב מפני הכבוד ולהעיר מקצת בדברים אחדים אבל לא די סמיכה כנ"ל, והנה באו"א בע"מ וויען אשר שמה בעטטי כדרכם לשנות בשמות ע"ה והבעל והאשה אינם יודעים כלל משמה העברי וגם קרובים א"י וכן הראבינאט בוויען השיב כי במאטריקעל אינם מזכירי' כלל שם העברי ומקום אבותי' אין לחקור כי אינה חפצים בג"פ זה מפני כן אין לסמוך ע"ד, והנה לענין אם יודעת שמה אם חשוב כנשתקע לגמרי הביא מעכ"ת דברי ת' ד"ח בשער שינוי השמות סי' י"ז ודברי ת' אבני צדק, והנה לענין שמות לע"ז הנהוגים מזמן קרוב במדינת אלו ראש המדברים בזה מרן הגאון מהרמ"ב ז"ל בתשו' הר המור בסי' ל"ד שם בעובדא שלא הי' נקרא רק אנטאן ושם עברי כמעט נשתקע רק לפעמים אם יבא לבהכ"נ כנהוג וחשבו לנשתקע לגמרי ומסקנתו או לכתוב ב' גטין ובא' יכתבו רק אנטאן לבד ובשני שם העברי ובשם אנטאן ינתן בראשונה כי זה העיקר או לכתוב דהוה מתקרי על שם העברי עפ"י דברי ג"פ שהביא עובדא כזו מעיה"ק ירושלם תוב"ב ובשם האשה שם ריזל ובלע"ז טרעזי' מסקנתו יען כי לא הי' נשתקע לגמרי עי"כ כתבו טרעזי' דמתקרי ריזל דנראה דלא כדברי חת"ס, ועיין בתשו' מהרי"א סי' ק"ה שהי' עובדא כזו בק"ק נייטרא כדעת הר המור והכשיר לעשות כן אפי' לכתחילה ועיין בתשו' מהרש"ם ח"א סי' רכ"א וכן בסי' פ"ג מהו נשתקע דגם בזכרון מי שברך לאשה חשוב שם העריס' בלא נשתקע ועיין בת' מהרמשי"ק סי' ק"ט וסי' קל"ב שפלפל שם בתעצומ' דגבי שמות המתחדשים בדורות הללו בשמות הגויים לגביהם לא חשוב שם העריס' בעברי כנשתקע כיון דכ"ע יודעים דשם הלע"ז אינה שם עצמי וידוע כי הי' לו או לה שם עברי וליכא לע"ז וכן כתב בת' יד יצחק ח"ב סי' ס"ב וס"ג ודומה למ"ש המהרי"ק לענין חיים ונקרא ביבאנט כיון דידוע לכל דביבאנט הוא לע"ז של חיים והה"ד בנ"ז ועוד בזה"ז דעושי' ג"כ מטעם חקי המדינה במאטריקע"ל ופרא- טאקאלע"ן שלהם ע"כ קורין בשני שמות א' השם עריס' עברי לענינים יהודים בתפילה ומי שברך וכיו"ב וב' לדתי המדינה שכן כתב הגאון מהר"י עטטינגער בשומר לציון ואינה מכוון לעקור שם עברי כמ"ש מרן חת"ס סי' ל"ח דההוא בזמנו וכעין זה כתב בתש' אבני צדק להגאון מדעש ז"ל וכבר האריך בזה ג"כ מ"ו הגאון המובהק ז"ל בקונטרס שנדפס על עובדא שהובא ג"כ במהרמשי"ק סי' קל"ב עיי"ש שיש קצת סתיר' מסי' ק"ט לסי' קל"ב במ"ש בעובדא של החת"ס שהי' שואל לאבי ואם המגורשת אם לפעמים קורין אותה בשם עברי דמשמע מיני' דלא הי' סומך לכתוב לעיקר שם העברי משום הזכרה במי שברך ובסי' ק"ט כתב דאולי לרווח' דמילתא עשה כן ובנ"ז אשר הכל בין במקום דירת' בין במקום כו"נ ג"פ בשם בעטטי נקראת ואפשר דקרוב לודאי דגם במקום אבותי' קורין אותה בשם זה אפשר לומר כיון דהבעל לא ידע ג"כ בשם העברי שלה מסתמא אין רגילין בברכת מי שברך וגם לא בנדרים ונדבות או בתפילה א"כ אפשר דלכ"ע אין להזכיר' בגט אפי לסברת ד"ח באות י"ז שהביא מעכ"ת בזה יודה דהא קמן שאינו נודע כלל לא בפי הרבנים ולא בפי החזנים וכא בפי קרובים ולא בפי הבעל ורק אבותי' אפשר דידוע אצלם אבל קרוב לודאי שאין קורין אותה כלל בשם זה והא בסי' קכ"ט סעי' י"ב פוסק להדיא דאם במקום כו"נ יש לו שם ידוע ובע"א י"ל גם שם אחר לכתחילה יש לכתוב גם שמות הנ"ל במתקרי ובדיעבד שלא נכתב השמות של מקום אחר כשר וכל זה אם נקראת עכ"פ במקום אח' אבל אם אינו נקראת רק ידוע בפי אבות כבר כתבו במכתב אליה' ובאחרונים דאין זה שם שנקרא דהא קרי ולא עני וכש"כ אם השם במקום אח' ודאי דומה למ"ש הב"ש בס"ק א' דחניכ' ששגור בפי כל כשר אפי' לכתחילה וכן הביא בט"ג (בלקוטי שמות בח"ב בשמות שנשתנו מחמת חולי בס"ק י"ד). בשם בגדי כהונה שמעשים בכל יום דאם לא נודע בברור על שם שנקרא בעברי כותבי' לכתחילה חניכ' שהוא נקרא בפ"כ, וכן הביא בת' שיבת ציון סי' פ"ז עובדא מאביו הגאון מרן הנוב"י וכן בת' תשובה מאהבה סי' נ"ב, ואח"כ ראיתי בשו"ת שבט סופר סי' כ"ב שהביא זקנו מרן חת"ס כתב על הגליון אה"ע באשה שהי' שונה מעריס' מלכה ושנה שמה מאלי אמאליע ובמקום נתינה לא הי' ידוע כלל משם מלכה וצווה שלא לכתוב כלל שם העריס' שנשתקע והעיר בעל שבנו סופר דבסי' ל"ח דשם שנזכר במי שברך נעשה כשלא נשתקע וא"כ חזר בו ותי' דשאני בעובדא זו של הגליון דבמקום נתינה לא הי' ידוע כלל משם עריס' וא"כ חזינן דנתן מקום לכתוב רק שם לע"ז הנ"ל, ובשם בעטטי שחותמו בב' טי"ת אם לכתוב כן כיון שאינה שנוי במבט' אינ' מפסיד אם לכתוב כן כיון שאינה שנוי במבט' אינ' מפסיד גם אני חשבתי כן רק ראיתי במהרמשי"ק סי' ק"ט שחזר ושנה כ"פ בשם לאנוטי כאנוטא בב' טי"ת כמו חתימתה א"כ משמע דגם בזה אין לשנות ע"ד כאן באתי לעורר ולברר מה שבידי בס"ד וכבר כתבתי כי אין לסמוך עלי בענין גטין כי מעולם לא הרגלתי במעשה כנ"ל. יום ג' פ' ויחי תרע"ג לפ"ק. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ס"ט שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מו"ה שלמה ברוך שמאלהויזען נ"י מ"מ דחברה תהלים בק"ק ב' פעסט יצ"ו
ע"ד גט לאיש הדר]באמעריקא במקום שאין שם ב"ד מסדרי גטין וא"א לבא הנה למסור גט לאשתו מידו לידה להמנות סופר ועדים ויכתוב אח"כ לסופר ועדים לכתוב ונחתום כמ"ש בבאה"ט ופ"ת בשם פוסקים אחרונים. וכת"ה הביא דברי או"ח וט"ז סי' מ"ז באם כותב דברי תורה לענין ברכה, וע' בתשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' רכ"ז שם כמה פרטים וכללים לענין כתיבה כדיבור והביא שם דברי החו"י וש"י ובכולם חזר ושנה לבד מגט דלא מהני משום דצריך לשמה ובעי' עד שישמע קולו כמ"ש הרמב"ן או חומרא דא"א שאני, ובח"מ סי' קצ"ט כמה טרחות יגע ומצא תקנה ומזור למנות שליח שלב"פ על בי"ד נגד דברי ה"ג וכדעת החמ"ח, ותמה אני כי כת"ה מסתייע מדברי הנתיבות בח"מ סי' כ"ח ומיישב דברי הרמב"ם מ"ש דשטרות דרבנן ומחלק בין אומר אמרו לגמר הדבר והלא הרמב"ן בס' המצוות השיג על הרמב"ם בזה כידוע, וגם הא פוסק כר"י מס' גטין דף ע"ב כתי' ר"א דבעי' עד ישמע קולו משום לשמה והאיך נאמר לדברי הרמב"ן כשר עפ"י כתב היפך מ"ש בסוגי' הג"מ וכי מפני קושי' ותי' עפ"י סברה נעשה מעשה: והנה לענין הלכה נראה דעת שו"ת ד"ח ח"ב סי' פ"ו להקל במקום עיגון ע"ש תשו' ארוכה ותמה שם על דברי הרמב"ן מה משום לשמה שייך בזה משום שמיעת קול וע' במס' גטין כל הגט דמשמע דעיקר לשמה היינו לגבי בעל משום דמצווה לסופר דזה ממילא לשם דידי' וגם בת' שו"מ מהד"ת ח"א סי' מ"ט היקל בזה אם ניכר שהוא כת"י הבעל ובטח שכא יבטל הגט, והנה איני תקע עצמי בהלכה כזו ובפרט כי מעולם מנעתי עצמי להיות ממס"ג מכ' בהלכה חדשה נגד דברי הש"ע סי' ק"כ, והנה לפי"ד מרן חת"ס סי' ר"ל אינו רשאי אפי' חכם לסדר גטין באתרי' דרב עפימ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה ע"ש והנה בק"ק פעסט הלא ישנו בד"צ מומחה וכמדומה כי הרה"ג וכו' מו"ה יעקב יוסף גראס נ"י יש לכו עסק בסדור גטין וגם כי אינו ראוי ומי שאינו רגיל בכך לא יהי' לו עסק בזה, כי גדול שמושו ע"כ ידבר עם הרה"ג ובל"ס כי גם הוא יתייעץ עם דיינים דמגמר גמירי כנלענ"ד ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע' שוכ"ט עב ראש כבוד הרבנים הגאוכי וכו' מו"ה דוד דוב מייזלס כ"י אבד"ק ספרדים באוהעלי יצ"ו. ומו"ה עבי הכהן דיק נ"י ראב"ד דשם:
אחדש"ה ע"ד כי זוג או"א לא מתדר כהו להיות יחדיו וע"כ באו לפני בד"צ זבל"א וזבל"א ונעשה פשר בכל תוקף קנינים להיות האשה מתחייבת לקבל ג"פ ברצונה וע"ד יתן לה הבעל ט"ו מאות כתרים ועל פשר הנ"ל נתרצה גם ברצון אחיה ולע"ע חזרה בה אם בידה לחזור והה"ג מהריצ נ"י דעתו כי בידה לחזור וכמ"ש בתשו' קול ארי' דהוה רק קנין דברים כמ"ש הפוסקים והה"ג מהר"ד כ"י השיב דס"ס כיון דהקנין הי' על התחייבת שלה בזה שפיר חל הקנין וכמ"ש הסמ"ע בסי' ס' ס"ק ח"י ובש"ך ס"ק כ"ד דבחיובי' שפיר מהני דחל על גוף האדם, והנה ידוע בקנין דברים הוא דעת הרמב"ם פ"ה מהל' מכירה ומנה שם כמה דברים דלא שייך בי' ולא מועיל בהם קנין, ומ"ש קנין הוא רק לחזק ולברר הדברים ובסמ"ע סי' קצ"ה הביא כן בשם פסקי מהרא"י דל"מ קנין לגרש ועפי"ז כתב הב"ש סי' קל"ד סק"ו מ"ש שם דאם קבל קנין לגרש צריכין למחול לו שלא יהי' גט מעושה דלהנ"ל אין צורך דהא מעיקרא לא חל הקנין. וכתב עוד מה שעושים קנין תחת החופה על החליצה הוא ג"כ אינה כלום דהוי קנין דברים:
והנה לכאורה הי' קצת ראי' דל"מ אפי' בלשון חיוב דאל"כ מה פקפק הב"ש דילמא מתירי' לו אם קנו ממנו בלשון חיוב ולמה הקנין תחת החופה פועל ר"ק דילמא יעשה הקנין בדרך חיוב, אלא שיש לדחות דלא נחית לזה רק קאי על לשון ש"ע ומנהג העולם אבל נראה ראי' ממקור הדברים והוא במס' ב"ב דף ג' על מתני' השותפין שרצו לעשות מחיצה וכו' דמוקמי' בגמ' בשאין בו דין חלוקה ופריך בגמ' להדרי בהו ומתרץ שעשו קנין ופריך על זה קנין דברים הוה ותי' שם שקנו מידן ברוחו' ור"א תי' שהלך בה בתוך שלו והחזיק וכו' ואם נאמר דבדרך חיוב מהני קנין בזה ל"ל אוקימתא חדשה לימא בקיצור שקנו מידן בדרך התחייבת וזה הי' לראי' דל"מ, ובתוס' הקשו מהא דמתנה ש"ח להיות כש"ש ותי' דשם גופא משתעבד וצריך לבאר דעתן לפי"ז דבשומר דגופו נשתעבד לשמו כשאר שכיר ועבד הוה כדבר מסוים משא"כ לחלוק השותפות דל"ש איזה שיעבודא הגוף וכ' ברשב"ם שם, ומעתה בנ"ז להתחייבת עצמה לקבל ג"פ ברצון טוב לא אדע איזה שיעבוד הגוף שייך בזה והא דמתחייב עצמה אפי' בדשב"ל יליף בעה"ת משיעבודא ומה שהוא בדיני ממונות שייך שפיר שיעבוד בין אגופו בין על נכסיו וכן לענין שמירה דעיקר על גופו אבל גירושין לא אדע מכל הנ"ל מה התחייבת שייך בזה וגם לא אדע אם דרך התחייבת שייך בחפץ ידוע ומסוים כגון מ"ש לתן חפץ פלוני דוקא דחיוב אינה עשה קנין רק שיעבוד ע' בת' מהרמשי"ק או"ח סי' רכ"ה ובתוס' מ' ע"ז דף ס"ג ד"ה כגון. וכ' באה"ע סי' כ"א בשידוכים אם רצה לזכות במשכון שלא לחזור מהשדוך צריך לומר לו שיזכה בגוף המשכון ע"ש בט"ז וב"ש בטעם הדבר ולמה לא מצאו תקון שיתחייב עצמו לתן לו אותו חפץ וע' בב"ש סי' סי' כ' סק"י דמסקנתו דקנין אתן הוה ספיקא דדינא וע' נוב"י מהד"ק ח"מ סי' כ"ה וסי' כ"ו שהביא חתנו הגאון מהריז"ל דהר"ש הלוי חולק ע"ד סמ"ע במ"ש בדרך חיוב מהני בקנין אתן הביאו בפ"ת סי' רמ"ה ע"ש:
ושוב נזכרתי מדברי תשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' ס' דמי שנתחייב עצמו ליתן פירות דקל חייב לתן לו אלא שמדברי הנוב"י סי' כ"ח בתשובה לחתנו הגאון בהראי' שמביא מעובדא דאסור גיור' דחיוב ל"מ דאל"כ למה ל"ה מחייב עצמו, השיב עליו הנוב"י, כיון דמטבע אינה נקנה בחליפין הי' בידו לפרוע ממקום אחר דאינה רק שיעבודא עי"ש עוד כונה כפ"וג, ועכ"פ בדבר שא"ב שייכות קנין גם החיוב אינה עושה קנין רק שיעבודא, ולענין קבלת גט לא אדע מה שיעבודא שייך בזה דהא גם אי"צ שום מעשה אם יתן הגט בידה או חיקה או בחצרה ומלבושה מי לא מגורשת אפי' ברצונה ול"ש בזה איזה שיעבודא על גופה וכש"פ על נכסיה שו"ר בס' דברי גאונים אות פ"ז מביא כמה ספרי שו"ת בזה וסותרים זא"ז אם בדרך התחייבות מהני קנין אפי' בקנין דברים וע' בתשו' מהרשד"ם סי' רע"ד וסי' ש"ע, ואפשר דיכול לומר קים לי כהנך פוסקים דל"מ קנין וגם כי משמע מדברי הגאונים דדוקא בדבר שבממון מועיל קנין דרך התחייבות ובכלל מ"א שמביא דברי תורת חסד בזה במי שמחייב עצמו שלא לירש נכסי דמהני דמשעבד גופו שלא לטפל בנכסי אביו או מתחייב עצמו שלא לבנות בתים היינו ג"כ בדרך זה שנשתעבד גופ' שלא לטפל בבנינים ע"ש ובקבלת גט לא אדע אם שייך כל הנ"ל:
והנה כ"ז כתבתי דרך פלפולא ובגוף הדבר ראיתי דבכיו"ב כבר נשאל עליו בתשו' אמרי אש ח"ב סי' ס' וס"א ג"כ שהי' בין איש לאשתו ע"ד קבלת גטה שהיתה מפסיד לבעלה כמעט רוב נכסי' והבד"צ שפטו אותה וכן מערכאות כהבדיל כי צריכה לקבל גט פטורין בדרך פשר ושוב חזרה מדבריה ושאל השואל הגאון מהר"א וועכשלער ז"ל אם יש לכוף לאשה על קבלת הגט והשיב בארוכה ועיקר דבריו כי לאחר תקנת ר"ג אין לכוף לאשה כמו שאין כופין אות' ובתוך דבריו כתב כי מעשים בכל יום שהאיש ואשה מתפשרים על קבלת הגט ולבסוף חוזרים אפי' בקבלת קנין והלא לפני נתינת הגט שואלים גם לאשה אם ברצונה מקבלה הגט ואם אין בידה לחזור מה זו שאלה, חזינן דגם גבי דידה צריך שלא יהי' שום אונס וכשם שמתירין לו הקנין הה"ד לאשה או אומרים לה שאין הקנין כופה אותה לקבלת גט וא"כ בנ"ז האיך אפשר לאחוז החבל בב' ראשון. ובענין טיב האשה אי דעתה צלולה הדר"ג מבפנים ואין בידי לדון בזה שלב"פ ואצ"לה. והנני לסיים בכל חתמי ברכת ידידו דר"ש
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע"א
שוכ"ט על כבוד הרב הגאוה"ג וכו' כש"ת מו"ה
אפרים בנימין ג"פ נ"י אבדק"ק רימא-סעטש סעטש יצ"ו:
ע"ד האנשים הנ"ל לנו הלילה בבתיהם וי"ל שנתייחד עם נשיהם והא בסי' קי"ט פסק להדיא דהוה ספק מגורשת משום חשש ביטל הגט ומעכ"ת ברצונו לחלק בזה יען בנ"ז הוה לטובתה משא"כ בסי' קמ"ט. והנה בסברא זו ודאי אין די סמיכה כי י"ל גם להיפך מתוך שלבו גס בה בטולו בטלו כמ"ש בסי' קמ"ט לענין יחוד הנשואין ע"ש, ועוד הא בסי' קמ"ח סתור קאמר דכל מגרש ע"ת לא יתייחד עמה ובב"ש סק"ו בשם הרשב"א דאפי' שכ"מ וגיסו לא יתייחד דבסתמא לטובת' ג"כ כידוע, אך ורק מ"ש דאינם חשודים על תה"מ בליל ת"ב ודאי יש סניף להצטרף להתירא כמ"ש המהרי"ט דבאם נתייחד אחר הגרושין לא אמרינן חזקה א"א עושה ב"ז וקדשה דוקא באין לו אשה אחרת אבל אם יש לו אשה אמרינן חזקה דלא יעבור על חדר"ג ולא קדשה א"כ כש"כ בגזרת חכז"ל ודאי חמור וכן הריב"ש בסי' ו' דאם היא בעת נדתה אפי' בדם חמוד דרבנן אם בא עלי' לא אמרינן א"א בב"ז כיון דחשיד ע"ז חשוד ג"כ בד"ז אלמא דהוי כמו חזקה זו כזו. ע' בתשו' מרן חת"ס ח"ב סי' נ"ט בטעמי' דאין נאמן לומר שלא בא עליה דאש בנעורת והוה כודאי ולא מהני אפי' המגו דבידו לגרשה דקיימ"ל בב"ב דנאמן לומר גרשתי אפי' נגד חזקה א"א חזקה זו הוה אלימת' כמו חזקה מכח סברא דל"מ מגו כנגד חזקה דא"א פורע ת"ז דל"מ מגו. וכ"ז בזמנים המותרי' אבל בזמן אסורי' ואינה חשוד לכך פשיטא דלא שייך חזקה ודאי ע"כ ודאי יש להאמינם דלא עשו מעשה: ומ"ש דהשביע' שלא יבטלו הגט והנה כיו"ב מצינו בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קע"ה במ"ש בטעמי' דסוברים שאין למנות סופר ועדים עפ"י כתב מ"ש אלם ותי' דשם הוא לפני ב"ד משא"כ בכותב מכתב ממרחקים שלא בפנינו יש לחוש לנשתנה דעתו ובטל הגט, ומסיק דלפי"ז אם נשבע שלא יבטל הגט הי' כשר וע' בשו"ת דברי אמת סי' כ' ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קל"ב שהביא' א"כ חזינן דסמכינן בזה שלא בטל, והנה בעיקר הלכה זו באמר לסופר ועדים ושליח לכתוב ולתן גיט' דאם נתייחד עמה שפסק הרמב"ם פ"ט מה"ג דהגט אינה משמע מדאורייתא ידוע כי רוב הפוסקים חולקים ובתשו' הרא"מ ח"ב סי' ה' עשה עובדא להקל בא' שצוה לכתוב ולתן גט אחר ג' שנים אם לא יבא לביתו ממרחקים והי' לו מונעי' בשפת הים וחזר לביתו ושוב נסע למרחקים הנ"ל האריך שם בכמה ראיות דלא חיישינן בזה לבטול הגט כי דעתו לבא כדרך כ"א דעוד אשתו הוא שאין כאן גט לבטלו וע' בבאה"ט ססי' קמ"ח שמביאו וכן בכה"ג סי' קמ"ח וסי' קמ"ט ושם פקפק עליו קצת וע' בפ"ת, וראיתי בשו"ת דברי אמת שם שהביא' וכן בת' מהרש"ם הנ"ל וכן בשם מהריט"ץ ולא ערערו עלי' כלום, ובפ"ת שם בססי' קמ"ח הביא בשם תשו' שב יעקב שסמך עד"ז בצירוף שהשביע את המגרש שלא לבטל' אם יסכימו אתו רבנים גדולים, אלא שבכ"ז י"ל דבתשו' הרא"מ איירי בלא תנאי רק בגט מוחלט אבל בגירושין של תנאי הא לכ"ע חיישינן כמ"ש בסי' קמ"ח אלא שיש לחלק בין תנאי שבידה למחול אז איכא למימר דמחלו התנאי אבל בתנאי שעכ"ח מתקיים כגון בנ"ז לא שייך מחילה ובטול כן מחלק הרמב"ן הביא' בתשו' הרא"מ הנ"ל ועיין בב"ש סי' קמ"ד ס"ק ט"ו וסי' קמ"ח סק"ז, והכה רק הצעתי לפניו מ"ש בספה"ק ולענין סמיכה כבר גילתי דעתי דאפי' כמשיבא למכשורא אין בידי. ואסיים בברכה ונזכה לשמוע בשורות טובות: ידידו דוש"ת:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן ע"ב
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הג' וכו' כש"ת מו"ה
אשר אנשיל מיללער נ"י אבדק"ק פעטראזשענ' יצ"ו:
יק"מ בא לידי אשר בו הקשה לשאול ממני בדבר חמור מ"ש לאסור א"א ויבמה לשוק והיא מוכנת לנשואין ביום ד' ניסן הבע"ל וזה נמנע מצדי אפי' הייתי מן המתירין אין דרכי לסמוך ע"ע בד"ז רק בצירוף עוד גדול ההוראה ואין הזמו מספיק כזה לבד אם כבר עשה כן שהציע הדבר פני גדול הדור ג"כ:
והנה עובדא ה"ה בתולה שנסעה לאמעריקא והיתה שמה כמה שנים וחזרה לביתה ואמרה כי נשאה לאיש שמה ממדינת רוסיא ונפטר באם הדרך על הספינה בלא ז"ק ויודעת בבירור שאין לו אח כלל וכלל האם נאמנות על כל הנ"ל ומעכ"ת בירר הדברים כשמלה ממ"ש באה"ע סי' קנ"ח ס"ב דכה"ג נאמנות על כל בין מ' הבעל ואח"כ הבן לינשא לשוק בין להיפך שתתיבם כמתני' דמס' יבמות דף קי"ח והכא הכל בדומה שאפי' על הנשואין אין כאן עדים והוי הפשהה"פ שהתיר אפי' על הנשואין וכמ"ש בסי' קנ"ב, ועוד צירף מעכ"ת להתירא שבעלה הי' מחלל שבת בפרהסיא והוי כמומר וידוע שיש פוטרי' מחליצה והביא ג"כ דברי מרן חת"ס בח"ו שדיבר מזה והנה לכאורה יש לדון בזה בתרי אנפין אם יש כאן בנ"ז הפ"ש ההפ"ש חדא לפימ"ש במרדכי פ"ב דכתובות הביא הירושלמי באיתתא שבאת לפני ר"י ואמרה שנשאה ונתגרשה והתירי' כדנפיק א"כ דאיכא עדים בלוד ואמר ר"י אם כך אפי' עדים בקכסטינא נמתין עד שיבואו עדים כלומר שנתקדש' וליכא הפ"ש ההפ"ש ומכאן מביא ר"ש ראי' דאשה שנתיחדה בדרך עם ב' אנשים ואמרה שנבעל' ונא' מאונס שאינה נאמנת דכיון שנתייחדה אבדה מגו שלה שעברה על דת ויש פירושים שונים בענין זה והפי' הפשוט דע"י ייחודה נחשדת שאינה כשרה וליכא מגו ואם תאמר שגם בזה דנתייחדה ליכא עדים והאיך נאמנת עד"ז קאמר דנמתין על העדים שנתייחד' והרמ"א בסי' קע"ח הביא ב' דעות בזה דהראבי"ה חולק בזה:
ומעתה בנ"ז שהיתה נשואה למחלל שבת בפרהסיא ומסתמא היא לא טובה ממנו איהו בקר' ואיהי בוצינ' ומסתמא לא נתן מקום לשמור פתחי נדות' כמ"ש באחרונים ע' בבי"מ סי' קנ"ח א"כ אפשר דלא מהני זה הפ"ש ההפ"ש דאינה ג"כ רק משום מגו, ושוב מצאתי בישיע"ק סי' י"ז שנסתפק בזה בכל עדות עגונה דקיימ"ל במס' יבמות ומ' ר"ה דפסולי' מה"ת אי"נ לעדות אשה אם נאמן להם במגו והאריך בפלפול עצום ומתוק ודעתו נוטה דע"י מגו נאמנות אלא שמתוך דברי הירושלמי הנ"ל יש לדון בכלכ' האיך שייך מגו לגמרי דכיון דא"א להיות א"א אלא בנתקדשה ע"י עדים וצריך להמתין על עדותן באיזה אופן וגוונא נפרנס מתני' דפ"ב מס' כתובות א"א הייתי וגרושה אני דנאמנות וצ"ל דאמרה שקדשה אבי' לאיש כשהיתה קטנה או שהעדים כבר נפטרו או שאינה ידוע היכא העדים יושבים במקומ' א"כ הדבר צ"ע דתליא בב' דעות הנ"ל ולפי"ז מ"ש בנוב"י מהדו"ק סי' ל"ח להקל בכגון זה ע"ש איכא גוונא דיש לחוש אם אמרה האשה דבמקום פלוני נתקדשה ונשאה בפרט בזמנינו שנוהגין שהקדושין והנשואין נעשים כא' ורבים נכנסים ויוצאים בזמטוטי חו"כ וע' בחת"ס סי' ק"א הלא ישנו עדים במקום ידוע, ובפרט דבל"ס ישנם במדינת אמעריקא פינקסי' כתובים עד"ז והא חדא, ועוד יש לעיין אם האשה מתלבשת בצעיף על ראשה כדרך הנשואות יש בזה דעות באחרונים ע' בתשו' חו"י סי' קל"ח ובשו"ת נטע שורק סי' י"ג ובספרי בס"ד סי' ל' וע' בפ"ת סי' מ"ז:
והנה מ"מ אם כי ליכא מגו הלא האשה עצמה נאמנת על מיתת בעלה להתירא כמ"ש בסי' י"ז סעי' מ"ג אלא דשוב נתעורר הצ"ע כיון שהיא כמ"ש דכמוה' כבעל' ופ"ע דאורייתא אינה נאמנות בלא מגו:
ומ"ש מעכ"ת בשם הרדב"ז המובא בפ"ת ס"ק י"ז באשה פרוצה פשיטא דלא איירי בפרוצה ממש כלומר נחשדת על הזנות רק פרוצה כדרך נשים שאינ' צנועו' ובזינתה ממש עיי' בק"ע סי' פ"ו ובתשו' רע"א באריכות אלא שאח"כ מצאתי חקירה זו בס' יקר קונטרס עגונות של מהרי"ל שהביא בשם חן טוב שהעיר בזה בקושי' של הגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל והשיב לו בעל חן טוב דמה שהאשה עצמה נאמנות לא שייכים הני כללי דהיא אינה מצד עדות אלא שמצד עצמה נאמנת על עצמה והביא ראיות לסברא זו, וכיו"ב מצאתי בבית מאיר לענין השאלה וחקיר' סיבת המיתה של הבעל דאי"צ באשה המעידה על עצמו משא"כ בשאר עדות אשה עיי"ש, וכל זה לענין מיתת בעלה להתיר' משום אסור א"א אבל בבאנו לדון לענין התרה לשוק בלא חליצה הא אינה נאמנת רק במקום הפ"ש ההפ"ש והא אזלי לה המגו כנ"ל. ומ"ש מעכ"ת באשה נאמנת להנשא לשוק דהוה ק"ו מעד א' שהביא הרמ"א יש אוסרים ובב"ש דרוב הפוסקים מתירין תמהני עליו הלא איפכא הוה השקלי וטריא במס' יבמות דף צ"ד דהיא אינה נאמנת ועד א' נאמן ושם ב' לשונות ופסקו הש"ע סי' קנ"ח בסעי' א' דהיא אינה נאמנת לומר דמת יבמ' להנשא לשוק בל"ח ובסעי' ב' הביא ופוסק מתניתן דד' קי"ח דע"י הפ"ש הפ"ש נאמנת ובסעי' ג' סתם המחבר כדעת הרי"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים דעד א' נאמן ורק הרמ"א מביא י"א שם לבד מכל הנ"ל דבורה של אשה זו נראי' כתחבילה דברים שקשי' להאמין כי מי שמע כזאת שתנשא אשה לאיש בלא יודעת מי הוא ומאיזה מקום ועוד שישבה עמו ב' שנים ובזמן ארוך היאך אפשר שלא דברו ולא שמעו ולא בא מכתב ממקום מולדתו מבני משפחתו שעי"כ נתודע לה מאיזה מקום הוא הן הן דברים שהוא נגד הרוב ונגד חזקת המנהג שאינו נאמן כמ"ש במ' פיאה פ"ח מ"ב וג' ע"ש וע' מס' קדושין דף כ' ומה שאמרה האשה שיודעת בבירור שאין לבעלה אח זה קשה מראשונה דאם אינה יודע מאיזה מקום הוא האיך אפשר לידע בבירור שאין לו אח זה מן הנמנע בבירור, ע"כ לפי"ד דברי האשה הזאת הן דרך ערמימות לבא בהחבא שלא לדרוש ולחקור ע"כ לענ"ד לא יעשה מעשה ואדרבא צריך לאיים עליה כי זה איסור ערוה והלא עכ"פ במקום שהיתה יושבת עם בעלה אפשר ג"כ לדרוש ולחקור האיך הי' מוחזק שמה אם באחי' או שלא באחי' או להתודע שם איה מקום משפחתו ולדרוש ולחקור במקום הנ"ל וע' בתשו' מרן חת"ס אה"ע סי' מ"א מ"ב האיך היו חוקרים ודורשין ובל"ז לענ"ד, א"א להתירה, ומ"ש כת"ה לצרף דעת הגאונים ע' בשו"ת מהרש"ם ח"ג שאינה עושים אות' אפי' לסניף:
ידידו דוש"ת:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע"ג
לחכם א'
מ"ש בהא דאיתא במס' יבמות דף ק"ג דאם נקטע רגל היבם למעלה מארכובה דחליצתו פסולה ואיתא בגמ' הטעם ממעל לרגלו ולא ממעל דמעל, וק"ל לכת"ה עפי"ד הפ"ח דס"ל בתשו' מים חיים דכשם שטריפה אינו יולדות ה"ה בזכר דאינו מוליד וא"כ בלא"ה אינו ראוי להקים לאחיו שם ול"ל הטעם דקרא ממעל ולא ממעל דמעל, ואסברא לי' לכת"ה לפמ"ש הרא"ש במס' חולין ספ"ד לענין טריפות דרגל דדיוקא דמתני' סתרי אהדדי יעש"ה וה"נ איירו בתוך הארכובה עצמה אלה תורף דבריו ותמוה בעיני שלא הזכיר מתני' דיבמות דף ע"ט מחלוקת ר"א ור"ע בסריס חמה וסריס אדם דלר"א סריס חמה מייבם דיש לו רפואה ולר"ע ההיפך סריס חמה אינו מייבם דלא הי' לו שעת הכושר משא"כ סרוס אדם קנה דהי' לו שעת הכושר א"כ ממילא נקטע אם כי דטריפה הי' ואינו מוליד מ"מ לא גרע מסריס אדם דהי' לו שעת הכושר דמה"ט נמי זקן שאינו מוליד מפני זקנתו וכן זקינה חולצין ומייבמין וכן קייל"ן באה"ע סי' קע"ב ואף אם נימא שנולד חסר רגל דקייל"ן דטריפה ביו"ד סי' נ"ה ברמ"א, מ"מ ידוע דאיכא דעת הרשב"א דטריפה מתולדה לא נאמר זה הכלל דאינו חי' וכמו כן נימא דמוליד, והנה קשה לי במ"ש הרמ"א בסי' קע"ב בשם הערוך דסרוס חמה היינו דנעשה סרוס ע"י קדחת משמע דתלי' אם נעשה ע"י אדם או ע"י חולה וקשה הא בגמ' משמע דהכל תלוי בהי' לו שעת הכושר או לא א"כ מה נפ"מ אם נעשה ע"י חיתוך ומיעוך אדם או ע"י חולי והא בגמ' פריך רבא לר"א הלא בסמוך למיתה ליכא אינש דלא נעשה סריס והוה אשת סריס ואינו מועיל ומה השיב לו דנעשה ע"י חולי וא"כ מוכח להדיא דלאו בהא תלי' רק בשעת הכושר כנ"ל, עד שראיתי בס' בית מאיר שכתב ומבאר להדיא דאם נעשה ע"י חולה או תשות כח וכיו"ב אף שלא ע"י אדם הוה כע"י אדם דס"ס היו לו שעת הכושר וכהנ"ל וחידוש בעיני שלא העיר הבית מאיר מהערוך והרמ"א, ומ"ש כת"ה מדברי הרא"ש מס' חולין בדיוקים דסותרים אהדדי עיין בתשו' מרן חת"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ט שעמד בזה:
וראיתי מ"ש כת"ה אדברי הרמב"ם פ"ה מ"ה מלכים שפוסק דמלך אינו חולץ ואינו מייבם ופי' המ"מ הטעם משום דהרקיקה הוא בזיון למלך וכ"פ רש"י במס' סנהדרין דף י"ט, והקשה כת"ה הא הרקיקה אינו מעכב כמו קריאה ואי משום דאינו ראוי לרקיקה כמו באלם ואלמת דאינם חולצים משום דאינם ראוים לקריאה וא"כ איכא למימר היינו טעמא דמלך ג"כ וע"ז השיג מעכ"ת דהלא במלך ראוי מקרי דרק ארי' הוא דרביע עליו וכמו"ש במס' שבועות דף כ"ג וביצה דף י"ב דנבילות ראוי מקרי עיין בתוי"ט מס' סנהדרין במתני' שם ובתוס' רע"א שם שהקשו יתר על כן דהלא הרמב"ם נתן הטעם דמש"ה כמו כן אינו מייבם דכל שאינו לחליצה אינו מייבם והקשו המה מדברי התוס' שהקשו מחרש וחרשת דאינ' חולצין ומ"מ עולים ליבום כדאית' כמה מתני' פ' ב"ש ותירצו דשאני חרש וחרשת דבני חליצה נינהו אלא דפומי' כאיב להו וא"כ כ"ש אלם ואילמת דעדיפו מינייהו עיין רמב"ם פ"ו מה' חו"י דחליצת חרש וחרשת אינו כלום וחליצת אילם ואילמת פסולה א"כ במלך נמי נימא הכי והניחו בקושי' והנה קושייתם הוא דוקא לענין שיהא המלך ראוי ליבום אבל לענין קושית כת"ה שיהא המלך חולץ בלא רקיקה נלענ"ד בפשיטות דלא מבטלינן מצות עשה שנאמר להדיא בקרא וכמו"ש התוס' מס' גיטין דף כ"ח לענין סמיכה, הגם דאינו מעכב מ"מ אין מבטלין לכתחילה היכי דאפשר בתקנה אחרת אם כי בטורח, והלא מצות חליצה ויבום פי' מרן החת"ס באע"ה סי' פ"ה דאם שניהם רוצים להיות זקוקים זל"ז ורצונה יותר להיות עגונה כל ימי' אין כופין במצוה זו והי' רק כמו גירושין דאם רצונו לגרש צריך לעשות סדר גט פטורין כמ"ש בתורה וה"נ כן הוא ואינו רק כמו סגולה ונ"ר לנשמה של הנעדר עיי"ש, ומעתה כמה נעשה דבר זה לכתחילה לבטל מ"ש בפי' בתוה"ק מצות רקיקה למען רצונם וטובתם כמו שאין עושין לבטל יראת המלך משום כבודו, ועיין בתוס' יו"ט ותוס' רע"א במתני' הנ"ל דמה שכתוב בפירוש בתורה אין גוזרין ולא עשו חכמים כנגדו וה"נ רקיקה משא"כ עמידה אינו בפירוש למצוה כמו"ש בתוס' דף ק"ג דאינו אלא אסמכתא וכהנ"ל:
ומ"ש כת"ה לענין קביעת מקום בחליצה דלמה קובעין עש"ק ולא בליל מוש"ק כדי להסמיך הקביעה לחליצה וקביעת מקום כשר בלילה, והלא דבר זה הוא מדברי תה"ד סי' רכ"ו ושם יליף לא ממ"ש במ"ס סנהדרין דף י"א דאין מעברין שנים אלא דוקא במזומנים ופי' שם רש"י דהיינו מבערב משמע דזה מקרי מוכן ומזומן מבעוד יום ולא באותו יום שחרית ולעשות מעשה אחר צהריים, והא היום הולך אחר הלילה והו' באותו יום ואף אם לא נילף מעיבור שנה כשאר ילפות' מ"מ צריך לעשות כמו שמצינו כמובן:
ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן ע"ד שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב
הג' וכו' כש"ת מו"ה
משה הלוי ווערצבערגער נ"י דומ"ץ ק"ק ארשיווא יצ"ו:
הנני במודע כי יק"מ בא לידי אשר ענותנותו הרבני להסכים להתירא עגונה מ' מלכה אשת של ר' ליב הייזלער ע"ה מיולניטצע שהשיגה כתב מיתה שקורין "טאטענשיין" מהנאטע"ר אשר שם נאמר בפינקס שבא ידועה מהקריעגס מיניסטעריאו"ם שמת במלחמה בגאליציען רק שלא נאמר בהעתק קברתיו, והנה ידוע כי בתשו' מרן חת"ס סי' מ"ג האריך בראיות חזקות כי בעדות ערכאות נאמנות אפי' אינו מסל"ת וכמ"ש לענין שטרות העולים בערכאות דכשרי' גובים אפי' ממשועבדים כמ"ש בפ"ק מס' גיטין וכן האריך בתשו' כת"ס סי' כ"ג והחזיק דבריהם בת' מהר"מ שיק סי' מ"ב וכן דעת שו"מ ובס' הנכבד ישוע"י סי' י"ז דעשה מעשה ע"י עדות "גענעראל קאמאנדא" בצירוף אומדנות, וכן הסכים בתשו' חסל"א, ובאמת כבר ישב על מדוכה זו בתשו' כנסת יחזקאל סי' ל"ג דכמ"ש בתוס' יבמות דף קט"ו דילפינן איסור מממונא היכא שלא הוחזק ב' יוב"ש מממונא שהוחזק הה"ד דילפי' מממונא דערכאות לענין שטרות דשייך קבלת שוחד' לאיסורא דהיינו אשת עגונה דל"ש שוחד' א"כ רוב תשו' אחרונים מן המתירין, ומ"ש ע"ד בתשו' בית אפרים וד"ח וכן בתשו' אמרי אש כבר מיישבו בת' מהר"מ שיק הנ"ל ע"נ, וראיתי בתשו' פרשת מרדכי סי' כ"ז שהשיב ע"ד הנ"ל דשאני ערכאות בשטרות דכך נימוסיהם שאינו משקרות משא"כ לענין עדות במיתת הבעל וכי יש איזה נימוס, לזה נלענ"ד דהיינו בזמן הנ"ל דלא הי' פקידה וחיובא להודיע למשפחתו אבל בזה"ז דיש פקידה ומצווה ועומד ממקום גבוה להודיע למשפחה אפי' בפנוי ורווק א"כ הוי ודאי דומה לערכאות בענין שטרות כנלענ"ד:
ועוד י"ל בנ"ז במ"ש בתשו' פ"מ הנ"ל בנדפס בצייטונ"ג שפלוני ופלוני מת במלחמה לכ"ע הוי מסל"ת כיון דאין דעתם של המדפיסים להודיע לאנשים ידועים או משום דטרח כולא האי להדפיס בצייטונ"ג והביא ראי' ממ"ד בגמ' יבמות דף קכ"א דקאמר מסל"ת האיך משכחת לי' ונאמר כגון האי דאזיל וקאמר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי"ח שכיב חיואי ואנסיב ר"י לאתתי' והא שם ודאי האי דאכריז כן ודאי דעתי' להודיע למי שצריך לידע מ"מ כיון שאמר כקורא לאנשים דעלמא לא לאנשים ידועים או דטרח כולא האי להכריז חשוב מסל"ת ה"נ בנדפס בציינוונ"ג, וה"נ שבא הידיעה לכאנוע"ר לכתוב כן בפנקס מאטריקע"ל והא תכלית כתיבה במאטריקע"ל אינו משום ידיעה למשפחה דעיקר הוא מי בחיים ומי בין המתים לידע מנין אנשים במדינה ולהודע להשררות של קאמידא"ט וכיו"ב פשיטא שדומה לדפוס הצייטונ"ג:
ובענין דלא אמר קברתיו והנה בתשו' פ"מ סי' כ"ה הי' העובדא שבא הידיעה על איש שהי' בשפיטא"ל וס"ל דהוי דומי' במ"ש בתשו' הר"ן והביאו הרמ"א סי' י"ז דלאו דוקא קברתיו שאם אומר דודאי מת הוי כמ"ש קברתיו והא ודאי בשפיטא"ל שעוסקים ברפואות וכל עוד שיש מקום לרפואה עושין למען רפואתו ודאי דבריהם כמ"ש ודאי מת דאל"כ היו עוסקים ברפואתו, א"כ י"ל בזה"ז דאיכא סאכיטוע"ט וידוע שמצווים ועומדים להפריש בין החיים ובין המתים ולשון סאניטע"ט מורה על כך להדר אחרי רפואות הנצרכים והוי דומי' דספיטא"ל, וגם כי בזה ודאי יש לצרף עדות עד יהודי דהוי עד מפי עד דל"צ קברתיו כמ"ש בהרלב"ג שהביא ג"כ כת"ה, וגם כי ראיתי בס' עצי ארזים שהביא דעת הראב"ד דבעדות עד א' ל"ב קברתיו והרא"ש דחה דבריו וכן שארית פוסקים רא ראשונים והא מעובדא דבי חסא דהא בנטבע במים דהוי כמלחמה ובעי קברתיו ובדדמי במים שאל"ס בטביעת מים היינו שנפל לים ולא עלה דיש לחוש דלא עמד עד שתצא נפשו וכמו גבי עובדא דרבי שהשיא עפ"י נשים דאפי' מאה נשים כעד א' הוה, וצ"ל ע"כ בס"ד דמקשן דחיישי' דלא ראה כשיעור שתצא נפשו א"כ יפרנס עובדא דחסא דל"א קברתיו א"כ אפי' בדיעבד תצא מפני חששא דבדדמי וצ"ל דהוי מסל"ת וכשי' המרדכי שהביא רמ"א, א"כ בנ"ז דאיכא כל הנ"ל מסל"ת ול"ב קברתיו ולא ראיתי בתשו' האחרונים משיב דבר ע"ד עצי ארזים וראייתו חזקה שאין לו תשובה:
וגם כי במ"ש כת"ה דהממשש בכליו ע"ד המעות פשיטא דא"א בלא הזזה והא האשה מכירה ככלי הנ"ל וכיס לא מושלי אינשי ואם כי שישנו שיטות דס"ל דלמסקנא דסימנים לאו דאורייתא וצריכים סימנים מובהקים ביותר חיישי' לשאלה אפי' בהני כלים היינו אם העיקר עדות עליו ע"י כלים הנ"ל אבל בנ"ז ל"צ רק משום דלא נאמר קברתיו והא בעדות ע"א אפי' ל"א קברתיו אם נשאת ל"ת וע"כ דבע"א אינן רק חומרא בעלמא וכמ"ש הרמב"ן ושארית הפוסקים דבעדות ע"א שאינו נוגע בדבר אמרי' אין אדם חוטא ולא לו לענין זה ודאי לא ניחוש לשאלה דהא איכא כמה דעות דל"ח לשאלה אם סימנים לאו דאו' ומי לנו גדול מהגר"א ז"ל דס"ל להקל בשאלה עם שאר אומדנות, ובכ"ז כמה אומדנות דכבר חלפו ועברו כמה שנים שנאבד זכרו ועוד כיו"ב ע"כ גם אני כמשיבא למכשורא להתיר אתתא דא אחרי ישיבת ג' דיינים להתירה כמ"ש בסי' י"ז סעיף ט"ל ואסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן ע"ה
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני הנגיד החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה עקיבא בלויא נ"י אב"י בק"ק קראסנא יצ"ו
מ"ש לתרץ הקושי' המפורסמת בסוגי' דסימנים מ"ד נפ"מ לאהדורי גט אשה ולא אמר לענין להשיא עגונה ותי' בטו"ט דדוקא בגט כמ"ש בפנ"י על הקושי' מ"ק לאהדורי גיטא הא אמרי' לעיל איסורא מממונא לא ילפי' ורק משום דאיכא עוד לטבותא ע"י שמו ושמה כמ"ש התוס' דאינו רק מדרבנן וכ"כ בס' עצי ארזים ע"ש. ובאמת סברת ראשונים הוא כמ"ש בפסקי מהרא"י ע"ד ר"א שיצא להתיר ע"י סימני הגוף וכלים יחדיו דהוי תרתי לטיבותא באומדנא זו והשיב דהחזרת גט ג"כ איכא כמו אומדנא דאיכא שמו ושמה ועכ"ז דוקא עם סימנים דאורייתא מהדרינן א"כ כל הדברים בזה הם בכלל דברינו וע' תשו' מרן חת"ס סי' מ"ח נ"א נ"ח אריכות נפלא בזה והנה בגוף הערת של פנ"י ושמ"ק דאיסורא מממונא לא ילפי' קשה דהא במס' ברכות דף י"ט ובמס' ב"מ דף ל' וכן במס' שבועות ד' ל' אמרי' דאיסורא ממונא לא ילפי' דממונא קיל ובמס' שבועות בתוס' אמרי' דשאני ממון דאתי' למחילה ובמס' כתובות דף מ"ו אמרי' ג"כ להיפך ממונא מאיסורא לא ילפי' והתם ל"ש משום קולא או חומרא עיי"ש, ובתוס' לעיל דף כ"ו הקשו להיפך דהא ממון חמור דאין הולכין בממון אחר הרוב, וצ"ל דס"ל דלענין סימנא אי לחוש לתרי יוב"ש הוי כמו נגד רובא דעפ"י רובא לא יזדמן כדוגמתו דיאבד סימני כסימנו או יוב"ש אבד גט כמוה ולענין רובא ממון חמור, ומ"ש בפנ"י דשאני רובא להוציא מחזקת ממון וגם בתוס' הרגישו בזה ע"כ הקדימו דל"ח דילמא במקום נקב שחט אע"ג דאיכא חזקה שאינו זבוח וצ"ל דס"ל דחזקת ממונא עדיפא, והנה בלא"ה צריך להעיר במ"ש התוס' מס' חולין דף צ"ו דע"י סימנים אין מוציאין ממון מחזקתו כגון פלוני דהאי סימנא לוה מפלוני והא דמהדרינן דאין כאן מוחזק ופי' בחת"ס דעתה אין עושין כלום נגד החזקה ואין צריך לחוש מ"ש אח"כ דכבר הוחזק בדבר כמ"ש הרמב"ם לענין עד א'. וע"כ לענ"ד דהכא ק"ל דרבא הוכיח ממתני' דכל מעשה ב"ד יחזור ודאי במעשה ב"ד ישנו דברים שמוציאים ממון מידם ג"כ כגון במ"ש לעיל דף ט"ז בכלל מעשה ב"ד שטרי חלנותא ואדרכתא דנותנים בידו לגבות מיד ולאכול הפירות ע' בתוס' שם וע"כ שפיר מקשינן בתוס' כנלענ"ד:
ולענין הקושי' מ"ט נקט נפ"מ לאהדורי גיטא ולא לענין עגונה אפשר דוקא לרבותא דבגט איכא כל הני חששות כמו גבי אבידה דה"ה גט דילמא רמאי ומחזו חזי הסימנים או דילמא אתרמי סימנא כסימן ודילמא הסימן עצמו בדדמי כמ"ש בתשו' חת"ס סי' כ"ח משא"כ להשיא עגונה ל"ש ונחזו חזי דאפי' בעדים כשרים דל"ש מחזי ולא בדדמי כמ"ש הראשונים לענין עד א' ומ"מ צריך לסימנים דאו' ופריך שפיר ממתני' דא"מ אעפ"י שיש סימן בגובה דרך ק"ו אבל לאהדורי גט אשה הוי יותר רבותא אפי' אם נאמר דל"ח לרמאי' כמ"ש במס' גיטין בסוגי' דשיירות מ"מ אמרי' שם דשייך בדדמי דאין מ"ד לדידי' שנאבד עוד גט ומתיר לעצמו אפי' במחזו חזי כמובן, וע' פנ"י, ועל עיקר קושי' י"ל לפי"ז דהאבעי' עוד בדורות אמוראים ראשונים דהא רבא כאן ור"י במס' גיטין שואלין ותרצין בדבר והא רבה פשט ממתני' דכל מעשה ב"ד וניהו דמתרץ שטרי חלוצה ומיאון דהוי איסורא מ"מ כיון דבמתני' כולל כל מעשי ב"ד השוו אהדדי ואפי' דמתני' וכקו' התוס' דבזה ממון חמורא כנ"ל ועכ"ח דל"ח ללע"ז דהא בשטרי חלוצה ומיאון עכ"ח ג"כ הי' שייך משום לעז ומ"מ מהדרין וע' בתוס' מס' יבמות קט"ז דרבא ודאי כרבה רבי' ס"ל וא"כ פשיטא די"ל דהסוגי' גם כאן אזלה כרבה ורבא להלכה פשט כמאן דס"ל בסוף הסוגי' ע"ש, א"כ גם בשיירות מצוייות והוחזק' איבעי' לי' דאז יש חשש מה"ת ובעיקר הדבר ליחוש ללעז לא ידענו מנ"ל דע"י אי דארמת' דיש בו משום לעז דא"כ בסימן מובהק ביותר ניחוש ללעז ובגיטין אמרי' כגון שאמר נקב יש באות פלוני דלכ"ע מהדרינן ול"ח ללעז ועכצ"ל בסימן של שמו ושמה חיישינן ללעז דיאמרו כמה יוב"ש איכא כנלע"ד:
וראיתי מעכ"ת הקשה קושי' עצומה ונאה לפימ"ש הנוב"י מהד"ת סי' ח' דדוקא אי סימנים דאו' הוי ב' יוב"ש רק חשש דרב' וק"ל מה קאמר לקמן מצאו קשורים בכיס וארנקי ליחוש לשאלה והא כל עצמו דמתרץ בגמ' דחיישי' לשאלה לומר דלעולם סימנים דאו' ואם נאמר דסימנים דאו' חשש דב' יוב"ש אינו רק מדרב' והא בחשש דרב' ל"ח לשאלה כמ"ש הנוב"י בעצמו בכמה תשובות דהא קיי"ל חזקה מה שביד אדם הוא שלו ורק משום דיש חזקת א"א כנגדו דתיישי' ובשחשא דרב' כבר אזל חזקת א"א ודאי קו' דידי', אבל הא בלא"ה קשה ע"ד התוס' ברור מללו דכל עצמו אינו רק חומרא דא"א ומשום לעז א"כ מ"פ בגמ' דניחוש לשאלה וע' בתשו' חת"ס סי' נ"א מ"ס על סברא זו וראיתו דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר הא אמרי' במס' ב"מ דף קי"ז אפיק אפי' מיתמי בדברים העשויים להשאיל וי"ל דשם אייר ואם יש עדים שהי' שלו דהיינו רואה ע"י עדים כמ"ש במס ב"ב מ"ה וכן קיי"ל בח"מ סי' צ"ט וק"ג א"כ כאן בנמצא כלי' ואין עדים שראו הכלים ביד אחר בכגון זה שוב אמרי' חזקה כל כמה שהוא ביד אדם הוא שלו, וגם י"ל להיפך דבמס' ב"מ דף ע' אמרי' דלא יהבינן זוזי דיתמי רק למי שיש לו דהבא פריכא אבל שאר חפצים דלמא אפקידו גבי' ויהיב בי' סימנא ע"ש בתוס' אלמא דחיישי' בסימנא לפקדון ולשאלה בכלל ולומר דוקא ביתומים חיישי' משום דמהדרינן למען תיקון נכסיהם א"כ גם באיסור א"א שפיר י"ל דחיישינן:
מ"ש בשם הגאון שמביא דברי ראשונים דגם בדרבנן לא סמכינן באיסורא אסימנא דרב' כבר האריכו בזה גם בעצי ארזים ותשו' חת"ס סי' מ"ח נ"א נ"ח עיי"ש בשם התוס' יבמות דף קט"ז בעובדא דבי תרי במים שאל"ס דצריך סימן מובהק אי סימנים דרב' ע' בספרי ביו"ד מ"ש, ואפשר לומר דהאיך דיש ל"ת דאו' אם כי בגוף החשש אינו רק מדרב' בעינן סימן דאו' ושם איירי בספינה שטבעה ובל"ס הי' שם גם אנשים אחרים ודילמא נתחלפו וכיון דבעי עדים שהם אנשים שנדון עליהם ואם סימנים דרב' הוי כעדים מזוייפים ולא גרע ממזוייף מתוכו דאע"ג דהמעשה אמת מ"מ כיון שצריכין ב"ד אין להם לדון כיו"ב אבל בלא חששות הנ"ל י"ל בדרב' סמכינן אסימנים כנ"ל מ"ש מעכ"ת ע"ד מהר"ם מינץ דחשש שאלה הוי חששא ברובא דעלמא כן הוא בתשו' מרן חת"ס סי' נ"א ע"ש:
ידידו דוש"ת:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: