לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן נה
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מהו' אפרים ג"פ נ"י אבדק"ק רימאסעטש יצ"ו:
יק"מ בא לידי ע"ד ס' גטין בזה"ז לבנ"י היוצאים לצבא דיו"י וכת"ה עשה התקון כמ"ש בבאה"ט ופ"ת סי' קמ"ז והנה מ"ש בבאה"ט ה"ה דברי ב"ש סק"א בשם מהריב"ל דלדידן דמחמירי' כשיטת הרמב"ם שלא להזכיר שום תנאי קודם כתיב' התורף מי שירט עלי דרך כן יעשה שיאמר לשלוח התנאי ושלא בפני הסופר ועדים רק כי בתשו' מהרי"ט פקפק עד"ז בסי' ס"ו דס"ס יש לחוש משום ברירה דזה טעמי' של הרמב"ם משם הירושלמי ע"כ ונתן תקנה אחרת ועשה תקון לכפול התנאי' דאם לא יבא עד זמן פלוני תהי' מגורשת מעכשיו ואם יבא בתוך י"ב חדש לא תהי' מגורשת עד אחר אות' זמן וכיון דבי"כ ובי"כ היא מגורשת ל"צ לסברת ברירה וגם בזה עמד עליו בישוע"י סי' זה ע"כ נקט חומרת שניהם והעיד כי כן עשה מעשה לעת הצורך ועיינתי כ"פ בדברי' כי כנים כמ"ש בפ"ת וע"כ פשיטא שאין לערער או להרהר אחרי הגאון רבש"י שהי' מרי' דעובדא אשר כן תקן:
וע"ד אשר מתוך מהירות שכח כת"ה לאמור מבעל לשליח כמ"ש בסי' קמ"א ובסדר הגט סי' קנ"ד עשייתך כעשייתי ופיך כפי ודבורך כדבורי וכמ"ש בהגה"מ מרדכי שלהי מס' גטין והביא מעכ"ת דברי פ"ת בשם תשו' ש"י דאין זה מעכב והביא ראיות מלשון הש"ע סי' ק"מ וסי' קמ"א וחשש מעכ"ת להורות מתוך הקצורי' והנה ע"ד פ"ת סמכו בעלי תשובות גדולים ובת' מהרמשי"ק בכמה מקומות סמך ע"ד ועיין סי' קנ"ו באה"ע, והנה כמ"ש בתשו' ש"י כן האריך בט"ז סי' קמ"א ס"ק י"ז ושם הביא בב"ש ס"ק מ"א דברי מהר"מ מינץ בעובדא שהי' נחסר בהרשאה דבורים אלו והחזיר השליח ולא נתן הגט לידי אשה ובט"ז תמה עליו דהכל בכלל הולך גט וכ' דיתן כדינ' בדבור וכן הביא שם בפ"ת גט מקושר שתמה ע"ד ב"ש שהביא דברי' להלכה, ואח"כ ראיתי בס' שדי חמד שהביא דברי תשו' צ"צ החדש שהאריך בנדון כזה אם חסר דבורי' אלו וסמך ע"ד ט"ז להכשיר' וראיתי בהגהות הגאון שי למורה מבעל שו"ת שו"מ שהביא ג"כ דברי הט"ז אלא שדעתו כי דברי ב"ש עיקר עפ"י מ"ש בתשו' צ"צ סי' ק"י שלא לשנות שטר הרשאה משאר שטרי הרשאות ומשמעות דברי' להלכה בעיקר הסבר' הוי כדברי הט"ז רק משום שלא לשנות השטר הרשאה ועיינתי בתשו' צ"צ בעובדא דשם לא ראיתי כפי קוצר דעתי איזה סברא משום שנוי הרשאה ועיין בתשו' מרן חת"ס ח"ב סי' י"א ובאמת יש לדקדק טובא מכ"מ כגון במסוכן ויוצא בשייר' דדי שיאמר כתבו כמ"ש סי' קמ"א סעי' ט"ז משום דוודאי נתכוון לזה שיתנ' ג"כ והיינו מתוך אומדנ' כמ"ש בגמ' ולמה לא נאמר כן בנ"ז וכן י"ל ממ"ש מס' גטין ר"פ האומר באמר הבעל התקבל לשליח דקמ"ל דהתקבל והולך קאמר וכן קיימ"ל בש"ע סי' ק"מ סעי' ז' ואי איירי שאמר דיבורים הנ"ל עשייתך כעשייתי וכי מאי קמש"ל אדם יודע הרי חזינן דיודע ועיין בתשו' אמרי אש ח"ב סי' פ"ה נראה ג"כ דאם אמר רק הוליך או תנו השאר דבורי' אינ' מעכבי' ואם אמר ידך כידי עשייתך וכו' ולא אמר דבורך כדבורי וכו' יש לחוש יותר עיי"ש:
ומ"ש כת"ה לענין כתיבת "העומדת" י"ל בסי' קכ"ח והנה בישוי"ע בסדר הגט ס"ק י"ז הביא ג"כ דברי תשו' שבו"י סי' קט"ו מ"ש בשם הלק"ט ומ"ש בשם חכמי פראג ומסיים דלדעתו שלא לכתוב העומדת דכל חששא משום ב' יוב"ש וכיון דעיקר חששא בדידי' וכיון שאין כותבי' העומד למה יכתוב העומדת דכשכותבי' העומד אגב כותבי' העומדת משא"כ בנ"ז ומ"מ מסיים דמאן דעבד כחכמי פראג לכתוב העומדת לא משתביש ועיין בפ"ת סי' קכ"ח אות ו' בשם ס' גט מקושר תקון בזה, הנה עד כאן גליתי דעתי העניי' בענין זה ממ"ש וראיתי בספרים הנ"ל והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידוש"ת:
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: