לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן נד
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הג' וכו' כש"ת מוה' צבי הכהן דיק שליט"א רבד"ק אוהעל יצ"ו: אחדש"ה ע"ד העובדא כי בביה"ת של אנשי צבא שהי' בע"מ מדבר דברי שחוק וקלות עם בתולה אחת שמשמשת שם כטובת ונתנה לידו טבעתה עד שתרחץ ידי' והי' שם עוד אנשי צבא ושאל לא' על איזה אצבע נותני' הטבעת לקדושין והשיב לו ואח"כ כאשר בקשה הטבעת בחזרה ונתן על אצבע שהושיט' לו אשר בל"ז דרכ' להיות קשוט הטבעת על אצבע הנ"ל ואמר הרי אמק"ל ואם כי הי' שם אנשי שארית ישראל גוף הנתינ' ודברי האמק"ל לא שמע רק א' ואמר כי קרוב לודאי שראה הנתינה ג"כ ושארית אנשים לא שמעו רק עד תיבה האצב' ורק שאלה מה עשה והשיב שאינ' מתחרט והוד' בזה וגם היא אמר' "צווישען אונס איזט דיא זאך ערלעדיגט' וגם שאלה אם יש ממש דברי קדושין בזה (בעדייטונג) ושחקה ועוד שארית דברי' כדרכו' צחוק ועתה טועני' שניהם שהי' הכל שחוק והתוכ'. והנה כת"ה מצאה ידו לגבב צדדי היתר עפ"י אומדנא כמ"ש גם בת' מרן חת"ס סי' ק"ה בקדושין כנ"ל ביום ש"ק דמוכח האומדנ' דלא לשם קדושין דאימ"ק בשבת כמ"ש במהרי"ק לענין סבלונות ובנ"ז ג"כ הי' ליל ש"ק וגם הי' בגלוי ראש שאין דרך זה אפי' לקלי דעת ועוד דברים המוכיחים, והנה יש לעיין בנ"ז לפימ"ש בתשו' ח"צ סי' קט"ו היכא דהודה במעשה הקדושין לית כאן סבר' הב"ח דלא שייך מגו דודאי בזה מהני הודאה גם חוץ לב"ד כמו מעשה באשה אחת שאמרה א"א אני וכן במתני' דף ס"ז קדשתיך וכו' והלא לפי"ד של עדים שאמר שאינו מתחרט וגם היא אמרה "צווישען אונס איזט דיא זאכע ערלעדיגט" הוי הודאה ודעת הח"צ כמו בפני עדים אם הוי הודאה גמור' אין טענת השטא' כמ"ש הרמב"ם וכש"כ דל"ש מגו להד"מ, ואפשר דאין כאן הודאה גמורה ויכולי' לטעון משטה ולענין מגו שהקש' בחמ"ח וב"ש כבר פי' בחת"ס סי' ק' וסי' ק"ה מדברי התשב"ץ מוכח להדי' דטענת השנוא' ושחוק הוי כמו הכחשה ולא מטעם מגו אתי עלה וכן מביא בתשו' הב"ח סי' צ"ז להדי' והביא שם דברי התשב"ץ הנ"ל:
אכן בס' בי"מ מפקפק ע"ד ראי' מהתשב"ץ דשם הי' בעדות נשים דודאי ידוע' שאינ' כלום מ"מ כיון דמרן חת"ס החליט בקדושי' עד א' מהני טענת השווא' ודאי יכולי' לסמוך אפי' שלא בשעה"ד וכן ראיתי בת' תועפות ראם סי' ל"ז ועוד כמה תשוב' שם בדעת הב"ח דטענת השטא' מהני בקדושי עד א' דהא אפי' בב' עדים כתב בת' מיימונ' דהיה מן הדין להאמין באומדנ' מוכיחי' כמ"ש בש"ס כ"פ ורק מפני חומרת א"א לא סמכינן בזה ולענין קדושין עד א' בל"ז אינ' רק לחומרא דהא במקום מגו מקילי' כמ"ש הרמ"א ע"כ הה"ד להאמין באומדנ' והביא שם ראי' מדברי תוס' דף ס"ו שהקשו לאביי בע"א אומר אשתך זינת' והבעל שותק דנאמן מ"ש מקדושין עד א' דאי"ח דאין דבר שבערוה פחות משנים ותי' כיון דלא קדשה בעדים י"ל דהמעות במתנה משא"כ לענין זנות דנאסרה בין בעדים ובין שלב"ע רק שיודע הבעל האמת אלמא דתולין לומר שנתן המעות במתנה משום דקדשה בעד א' ולא נתכוון לקדושין וה"נ כן וכתב אם ראו המחברי' דברי התוס' הנ"ל לא הי' חולקי' ע"ד הב"ח, ולענ"ד דדברי התוס' הם בכוונה אחרת דלומר דבקדושין שגם המעשה אינה מחליט הקדושין דהא י"ל כיון דילפינן דבר דבר מממון המעות מתנה משא"כ בזנות אין שום דרך שלא לאסור על בעלה אם זינתה אבל לעולם אין כוונת התוס' דהמקדש נתכוון לתן במתנה דא"כ מה הצריכו להאריך דבזנות עצמ' נאסר רק שיודע להבעל האמת כיון דל"ש בזה כוונה או דעת כמו בקדושין אלא כוונתן כמ"ש דנתינ' המעות או החפץ אינ' עצמ' קדושין רק דקדושין צריכי' להנתינה אבל הנתינה אי"צ לקדושין משא"כ בזנות הכל חד עם האסור, והנה במ"ש בדברי הבע"מ שאמר כי בראשונ' לא אמר כלום רק אחר ששאל באיזה אצבע תחב הטבעת אמר הרי לי מקדש לי' הנה נראה מדברי' הכחש' לדברי העד שהעיד ששמע כי אמר הרי את מקודשת לי' כמ"ש בסדר קדושין והרי לפי דברי הבע"מ אין דברי' מובני' מה זה הרי לי מקדש לי א"כ לא אמר תיבת "את" ונפלי' ברברבותא ה"ה דברי תשו' הריב"ש וכן בתשו' מהרי"ט סימן קל"ח דצריך ידיים מוכיחי' גם ע"ד המתקדשת ובאבני מילואים סי' כ"ז ס"ק ו' הי' דעתו דעל המתקדשת ידיים מוכיחים דסגיא בהודאת' ושוב הביא דברי הריב"ש דגם עלה צריך דכמו על המקדש בתיבת לי משום דילמ' מקדש לאח' וכן בהאי דילמ' מקבל' קדושי' לאשה אחר' וכ"כ בתשו' מהרי"ט הנ"ל, ולפי"ז אפשר להאמין גם לדבריה' שלא הבינו הענין לקדושי' דמ"ש בפוסקי' ובש"ע בלישנא דברי' פשוטי' וכש"כ מה שנהוג בתיבות האמק"ל לאו כל כמינו לומר דלא הבינו משא"כ לשון כזה גם לדידן לא הוי לשון הרי לי דפירש' בתוס' בשבילי דזה שייך בהקדם מקודשת אבל בל"ז אין לזה שום משמעות גם אמר מקדש לשון זכר במקום מקודשת וכיון דיש הכחשה ממש בענין הדיבור י"ל דגם הב"ש וחמ"ח מודים ג"כ דמאמיני' לה שלא הבינ' ויש לחקור אות' עוד ע"ד דברים הנ"ל:
עוד מצאתי ריעותא בדברי העד מה שאמר שקרוב לודאי שראה תחיב' הטבעת מה קרוב וכי כ"ז אינ' זוכר בזמן קרוב הך סבר בנפש' דודאי כן היא והא בפ"ב מס' כתובות אמרינן דעד שתין שנין לכ"ע מדכר סהדות' ע"כ נראה מדברי' דלא הי' מתכוון לעדות אפי' לראות המעשה שיעשה, וראיתי בת' מהרי"א ח"ב סי' ח"י שצירף בקדושי' ע"י ע"א במ"ש במס' כריתות דף י"ב ממ"ש אביי דא"ב אמר לא נתכוונו לעדות שם בתו"י דפסק רבי הלכה למעשה דבלא כוונה לעדות בטל העדות וכן העלה להלכה בת' פמ"א ח"ג ובב"מ סי' מ"ב חולק עליו שאין דברי תו"י מתקיימי' נגד רוב הפוסקים רק במקום דשייך השטא' וא"כ בזה ודאי י"ל כל האומדנ' עכ"פ דמראי' להשטא' כמ"ש בתשו' מהרמ"ל דבזה"ז דהכל נעשה בשעת החופה קרוב הדבר כי קדושין כנ"ל ה"ה התיל ושחוק והביא' בת' מ"ב סי' ט"ז ובת' מהרי"א הוסיף אומדנ' דנעשה בלא שדוכי' ורב מנגיד המקדש בל"ש וגם כי כן מנהג ישראל א"כ ודאי הצורך לכוונת עדות, ובהגהות מהרב"פ ראיתי שם שהוכיח מדברי הרמב"ם דעכ"פ בעי כוונת ראיי' על המעשה שנעשה לא כמתעסק ודברי העד מורי' כי גם לזה לא נתכוון דאל"כ מה זא דכתב קרוב לודאי כמובן ויש לחקור אות' עד"ז ועיי' בת' תשב"ץ סי' ק"ל שצירף ג"כ להקל בקדושין עד א' ובכ"ז לפימ"ש ה"ה גדולי' ועיי' בת' ד"ח ח"ב סי' ס"ז וס"ט עיי"ש בענין ב' במה שהטבעת שלה ונתנה לידו עד שתרחץ ידיה ודאי כדי לבטל הקדושין כש"כ בקדושין הנעשי' בכגון זו בכמה ריעותא. והנה מ"ש מרן חת"ס סי' ק"ב דניחוש שהי' ביניהם דברי רצוי ופיוס מקדם ודייק כן מדברי מהרי"ל סי' צ"ז שהביא ג"כ בתשוב' הנ"ל ונראה כחולק עליו. והנה בת' מהרי"ל הי' העובדא כי רב א' שלמד עם התלמידים גדולים בשכר והי' שם משרתת אלמנ' ואמר' לו אשתו שישלם למשרתת סך תשכווני' ומנה איז' סך על השלחן ונטל תלמיד א' המעות וקדש האלמנה ופלפל שם במהרי"ל פלפול ארוך אם הי' כגזל דאחרים או כגזל דידה ועד"ז השיב דאפי' הי' כגזל דידה כיון דלא שדוך לא חיישינן דדידה שקלא ודאי לא שדוך מקדם דהי' מוכן החתן לכלילת חופתו אשר כבר נתקשר עם כלת' מדברי' האלו ודאי יש לומר דלא נחוש לשדוך וע' בת' שיבת ציון סי' ס"ט:
והנה בפ"ת נראה שכוונ' שפיר דהאלמנה מעיקרא אמרה שאמר' לו "וואס טרייבסט דוא גיב מיר מיין געלד" ואח"כ כי נאמר לה שלטובת' הוי להחזיק בקדושין למען להוציא עמון כמובן אמר' כי דבר' אליו "אם רצונך לעשות כן גם רצוני כך" זה מורה שברצונה להקנות לו המעות למען הקדושין ע"כ הצריך המהרי"ל לאומדנ' הנ"ל וכבר ראיתי מה שהשיב הגאון מחכמי אעסטר' שהציע לפני' ג"כ המהרי"ל עובד' הנ"ל ובתוך דברי' נאמר דלמאי ניחוש דילמ' נתנה לו המעות כדי להתקדש ועוד הרי לא משתמיט מכל אותן שהי' אצל המעשה שום דבר מזה ולאו כ"כ לאוגדו בה, ועוד העד ר"י מכחיש' להדי' וז"ל ואמר' מ' רחל לא תוסיף לעשות כדבר הזה עוד וא"כ נשמע מדברי' הק' תרתי דלא הי' לנו לחוש לזה אפי' בלא עדות ר"י שהכחיש' להדיא וגם משום דבור הנ"ל הכחיש' העד הנ"ל והא המהרי"ל לא העיד ע"ד כלום משמע שהסכים לדברי' דאין לחוש מה שאינו לפנינו ובפרסם לפני העדים ועיי' בתשו' מהרי"ט ג"כ משמע דשדוך היינו בפרסם, וגם צל"ע בדברי מרן חת"ס מ"ש שם ראי' ממס' קידושין דף י"ב מעובד' דציפת' דאסא דלא הי' ש"פ ואמרו לו דאינ' ש"פ ואמר דתתקדש בד"ז דאית בי' דחשב לי' שתיק לאחמ"א והסביר בהר"ן דאפי' שדיך לא מהני דציפתא דאסא הוי עכ"פ כשדיך מזה הביא ראי' דכל רצוי' ופיוס כ"ד הוי כשדיך ובסי' פ' מחלק בסבר' עפ"י הגירסא דאי גרסינן אמר' לו דמשמע דאשה לא ידעה שאינו ש"פ ודאי הוי אין שדוך גדול מזה משא"כ אם היא אמר' והא בהר"ן להדיא נאמר דגרס אמר' לי' א"כ אין ראי' כשדיך כל דהו ובתשו' מהרי"ט סי' קל"ח הצריך להתרצות להתקדש לו כמ"ש רש"י ז"ל בכ"מ וכן מורי' דברי רמ"א סי' כ"ח. והנה מ"ש כת"ה דברי באה"ט בשם מהרי"ט אין ענין לכאן דשם חקר אם השדוכי' שהן קניני' הנהוגי' בזה"ז אם זה בכלל שדיך ואם יש קביעות זמן לחתונה וקדשה לפני זמן ההיא בזה קאמר דל"מ שדוכי' הנ"ל, והנה בנ"ז העידה שלא הי' שום מדובר מקדמת דנא בענין קדושין ועובדא שכ' בתשו' חת"ס הי' שהיו יושבים יחדיו על הספסל כדרכ' בבלי דעת ע"כ הי' חושש לדברי רצוי וכיו"ב וכ"כ בתשו' מהרמשי"ק סי' ע"ח: ועוד יש לחקור על טיב העד מי הוא כי בתשו' אמרי אש סי' כ"ה דעתו כי סתמא אנשי צבא אינם כשרים לעדות אשה בלא מסל"ת אם כי תחילתן באונס ונ"מ אנו רואין שמוסיפין זדון על שגגתן וסוברים כי הותר' הכל והוי כסתם עבדים בסי' י"ז ובת' מהרי"א סימן ט"ז מכשיר לעדות אשה ולא לעדות גו"ק ואפשר דרק מדרבנן פסולי' דהוי בלא התראה והכרזה המוזכר בסימן ל"ד בח"מ מ"מ אם נאמר דחוששין לקדושין עד א' הוא רק מדרבנן כמ"ש בתשב"ץ והביא' בת' מרן חת"ס והא פסק ברמ"א בסי' מ"ב דקדושין מדרבנן ופסולי עדות דרב' אינה קדושין כלל וכ"פ בתשו' מהרש"ם סי' ס"ד אם כי בזה"ז בעוה"ר נתפסו כשרים צדיקים ת"ח מ"מ לאו כל אונסים שוין עכ"פ יש לחקור על טיב אנשי עדות הנ"ל וד"ל. והנה כבר גלתי דעתי שאין לסמוך ע"ד בלא הסכמת עוד מורה הוראה מובהק ובל"ס כת"ה יעשה כן, והנני לסיים בברכה ידידו דוש"ת
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: