לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן כד
שוי"ר על ראש ידידי כבוד הרב הה"ג וכו' בנש"ק כש"ת מהו'
יעקב שלום נ"י דומ"ץ בק"ק גראסווארדיין יצ"ו:
הנני במודע כי יק"מ בא לידי ע"ד אתתא חי' גלדש"ט אשת ליב גש"ט ע"ה אשר עד עתה יושב' עגונה וכת"ה כבר הניף ידו עשות חיל לאורייתא והרא' כח' דהתירא והסכים אתו הגאון העצום מהר"ש שליט"א אבדק"ק ראדיונשלא והגבי"ע בקצרה ר' ליב גש"ט נקח לצבא על שדה קרב וכ"ז בא לאשתו מכתבי' יום יום שהי' כ"ז באהבה וריעות ובפ"א בא לה מכתב מאיש א' שמודיע לה שבעלה מת במלחמה כי כפל סמוך ונראה דילי' וכן האשה אמר' שהי' כתוב במכתב שאינו אצלה במיתתו כי ודאי מת ולא תראהו עוד וכן אשה אחת מעיד' כשהית' מנחמ' בב"א ודברו שם מהשבי' ממלחמ' ואמר' אפשר כי יש תקוה גם לר' ליב הנ"ל כי בעלה ישוב לה והשיב בחו' א' ונמי היא מדברת והשיב' מהאשה שדרה ברחוב ידוע והשיב שאין שום מבוא כי לא ישוב עוד כי מת ונקבר ואינו יודע' אם דעתו שהי' אצל הקבורה או רק מיתתו יודע ע"י ראי' אבל מקבורה רק יודע ע"י שמיעה וכי"ב, ועוד יש ערל מסל"ת באמר שהלך למלחמ' כבידה ושוב לא נראה לפניו כנאבד ובתה שהלכה לערל הנ"ל ובאתה בחזרה בבכיי' לאמור כי עתה הם יתומים גמורי' ע"כ גב"ע בת"ד, והנה כת"ה תחילת דבריו ע"ד הערל אשר מסל"ת ואח"כ מ"ש לבתו של אש' חי' והביא דברי ב"ש סי' י"ז ס"ק מ"א ע"ד המחבר סי' ט"ו מ"ש דאם תחילת דברי הגוי הי' מסל"ת ואח"כ די ספוק' לפרש אפי' ע"י שאלה חשוב מסל"ת וה"ה דברי הרי"ף סוף פ"ב דמס' יבמות מהאי דפונדקי' דמתרץ הגמ' על הקושי' שהי' בשאלה איה חברנו ותי' הגמ' דמתחיל' בכי' אלמ' דבתר תחילת' אזלינן אפי' ברמז הנ"ל והביא עד"ז בב"ש מחלוקת דברי ת' הרשד"ם דדוקא באותו מעמד ולא לאח"ז ובת' מ"ב סי ק"ה בשם מהרא"מ ובנימין זאב דאפי' לאח"ז איתה בשאלה, ואני בעניי לא מצאתי בהרשד"ם שיאמר זה דרך פסק רק שעובדא דידי' בגב"ע הכי הוי אבל לא נאמר בדבריו שצריך להיות באופן הנ"ל וכן לעומת זה בת' מ"ב סי' ק"ה בדברי מהרא"מ שהביא אין שום משמעות דלומר דאפי' לאח"ז מהני עפ"י שאלה ואדרבה כתב חזרו ושאלו ומלת חזרו יותר משמע מיד כמובן, אלא שהעובדא של ת' מ"ב הי' כן דכתב דיש תקון לחזור לשאל' הגוי האיך הי' וזה אחר זמנים טובא הוי וא"כ אין לנו הכרע' לא להקל ולא להחמיר בנ"ז אך ורק דברי ת' מ"ב מעצמ' ודי לנו לסמוך דעכ"פ הוי בלא מחלוקת לענ"ד אלא שראיתי כת"ה מדח' לגמרי תועלת של ערל הנ"ל דלא מהני השאלה רק לפרש דבריו אבל לא לחזור מדבריו ובאמת זה במחלוקת שנוי' בק"ע בתשו' ב"י מאות קנ"ח עד קס"ב עיי"ש. ומ"ש לענין חזרה מסל"ת ועדות עד דדעתו דלא שייך בזה לומר דקודם שנחקר' בב"ד יכול לחזור דבמסלפ"ת לא שייך חקירה ב"ד ופן דעתו בעדות עד א' וכיו"ב דל"צ לב"ד כשאר עדות ולבסוף באות קס"ב כתב האי דינא דאינ' נאמן לאחר מסל"ת ע"י שאלה רק לפרש דבריו מעין ענינ' של מסל"ת שאינ' רק גלוי מלתא אבל לחזור מדברי' חזינן דערמכונית נכנס בו לחזור ממסל"ת ואינו נאמן לחזור בו כת"ד בזה ולקמן בק"ע אות רצ"ח בת' ר' חיים אלי' הביא בשם הר"ן דאפי' בעדות אשה דל"צ ב"ד מ"מ אם העיד חוץ לב"ד יכול לחזור בו בב"ד וכן איתא באמת בת' הר"ן סי מ"ז והשואל הי' מסתפק בזה מסברת ת' ב"י הנ"ל דבעדות אשה דל"צ ב"ד שוב אינו יכול לחזור אפי' מ"ש חוץ לב"ד אבל הר"ן השיב מתוספת' מפורשת דאפי' בכל עדות גם בעדות או"ה כן הוא וסיים שזה ראי' שאין עליו תשובה אלא מדיוקא הר"ן משמע דדוקא בב"ד יכול לחזור בו ובכ"ז הא כולא חוץ לב"ד הוי וגם בגוי מסל"ת נשאר סברת הב"י דלא שייך בי' חקירה כלל אלא דלפי"ז קשי' דודאי לענין עדות או"ה ג"כ לא שייך חו"מ וכן עד מפי עד וכיו"ב א"כ הכל תלי' בנתקבל בב"ד ובנ"ז ודאי לא הי' קבלת עדות הערל בב"ד וגם אהגדת ר' יעקב משמו ולא המכתב בינו לבין הגדת הבת א"כ אין לנו תועלת מעדות הנ"ל כמ"ש כת"ה והארכתי קצת מפני פטפוטי דאורייתא היא ועכ"ז אפשר דיש סניף לפימ"ש בשו"ת כתר כהונה ושו"ת ברית אברהם דלדעת כתר כהונה אין לו חזקת חי ביוצא למלחמה ונשתהו זמן רב ואין מתיר' ע"י גט וכמ"ש בסי' קמ"א סעי' ס"ט בעיר שהקיפוה' נכרים ממ"ד דנותני' עליו חומרת חיים וחומר' מתי' ובעל ת' ברית אברהם חולק בזה וס"ל דבע"מ בזה"ז יש ספיקות הרבה שמא ברח ושמא קבלהו האויב לשלום וכיו"ב ואפשר בנ"ז שהי' מלחמה כבד' וכנראה נעשו מנוצחי' ונאבד ולא נראה שוב לענינם וגם לא הספיק' לסדר וללקט הפצועי' נראה ודאי דגם בעל ב"א יודה דהוי ספיקא וא"כ עכ"פ אין כאן חזקת חי ושני חזקות דהריב"ש ודאי אינ' בנ"ז כמובן:
ועתה כבא לעדות של ר' ישראל פיש בצירוף עדות של האשה חיה אשר בו הוספות דברים ברורים כמ"ש ברמ"א סי' י"ז סעי' י"ז וכת"ה העיר שלא הזכיר שמו ומתיישב עפ"י דברי ת' מהרמ"ל בק"ע שכ"ד דכל שניכר דברי הגוי שעל פלוני נתכוון א"צ להזכיר שמו. והנה ל"צ להנ"ל הלא בת' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כ' כשהכתב ערוך לאשה עצמ' ודאי ל"צ להזכיר שמות הנ"ל דודאי על בעלה מתכוון ומה שכ' בשם עד תלינן דזה ודאי פירש כל הצורך אבל עכ"פ מוכח כשמעיד על אשת הנפטר שבעלה מת תו ל"צ וכ"כ בת' שב יעקב סי' ח"י להדי' אם אומר בעל של אשה זו תו ל"צ להזכיר שמו או שם אביו ועיר דמה לנו בשמות הנ"ל כיון שאמר בעלה נפטר סתמא כפירושו והביא ראי' מלשון הרמב"ם פי"ב מה"ג ה' ט"ו שכתב סתמא אם העד מעיד שבעלה מת מותרת להנשא ולא הזכיר בדברי' שום השמות דעכ"פ מעיד שכתאלמנ' ומותרת:
ובענין הכתב אם הוא מן גוי דלדעת הרמב"ם בפי"ג צריך לידע שהוא כתב ישראל וע"ד הקיום מביא דברי מרן חת"ס דבמקום עגון קיימ"ל כמ"ד דל"ב קיום כשיטת הרמב"ן ודעמי' ובאמת מ"ש מ' חת"ס למה לא ניחוש דילמא ממי שפסול מדאורייתא או מחמשה נשים כבר הערותי למה שנאמר בתוס' מ' כתובות דאפי' מי שמוחזק לגזלן דודאי חשוד אממוני' מ"מ אינ' חשיד לזייף דמתייר' לב"ד שזייף וא"כ י"ל הה"ד בחמש נשים ניהו דחשידי לקלקלי ומשקרי מ"מ אין רוצי' שיתגלה לב"ד שהם זייפי' דזה מילתא אחרית' דיהי' כל מכתבי' ושטרות שלהם בחזקת מזויפי' והא סתם היתר אשה הגב"ע והתיר' שלה עפ"י ב"ד של ג' וכי לא חיישי כמ"כ דיתגלה זיופן זה הנלענ"ד טעמ' שכ פוסקי דל"צ קיום ולענין אם נאמר שמכתב זה הי' כתב גוי אשר דעת הרמב"ם פ' י"ג מה"ג דלא מהני כמ"ש וידוע שהוא כתב ישראל וכ"פ בש"ע סעי' י"א ואם הי' בדרך מסל"ת מתדינין בזה מה טעמי' ומ"מ כתב' שהוא חדוש דינ' וב"מ מפקפק וישנ' שאמרו דילמא כיון לעדות או כיון להשטטות, ולענ"ד דבר פשוט דהא לכל הפיר' עכ"פ הרמב"ם כתב מפי עצמ' שאין בזה רמז בגמ' או דברי הגאונים והא ידוע דרכו בקדש בדבר שאינ' מפורש לשונו הטהור לומר יראה לי כידוע ולכה"פ הי' לומר בלשון תנאי אם ידוע שהוא כת"י אבל כתב וידוע משמע כדרך פירוש ופשיטת, ע"כ לענ"ד דהא הרמב"ם קאי אדברי הירושלמי שהביא ג"כ בהרי"ף ושם נאמר מתחילי' מ"ש בעגונ' עד א' עד מפי עד עבד ושפחה וע"ז נאמר מחלוקת ר' בון ור"י במצא כתוב בשטרא ר"ב ס"ל אינ' מותרת דמפיה' ולא מפ"כ ור"י ס"ל דלאחר שנאמן אפי' עד מפ"ע גם מפ"כ התיר' ופשוט דקאי על כל מ"ש לעיל עד ומפי עד וכו' והא ודאי עד ועד מפי עד ישראל מכוון לעדות ולהתיר וע"ז קאי פלוגת' ר"ב ור"י כלומר עדות אלו שמכוונים לעדות בזה שפיר קאמר הרמב"ם רק בדרך פירוש ופשיטות דאיירי בידוע שהוא כת"י כיון במכוון לעדות וכש"כ אם נאמר דקאי על התוספתא שהביא הר"ן פ"ב מס' כתובות שם כותב אדם עדות' על השטר ומעיד עפ"י כתב הנ"ל לאחר כמה ימים ושם ברי"ף ובר"ן שני פירושי' מהו זה השטר ולשון ב' איירי בנמסר לו עדותו וכותב זכרון לעדות לאח"ז ולזה הלשון הסכים הרי"ף והר"ן ועד"ז הביא הר"ן דברי תוספת' יפה כח השטר וכו' ויפה העדים עדים שאמרו מת פלוני משיאי' את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאי' את אשתו וסיים בתוספתא שם אם אמרו שמענו ושכחכו ופי' הר"ן כלומר וע"י שטר נזכרנו משיאי' את אשתו ועכ"פ איירי בודאי בכוונת העדות דהא על תכלית זה כותב ופשיטא דבמסר לעדות צריך כת"י ישראל מסל"ת לעולם גם להרמב"ם מהני דלא כתב מלת וידוע רק דרך פירוש על התוספת' ולפי"מ שסיים בתוספתא שמענו ושכחנו ונזכרנו ע"י כתב ונשיאי' אשתו א"כ פשיטא במכתבי' שלנו כך הוא דכל מה שראו ושמעו כותבי' במכתב ורק דאין העד לפנינו בזה קיימ"ל כר"י כיון שהאמינ' עד מפי עד גם עפ"י שטר ונשיאי' זה לענ"ד ברור בדברי הרמב"ם:
וע"ד מ"ש כת"ה לפי שי' הרמב"ם דהיא עצמ' אינ' נאמנת אפי' באומרה קברתיו וא"כ לא יהא עדיף באמר' מפי אחרים וכבר עמדו בזה בת' מ' פרשת מרדכי סי' כ"ה והאריך בעמקות נפלא והנה ידוע סברת הרא"ם והר"ן שטעמו של הרמב"ם דאין דרך אשה לעסוק בקבורה במלחמ' וע' בישי"ע סי' י"ז שמתרץ בזה קושי' הראשונים במ"ש על הרמב"ם וכל זה בקברתי' ממש אבל לאמור ולכפול דברי' ברורי' כמ"ש עפ"י דברי רמ"א לא שייך סברא זו ועוד י"ל דניהו דהמחבר סעי' מ"ח הביא דברי הרמב"ם בראשונה והוא עיקר מ"מ מצינו בת' גדולי אחרונים ה"ה תשו' עבוה"ג סי' ס"ז דסומך ע"ד הפוסקים אשר רבו לחלוק ע"ד הרי"ף והרמב"ם דס"ל דבעד א' במלחמה לא בעי קברתי' ע"כ סומך אדברי מהרי"ל בעד מפי מסל"ת כידוע והא לדעת הרמב"ם האבעי' דעד א' בין בקברתי' בין בלא קברתי' כמ"ש הכ"מ דעי"כ מדייק דאשה עצמה אי"נ אפי' בקברתי' א"כ כש"כ דיש לסמוך על י"א לדידי' עיי"ש שהביא המחבר דהם כמעט כל הפוסקי' מלבד הרמב"ם וכמ"ש בס' הנכבד עצי ארזים וכן בספר תאמי צביי' עיי"ש:
ועדות של האשה צארנול שאמרה מפי איש א' שאמר שמת ונקבר ודאי מספיק להתיר ולא אדע מ"ש כת"ה שאינה מבואר אם הי' אצל הקבורה או רק שנקבר באיזה אופן והלא בבאה"ט ס"ק נ"ח מביא בשם גדולי אחרונים שראובן שכתבו לשמעון שלוי כתב במכתבו שפלוני נקבר הוי כמו קברתי' ול"צ קברתי' אלא גם טלטלתי' כמ"ש הר"ן כידוע וא"י נאמר בפירוש אפי' אינ' אומר שהי' רואה בעיניו וכן ראיתי בכנה"ג אות קס"ח בשם הרשד"ם בח' ח"מ סי' ספ"ב וכן ראיתי בת' הרשד"ם הנ"ל וראיתי בדברי הגאון מאוה"ג מהר"ש אבדק"ק ראדימשל שליט"א מ"ש בשם קה"ע מאות מ"ה וס' דאם אומר לאשה ל"ח מסל"ת דבנמ"י פ"ב מס' יבמות מפורש דלהרמב"ם באומר אמרו לאשה חשוב מסל"ת אני בעניי לא מצאתי כנ"ל בנמ"י רק מ"ש דהאומר אמרו לאשה ל"ח מסל"ת אבל דלהרמב"ם חשיב מסל"ת לא מצאתי שם ומה אני לבדוק אחרי דברי הגאון מסתמא ראה מה שלא ראיתי וכבר הערותי במכתב א' כיו"ב בכותב לאשה מדברי מהריב"ל אות מ"ה ואות ס' ועלה בדעתי דהיאך דהוי מסל"ת בקשור דברים לא שייך חשש הנ"ל דע"י ק"ד מוכח שפיר דלא נחית רק לספור הנעשה כמובן ודברי מריב"ל קאי לדידן דל"צ ק"ד והנני כמשיב' למכשירי להסכים להתיר' דאתת' חיה אשת ר' ליב גש"ט ע"ה ואסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: