לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שלוחין · סימן קפח
אין שליחות לגוי ויש שליחות לעבד ואשה ובו ו' סעיפים:
א כתיב בתרומה אשר תרימו גם אתם וכבר ידעת דכל גם לרבויי אתא ואז"ל גם דהכא לרבות שלוחכם כלומר דשליח של אדם יכול לתרום תבואתו וחל עליו שם תרומה וש"מ דשלוחו של אדם כמותו ואע"ג דכבר שמענו מפסוקים אחרים כדכתיב לעיל סימן קפ"ב סעיף א' כתבה רחמנא עוד מקרא זה לאקושי השליח למשלח כלומר שיהא השליח דומה למשלח ד"ל בן תורה ומצוה כמו המשלח והכי דרשו מה אתם בני ברית אף שלוחכם יהיו דוקא בני ברית ואם אינו בן ברית אינו נעשה שליח לפיכך אמרו אין הגוי נעשה שליח לדבר מהדברים שבעולם וכן אין הישראל נעשה שליח לגוי לדבר מהדברים שבעולם שזה ג"כ הוא בכלל ההיקש מה אתם בני ברית כו' לאקושי המשלח לשליח מה השליח בני ברית אף המשלח שיהא בני ברית דאין היקש לחצאין.
ב לפיכך עושה אדם שליח בין איש בין אשה ואפילו אשת איש אע"ג דידה כיד בעלה מ"מ בר דעת היא להיות שליח לכל אדם ולכל דבר והרי גם היא בת תורה ומצות שמצוה עליהם וכן עושה אדם שליח אפי' עבד או שפחה שהם בני דעה וישנם במקצת מצוה דחייבים בכל המצות שהאשה חייבת עליהם לפיכך נעשים שלוחים גם למשא ומתן אבל מי שאינו בן דעת והם חרש שוטה שפטורין מכל המצוות אינם נעשים ג"כ שלוחים לשום דבר וגם אינם יכולין לעשות שליח וקטן ג"כ נתמעט בכל התורה ממצות דכתיב איש ולא קטן אחר הקטן ואחד הקטנה לפיכך השולח בנו הקטן אצל החנווני וצלוחית בידו ונתן בידו פונדיון שהוא שני איסרין כדי שיתן לו החנווני באיסר שמן ויחזור לו איסר ונתנו הקטן לחנווני ומדד לו באיסר שמן והחזיר לו את האוסר ושבר הצלוחית ונשתפך השמן ואבד האיסר החנווני חייב לשלם האיסר והשמן שלא היה לו ליתנם ליד הקטן שלא שלחו אלא להודיעו שהוא צריך לזה והיה לו לחנווני לשלוח ע"י בן דעת וכן כל כיוצ' בזה ועל הצלוחית שנתן המשלח ליד הקטן אפי' לקחו החנווני לידו ומדד לתוכו והחזירו לקטן ושברו פטור החנווני דאבדה מדעת היא דכי מסרה האב לתינוק שאינו יודע לשמרה ודאי הפקירה ואינו חושש אם יחזירנה בנו או לא יחזירנה והחנווני ישלח לו האיסור והשמן ע"י אחד שהוא בן דעת אא"כ לקחה החנווני מידי התינוק מפני שהיא מדה ומדד בה לאחרים דהוי עליו החנווני שואל שלא מדעת ושואל שלא מדעת כ"ל דגזלן הוא וצריך השבה מעלייתא דהיינו ליד הבעלים בעצמן והשבה שעשה לתינוק אע"ג שמידו לקחה לא הוי השבה דוהשיב את הגזילה בעינן למי שנגזל ממנו אז הוא חייב גם על הצלוחית וכ"ת א"כ הפונדיון נמי אבדה מדעת היא שהרי שלחו מתחלה ביד התינוק דהתם כיון שהפונדיון של בעל הבית נשאר ביד החנווני אינו פטור ממנו עד שיבא שויו ליד הבעל דהיינו השמן והאיסר אבל אין ה"נ אם היה החנווני מחזיר הפונדיון עצמו לתינוק ה"נ דהוה פטור כמו בצלוחית. ואם פירש המשלם ואמר שלח לי עם הקטן הרי זה פטור על הכל.
ג האומר לחבירו מנה שיש לי בידך בין מלוה בין פקדון שלחתו לי ביד פלוני אפילו היה קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו דהא שליחותו עשה ואיבדה מדעת.
ד השולח לחבירו לשלוח ע"י שליח מעות שהיו לו בידו מלוה או פקדון נתבאר בסימן כ"א.
ה כל היכא שהשליח משנה מדעת משלחו ה"ז אינו שלוחו ובטלה השליחות מכל וכל גם במה שעשה שליחותו באותו שליחות.
ו מי שהגיע לו היזק בממונו מחמת שליחות שולחו או שהעלילו עליו מחמת השליחות והפסידוהו ממון אין המשלח חייב לשלם לו נזקו שלא מצינו שחייבה התורה תשלומי נזק אלא בנזקי עצמו או בנזקי ממונו ונזקי ממונו כעין נזקי עצמו הן כלומר לפי שפשע בנזקים בשמירת ממונו אבל בנזק שהגיע לשליח מה הזיקו המשלח ומה הגיעו מחמת פשיעתו וכ"ש אם השליח שכיר שהרי הלך בשכרו וכתיב ואליו הוא נושא את נפשו ודרשינן שע"י שכרו הוא מסכן נפשו שעלה בכותל ונתלה באילן כלומר ולפעמים שיפול וימות ואם סכנת נפשו מכניס בשביל שכרו כ"ש ממונו ואין לו על משלחו כלום וי"א דוקא בשליחות בשכר פטור המשלח דתורה פוטרתו מואליו הוא נושא אבל אם בחנם הלך בשליחתו חייב לפדותו דה"ל בשואל ושאלה שייכא בגוף הבעל וחייב באונסין וי"א בחנם נמי דוקא שהלך בשליחות זה לבדו ואין לו עסק אחר אבל היכא דעיקר הליכת השליח הוא לצורך עצמו ואגב אורחיה עשה ג"כ שליחות זה אין זה שואל ופטור המשלח במה שאירע לו בדרך ובמקום שחייב נמי דוקא בהיזק גופו אבל דמי בטלתו ובושתו וצערו על מה שנתפש בתפישה וכה"ג פשיטא שפטור וע"ל סוף סימן קע"ו סעיף מ"ח.