אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שלוחין › סימן קפה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שלוחין · סימן קפה

סימן קפד

סרסור שמכר בפחות או ביותר ממה שאמר לו בעל הבית ושאר טענות שבינו לבין בעל הבית ובו י' סעיפים:

א הסרסור שליח הוא אלא שנוטל שכר שליחותו לפיכך אם שונה מדעת הבעלים משלם מה שהפסיד כדין שומר שבר כיצד ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים משלם החמשי' מביתו מכר במאתים הכל לראובן שהרי לא הקנוהו לו וגם הסרסור לא בקש לזכות בחפץ אלא ליטול סרסרותו וא"כ כל זמן שלא נמכר עדיין היא ברשות המוכר וכל מה שנותנין דמי המקח הוא ושלו הוא והסרסור קבלם בשליחותו מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחד ובתוך כך שלח לו דורן אע"ג דלא פירש ששולחו לו בשכר שליחותו הרי זה שומר שכר דהא ודאי בשביל השליחות אהנהו.

ב וכיון דאם מכרו במאתים הכל לבעל החפ' לפיכך אם אמר הסרסור אני אקחנו בעד אלו המעות שקצבת לי יכול בעל החפ' לחזור בו שיאמר שמא יתנו לך יותר וכן אם אומר לשלוחו מכור לי קרקע זו בעד כך וכך אין השליח יכול לקנות לעצמו אפי' באותן דמים שהרשוהו הבעלים למוכרו לפי שנעשה שליח להקנות הקרקע ללוקח אבל לעצמו אינו יכול לזכות ולקנות דאין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלי' עומד ג אבל אם נתן חפ' לסרסור למוכרו בארבע ואמר הסרסור כשבא החפ' לידו הילך ארבע בשבילי ונתפייס המוכר אינו יכול לחזור בו ואע"ג דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נתנו לו מ"מ מיד שנתפייס זכה הלה במה שבידו.

ד אמר בעל הבית לסרסור המותר שימכר על כך יהיה שלך אע"פי ששתק הסרסור זכה במותר כיון שהוא בידו.

ה ראובן אומר במאה אמרתי לך למוכרו והסרסור אומר בחמשים אמרתי לי וכן מכרתיו נשבע הסרסור שבועת התורה שהרי הודה במקצת ואם כבר נתן לו החמשים או שאמר לו הילך נשבע היסת שעשה שליחותו וזכה הלוקח ואם ידע הלוקח שחפ' זה של ראובן הוא וזה המוכרו לו הוא סרסור יחזור החפ' לבעלים שהרי יודע שזה איננו מקנהו לו והיאך יחזיקנו בעל כרחו מיהו יכול להחרים על מי שנתן רשות בחמשים או שרצה בחמשים וקבלם וחזר בו אחר שקניתי וי"א שאין הקונה צריך להחזיר והכי מסתבר דהא מוחזק הוא והמוכר הוא המע"ה נ"ל ואפי' מודה הסרסור לדברי המוכר אינו צריך להאמינו שיאמר דלדבריך הראשונים אני מאמין וקנוניא אתם עושים עלי.

ו ואם לא קצב לו דמים בכמה ימכרנו והלך הסרסור ומכרו אם הודיעו ללוקח שחפץ זה או קרקע זו של ראובן ואחר שקנה הלוקח אמר המוכר איני רוצה למכור בדמים אלו צריך הלוקח להחזירו שהרי לא פסק דמים לומר מכור בכך וכך ודוקא שלא אמר לו כלום אלא מכור לי דבר זה אבל אם אמר לו מכור כמה שתמצא ומכרו קרוב לשויו פחות מעט הרי מצא ומכר ולא יוכל המוכר לחזור בו ומה שעשה הסרסור עשוי והוא שמכרו בפחות מעט אבל אם מכרו בזול הרבה כגון שוה מאה בג' או בס' או יותר ודאי יכול המוכר לעכב ולומר זה לא עלה על דעתי בעולם להוזיל כ"כ הרבה. ראובן היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למוכרו ללוי ואמר ראובן לוי הוא שונאי ואיני רוצה למכור לו ואח"כ מכרו ללוי ע"י אחד ודאי מנהג רמאות הוא זה וחייב לתת לשמעון מרמרותו.

ז כל סרסור שאבד החפ' מידו או נגנב ממנו אפילו בשעת הליכה חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר דאע"ג דשמא לא היה מוכרו והיה מחזירו לו ולא הרויח כלום מ"מ כיון דמתחלה אדעתא להרויח בו לקחו נושא שבר מיקרי.

ח ראובן נתן טבעת לסרסור למכור ואבד האבן מן הטבעת ישבע הסרסור שאינו ברשותו וגם ישבע כמה היה שוה האבן וכך יפרענו שאין להשביע בעל הטבעת כמה היה שוה האבן וכך ישלם לו דה"ל נשבע ונוטל.

ט הנותן כליו לסרסור ומשכנס לו ואמר איני יודע היכן משכנתים הוי פשיעותא וחייב דה"ל לידע אם אמר לו משכנם ביד פלוני וכן עשה ואח"כ כפר בו אותו פלוני הסרסור פטור דהא איהו גופיה הימניה וצוה למשכנם אצל זה ומה יעשה הסרסור שכופר בו.

י סרסור שנתן כלי לבקרו ולא רצה המבקר להחזירו אין זה נקרא אונס אלא דומה לגניבה ואבדה וחייב הסרסור לשלם וכ"ש שאין לסרסור למכור חפ' באשראי אא"כ נטל רשות מבעל הכלי. השדכן הרי הוא בסרסור ודין סרסור יש לו ואם רוצה השדכן שישלמו לו שכר שדכנותו מיד שכתבו התנאי' והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנישואין זה תלוי במנהג המדינה ובמקום שאין מנהג הדין עם הבעלים שהרי לא נגמר הסרסור עד הנשואין ובמקום שיש מנהג שצריך להמתין עד הנישואין אם חזרו בהן הבעלי דבר ונתבטל השידוד פטורים הבעלים מלשלם לו שכרו אא"כ התנו בהדיא ע"מ שיתפייסו לכתוב התנאים ואז צריך לשלם לו מיד דהא אפי' יחזרו בהן ויבטלו השידוכין חייבין לשלם לו וא"כ מיד שיכתבו השידוכין נגמר הסרסרות וחייבין לשלם להשדכן כ"כ מורי מהרמא"י ז"ל ותמיהני שכתב במקום שיש מנהג שצריך להמתין עד הנישואין אם חזרו בעלי הדבר ובטלו השידוכין פטורים הבעלים לגמרי מלשלם לשדכן והא מנהג פשוט הוא לכתוב קנס בתנאי' ומנהג הוא לגבות אותו והרי הועיל סרסרותו שזה נוטל הקנס ולמה יפטר לגמרי מן שכר השדכנות ואיפשר לומר שלא אמר מורי כן אלא כשמוחלין זה לזה ופוטרין זה את זה. בלא שום קנס אבל כשיבא העניין שנוטלין קנס חייבין לשלם שכר סרסרותו אבל הוא דוחק לזמר כן שהרי מן הדין והנהוג בינינו גובין אותו הקנס ואטו משום שהוא מוחלו לו או משום שהוא בוש ליקחנו יפסיד הסרסור סרסרותו בתמיה אין זו סבר' וגם זה דוח' לומ' שיוכל לומר לא כתבתי הקנס אלא לאיים אבל לא היה דעתי מעולם ליטלנו ולא הועיל לו כלום בסרסרותו לכתוב קנס נ"ל שמעון שנדר לראובן י' זהובים לשידבר עליו לשר וראובן תובעו ושמעון משיב נדרתי לך אבל מחמת יראה שלא תקלקל ענייני כנגד השר ולא היה שום קניין אין בטענ' שמעון כלום וחייב ליתן לו דה"ל כפועל שאין צריך קניין ומה שטוען מחמת יראה נדר לו אין בדבריו כלום דדברים שבלב אינם דברים.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה