אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שטרות › סימן נא

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שטרות · סימן נא

סימן נ

שטר שאין בו אלא עד אחד או אחד מהם פסול ובו ז' סעיפים:

א כבר אמרנו בסי' ק"ח סעיף י"ב שתקנו חז"ל לחתוך הדין ע"פ עדים החתומים בשטר לפיכך אמרו חז"ל דה"ה עד א' החתום בשטר חשוב עדות ואמרו שטר שאין חתום בו אלא עד א' וזה טוען להד"ם צריך לישבע שבועה דאורייתא ואם יש כאן שטר שחתום בו עד א' ועד א' מעיד ע"פ שההלואה נעשי' בפניו אבל בלא קנין הרי אלו מצרפין לחייבו לענין שלא יוכל לומר להד"ם דהא מ"מ יש כאן שני עדים שמעידי' שהלוהו מיהו לא גבי אלא מבני חורי ולא ממשעבדי דכיון דלית חתום ביה אלא חד סהדא בשטר לית ליה קלא ולא ידעו הלקוחות לימנע מלקח קרקע מן הלוה ואם אינו טוען להד"ם אלא פרעתי נשבע ונפטר ולא יוכל לו' זה שטרך בידי מאי בעי כיון שאין חתום בו אלא עד א' והעד השני מעיד שנעשית ההלואה בלא קנין לא חש להניח השטר בידו אבל אם אמר אותו שלא כתב עדותו קנינו מידו על ההלואה ולא בא המלוה ולא שאל ממני שאכתוב ואחתום לו מצטרפין שניה' שנעשי' מלוה בשטר אפי' לענין שאינו יכול לומר פרעתי שיכול זה לומר לו שטרך בידי מאי בעי למה הנחתו בידי כשפרעת לי אי משום שלא חתום בו אלא עד א' אין זה טענה שהרי יודע שעשה קנין בפני שני עדים וסתם קנין לכתיבה עומד והיה לו לחוש שמא חתמו שניהם מ"מ עדיין אין זה שטר לגבות בו ממשעבדי שכיון שעדיין לא חתמוהו שניה' לית ליה קלא אבל אם אותו שמעיד על פה אומר גם בפני נמסר השטר ה"ז שטר גמור לגבות בו אפי' ממשעבדי שכיון שנמסר בפני העד שלא נחתם אמרינן מסתמא נמסר ג"כ בפני העד החתום והרי נמסר בפני שני עדים ויש לו קול ודוקא שיוכל לומר שנמסר בפני ב' העדים כמ"ש אבל אם לא נמסר רק בער א' אפי' היו כאן ב' שטרות שנעשו על הלואה אחת וכל א' חתום עליו עד א' וידוע שלא נמסר רק בפני עד א' אין מצטרפין לטרוף ממשעבדי דכיון שידוע שלא נמסר רק בפני עד א' לית ליה קלא והעד החתום בעצמו כשר לומר שלא נמסר בפניו שאינו מכחיש עדותו בכך ואין זה חוזר ומגיד

ב י"א אע"ג דקי"ל המלוה לחברו בעדים אינו צריך לפורעו בעדים ויכול לומר פרעתי וכ"ש המלוה בעד א' שיכול לומר פרעתי ונשבע היסת ונפטר כמ"ש בסי' ע"ה ה"מ בעדים המעידי' בע"פ שאינו מכחיש העדים בטענתו וגם אין כאן הוכח' שלא פרעו לפיכך נשבע היסת ונפטר אבל בשטר אפי' שטר שלא חתום עליו אלא עד א' אע"פ שאם טוען להד"מ נשבע שבועה דאורייתא להכחיש העד ונפטר אם טוען פרעתי יכול המלו' לומ' א"כ שטרך בידי מאי בעי למה לא לקחתו ממני כשפרעת לי ונשאר עדות העד בחזקו ואם רוצה זה ליפטר בשבוע' היה צריך לישבע שבוע' להכחי' העד שלא אמרה תורה לישבע נגד עד א' אלא להכחישו כמ"ש בהלכות שבועות בע"ה והרי בטענתו זו אינו מכחישו אלא אומר שפרע ח"ל מחוייב שבועה ואינו יכו' לישבע ומשלם כמ"ש לקמן בע"ה בהלכות שבועה ולא דמי לכתב ידו שאם טוען פרעתי נאמן ונשבע היסת ונפטר והתם טעמא משום דאי הוה מודה לא הוי גבי אלא מבני חורי ולא חשש להניחו בידו דהא איבעי יהיב ומזבין כולהו נכסיו ולא טריף מידי א"כ ה"נ נימא בעד אחד דאי הוה מודה לא טריף ממשעבדי ויהא נמי נאמן לומר פרעתי כמו גבי כתב ידו דלא דמי דגבי כתב ידו כיון שאין שום עד בו לא משמע לאינשי דלהוי שטרא להתחייב בו אלא של זכרון דברים בעלמא פן ישכח א' מהם סך המעו' הוא שכותבין כן הלכך לא חשש להניחו בידו אבל שטר שחתו' עליו עד א' כיון שרואה שמחתימין עליו מן השוק סובר שדין שטר יש לו ולפיכך כשפורע אינו מניחו בידו הילכך יכול למימר ליה שטרך בידי מאי בעי וה"ל מחוייב שהוע' ואינו יכול לישבע ומשלם ואם טעין ואמר ישבע לי שלא פרעתי הרי זה נשבע ונוטל וי"א שגם אם אומר פרעתי נאמן בשבועה כמו בכתיבת ידו דאף ע"ג דלא משתבע להכחיש העד מ"מ מטעמא דשטרך בידי מאי בעי לא מחייבי' ליה דרוב בני אדם אינם חוששין לזה בשטר דעד א' והכי מסתבר וע"ל סעי' א'.

שטר שחתומין בו ב' עדים בלבד ונמצא עד א' מהם קרוב או פסול ואע"ג שיש שם עדי מסירה הרי השטר כחרס הנשבר דהא מזוייף מתוכו וקי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש לעיל בהלכות עדות וי"א שדינו כשטר שאין בו אלא עד א' ולא מבטלינן ליה כולה דאמרינן רווח' שבק למאן דקשיש מיניה ואתא הפסול וחתם כמ"ש בסעיף הסמוך.

שטר שהיו עדי' מרובים חתומים בו ונמצא א' מהם פסול או קרוב ואין העדים קיימים לשאול אותם אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום הרי נתכוונו להעיד והרי זה עדות בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר שהרי איפשר שחתמו הכשרי' והניחו מקו' לגדול לחתום ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעת וע"ל סי' מ"ה סעיף י"ב.

ה צוואה שנמצא א' מעדיה קרוב או פסו' ונתבטלה הצואה בדרך שנתבא' שישבו כולם לחתו' לא נתבטל' אלא שטר הצווא' אבל העד שאינו קרוב אם זוכר העדות על פה יבא לפני ב"ד ויעיד ואם יש עוד עד אחר ששמע הצווא' מבחוץ מצטרף עמו להעיד אע"פ שלא יחדוהו להעיד דהא מ"מ שמע הצוואה ואע"ג שהשטר בטל מ"מ צוואה אינו בטלה.

ו הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בבת אחת ובעדות אחת והעדים קרובים לאחד ממקבלי המתנה ורחוקים מהשני הרי שטר פסול מפני שהיא עדות אחת וכיון שבטלה מקצתה בטלה בולה ואע"ג דלתרי גופי הן מעידין ובתרי גופי לא שייך לומר בטלה מקצת' בטלה כולה גזרו בה משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא שיאמרו קרוב כשר להעיד לפיכ' אם נסתלק אותו שהעדי' פסולים לו מאותו ממון הרי א"צ לעדותן אלא אותו שהם כשרים ועדותן עדות וגם אם לא יסתלק לא נפסל אלא השטר אבל אם הם זוכרים העדות בע"פ מעידין בע"פ בפני ב"ד לזה שהם כשרים לו ועדותן עדות שלא נפסל אלא השטר משום גזירה כדכתבנו אבל אם כתב בשטר א' נתתי לראובן שדה פלו' ולשמעון שדה פלו' ונמצאו העדים קרובים לזה ורחוקי' לזה זה שהם קרובים לו מתנתו בטלה וזה שהם רחוקי' מתנתו קיימת שאלו ב' עדיות הן אע"פ שהם בשטר א' וליכא למיגזר הכא כלום וכן בכל כיוצא בזה אם היו כתובי' בשטר ב' או ג' דברים אם נתבטל השטר בדבר אחד השאר לא נתבטל.

ז הלכת' עדי מסירה כרתי בין בגיטין בין בשאר שטרות לפיכ' שטר שאין עדים חתומי' בו ונמסר בפני ב' עדי' גובין בו ממשעבדי שאע"פ שאין העדים חתומים בו יש לו קול ומ"מ אם יש עדים חתומים בו ונמצאו העדים החתומים בו פסולים ואפי' עד א' מהם השטר פסול אע"פ שנמסר בפני עדים כשרים מפני שהוא מזוייף מתוכו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה