אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שותפין בקרקע › סימן קנז

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שותפין בקרקע · סימן קנז

הלכות שותפין בקרקע

ב' שהם שותפין בחצר ובאים לידי חלוקה כיצד יבנו הכותל ובו י"ג סעיפים.

א כבר אמרנו דהיזק ראיה שמיה היזק לפיכד אמרו ב' שהם שותפין בחצר שיש בו דין חלוקה יכול כל א' מהם לכיף את חבירו לחלק גם לעשות ביניהם מחיצה למנוע כל א' מהביט בשל חבירו כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו ואפי' עמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופין אותו לעשות מחיצה בכל עת שירצה משום היזק ראיה ואפילו יש מנהג בעיר שלא לעשותו אין הולכין אחריו וכופין לעשותו משום דנפיש הזיקי דראייה בחצר ואפי' אמר הא' החזקתי כך בלא כותל ואתה מחלת לי לא מהני ליה חזקה דלא שייך כאן חזקה דטעמא דחזקה היא כיון שלא מיחה הפסיד והיינו דוקא היכא שהמחזיק מזיק ואינו ניזק כגון מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו שזה רואה למטה ואין בעל החצר יכול לראות למעלה אבל היכא שהמחזיק ניזוק במו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיק כמו שאתה מזיקני ואמרתי אולי תפתח אתה לתבוע וגם היזק תדיר הוא כמו קוטר' ולא דמי לחלון דהתם לאו היזק תדיר הוא שלאורה הוא עשוי ולא להסתכל בו לחצר חבירו שאסור לאדם להסתכל לחצר חבירו משום דשליט עינא בישא ומזיק בידים הוא דגירי דיליה הוא אבל אם יש עדים שמחלו זה לזה על היזק ראייה שוב אין יכולין לחזור בהן אע"פי שהאומר לחבירו קרע כסותי ושבר כדי יוכל לחזור בו ויתחייב חבירו בהזיקו אחר שחזר בו שאני הכא דתביעות ממון יש ביניהם שנתחייב כל א' לסייע לחבירו בבנין הכותל וה"ל כמי שנתחייב לו מנה ומחל לו עליו שזכה במחילתו בלא קנין. וכן הדין בחצר שאין בו דין חלוקה וחלקו ברצונם שיכול כל אחד לכוף את חבירו לעשות מחיצה ביניהם.

ב חצר או שאר מקום שאין בו דין חלוקה שנתרצו השותפין לחלקו אע"פי שקנו מידם יכול בל א' מהם לחזור בו שאין זו אלא קניין דברים בעלמא שהחלוקה אין בה ממש רק המעשה בעלמא הוא ואין מקום לקניין זה שיחול עליו אבל אם בירר כל א' חלקו ורצה זה ברוח פלוני וזה רצה ברו' פלו' וקנו מידם על זה הרי הקניין חל על המקומות שביררו שזה יק' מקום זה וזה יקח מקום זה ואינם יכולים לחזור בחם וכן אם הלך זה בעצמו והחזי' בחלקו וזה בעצמו והחזי' בחלקו אע"פי שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בחבירו וי"א שאפי' החזיק שלא בפניו ולא אמר לו לך חז' וקני קנה אע"פי דבשאר קניין קרקע בחזקה צריך שיאמר לו לך חז' וקני ובפניו ה"מ בדבר שאין לו חל' אלא בקניין זה שצריך זה להקנותו לו מדעתו לכך צריך שיהא בפניו ומדעתו שיאמר לו לך חז' וקני אבל הכא שכבר קרקע זו היא בחזקת שניהם מועלת חזקה מדעתו שלא בפניו ואפי' לא אמר לו לך חז' וקני רק שנתרצה כבר קנה ולא עוד אלא אפי' לא החזי' אלא א' בחלקו זכה הלה בחל' האחר שהוא חליפיו וע"ל בסימן קע"א בדיני מקומות בב"ה.

ג כותל זה יבנוהו על מקום שניהם ובהוצאות שניהם ואין אחד מהם יכול לומר לא נתרציתי לחלו' אע"פי שלא היה בו דין חלוקה אלא בתנאי שתבננה אתה משלך אפי' אם יש לא' פי שנים בחצר עושין הכותל לחצאין דכיון דמשום היו' ראייה היא באה אין הדבר תלוי במה שיש לו בו חל' יותר דחזי' הראייה הוא שוה לשניהם ואם הא' עני ואין ידו משגת לבנות אם השני רוצה ליכנס בשלו ולבנות א"צ דבר אחר ואם אינו רוצה דנין בזה כדין הבית והעלייה של שנים שנפלו ולאחד אין ידו משגת לבנות שיתבאר לקמן סי' קס"ד. ואם שניהם עניים ואין להם כדי לבנות הרי שניהם שוים כל א' מזי' ודרין ביחד עד שירוי' להם המקום ומ"מ כל אחד ירחי' עצמו בכל מה שאפשר שלא יזי' חבירו בראייה.

ד רוחב כותל זה במנהג המדינה שנוהגין השותפין לבנות כשחולקין ביניהם ואפי' נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין לא יוכל לכופו יותר ובלבד שלא יהיה בה אויר וחורין שיסתבל ויראה בחל' חבירו ואם נהגו בפחות מקנים והוצין י"א שאין הולכין אחר המנהג ההוא שאין לה קיום ותחזור ותפול מהרה ויבא ע"י כך עד שיחזור ויכפהו לבנו' לידי היז' ראייה וכו' דיכול למימר ליה אי איפשי לעשות מעותי אנפרות להוציא הוצאות בכל יום ואם אין מנהג ידוע בעיר יתקן כפי ראות עיני הדיין ע"פ בקיאין ואם קנה מידו לבנות מחיצה לא יוכל לחזור בו דלבנות לא מקרי קניין דברים דהוה כאלו שיעבד נכסיו להוצאות הבנין ואינו דומה לקנה מידו לחלוק ויש חולקין וס"ל דלבנות לא הוי אלא קניין לעשות מעשה בעלמא ואין לקניין מקום לחול עליו כמו בקונה לחלוק ואם נהגו לבנות הכותל מאבנים ואמר אח' אני אעשנו מהוצא ודפנא כולה משלי ובתוך שלי או איפכא נהגו לעשות מהוצא ודפנא ואמר א' אני אכניס לתוך שלי ואבננו משל אבנים כולה משלי י"א שחבירו מעכב עליו וכופו לעשותו במנהג שאם נהגו באבנים וירצה הא' לעשות מהוצ' ודפנא יכול חבירו לו' לו היום או למחר יפו' ואצטרך לדין עמך ובין כך אבא לידי היזק ראייה לכך נעשנו של אבנים כמנהג ואם נהגו לעשות מהוצא ודפנא וירצה א' לעשותה בתוך שלו מאבנים וכולה משלו יכול זה לו' לו אם אתה עושה משלך לא יהא לי רשות להשתמש בכותל ואפי' א"ל אנא יהבינא לך להשתמש בה מצי א"ל אי במכר לא בעינא השתא למיזבן ואי במתנה לא ניחא לי דכתיב שונא מתנות יהיה ומינה שאם כנס ובנה בתוך שלו אינו יכול לתבוע מחבירו חצי הוצאות ואע"ג דבבקעה אמרי' שאם הקיפו מד' רוחותיו מחייבין אותו לשלם התם היינו טעמא לפי שכותל בקעה אינו עשוי לסמוך עליו אלא לגדר בעלמא והרי גדרו אבל בכותל חצר יכול היא שיאמר אין רצוני אלא כותל שאוכל לסמוך עליו וכיון הוא בתוך שלך איני רשאי לסמוך בו ויש חולקין. ה אם נפל הכותל שבין שתי חצירות ביון דמתחלה מוטל על שניהם לבנות חד אמרי' מסתמא משל שניהם נבנית מתחלה והמקום והאבנים של שניהם ואפי' נפל לרשות א' מהם או שפנה א' מהם את כל הדברים לרשותו בלא עדים וטען שחברו מכרם לו כולם אי נתנם לו במתנה אינו נאמן אע"ף שיש לו מגו דלהד"ם הוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי שהכותל הוא של שניהם וכיון שהם שותפין בהדדי לא קפדי אהדדי אפילו נשתהו הרבה ברשות אחד מהן אינם יוצאים מחזקת השותפות אלא הרי הם ברשות שניהם עד שיביא ראיי' בעדים ויש מי שאומר דדוקא בשהאבנים ניכרים שהם מזה הכותל והוי מגו במקום חזקה דחזקה הוא דמשל שניהם נבנית זו הכותל מאלו האבנים אבל אם אינם ניכרים לא מבעיא אם טוען לקחתי ממך חלקך שהוא נאמן במגו שיכול לומר אינם מאבני זה הכותל ואין כאן מגו במקום חזקה אלא אפילו אם טוען אני בניתיו כולו משלי נאמן במגו.

ו כותל שבין שני שותפין שנפל ובאו לחלוק האבנים והיו בצד של אחד מהם אבנים יקרות יותר ממה שבצד חברו ורוצה זה שהם בצדו לזכות בהן אין שומעין לו שכל הכותל בכלל. היא של שניהם.

ז וזה שאמרנו בסעיף ה' שאפי' נפל הכותל לרשות אחד מהם אינו יכול לטעון שהם שלו דינא הוא אפי' הוא במקום שאין בו דין חלוקה אינו יכול לומר לא נתרצת לחלוק מתחלה אלא ע"מ שאבננה אנכי כולה משלי וכן עשיתי בניתיה כולה משלי ואע"פ שיש לו מגו אינו נאמן דהוי מיגו במקום חזקה דחזקה הוא דשניהם בנאוה ושאלו האבנים הם של שניהם לפיכ' מקום שאין בו דין חלוקה ולא נתרצה האחד לחלוק אלא ע"מ שיעשה חברו כל הכותל אין לו חזקה אלא בשטר ואין מועיל לו סימן דחזית שעושין אלא שטר או שיבנה האחד עליו תקרה ומעזיבה או שיש בו חלונות מצידו וניכר שנעשו בשעת הבנין שאם אינו ניכר שנעשו בשעת הבנין יכול זה לומר לאחר שבנינו יחד עשאן ולא הרגשתי בהן וי"א דגם חזית מהני ופי' חזית יתבאר בע"ה בסי' שאחר זה בסעיף ד'. ואם נהגו בעיר סי' אחר לשמור כותליהן מן הרמאים יעשו כמנהגם.

ח כותל חצר שבין ב' השותפין שטען האחד שהוא בנאו לבדו וחבירו אומר שסייעו בבנין הרי זה בחזקת שסייעו דמסתמא הואיל והיה יכול לכוף את חברו שיבנה עמו ומשפט זה גלוי לכל לא בנאו זה אלא שתבע לזה ליתן חלקו ולא בנאו משלו לבדו ואפילו אם ידוע שאחד בנאו לבדו ושואל מחבירו שיפרע לו חלקו וזה טוען שפרעו נאמן בשבועת היסת ואפילו טוען שפרעו קודם שגמר בנין הכותל נאמן ואין כאן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דבכל שורה ושורה זמנו הוא ולאו דוקא בכל גמר שורה אלא ה"ה קודם גמר השורה חייב לתת חלקו לאותה שורה וכן בכולן ואפי' יש עדים שתבע חבירו שיסייענו בבנין ולא רצה נאמן לומר נתתי אח"כ עד שיביא עדים שהיה עמהם מיום שהחל זה בבנין כותל זה ויודעים אנו שלא פרעו או שיעידו עדים שהעמידו בב"ד שיסיענו בבנין וצווהו ב"ד שיסייעו וסרב מלעשות ציווי ב"ד.

ט כותל זה שאמרנו שיוכל לכוף חברו שיבנה עמו לא אמרו שיוכל לכופו אלא עד גובה ד' ששיערו חז"ל שבגובה זו נשמר מהיזק ראייה ואם רצה א' מהשותפין להגביה יותר מד' אמות אפי' רוצה להגביה משלו חבירו מעכב עליו שיאמר לו חצי מקום הכותל הוא שלי ואיני רוצה שתמעט האויר שלי בי צריך אני להשתמש על חצי אויר הכותל שהוא שלי אא"כ מנהג המדינה היא שלא לעכב מיהו על חלקו יכול כל א' להגביה מה שירצ' וי"א שאין חבירו מעכב על ידו אלא רשאי הוא להגביה במו שירצה ובלבד שלא יגביה כ"כ שיתקלקל הכותל בכך ומשלם לחבירו מה שכותלו נפחת מפני כבידו שהכביד עליו בבניינו.

י כותל חצר השותפין המבדיל בין ב' השותפין שנפל יכול כל אחד מהם לכוף את חברו לחזור ולבנותו על גובה ד' אמות ולא יותר אע"פ שהיתה סבר גבוה יותר רצה הא' והגביהו יותר מארבע וזה לא מיחה בידו אפ"ה אין מחייבין אותו ליתן חלקו במה שהגביה זה יותר מד' אמות אא"כ גלה דעתו דניחא ליה במה שהגביה זה יותר אז מחייבין אותו לתת חלקו לאותו תוספת גובה עד כדי כל מה שגלה דעתו דניחא ליה כיצד בנה הא' הכותל שביניהם והגביהו עד י' אמות ובא חברו ובנה כותל אחר כנגדו או בצדו והגביה אותו כותל האחר ו' אמות הרי ניכר שרוצה לעשות חדר או אכסדרה בין ב' הכותלים ונמצא שנהנה בתוספות שהוסיף חבירו יתר על הד' אמות עד ב' אמות יותר אז מחייבין אותו לסייעו ג"כ בתוספות כפי שבנה כנגדו באורך וברוחב עד ב' אמות שהרי נראה ממעשיו שרוצה באותן הב' אמית אע"פ שעדיין לא נתן התקרה בכותלו לכותל החולק' בין שניהם אבל אין מחייבין אותו יותר ממה שבנה כנגדו ואם יש הוכחה שרוצה להוסיף עוד בכותלו כגון שחפר בראשו מקום לראשי קורות או שהניח קורה ארוכה בראש הכותל שדרך ליתן עליה ראשי הקורות הרי גילה דעתו שרוצה לבנו' עד כל גובה הכותל המבדיל אז מגלגלין עליו הכל ומחייבין אותו לתת חלקו לכל חו' אמות כלם שהוסיף חבירו על הד' אמות אע"פ שעדיין לא בנה כנגד כל הכותל שהרי גלה דעתו שהוא רוצה בכל הגובה הזה וכן הדין בארכו אם הניח אבן נכנס ואבן יוצא בדרך שעושין בבנין כשרוצין להוסיף עליו חייב בכל התוספות שהוסיף חברו וה"ה אם היה לו כותל כבר ובנה בו דבר שניכר במה שעשה חברו אם נהנה בבניינו אע"פ שלא עשה שום היכר דניחא ליה חייב ליתן לו לפי מה שנהנה.

יא ואם לאחר שבנה זה כנגדו בא זה שהוציא את הכותל ותבע אותו שיפרע לו חלקו בהוצאות תוספות הגובה שהוסיף על ד' אמות מפני שסמך לו או כנגדו ואמר זה כבר נתתי אינו נאמן שהרי הכותל הוא עד הנה בחזקת אותו שהגביהו וכיון שזה עדיין לא סמך תקרתו עליו ה"ל כמוציא מחבירו ע"י שטר דמ"מ לא עדיף חזקתו משטר שאין בו נאמנות ונשבע בנקיטת חפץ שלא נתן לו ונוטל ממנו כדין כל הנשבעים ונוטלין ואפי' יש בכותל שהגביה לצד זה שלא רצה לסייעו מתחלה מתוספות יש שם מקום חפור ליתן בו ראשי הקורות לא יוכל זה לטעון אילולי שסייעתיך לא היית עושה לי הנחת הקורות אלא כדי שאם אבא לסמוך לו כותל אחר לאחר זמן שאתן עליה תקרה ואפי' מונחים בהם הימלט' פי' נסרים עבים שנותנים מצידי החורים לא יוכל זה לומר אי לאו דסייע לך בהדך לא טרחת כל האי טירחא אפ"ה אינו נאמן דא"ל האי אמרתי בלבי שמא תמלך לסמוך לי כותל אחר ולתת תקר' ותפייסני בממון במה שהגבהתי לא אצטרך לקלקל כותלי לנקוב בו חורין להנחת ראשי קורותיך ונשבע בנקיטת חפץ ונוטל אא"כ יביא זה עדים שפרע מיהו אם קבע זה בניין קבוע על הכותל ואח"כ תבעו זה הרי הוא נקרא מוחזק ואם טוען שנתן לו חלקו נשבע היסת ונפטר.

יב בד"א שהסומך אינו נאמן כשידוע בעדים שזה התובע בנה כל הכותל אבל אם אינו ידוע הרי הוא בחזקת שניהם שאין א' מהם מחזיק בו יותר מחבירו שהרי על הקרקע שניהם היא עומדת ואפילו אם הנתבע מודה לתובע שבנאו אלא שטוען פרעתיך חלקי נאמן במגו דאי בעי אמר בניתי בהדך הוי נאמן כי אמר נמי בנית אתה ופרעתיך פלגא נאמן בשבועת היסת וי"א שאם נתרצה תחילה בהגבהה נאמן לומר שנתן לו חלקו דאז הוי זמנו ופרע בזמנו וגם אחר שבנה אע"פ שמתחלה לא נתרצה אלא שאמר לו אח"כ בעדים ליתן לו חצי ההוצאה זכה בחצי הכותל ואין חבירו יכול שוב למחות בו דזכתה לו חצירו שהרי החצי על קרקע חצירו היא עומדת ומחייבין אותו ליתן. יג כותל חצר שבין ב' שותפין שהיה רחב מתחלה יותר ממנהגם ונפל ורוצה הא' לחזור ולבנותה רחב כמו שהיה מתחלה וחבירו אינו רוצה רק לבנות כמנהג המדינה אין כופין אותו יותר שאע"פי פי שמתחלה נתרצה בכותל ראשון לבנותה רחב לא נתרצה אלא לאותו כותל וכיון שנפל אזדא לה וכן הדין אם היה מת מתחלה גבוה יותר מד' אמות וא' מהם רוצה לחזור ולהגביה והשני אינו רוצה רק ד' אמות הדין עם השני.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה