לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שאלה · סימן שמו
דין פטור שאלה בבעלי' עם כל דינין ובעל בנכסי אשתו ובו י"ט סעיפים:
א כבר אמרנו דילפינן מקרא דואם בעליו עמו לא ישלם שאם היה המשאיל עם השואל במלאכתו שהשואל פטור בהיזק הדבר השאול והוא שהיה עמו במלאכתו בשעה שמתחל' השאלה דהיינו בשעה שמשך אותו הדבר השאול שכן משמעו' דקרא דאם בעליו עמו לא ישלם אוכי ישאל קאי דמשמע אם היה עמו בשעת שאלה אפי' נגנב או נאבד אפי' בפשיעה לא ישלם ל"ש היה עמו בשאלה כגון שהשאי' את עצמו לו לעשות מלאכתו ל"ש היה עמו בשכירות שהשכיר עצמו לו ל"ש היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול ל"ש במלאכה אחרת אפי' אמר לו השקיני מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלי' אבל אם משך תחלה ואח"כ השקהו אין זה שאלה בבעלים.
ב ל"ש אם באה שאלת הבעלים עם שאלת הפרה כאחד ל"ש היה הוא שכור לו או שאול לו תחלה ואח"כ בעוד שהוא שאול או שכור לו השאיל לו פרתו פטור אפילו לא היה עמו בשעת שבורה ומתה אבל לא היה עמ' בשעת שאלה ואח"כ שאל את הבעלים או השכירם אין זה שאלה בבעלים אע"פ שהיה עמו בשעת שבירה ומתה.
ג ומיהו אם שאל את הבעל ונתרצה להיות שאול לו אע"פי שלא התחיל במלאכת השואל בשעת משיכת הפרה אלא מזמין ומכין עצמו ללכת למלאכת השואל חשוב שפיר עמו במלאכתו אבל באמירה שאומר להיות שאול לו ולא תכין עצמו למלאכתו לא הוי שאלה בבעלים שאין זה עמו במלאכתו.
ד השאיל לו בהמתו או השכירה לו למשוי והלך עמה לסעדה ולהטעינ' המשוי הוי שאלה בבעלי' אע"פ שמעצמו נשאל לו ואם לא הלך שם לסעדה אלא לראות שלא יוסיף עליה המשוי אע"פ שסייע עמו אין זה שאלה בבעלים דלהנאתו עש' שלא יכביד משוי על בהמתו ולא לסייע השוכר. וכן אם תפש לו השטענ"ריף כשעלה עליה לרכוב לא הוי סייע לשוכר אלא לתקנ' בהמתו להקל עליה שלא יגליד עורו ולא מקרי שאלה בבעלים.
ה אמר לו שמור לי ואשמור לך או שמור לי היום ואשמור לך למחר נתבאר כבר בסימן ש"ה.
ו האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאלה בבעלים שנאמר אם בעליו עמו הבעלים ולא השליח ואם אמר לעבדו הכנעני צא והשאיל עם פרתי הרי זה שאלה בבעלי' שיד העב' ביד רבו דמי. וי"א אפי' שלוחו בר חורין ואינו עבדו הוא כמותו ושאלה בבעלים מקרי אפי' בשלוחו שאינו עבד אבל אם נשאל לו אפי' העבד כנעני בלא דעת רבו לא מקרי שאלה בבעלים שאין כח לעבד בלא דעת רבו כלום.
ז האומר לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אין זה שאלה בבעלים דהא בשעה שהשאיל לו זה היום לא היה זה נשאל לו.
ח שותפין ששאל אחד מהם מחבירו הוי שאלה בבעלים דהא חבירו מושאל עמו בעסק השותפות וכן בעל השואל מאשתו פרת מלוג שלה הוי שאלה בבעלים דהא היא עמו תדיר במלאכתו וע"ל סעיף ט"ז.
ט אחד ששאל מאשה אחת פרת נכסי מלוג שלה ונשאל לו בעל האשה עמה או אשה ששאלה פרה מאחר לצור' נכסי מלוג שלה ובעל הפרה נשאל לבעלה אין זה שאלה בבעלים אע"ג שיש לבעל הפירות בנכסי מלוג של אשתו קניין הפירות לאו כקניין הגוף דמי.
י שאל פרה לרבעה מבעי' בגמרא אי מקרי' שואל והויא בכלל וכי ישאל איש וגומר או לא מי אמרינן וכי ישאל כדשיילי אינשי בעינן ואין זה בכלל שאר שואל או דילמא טעמא דשואל הוא משום הנאה דאית ליה ממנה והאי נמי אית ליה הנאה ויש לו כל דין שואל. עוד מבעיא בגמרא שאלה ליראות בה שיהא נראה עשיר וחשוב כדי שלא ימשכו בעלי בתים ידיהם ממנו להקיפו מהו ממונא בעינן והאיכא או דילמא ממונא דאית ליה ממונא מיניה בעינן והא ליכא עוד מבעיא בגמרא שאלה לעשות בה פחות משוה פרוטה מהו ממון מחמת ממון בעינן והאיכא או דלמא כל פחות משוה פרוטה לאו כלום הוא. שאל ב' פרות לעשות בהן שוה פרוטה מהו מי אמרינן זיל בתר שואל ומשאיל ואיכא ממונא פרוטה או דלמא זיל בתר פרות וכל חדא וחדא ליכא ממונא כל זה מבעיא בגמרא ולא איפשיטא לן ונשארו בספק שואל אם נתחייבו באונסין ואין מוציאן מידן ואם תפש לא מפקינן מיניה.
יא שאל משני שותפין ונשאל לו אחד מהן מבעיא בגמרא אי היה בחלק של אותו שנשאל לו שאלה בבעלי' או לא כולל בעליו עמו בעינן והא ליכא או דילמא מההיא פלגא דידיה מיהא מיפטר וכן שותפין ששאלו ונשאל המשאיל לאחד מהם מיבעי' לן אי הוה לאותו השואל שאלה בבעלים או לא כולו שואל בעינן והא ליכא או ד למא בההיא פלגא דשיליה מיהת מיפטר ולא איפשיט ונשאר בספק אי הוה שאלה בבעלים אי לא לפיכך אם מתה אינו משלם ואם תפשו הבעלים אין מוציאן מידם ואם פשע בהם השומר דהוי פשיעה בבעלים י"א אע"ג דפשיעה בבעלים פטור ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים אם לא מ"מ כיון שפושע הוא הוי כמזיק בידים והואיל ואין שם ראייה ברורה לפוטרו חייב לשלם ויש פוטרים דהואיל וספק הוא אין מוציאן מידו ואי תפש זה לא מפקינן מיניה.
יב מלמד תינוקת הנוטע לבני המדינה והמקיז להם דם והסופר שלהם כל אלו וכיוצא שהם שכורים לכל בני העיר לעשות מלאכתם י"א דוקא ביום שהוא יושב בו לעשות מלאכתו אם השאיל או השכיר לאחד מבני העיר שהוא עוסק במלאכתם הרי זה שמירה בבעלים שהרי הוא משכר להם ואפילו פשע בה השומר פטור אבל הוא ששאל או ששכר מהם חייב שהם אינם שאולים או שכורים לו. וי"א שאפי' אין עוסק במלאכתם בו ביום אלא שהוא זמן הראוי לו לעשות מלאכתם שאם היו שולחים לו באותה שעה שיבא לעשות מלאכתם היה צריך לבא ולא יוכל להשמט הוי לגבייהו שאלה בבעלים ואפילו אם צריכים לתת לו שכר מ"מ מוכרח הוא לעשות לו מלאכתו דשכר נותן לו מידי דהוה אשותפין ששכרו שכיר חודש או שנה דבכל שעה הוי שאלה בבעלים לכל אחד מהם.
יג הרב השונה לתלמידים אם הם צריכים ללמוד עמו בכל מסכתא שירצה הוא ואף אם התחילו כבר מסכתא אחת יכול לשנותה לאחר' אז הוי הם כשאולי' לו שהם עמו במלאכתו ואם שאל מהם הוי שאלה בבעלי' ואם הוא צריך ללמוד עמהם בכל מקום שירצו אז הוא נשאל להם אפי' שלא בשעת הלימוד כיון שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו ואם הדבר תלוי בשניהם שהמסכתא שהתחילו יגמרו ואין הרב יכול לשנות המסכתא שלא מדעת התלמידים ולא התלמידים בלא דעת הרב אז אינם שאולי' זה לזה כלל. ולפני המועדי' שדרך לדרוש לעם הלכות המועד הוא נשאל להם שהרי הוא צריך לדרוש להם דוקא בהלכות המועד וכן הדין בש"צ עם קהל שלו שאם הקהל אינם יכולין להשמט ממנו הרי הם כשאולי' לו ואם שאל מהם בשעה ההיא היו שמירה בבעלים ואם הוא אינו יכול להשמט מהם הוא נשאל להם ואם השאיל להם הם פטורים.
יד שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פי' בשעת שאלה הוי הבעלים עמו במלאכתו ונשלמו ימי השאלה וקודם שהחזירה חזר ושכרה ממנו ובשעת השכירות לא היו הבעלים עמו במלאכתו ונגנבה או אבדה בימי השכירות פטור דאע"ג דבשעת שכירות לא היו הבעלים עמו כיון דבשעת שאלה היו עמו שכירות בשאלה מישך שייכא דהא חיוב דגניבה ואבידה שהיה חייב בה משעת שאלה עדיין נמשך תוך השכירות ומחמת משיכה ראשונה באו לו חיוב זה דגניבה ואבידה וההוא בבעלים הויא והרי כאלו היו עמו בשעת השכירות ופטור אבל אם שכרה בבעלים ונשלם זמן השכירות וקודם שהחזירה חזר ושאלה שלא בבעלים ומתה כדרכה בהא מבעיא לן בגמ' אי נימא כיון דחיוב זה דאונסין לא מחמת משיכה ראשונה בא עליה דהא חיוב דשאלה להתחייב באונסין לא שייכא בשכירות אלא שניתוסף עליו חיוב דשאלה אח"כ באמירה בעלמא שנתרצה להשאילה והיא עומדת באותה שעה בחצירו וקני ליה חצירו והרי זה קניין אחר הוא ולא מחמת משיכה ראשונה בא לו והוה ליה שאלה שלא בבעלים או דילמא ביון דמחמת משיכה ראשונה יש עליו חיוב במקצת דהיינו דגניבה ואבידה עכשיו שנתחייב גם באונסין יש לתלות הכל במשיכה ראשונה והוי השאלה ג"כ כאלו הוו בבעלים ופטור אף באונסין. עוד מבעיא לן בגמרא אם שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלי' וחזר ושאלה שלא בבעלים מהו וכן שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים מהו הדר שאלה בתרייתא או שכירות בתרייתא שהיו שלא בבעלים לדוכתא קמייתא דהויא בבעלים או נימא הואיל ואיפסוק שאלה או שכירות בינייהו לא שייכי זה לזה ונשארו כולהו בתיקו לפי' הוו כל אלו בספק שמירה בבעלים ואין מוציאין מהם ואי תפוס לא מפקינן. וי"א שאם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים הוי שמירה בבעלים דשאלה בשכירות גם כן מישך שייכא.
טו שכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים בהא פשיטא לן כיון דשניהם בשכירות הוי שנייה בבעלים כמו הראשונה אבל אם הראשונה שלא בבעלים ושנייה בבעלים לא אמרינן דראשונה תגרור לשנייה להיות גם היא שלא בבעלים דגזירת הכתוב הוא להקל על השומרים דכל היכא דאיכא בעלים או בראשונה או בשנייה פטור. בעל בנכסי מלוג של אשתו אפי' פשע בהם ונאבדו פטור דהו' פשיעה בבעלים שהרי היא תדיר עמו במלאכתו ואפי' היו שאולין או שכורין בידו שלא בבעלים קודם שנשאה ואח"כ נשאה מאותה שעה שנשאה ואילך חשוב שכירות או שאלה בבעלים ואתא שאלה או שכירות בתרייתא שהיא בבעלים ומפקעת שאלה או שכירות הראשון שהיה שלא בבעלים ופטור.
יז אשה ששאלה מאחרי' שלא בבעלים ואח"כ נשאת לבעל הבעל זכה להשתמש בשאלה כל ימי שאלתה אבל אינו עליה אלא כלוקח ואין לו דין שומר דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי לפיכך אם הדבר השאול נגנב או נאנס ממנו פטור אע"ג שכל הנאה שלו שהרי הוא משתמש בה כל ימי שאלה אפ"ה פטור ואפי' פשע בה פטור מפני שהוא עליו כלוקח אבל האשה חייב לשלם לכשיהיו לה מעות כגון שתתאלמן או שתתגרש או שיש לה נכסי מלוג שתוכל למוכרה בטובת הנאה כופין אותה למוכרן ותשלם ואם הודיעה את בעלה שהיא שכורה או שאולה ואינה שלה הרי זה נכנס תחתיה לשלם דכיון שהוא כלוקח ויודע שאינ' שלה לא יפה כחו מכחה שהרי הוא בא מכחה ולא עדיף מינה והוא שנשתמש בה אחר שהודיעה אותו או שקבל עליו להיות הוא השואל.
יח והא דאמרינן שאם הדבר השאיל לאשה נגנב או נאנס מן הבעל דפטור מטעם דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ולא מטעם שמירה בבעלים אע"ג דגבי אשה לאו נפקא מינה מידי דהא גם מטעם שמירה בבעלי' היה פטור דהא מ"מ נפקא מיניה גזלן שהפקיר או שהשאיל דבר הנגזל לאחר אע"פ שהיה הגזלן במלאכת השואל חייב השואל באונסין דלא מיקרי שאלה בבעלים אלא בבעל החפץ בעצמו דאי הוה פטרינן הבעל מטעם שמירה בבעלים היה שואל מגזלן ג"כ פטור שהרי הוא גם כן אין בעל החפץ לפיכך לא פטרינן ליה אלא מטעם לוקח. הלוקח בהמה לל' יו' לא מיקרי שואל ולא שוכר דהא בלשון מקח לקחה מ"מ כיון דלאחר השלשים צריך להחזירה הוי עליה ש"ח דחייב בפשיעה בתוך הל'.
יט כל אלו החילוקים שאמרנו בשואל שהם שאלה בבעלים נוהגין ג"כ בכל הד' שומרי' וילפינן לה מדכתיב וכי ישאל וי"ו מוסיף על עניין ראשון וילמד עליון מתחתון פי' שדין כל שאר השומרים כתובים למעלה משואל וילפינן להו משואל מה שואל פוטר בבעלים דבפירוש כתיב ביה אם בעליו עמו לא ישלם אף כל שאר השומרים פטורי' בבעלים.