אור ברסלב

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שאלה

הלכות שכירות ופועלים

סימן שמ

השואל חייב באונס ובהמה שמתה מחמת מלאכ' ואם שלחה על יד בנו או עבדו ובו ח״ס:

א פרשה שלישית של שומרים הנאמרה בתורה בשואל חייב בה אפי' באונסין דכתיב בה וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם לפיכך השואל בהמה או מטלטלין ונאנסו בידו כגון שמתה או נשבר או נשבה חייב ואצ"ל שחייב בגניב' ואבידה אבל כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה ל"מ הוכחשה מחמת אותה מלאכה שהוא פטור אלא אפי' מתה מחמת אותה מלאכה פטור דהא לאו לאוקמה בכילת' שאלה והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה שאם שינה ועשה בה מלאכה אחרת חוץ מן המלאכה ששאלה בשבילה אפי' היא קלה ממנה תלינן דמחמת אותה מלאכה עצמה ששינה בה מתה וחיים גם אפי' מתה באותה מלאכה עצמה ששאלה לה אם שינה בה כגון ששאלה לחרוש בה וחרש בה ביום ובלילה ה"ז שינוי שעשה בה שלא כדרך הארץ וחייב ודבר פשוט הוא ודוקא שאירע האונס מכח השואל אבל אם אירע שלא מחמת השואל כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו וכ"ש אם אירע האונס מכח המשאיל שפטור ומטעם זה כתב מורי מהרמא"י ז"ל מי שיש לו משכון אצל גוי והשאילו לחבירו שיקח עליו גם מאותו הגוי עוד מעות יתר על מה שהלוה לו ונשרף המשכון ביד אותו הגוי פטור השואל דהא בלאו הכי היה נשרף ביד הגוי מכח המשאיל שנתנו לידו תחלה שואל את החמור שירכוב עליו שלוחו ומתה בדרך והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה פטור דק"ל שאין השואל חייב עליה עד שעת אונס וה"ז כאומר איני יודע אם הלויתני אם לא אבל השואל חמור לרכוב עליו הוא בעצמו ונתנה לשלוחו ומתה והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה חייב דפושע הוא שהרי אין השואל רשאי להשאיל והוא מתחיי' משעת פשיעה והרי זה כאומר הלוי יתני ואיני יודע אם פרעתיך שהוא חייב.

ב השואל את הפרה והוכחשה אצלו כחשה דלא הדר חייב לשלם מה שפחתה בדמים ואם היה הכחשה מחמת מלאכה פטור וישבע שבועת השומרי' שמחמת המלאכ' כחשה ואם נכחש הבשר כחשה דהדר' אפי' על ידי פשיעתו כגון ששתה בה ועלה ה מכה ברגליה ע"י פשיעתו והוכחשה ממנה וסופה להתרפאות ולחזו' לבריאותה מחזירה ופטור מלשלם שאין זה נקרא נזק אלא שבת ולא חייבה התורה בשבת אלא בנזקי אדם ולא בבהמה שהוזקה וסופה לחזור אבל אם הוכחשה מאליה ואח"כ קודם שחזרה לבריאותה מתה והרי הוא חייב לשלם צריך לשלם כמו שהיתה בשעת שאלה דכיון שאינ' בעין להחזיר אמרי' בחישות' התחלת מיתתה היה ומאותה שעה נתחייב לשלם.

ג השואל בהמה מחבירו לרכוב עליה למקום ידוע ובאו עליו לסטין באותה דרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה כיון שמחמת הדרך ששאלה לילד בה והוליכה שם נאנסה ויש חולקין וסבירא להו שאין זה נקרא מחמת מלאכה ששאלה לה מתה שהרי אף בלא הליכת הדרך איפשר שיבא לה אונם כזה ואין נקרא מתה מחמת מלאכה אלא שבא לה האונס מחמת המלאכה עצמה כגון המשאיל שונרא לחבירו לרדוף בה עכברים ואכלוה העכברי' זהו נקרא מתה מחמת מלאכה וכל כיוצא בזה וכן המשאיל כלי זיין לחבירו להלחם עם האויבים ויצא ונלחם וגברו עליו האויבים ולקחו ממנו הכלי זיין זהו נקרא ג"כ מתה מחמת מלאכה דהא להכי שאלה ליה ופטור. וכן בהמה שנתייגעה במלאכתה ונתחממה ומתה אפי' אחר שנגמרה המלאכה או שהוליכה כדרכה ונכשלה בדרך ונפלה ומתה זה ג"כ מיקרי מתה מדמת מלאכה ודוקא שהרגיש בה בעודה במלאכה שנתייגעה מחמת המלאכה ונתחממה אבל אם לא הרגיש בה מיד לא יוכל לישבע שמתה מחמת מלאכה דדלמא בלאו ה"נ היתה מתחממת ומתה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם.

ד השואל את הבהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאלתה. וי"א אפי' בעוד שלא משכה מיד שנסתלקו הבעלי' משמירת' נכנסה שמירת' ליד השואל להתחיי' באונסין ובמזונותיה ואע"פי שעדיין יכולין הבעלי' לחזור בהן עד שעת משיכה או שעשה בה אחד מן הדברים הקונים במקח כמ"ש לעיל ריש סימן רצ"א וש"ז.

ה השואל פרה מחבירו ושלחה לו המשאיל ביד בנו או ביד שלוחו או ביד עבדו או אפילו שלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה קודם שתכנס לרשו' השואל הרי זה פטור כיון שעדיין לא הגיע לרשותו אינו חייב באחריות ואם אמר לו השואל שלח לי ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי או אפי' אמר שלחה לי ביד בנך או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלח' לך ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך או ביד בני או ביד עבדי העברי או ביד שלוחי ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה בדרך הרי זה חייב דמיד שבאת' ליד השליח יצאת מרשות המשאיל ונכנסה ליד השואל דיד שלוחו כידו דמי וחייב.

ו כל היכא דמשלחה ביד עבדו של שואל שאמרנו שהשואל חייב אין חילוק בין אם הוא עבד עברי או עבד כנעני דיד עבד כנעני כיד רבו דמי אבל היכא דאמרינן כשמשלחה ביד עבדו של משאי' שהשואל חייב בה היינו כשמשלח' המשאיל ביד עבדו העברי דכיון שקבלו עליו השואל להיות שלוחו נעשית ירו כיד שואל אבל אם שלחה המשאי' ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו השואל שלח ומתה בדרך פטור השואל דעדיין לא יצאה מרשות המשאיל בעוד שהוא ביד העבד דיד עבד כנעני כיד רבו דמו.

ז אמר לו השואל הכישה במקל והיא תבא מאליה ועשה המשאיל כך אין השואל חייב בה עד שתכנס לרשותו וכן זמן שלא באת לרשותו ומתה פטור שבהכשת המשאיל לא קנאה.

ח וכן הדין בשעה שמחזירה השואל לבעלים אם שלחה ביד אחד מאלו ומתה קודם שתגיע לרשות המשאיל הרי זה חייב שעדיין הוא באחריות השואל וי"א דה"ה אפי' אם החזירה ליד אשת המשאיל ונאנסה עדיין היא ברשות השואל וחייב ע"ל סימן רצ"א סעיף כ"א ואם שלחה השואל מדעת המשאיל ע"י אחד מאלו ומתה פטור שלחה ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו המשאיל שלח אם. מתה בדרך חייב שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצאה מרשו' השואל בד"א שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל כשהחזירה תוך ימי שאלתה שא"ל השאילני עד זמן פלו' והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כלת' לה שאלה עד דאתי ליד בעלה אבל אם החזירה לאחר ימי שאלתה או אפי' היא עדיין בביתו של שואל כשכלו ימי השאלה שוב אינו שואל עליה להתחייב באונסין אלא נעשה עליה ש"ש דהואיל ונהנה ממנה והוי כש"ש וחייב בגניבה ואבידה וע"ל סי' שמ"ג ואם אמר לו שלח ועד שלא הספיק לשלוח מת אותו שאמר שלח שוב לא ישלח אלא בידיעת היתומים דהא נפלה קמי יתמי ואם ישלח עומ' בספק' בדינ' דאחריות אי מהני אמירת אביהם לגבי היתומים.

סימן שמא

השואל מחבירו חפץ סתם או לזמן קצוב ובו ח' סעיפים:

א השואל מחבירו כלי או בהמה סתם הרי המשאיל יכול לתובעו שיחזירו לו בכל עת שירצה ואפי' כו ביום שאלו לזמן קצוב מיד שמשכו וזכה אין הבעלי' יכולים לתובעו שיחזירנו עד סוף ימי השאל' ואפי' מת השואל היורשים משתמשים בה עד סוף הזמן כמ"ש בסעי' ג'

ב אחז"ל דקים להו בדרך לישנא בני אדם דהשואל פונדק מחבירו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות מב' ימים שכן משמע ל' שבית' לנישואין אין פחות מל' יום. שאל חלוק מחבירו ללכת בו לבית האבל אין פחות מכדי שילך ויחזור שאלו לבית המשתה כל אותו היום שאלו לעשות בו משתה שלו אין פחות מז' ימים. וי"א דשאלה ללכת בו לבית האבל אינו רשאי ליטלו עד שיצאו ימי האבילות וברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה וע"ל סע"ז סימן ש"ם.

ג הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה אבל אינם חייבים באונסיה שלא קבלו עליהם שמירת אונסין אפילו נשתמשו בה ואפילו הניח להן אביהן אחריו' נכסים אינם חייבים לשלם אם מתה כדרכה דק"ל השואל אין עליו שיעבוד נכסים להתחייב עד שעת פשיעה או עד שעת האונס לפיכך הכא לא חל שיעבוד האונסין על נכסיו בחייו והשתא דאתניסה ומתה ליתה לשואל ונכסים נפלו קמי יורשין והם לא קבלו עלייהו מידי לפיכך פטורין מאונסי' מיהו כיון שנהנין שיכולין להשתמש בה לא גרעי מש"ש להתחייב בגניבה ואבידה ויש מי שאומר דהיינו דוקא בסתם כלומר ששתק המשאיל והניחה אצלם סתם אחר מיתת השואל אבל אם אמר המשאיל ליתומים פרה זו השאלתי לאביכם החזירוה לי או קבלו עליכם אונסין כדין שואל הדין עם המשאיל דמסתמ' אדעתא דהכי השאילה לאביהם שיהיו אונסים עליו ולמה יניחם להשתמש בה בלא קבלת אונסים.

ד היו סבורין שהיא של אביהם שלא ידעו ששאלה וטבחוה ואכלוה אינם חייבים לשלם אותה כל מה שהיתה שוה דאי הוי ידעי דבעי שלומי לא הוי אכלי בשר מ"מ צריכין לשלם דמי הבשר בזול דהיינו ב' שלשים מה שהיה שוה שכן דרך בני האדם אם מוצאין לקנות בשר ב ול פחות שליש משויו קונים אותו ואכלי אפילו אי בלאו הכי לא היו א כלים בשר והעור יחזרוה או ישלמו כל שויה ואם הניח להם אביהם נכסים וטבחוה ואכלוה משלמין כל דמים מנכסיו דאע"ג דלא נשתעבדו נכסיו משעת שאל' משעת פשיע' הא נשתעבדו והכא פשע אביהם במה שלא הודיעם שאינה שלו שמתוך כך אכלוה והרי בשעת פשיעה אשתעבדו נכסיו בחייו.

ה השואל כלי מחבירו לעשות בו מלאכה פלונית כגון שואל קורדם לבקע בו עצים כיון שמשך השואל את הכלי אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו עד שיעשה בו אותה מלאכה וכן אם שאל ממנו בהמה לילך בה למקום פלוני ומשכה או מסרה לו אינו יכול להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור. השואל כלי מחבירו להשתמ' בו ואמר לו השאילני כלי פלו' בטובתך משמעו' לשון זה הוא כאלו אמר השאילני אבל אין אתה משאי' לי דבר זה כדרך כל המשאילין שמקפידין על זמן השאלה אלא בפי טובת לבך ונדבותך שאינך מקפיד על הזמן ואע"פ שיארך והשאילו כן על דבריו אם קנו מיד המשאיל על זה הרי השואל משתמש בו לעולם דהא בלא זמן השאילו לו וכוונתו עד שיתבטל הכלי מלעשות מלאכתו ואז יחזיר לו שבריו או שיריו ואין השואל רשאי להחזיר ולתקן את הכלי או לעשותו פעם אחרת לעשות בו עוד מלאכה דמסתמא לא השאילו לו אלא כל זמן שכלי זה קיים. י"א שהאומר לחבירו השאילני כלי זה בטובו וקנה מידו על זה הרי שאול הוא לו לעולם דבטובו משמע כל זמן שהוא טוב ואפי' החזירו למשאיל חוזר ונוטלו ממנו כשיצטרך לו דהא הקנה לו הכלי כל זמן שהוא טוב ודוקא שקנו מן המשאיל בקניין אז חוזר ונוטלו ממנו אבל אם לא קנו מן המשאיל בקנין מכי אהדריה פעם ראשונה למשאיל כלתה לה קנייה דמשיכה ראשונה ושוב אינו נוטלו ממנו כשהחזירו וכן אם נשבר מחזיר לו שבריו ואינו יכול לתקנו לעשות בו עוד מלאכה שלא השאילו לו אלא כל זמן שהוא בטובון וראוי למלאכה ולא במתנה נתנה לו.

ז האומר לחבירו השאילני קורדו' לעדור בו הפרדס הזה עודר בו אותו הפרדס בלבד ואינו רשאי לעדור בו פרדס אחר אפי' הוא כמוהי דהא פרדס זה קאמר ליה אמר לו פרדס סתם עודר בו פרדס אחר איזה שירצה אפי' אינו שלו שאלו לעדור פרדסים הרבה שלו עודר בו כל פרדסים שלו ואפי' נשחת כל הברזל בעדורה הוי כמתה מחמת מלאכה ומחזיר לו הנצב של עץ ויש מי שאמר דדוקא באותה שנה דמסתמא לא השאילו אלא לאותה שנה אבל לא לשנה אחרת.

ח האומר לחבירו השאילני שוקת זה ונפל אינו יכול לחזור ולבנותו להשקות ממנו עוד דהא זה קאמר אמר לו סתם השאילני שוקת ונפל חוזר ובונה עד שישקה כל שדותיו אמר לו השאילני מקום שוקת ה"ז בונה בכל מקום שירצה בקרקעות של המשאיל ובונה מקום השוקת שיספיק לו להשקות ממנה כל שדותיו או כל בהמתיו לפי מה שהתנה עם המשאיל וכל זה ג"כ דווקא שלקח ממנו בקניין על זה אבל בלא קניין אינו בונה שיכול לחזור בו.

סימן שמב

אין השואל רשאי להשאיל ובו סעיף אחד:

א אין השואל רשאי להשאיל לאחרים מה שהשאילו לו דשמא אין רצונו של משאיל לגמול חסד ולעשות טובה דשאלה אלא עמו ואפי' שאל ס"ת שעושה מצוה בשאלתו אינו רשאי להשאילה לאחרי' בלא רשות המשאיל ואם השאילה לאחרים בלא רשותו אפי' נתקלקלה מחמת המלאכה ששאלה בשבילה חייב לשלם אא"כ יש לו ראייה שיכול ליפטר בה אלו היה בידו כמ"ש בסי' רצ"א וי"א שלא אמרו אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלין שאין דרכן של בני אדם להשתכר ולהשאיל עמהם מפני שאפשר להבריחם ואינו רוצה שיהיו מטלטליו אצל אחרי' אבל מטלטלין שאינן עשוין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהישאל עמהם כגון ספינה וכן בית מותר להשאיל ולהשכיר לאחרים וע"ל סי' שי"ו.

סימן שמג

דין השואל אחר כלות זמן השאלה ובו ב"ס:

א השואל חפץ או כל דבר לזמן מיד כשיכלה הזמן חוזר הדבר השאיל לרשות המשאיל להפטר השואל מאונסין אפי' הוא עדיין בביתו ומ"מ הואיל ונהנה ממנה נשאר עליה ש"ש וחייב בגניבה ואבידה ואם שלחה לו בתוך זמן השאלה ביד עבדו או ביד שלוחו של משאיל או של שואל כבר נתבאר בסימן ש"מ.

ב וכן הדין בש"ש דזמן מיד שיכלה זמנו כלתה לה שמירתו של ש"ש ואפי' היא עדיין בביתו ואינו עליה אלא ש"ח.

סימן שמד

טען שמתה מחמת מלאכה או רוצה לשלם או לישבע ובו ד' סעיפים:

א טען השואל שמתה מחמת מלאכה אם הוא במקום שיש עדים מצויין אינו נפטר עד שיביא עדים שהוא כדבריו ושלא שינה בה מדכתיב אם אין רואה וגומר הא יש רואה חייב ואם הוא במקום שאין עדים מצויין ישבע כמ"ש לעיל סימן רצ"א ואם התנה שלא ישבע או שלא ישלם אם נגנבה או נאנסה הכל לפי תנאו ואפילו לא קנו קניין על כך דכל תנאי של שומרים קיים אפי' בלא קניין והוא שהותנה התנאי קודם שבא' השמירה לידו שע"מ כן נתקבלה השמירה אבל לאח ששעבד נפשיה לשומ' שוב לא מצי להתנות בדברים בעלמא אם לא ע"י קניין.

ב כשישלם השואל שמין לו השברים כיצד אם שאל כלי ונשבר שמין השברי' כמה היו שוין בשעת השבירה ונותנין אותן לבעלים כדילפי' מוהמת יהיה לו מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה ובכלים שבירתן זו היא מיתתן ואח"כ משלים השואל עליהם מה שהיתה שוין קודם שנשברה ואם הוזלה בין שבירה לשעת העמדה בדין שמין אותה כמה היו שוין בשעת שבירה דהא באותה שעה חלה עליו חיוב התשלומין וכן אם שאל בהמה ומתה שמין הנבלה כמה היתה שוה בשעת מיתה ונותנה לו כדכתיב והמת יהיה לו, ומשלים לו עליה ואם אמר לו השואל למשאיל טול שברים שלך או הטפל בנבילה שלך ונאנסו לאחר מכאן לגמרי הוי כאלו נאנסו ברשות המשאיל ואין השואל חייב כלום אלא מדמי מה שהזיקו מתחלה דהא כלתה שאלתה מיד שנשבר או מתה ואין עליו עוד דין שואל מיהו דין ש"ש עדיין יש עליו הואיל ונהנה לפיכך אם נגנבו או נאבדו השברים או הנבלה חייב השואל לשלם.

ג ראובן השאיל חפץ לשמעון והפסידו אמר שמעון לראובן השב כמה היה שוה ואפרענו לך והשי' ראובן השבע אתה והפטר הדין עם שמעון שישבע ראובן ויפרע לו שמעון על פי שבועתו ואם לא ישבע אין שמעון צריך לפרוע ואין זה נקרא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שמשלם אע"ג שיש כאן ג"כ שבועת השומרים שהיא שבועת התורה כמו שיתבאר טעמא בסימן שמ"ה בע"ה.

ד השואל פרה מחבירו שאלה חצי היום ושכרה חצי היום או שאלה היום ושכרה למחר או שהיו לו למשאיל ב' פרות ושאל אחת ושכר אחת ומתה אחת מהן המשאיל אומר שאולה מתה ואתה חייב באונסיה וגבי שאלה היום ושכרה למחר אומר המשאיל ביום שהיתה השאולה מתה וגבי שאלה חצי היום ושכרה חצי היום אומר המשאיל בשעה שהיתה שאולה מתה והשומר אומר איני יודע או שאמר השומר ברי שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיה שכורה מתה כדרכה ואני פטור מלשלם והמשאיל אומר איני יודע או ששניהם אומרים איני יודע ה"נ לא אמרינן גבי שואל מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדבעי' למכתב טעמא בסי' שמ"ה לפיכך המוציא מחבירו עליו הראייה ואם לא היתה שם ראייה בזמן שהמשאיל טוענו ודאי שאולה מתה ומודה או שמאמינו באונס אלא שאומר אתה חייב באונסין ישבע השומר היסת ששכורה מתה אם טוען בדי או שאינו יודע אם טוען שמא שהרי אינו צריך לישבע שבועת השומרים שהיא שבועת התורה הואיל שהמשאיל מודה או מאמינו שמתה באונס ואין כאן גילגול ובזמן שהמשאיל אומר ודאי שאולה מתה אבל איני יודע אם מתה כדרכה ולפי דבריך שאתה אומר שכורה היא שמתה היית פטור או שמא פשעת במיתתה ואפי' לפי דבריך חייב אתה לשלם לי ישבע השומר שבועת השומרים שמתה כדרכה ולא פשע בה שהיא השבועה שהטילה עליו התורה ועל ידי גילגול צריך לישבע גם כן ששכורה מתה אם טוען ברי או שאינו יודע אם טוען שמא. וה"ה אם זה אומר שאולה מתה ופשעת בה וזה אומר שכורה מתה ולא פשעתי בה או זה אומר איני יודע איזה מתה וזה אומר איני יודע איזה מתה וטען המשאיל ברי לי שפשעת ועל כל פנים אתה חייב לי ואע"פי שהשומר טוען איני יודע אם שכורה מתה אם שאולה מתה מ"מ צריך לישבע שלא פשע בה ומגלגלין עליו שאינו יודע אם טוען שמא או ששכור' מתה אם טוען ברי שאם גם בפשיעה טוען אינו יודע פשיטא שזה הוי מחוייב שבועת התורה ואינו יכול לישבע ומשלם ודוקא בכל אלו הטענ' שטענת המשאיל היא ברי שזה חייב לו יש עליו דין גלגול כמו שאמרנו אבל אם טען המשאיל איני יודע כלום אם שאולה מתה או שכורה מתה וא"ת שכורה ממה שמא פשעת בה אע"ג דבטענ' זו צריך השומר ג"כ לישבע שבוע' השומרים שמתה כדרכה ולא פשע שהיא השבוע' שהטיל' עליו התורה אפ"ה אין עליו דין גלגול לישבע ששכורה מתה אם טוען ברי או שאינו יודע אם טוען שמא כדאמרי' לעיל סי' רצ"ד סעיף ב' שעל טענת ספק של התובע אין מגלגלין אא"כ יש רגלים לדבר שדומה שטעו' התובע היא קצת אמת כגון אריסין ושותפין דמורי קצת היתירא להנות מממון חביריהם וכגון גילגול שבועה דסוטה שרגלי' לדבר שהיא זונה שהרי קינא לה ונסתרה ולכך יש לחוש שמא זינת' אף באירוסין אע"פי שאז לא היה רגלי' לדבר כי הוכיח סופה על תחלת' אבל הכא הא אין רגלים לדבר שמתה השאולה יותר מן השכורה הילכך מספקא אינו יכול לגלגל לישבע ששכורה מתה וכל זה הוא כוונת בעל הש"ע אם נדקדק בלשונו אלא שהיא מגומגם נ"ל ודוקא גילגול שבועה אין כאן שהיא שבועה דאוריית' אבל היסת מיהא צריך נ"ל ואע"ג דבשאר טענת שמא של התובע אין משביעין היסת אלא מחרימין הכא צריך היסת דאע"ג דלענין גילגול אמרי' שאין כאן רגלים לדבר כמ"ש היינו משום שאינו דומיא דסוטה אבל לענין היסת שפיר יש רגלים לדבר להשביעו דשמא מורה היתירא לומר כיון שבשעה אחת נטלתי ובתביעה אחת וטענה אחת הוא בא עלי מי החליט לומר שזו שאולה וזו שכורה איפוך אנא או יאמר כבר נשלם זמן השאלה והתחיל זמן השכירות או יאמר מאן יימר שזו פשיעה היא הרי עשיתי מה שעלי לעשות וכה"ג הרבה היתירים שמור' לו לכך הטילו עליו שבועת היסת שידקדק בעניינו קודם שישבע שלא ישבע לשקר מה שלא יעשה כן בקבלות חרם נ"ל.

סימן שמה

דין השואל פרה ושכר אחרת ובו ב"ס:

א שאל שתי פרות שתיהם חצי היום בשאלה וחצי היום בשכירת ומתו שתיהם המשאיל אומר בזמן השאלה מתו וחייב באונסין והלה אומר אחת מתה בזמן השאלה והאחר' איני יודע הרי האחת שמודה בה שמתה בזמן השאלה חייב לשלם וה"ל מודה מקצת עליה ועל השנייה שטוען איני יודע הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם שתיהן ולא דמי להא דלעיל בסעיף הקודם גבי שתי פרות אחת שאולה ואחת שבורה ואומר השומר איני יודע איזה מתה כדרבה שנשבע שאינו יודע ופטור ולא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דהתם לא הוי על הקיימת מודה מקצת דהא קיימת הוא ומחזירה בעין והוה ליה הילך שפטור משבועה דמודה מקצת דהא הוי כמו כופר בכל ואין להקשות כי הוה נמי כופר בכל וכן בכל הנך דלעיל בסעיף הקודם אע"ג דהוה כופר בכל מ"מ כשהשואל טוען איני יודע הא הוי מחוייב שבועה מן התורה שלא נגנבה ולא פשע בה אלא שמתה כדרכה יגלגל עליו המשאיל שישבע ששכורה מתה או ביום שהיתה שבורה מתה או בשעה שהיתה שכורה מתה ואינו יכול לישבע דהא טוען איני יודע ומתוך שאינו יבול לישבע ישלם דהא ק"ל גלגול שבועה מן התורה הוא דלא דמי דהתם כיון שעיקר התביעה שיש לו לישבע עליה הוא שמא למשאיל שהרי אינו טוען הפכה בברי לפיכך אע"ג שהגילגול שהוא מגלגל וטוען שאולה מתה או ביום שהיתה שאולה מתה או בשעה שהיתה שאולה מתה הוא טוען כן בברי כשהשואל טוען שאינו יודע לא אמרינן ביה מתוך שאינו יכול לישבע משלם כיון שעיקר השבועה ע"י טענת שמא באה אלא נשבע שאינו יודע ונפטר שאין זה דומה לטוענו מנה ומודה בנ' ועל ג' אמר לא ידענא דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דהתם הנ' המביאים אותו לידי שבועה טוען עליו התובע ברי כן תירצו הראשונים ז"ל ולפי זה נראה גם בטענת דלעיל אם המשאיל טוען על אותה שמתה ברי לי שפשעת בה והשואל טוען איני יודע ה"ל השואל גם כן מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ומה שאמרתי למעלה וה"ה אם זה כו' ואילך ומגלגלין עליו כו' דין גלגול קאמינא אבל אינו נשבע בטענת שמא אלא מתוך שאינו יכול לישבע משלם.

ב וכן אם מסר לו ג' פרות ב' שאולות ואחת שכורה המשאיל אומר שתים השאולות הן שמתו והשואל אומר אחת ודאי השאולה היא שמתה אבל השניי' שמתה איני יודע אם השאולה היתה או השכורה היתה הוי נמי מחוייב שבועה דמודה מקצת שאומר על אחת ודאי השאולה מתה וחייב לשלם אותה ועל השנייה הוי מתוך שאינו יכול לישבע משלם.

סימן שמו

דין פטור שאלה בבעלי' עם כל דינין ובעל בנכסי אשתו ובו י"ט סעיפים:

א כבר אמרנו דילפינן מקרא דואם בעליו עמו לא ישלם שאם היה המשאיל עם השואל במלאכתו שהשואל פטור בהיזק הדבר השאול והוא שהיה עמו במלאכתו בשעה שמתחל' השאלה דהיינו בשעה שמשך אותו הדבר השאול שכן משמעו' דקרא דאם בעליו עמו לא ישלם אוכי ישאל קאי דמשמע אם היה עמו בשעת שאלה אפי' נגנב או נאבד אפי' בפשיעה לא ישלם ל"ש היה עמו בשאלה כגון שהשאי' את עצמו לו לעשות מלאכתו ל"ש היה עמו בשכירות שהשכיר עצמו לו ל"ש היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול ל"ש במלאכה אחרת אפי' אמר לו השקיני מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלי' אבל אם משך תחלה ואח"כ השקהו אין זה שאלה בבעלים.

ב ל"ש אם באה שאלת הבעלים עם שאלת הפרה כאחד ל"ש היה הוא שכור לו או שאול לו תחלה ואח"כ בעוד שהוא שאול או שכור לו השאיל לו פרתו פטור אפילו לא היה עמו בשעת שבורה ומתה אבל לא היה עמ' בשעת שאלה ואח"כ שאל את הבעלים או השכירם אין זה שאלה בבעלים אע"פ שהיה עמו בשעת שבירה ומתה.

ג ומיהו אם שאל את הבעל ונתרצה להיות שאול לו אע"פי שלא התחיל במלאכת השואל בשעת משיכת הפרה אלא מזמין ומכין עצמו ללכת למלאכת השואל חשוב שפיר עמו במלאכתו אבל באמירה שאומר להיות שאול לו ולא תכין עצמו למלאכתו לא הוי שאלה בבעלים שאין זה עמו במלאכתו.

ד השאיל לו בהמתו או השכירה לו למשוי והלך עמה לסעדה ולהטעינ' המשוי הוי שאלה בבעלי' אע"פ שמעצמו נשאל לו ואם לא הלך שם לסעדה אלא לראות שלא יוסיף עליה המשוי אע"פ שסייע עמו אין זה שאלה בבעלים דלהנאתו עש' שלא יכביד משוי על בהמתו ולא לסייע השוכר. וכן אם תפש לו השטענ"ריף כשעלה עליה לרכוב לא הוי סייע לשוכר אלא לתקנ' בהמתו להקל עליה שלא יגליד עורו ולא מקרי שאלה בבעלים.

ה אמר לו שמור לי ואשמור לך או שמור לי היום ואשמור לך למחר נתבאר כבר בסימן ש"ה.

ו האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאלה בבעלים שנאמר אם בעליו עמו הבעלים ולא השליח ואם אמר לעבדו הכנעני צא והשאיל עם פרתי הרי זה שאלה בבעלי' שיד העב' ביד רבו דמי. וי"א אפי' שלוחו בר חורין ואינו עבדו הוא כמותו ושאלה בבעלים מקרי אפי' בשלוחו שאינו עבד אבל אם נשאל לו אפי' העבד כנעני בלא דעת רבו לא מקרי שאלה בבעלים שאין כח לעבד בלא דעת רבו כלום.

ז האומר לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אין זה שאלה בבעלים דהא בשעה שהשאיל לו זה היום לא היה זה נשאל לו.

ח שותפין ששאל אחד מהם מחבירו הוי שאלה בבעלים דהא חבירו מושאל עמו בעסק השותפות וכן בעל השואל מאשתו פרת מלוג שלה הוי שאלה בבעלים דהא היא עמו תדיר במלאכתו וע"ל סעיף ט"ז.

ט אחד ששאל מאשה אחת פרת נכסי מלוג שלה ונשאל לו בעל האשה עמה או אשה ששאלה פרה מאחר לצור' נכסי מלוג שלה ובעל הפרה נשאל לבעלה אין זה שאלה בבעלים אע"ג שיש לבעל הפירות בנכסי מלוג של אשתו קניין הפירות לאו כקניין הגוף דמי.

י שאל פרה לרבעה מבעי' בגמרא אי מקרי' שואל והויא בכלל וכי ישאל איש וגומר או לא מי אמרינן וכי ישאל כדשיילי אינשי בעינן ואין זה בכלל שאר שואל או דילמא טעמא דשואל הוא משום הנאה דאית ליה ממנה והאי נמי אית ליה הנאה ויש לו כל דין שואל. עוד מבעיא בגמרא שאלה ליראות בה שיהא נראה עשיר וחשוב כדי שלא ימשכו בעלי בתים ידיהם ממנו להקיפו מהו ממונא בעינן והאיכא או דילמא ממונא דאית ליה ממונא מיניה בעינן והא ליכא עוד מבעיא בגמרא שאלה לעשות בה פחות משוה פרוטה מהו ממון מחמת ממון בעינן והאיכא או דלמא כל פחות משוה פרוטה לאו כלום הוא. שאל ב' פרות לעשות בהן שוה פרוטה מהו מי אמרינן זיל בתר שואל ומשאיל ואיכא ממונא פרוטה או דלמא זיל בתר פרות וכל חדא וחדא ליכא ממונא כל זה מבעיא בגמרא ולא איפשיטא לן ונשארו בספק שואל אם נתחייבו באונסין ואין מוציאן מידן ואם תפש לא מפקינן מיניה.

יא שאל משני שותפין ונשאל לו אחד מהן מבעיא בגמרא אי היה בחלק של אותו שנשאל לו שאלה בבעלי' או לא כולל בעליו עמו בעינן והא ליכא או דילמא מההיא פלגא דידיה מיהא מיפטר וכן שותפין ששאלו ונשאל המשאיל לאחד מהם מיבעי' לן אי הוה לאותו השואל שאלה בבעלים או לא כולו שואל בעינן והא ליכא או ד למא בההיא פלגא דשיליה מיהת מיפטר ולא איפשיט ונשאר בספק אי הוה שאלה בבעלים אי לא לפיכך אם מתה אינו משלם ואם תפשו הבעלים אין מוציאן מידם ואם פשע בהם השומר דהוי פשיעה בבעלים י"א אע"ג דפשיעה בבעלים פטור ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים אם לא מ"מ כיון שפושע הוא הוי כמזיק בידים והואיל ואין שם ראייה ברורה לפוטרו חייב לשלם ויש פוטרים דהואיל וספק הוא אין מוציאן מידו ואי תפש זה לא מפקינן מיניה.

יב מלמד תינוקת הנוטע לבני המדינה והמקיז להם דם והסופר שלהם כל אלו וכיוצא שהם שכורים לכל בני העיר לעשות מלאכתם י"א דוקא ביום שהוא יושב בו לעשות מלאכתו אם השאיל או השכיר לאחד מבני העיר שהוא עוסק במלאכתם הרי זה שמירה בבעלים שהרי הוא משכר להם ואפילו פשע בה השומר פטור אבל הוא ששאל או ששכר מהם חייב שהם אינם שאולים או שכורים לו. וי"א שאפי' אין עוסק במלאכתם בו ביום אלא שהוא זמן הראוי לו לעשות מלאכתם שאם היו שולחים לו באותה שעה שיבא לעשות מלאכתם היה צריך לבא ולא יוכל להשמט הוי לגבייהו שאלה בבעלים ואפילו אם צריכים לתת לו שכר מ"מ מוכרח הוא לעשות לו מלאכתו דשכר נותן לו מידי דהוה אשותפין ששכרו שכיר חודש או שנה דבכל שעה הוי שאלה בבעלים לכל אחד מהם.

יג הרב השונה לתלמידים אם הם צריכים ללמוד עמו בכל מסכתא שירצה הוא ואף אם התחילו כבר מסכתא אחת יכול לשנותה לאחר' אז הוי הם כשאולי' לו שהם עמו במלאכתו ואם שאל מהם הוי שאלה בבעלי' ואם הוא צריך ללמוד עמהם בכל מקום שירצו אז הוא נשאל להם אפי' שלא בשעת הלימוד כיון שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו ואם הדבר תלוי בשניהם שהמסכתא שהתחילו יגמרו ואין הרב יכול לשנות המסכתא שלא מדעת התלמידים ולא התלמידים בלא דעת הרב אז אינם שאולי' זה לזה כלל. ולפני המועדי' שדרך לדרוש לעם הלכות המועד הוא נשאל להם שהרי הוא צריך לדרוש להם דוקא בהלכות המועד וכן הדין בש"צ עם קהל שלו שאם הקהל אינם יכולין להשמט ממנו הרי הם כשאולי' לו ואם שאל מהם בשעה ההיא היו שמירה בבעלים ואם הוא אינו יכול להשמט מהם הוא נשאל להם ואם השאיל להם הם פטורים.

יד שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פי' בשעת שאלה הוי הבעלים עמו במלאכתו ונשלמו ימי השאלה וקודם שהחזירה חזר ושכרה ממנו ובשעת השכירות לא היו הבעלים עמו במלאכתו ונגנבה או אבדה בימי השכירות פטור דאע"ג דבשעת שכירות לא היו הבעלים עמו כיון דבשעת שאלה היו עמו שכירות בשאלה מישך שייכא דהא חיוב דגניבה ואבידה שהיה חייב בה משעת שאלה עדיין נמשך תוך השכירות ומחמת משיכה ראשונה באו לו חיוב זה דגניבה ואבידה וההוא בבעלים הויא והרי כאלו היו עמו בשעת השכירות ופטור אבל אם שכרה בבעלים ונשלם זמן השכירות וקודם שהחזירה חזר ושאלה שלא בבעלים ומתה כדרכה בהא מבעיא לן בגמ' אי נימא כיון דחיוב זה דאונסין לא מחמת משיכה ראשונה בא עליה דהא חיוב דשאלה להתחייב באונסין לא שייכא בשכירות אלא שניתוסף עליו חיוב דשאלה אח"כ באמירה בעלמא שנתרצה להשאילה והיא עומדת באותה שעה בחצירו וקני ליה חצירו והרי זה קניין אחר הוא ולא מחמת משיכה ראשונה בא לו והוה ליה שאלה שלא בבעלים או דילמא ביון דמחמת משיכה ראשונה יש עליו חיוב במקצת דהיינו דגניבה ואבידה עכשיו שנתחייב גם באונסין יש לתלות הכל במשיכה ראשונה והוי השאלה ג"כ כאלו הוו בבעלים ופטור אף באונסין. עוד מבעיא לן בגמרא אם שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלי' וחזר ושאלה שלא בבעלים מהו וכן שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים מהו הדר שאלה בתרייתא או שכירות בתרייתא שהיו שלא בבעלים לדוכתא קמייתא דהויא בבעלים או נימא הואיל ואיפסוק שאלה או שכירות בינייהו לא שייכי זה לזה ונשארו כולהו בתיקו לפי' הוו כל אלו בספק שמירה בבעלים ואין מוציאין מהם ואי תפוס לא מפקינן. וי"א שאם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים הוי שמירה בבעלים דשאלה בשכירות גם כן מישך שייכא.

טו שכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים בהא פשיטא לן כיון דשניהם בשכירות הוי שנייה בבעלים כמו הראשונה אבל אם הראשונה שלא בבעלים ושנייה בבעלים לא אמרינן דראשונה תגרור לשנייה להיות גם היא שלא בבעלים דגזירת הכתוב הוא להקל על השומרים דכל היכא דאיכא בעלים או בראשונה או בשנייה פטור. בעל בנכסי מלוג של אשתו אפי' פשע בהם ונאבדו פטור דהו' פשיעה בבעלים שהרי היא תדיר עמו במלאכתו ואפי' היו שאולין או שכורין בידו שלא בבעלים קודם שנשאה ואח"כ נשאה מאותה שעה שנשאה ואילך חשוב שכירות או שאלה בבעלים ואתא שאלה או שכירות בתרייתא שהיא בבעלים ומפקעת שאלה או שכירות הראשון שהיה שלא בבעלים ופטור.

יז אשה ששאלה מאחרי' שלא בבעלים ואח"כ נשאת לבעל הבעל זכה להשתמש בשאלה כל ימי שאלתה אבל אינו עליה אלא כלוקח ואין לו דין שומר דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי לפיכך אם הדבר השאול נגנב או נאנס ממנו פטור אע"ג שכל הנאה שלו שהרי הוא משתמש בה כל ימי שאלה אפ"ה פטור ואפי' פשע בה פטור מפני שהוא עליו כלוקח אבל האשה חייב לשלם לכשיהיו לה מעות כגון שתתאלמן או שתתגרש או שיש לה נכסי מלוג שתוכל למוכרה בטובת הנאה כופין אותה למוכרן ותשלם ואם הודיעה את בעלה שהיא שכורה או שאולה ואינה שלה הרי זה נכנס תחתיה לשלם דכיון שהוא כלוקח ויודע שאינ' שלה לא יפה כחו מכחה שהרי הוא בא מכחה ולא עדיף מינה והוא שנשתמש בה אחר שהודיעה אותו או שקבל עליו להיות הוא השואל.

יח והא דאמרינן שאם הדבר השאיל לאשה נגנב או נאנס מן הבעל דפטור מטעם דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ולא מטעם שמירה בבעלים אע"ג דגבי אשה לאו נפקא מינה מידי דהא גם מטעם שמירה בבעלי' היה פטור דהא מ"מ נפקא מיניה גזלן שהפקיר או שהשאיל דבר הנגזל לאחר אע"פ שהיה הגזלן במלאכת השואל חייב השואל באונסין דלא מיקרי שאלה בבעלים אלא בבעל החפץ בעצמו דאי הוה פטרינן הבעל מטעם שמירה בבעלים היה שואל מגזלן ג"כ פטור שהרי הוא גם כן אין בעל החפץ לפיכך לא פטרינן ליה אלא מטעם לוקח. הלוקח בהמה לל' יו' לא מיקרי שואל ולא שוכר דהא בלשון מקח לקחה מ"מ כיון דלאחר השלשים צריך להחזירה הוי עליה ש"ח דחייב בפשיעה בתוך הל'.

יט כל אלו החילוקים שאמרנו בשואל שהם שאלה בבעלים נוהגין ג"כ בכל הד' שומרי' וילפינן לה מדכתיב וכי ישאל וי"ו מוסיף על עניין ראשון וילמד עליון מתחתון פי' שדין כל שאר השומרים כתובים למעלה משואל וילפינן להו משואל מה שואל פוטר בבעלים דבפירוש כתיב ביה אם בעליו עמו לא ישלם אף כל שאר השומרים פטורי' בבעלים.

סימן שמז

דין הזיק שור של שואל לשל משאיל או איפכא ובו סעיף אחד:

א שאל שור בסתם והזיק שורו של שואל את שור הנשאל אפי' אם הוא תם משלם נזק שלם שהרי המשאיל יכול לומר לו אם הוזק שורי משור דעלמ' היית צריך לשלם לי כוליה דהא שמירתו שלא יוזק קבלת עליך שהרי מסתמא צריך לקבל עליו שלא יזיק ושלא יוזק השתא דשור דידך אזקיה חצי נזק בעית שלומי ליה בתמי' ואם קבל עליו שמירתו שלא יזיק אבל לא שלא יוזק והזיק שורו של שואל לשור הנשאל תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם דלא עדיף מאילו הזיק שור דעלמא דאע"ג דלא קבל עליו שלא יוזק בשביל זה אין לו רשות לחזיקו ואי הזיק תורא דמשאיל לתורא דעלמא והשאלה היתה בסתם בין היה תם או מועד שואל בעי לשלומי דהא מסתמא קביל עליה שלא יוזק ושלא יזיק לפיכך אם הזיק שור המשאיל את שור של שואל בין תם בין מועד פטור שהיה לו לשומרו שלא יזיקנו ואם קבל עליו לשומרו שלא יוזק אבל לא שלא יזיק והזיק לשורו של שואל משלם לו המשאיל תם חצי נזק ומועד נזק שלם וכ"ש אם הזיק שור דעלמ' שהמשאיל חייב כדיניה בתם ובמועד.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה