אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שאלה › סימן שמ

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שאלה · סימן שמ

הלכות שאלה

השואל חייב באונס ובהמה שמתה מחמת מלאכ' ואם שלחה על יד בנו או עבדו ובו ח״ס:

א פרשה שלישית של שומרים הנאמרה בתורה בשואל חייב בה אפי' באונסין דכתיב בה וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם לפיכך השואל בהמה או מטלטלין ונאנסו בידו כגון שמתה או נשבר או נשבה חייב ואצ"ל שחייב בגניב' ואבידה אבל כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה ל"מ הוכחשה מחמת אותה מלאכה שהוא פטור אלא אפי' מתה מחמת אותה מלאכה פטור דהא לאו לאוקמה בכילת' שאלה והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה שאם שינה ועשה בה מלאכה אחרת חוץ מן המלאכה ששאלה בשבילה אפי' היא קלה ממנה תלינן דמחמת אותה מלאכה עצמה ששינה בה מתה וחיים גם אפי' מתה באותה מלאכה עצמה ששאלה לה אם שינה בה כגון ששאלה לחרוש בה וחרש בה ביום ובלילה ה"ז שינוי שעשה בה שלא כדרך הארץ וחייב ודבר פשוט הוא ודוקא שאירע האונס מכח השואל אבל אם אירע שלא מחמת השואל כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו וכ"ש אם אירע האונס מכח המשאיל שפטור ומטעם זה כתב מורי מהרמא"י ז"ל מי שיש לו משכון אצל גוי והשאילו לחבירו שיקח עליו גם מאותו הגוי עוד מעות יתר על מה שהלוה לו ונשרף המשכון ביד אותו הגוי פטור השואל דהא בלאו הכי היה נשרף ביד הגוי מכח המשאיל שנתנו לידו תחלה שואל את החמור שירכוב עליו שלוחו ומתה בדרך והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה פטור דק"ל שאין השואל חייב עליה עד שעת אונס וה"ז כאומר איני יודע אם הלויתני אם לא אבל השואל חמור לרכוב עליו הוא בעצמו ונתנה לשלוחו ומתה והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה חייב דפושע הוא שהרי אין השואל רשאי להשאיל והוא מתחיי' משעת פשיעה והרי זה כאומר הלוי יתני ואיני יודע אם פרעתיך שהוא חייב.

ב השואל את הפרה והוכחשה אצלו כחשה דלא הדר חייב לשלם מה שפחתה בדמים ואם היה הכחשה מחמת מלאכה פטור וישבע שבועת השומרי' שמחמת המלאכ' כחשה ואם נכחש הבשר כחשה דהדר' אפי' על ידי פשיעתו כגון ששתה בה ועלה ה מכה ברגליה ע"י פשיעתו והוכחשה ממנה וסופה להתרפאות ולחזו' לבריאותה מחזירה ופטור מלשלם שאין זה נקרא נזק אלא שבת ולא חייבה התורה בשבת אלא בנזקי אדם ולא בבהמה שהוזקה וסופה לחזור אבל אם הוכחשה מאליה ואח"כ קודם שחזרה לבריאותה מתה והרי הוא חייב לשלם צריך לשלם כמו שהיתה בשעת שאלה דכיון שאינ' בעין להחזיר אמרי' בחישות' התחלת מיתתה היה ומאותה שעה נתחייב לשלם.

ג השואל בהמה מחבירו לרכוב עליה למקום ידוע ובאו עליו לסטין באותה דרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה כיון שמחמת הדרך ששאלה לילד בה והוליכה שם נאנסה ויש חולקין וסבירא להו שאין זה נקרא מחמת מלאכה ששאלה לה מתה שהרי אף בלא הליכת הדרך איפשר שיבא לה אונם כזה ואין נקרא מתה מחמת מלאכה אלא שבא לה האונס מחמת המלאכה עצמה כגון המשאיל שונרא לחבירו לרדוף בה עכברים ואכלוה העכברי' זהו נקרא מתה מחמת מלאכה וכל כיוצא בזה וכן המשאיל כלי זיין לחבירו להלחם עם האויבים ויצא ונלחם וגברו עליו האויבים ולקחו ממנו הכלי זיין זהו נקרא ג"כ מתה מחמת מלאכה דהא להכי שאלה ליה ופטור. וכן בהמה שנתייגעה במלאכתה ונתחממה ומתה אפי' אחר שנגמרה המלאכה או שהוליכה כדרכה ונכשלה בדרך ונפלה ומתה זה ג"כ מיקרי מתה מדמת מלאכה ודוקא שהרגיש בה בעודה במלאכה שנתייגעה מחמת המלאכה ונתחממה אבל אם לא הרגיש בה מיד לא יוכל לישבע שמתה מחמת מלאכה דדלמא בלאו ה"נ היתה מתחממת ומתה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם.

ד השואל את הבהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאלתה. וי"א אפי' בעוד שלא משכה מיד שנסתלקו הבעלי' משמירת' נכנסה שמירת' ליד השואל להתחיי' באונסין ובמזונותיה ואע"פי שעדיין יכולין הבעלי' לחזור בהן עד שעת משיכה או שעשה בה אחד מן הדברים הקונים במקח כמ"ש לעיל ריש סימן רצ"א וש"ז.

ה השואל פרה מחבירו ושלחה לו המשאיל ביד בנו או ביד שלוחו או ביד עבדו או אפילו שלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה קודם שתכנס לרשו' השואל הרי זה פטור כיון שעדיין לא הגיע לרשותו אינו חייב באחריות ואם אמר לו השואל שלח לי ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי או אפי' אמר שלחה לי ביד בנך או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלח' לך ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך או ביד בני או ביד עבדי העברי או ביד שלוחי ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה בדרך הרי זה חייב דמיד שבאת' ליד השליח יצאת מרשות המשאיל ונכנסה ליד השואל דיד שלוחו כידו דמי וחייב.

ו כל היכא דמשלחה ביד עבדו של שואל שאמרנו שהשואל חייב אין חילוק בין אם הוא עבד עברי או עבד כנעני דיד עבד כנעני כיד רבו דמי אבל היכא דאמרינן כשמשלחה ביד עבדו של משאי' שהשואל חייב בה היינו כשמשלח' המשאיל ביד עבדו העברי דכיון שקבלו עליו השואל להיות שלוחו נעשית ירו כיד שואל אבל אם שלחה המשאי' ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו השואל שלח ומתה בדרך פטור השואל דעדיין לא יצאה מרשות המשאיל בעוד שהוא ביד העבד דיד עבד כנעני כיד רבו דמו.

ז אמר לו השואל הכישה במקל והיא תבא מאליה ועשה המשאיל כך אין השואל חייב בה עד שתכנס לרשותו וכן זמן שלא באת לרשותו ומתה פטור שבהכשת המשאיל לא קנאה.

ח וכן הדין בשעה שמחזירה השואל לבעלים אם שלחה ביד אחד מאלו ומתה קודם שתגיע לרשות המשאיל הרי זה חייב שעדיין הוא באחריות השואל וי"א דה"ה אפי' אם החזירה ליד אשת המשאיל ונאנסה עדיין היא ברשות השואל וחייב ע"ל סימן רצ"א סעיף כ"א ואם שלחה השואל מדעת המשאיל ע"י אחד מאלו ומתה פטור שלחה ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו המשאיל שלח אם. מתה בדרך חייב שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצאה מרשו' השואל בד"א שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל כשהחזירה תוך ימי שאלתה שא"ל השאילני עד זמן פלו' והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כלת' לה שאלה עד דאתי ליד בעלה אבל אם החזירה לאחר ימי שאלתה או אפי' היא עדיין בביתו של שואל כשכלו ימי השאלה שוב אינו שואל עליה להתחייב באונסין אלא נעשה עליה ש"ש דהואיל ונהנה ממנה והוי כש"ש וחייב בגניבה ואבידה וע"ל סי' שמ"ג ואם אמר לו שלח ועד שלא הספיק לשלוח מת אותו שאמר שלח שוב לא ישלח אלא בידיעת היתומים דהא נפלה קמי יתמי ואם ישלח עומ' בספק' בדינ' דאחריות אי מהני אמירת אביהם לגבי היתומים.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה