לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נחלות · סימן רפז
מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים ובו ג' סעיפים:
א מי שמת והניח בנים גדולים וקטני' והשביחו הגדולים את הנכסי' כל השבח לאמצע מפני שהם כשותפי' לכל דבר אבל מ"מ שכר עמל' לא יטלו דבזה לא דמי לשאר שות' דאמרינן גומל כדין אריס משום דשותפות לא מחלי אהדרי אבל אחין מחלי אהדרי ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא והרי אנו עושים ואוכלי' השבח של משביח שהרי גילה דעתו קור' שהשביח שאינו רוצה להיות עור שותף ושות' חולק שלא לדעת והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח אבל מה ששבחו הנכסים מחמת עצמן השבח לאמצ' וכן הדין אם היתה אשתו של מת היא יורשת בכלל אחיותיה כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ולא היו לו בנים לשמעון אלא בנות וראובן שנשאה אין לו יורש ומת שמעון ואח"כ מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצאת אשתו יורשת נכסיו עם שאר אחיותיה ועמדה אשת ראובן והשביחה הנכסי' השבח לאמצע ואם אמרה ראו מח שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת והשביחה הנכסים מחמת הוצאה שהוציאה השבח שלה זהו דעת הרמב"ם לבדו ולא מצינו לו חבר אבל דעת כל שאר פוסקים הוא כך שזה שאמרנו ברישא שאם השביחו הגדולים את הנכסי' השביחו לאמצע היינו דוקא כששבחו הנכסי' מחמ' עצמן דהיינו ששכרו פועלי' מממון תפיש' הבי' דאע"פ שטרחו לשכו' פועלים כיון שאין בו אלא ריבוי טורח השב' לאמצ' וכן אם טרחו בשכירות הבתי' או שנשאו ונשאו בסחורה השבח לאמצע אבל אם השביחו ע"י שהוציאו הוצאו' משלהם או שטרחו בגופן לחפור ולבנות וכיוצא באלה המלאכות שאין אדם מור' ומוחל לאחרים השבח לעצמן ואם השביחו בדבר שאם היה מודיעי' אותו לקטני' היו גם הם יכולין לעשותו כגון לשמור וכיוצא בו השב' לאמצע אע"פ שטרחו בגופן כיון שלא הודיעו' תחלה ואם אמרו ראו מה שהני' לנו אבא הרי אנו עושין ואוכלי' כל השב' שהשביחו בכל הנכסים אפי' בחלק האחין ואפי' השביחו מחמת נכסים הרי הוא של עצמן ואע"ג דשאר שות' אין לו השב' אלא כשאר ארים אפי' אמר לעצמו אני עושה שאני הכא דכיון שהן אחין ולא נשתתפו מתחלה אדעת' להדוי' אלא ע"י הירוש' נשתתפו הואיל ושתקו כשאמרו להם לעצמנו אנו עושי' וראי מחלו וכל השב' שלהם ולענין זה אין חילוק בין לגדולים בין לקטני' אלא שאם האחים גדולי' א"צ לאומרו בב"ד רק בפני עדי' דכיון דשתקו מחלו אבל אם יש בהם יתומים קטני' דלאו בני מחילה נינהו צריך שיאמר אותו בפני ב"ד דכיון שאמר בפני ב"ד ולא חששו ב"ד לחלק והניחו להם להשבי' כל הנכסי' ודאי ראו' ב"ד שיש תועל' ליתומים בדבר וכל זה באחין שניזונין יחד מתפיש' הבית דכיון דניזונין יחד מתפישת הבית חשיבי משותפין והיורד ומשבי' כל הנכסי' הוי כיורד ברשות אבל אם אינן ניזונין יחד מתפישת הבית אלא חלוקין הם בעיסתן לא הוי יורדין ברשות ואפי' השביחו ע"י הוצאות שלהן או טור' גופן אינו נוטל רק כשאר יורד לנכסי חבירו שלא ברשות דידו על התחתונה א' מן האחין שהיו לו הרבה בנים והשכיחו בניו את הנכסי' אינו יכול לומר תנו לי מה שהשבי' בני דידם ביד' ואין לו אלא כאלו השבי' הוא וכן האחרי' אינם יכולי' לומר תן לנו מה שאכלו בניך אלא כל מה שאכלו הוא מן האמצע הואיל ושתקו מחלו וכן אחד מן האחין שנתן מתנה לאחרי' וראו האחין ושתקו הוי מחילה.
ב אחד מן האחין שלקח מעות ועשה בהם סחורה אם היה ת"ח גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת הרי השכר שלו דסתמא שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו לפיכך הוי כאלו פירש ואמר לעצמו אני משביח והרי הוא שלו.
ג מי שמת אביו וירד לנכסיו והשביחן בחזקת שהוא סבור שאין לו אח ואח"כ בא לו אח שלא היה יודע בו אם זה קטן הוא כל השבח לאמצע אפי' אם הוציא משלו והשביח דהא אין מורידין קרוב לנכסי קטן והרי שלא ברשות ירד לתוכן ואם הוא גדול כיון שזה לא היה יודע בו לא אמרינן כיון דבסתם השביח מחל לאחיו חלקו ויהיה לאמצע שהרי לא ידע בו אלא יקח חלק בחצי של אחיו כשאר ארים העי' אבל אח או הרוב שירד לנכסי קטן שידע בו אין שמין לו כארי. אלא השבח לאמצע דהואיל וידע וירד מחל.