אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות נחלות › סימן רפה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות נחלות · סימן רפה

סימן רפד

שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסיו ובו י' סעיפים:

א שבוי שנשבה ונשמע שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אותה אין מוציאין אותה מידם וכן הבורח מחמת סכנה שאלו יצאו מובהלין מנכסיהם ולא היה להם פנאי לצוות וגם אנוסי' הם שאינם יכולין לחזור ושמ' האמת הוא כך שמת כמו ששמעו והרי בדין חלקו ולמה נוציא אותם מידם. אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת אפילו ירדו יורשיו לנכסיו וחלקום מוציאין מידם עד שיביאו ראייה שמת מורישן דשמא לא מת ואין לו פנאי לבא ואם היה רוצה שירדו קרוביו לנכסיו היה יכול לצוות שהרי יצא לדעת וע"ל סעיף זה.

ב ומן הטעם שכתבנו שבוי שנשבה ובורח מחמת סכנות נפשות חייבין בית דין גם כן להתעסק בנכסיהם שלא יפסידו שהבית דין מצווין לפקח בעסקי כל העם וכיצד עושין כל המטלטלין יהיו מופקדין ביד נאמן על פי בית דין ואם יש קרקעות מורידין להם להיות באריסים קרובי' הראויין לירש כדי שיעבדו הקרקעות ויתעסקו בהם כראוי דאלו שאר בני אדם שאינם קרובי' אם נעמידם לאריסי' לא יכוונו אלא להרבות פירות להנאת' שהרי יש להם חלק בהם כאריסי' ולא יחושו להפסדת קרקע להכחישה מה שלא יעשו כן הקרובים הראויין לירש שהם ודאי ישביחו הנכסי' דשמא ימותו הבעלי' בשביה ויהיו הנכסים כולם שלה' ואף אם יחזרו יטול באריס ואם היו כאן יורשי' הרבה קצתן הן עובדי אדמה וקצתן אינן עובדי אדמה מעמידין העובדי אדמה שהם יודעין לפקח בה' יותר וכשיבא השבוי או הבורח שמין לאלו הקרובי' שהורידו מה שעשו ומה שאכלו כמנהג כל האריסי' אשר באות' מדינה ולמה לא יעמידו בית דין אפוטרופוס בין במטלטלין בין במקרקעות ער שיביאו הבעלי' או עד שיודע בודאי שמתו לפי שלא ימצאוהו דבשלמא ליתמי איכא דשמע לבית דין ויתרצה להיות אפוטרופא ליתמי דמצוה קעביד אבל לגדולי' לא יעשו דלא חשבי ליה למצוה לפיכך אמרו אפטרופא לדיקנני לא מוקמי' מיהו אם היה כאן מי שרוצ' להיות אפוטרופ' לתקנת השבוי מעמידין אותו ואין תקנה גדולה מזו מיהו י"א שהיורש יכול למחות שיכול לומר כיון שאין דרכם של בני אד' לטרוח בנכסי' גדולי' חיישינן שמא להפסיד הנכסי' הוא רוצה ויש חולקין שוטה הוא בקטן ומעמידין לו אפוטרופוס ומצוה לפקח בנכסיו כמו בקטן.

ג נשבה השבוי וברח המסוכן והניח קמה לקצור וענבים לבצור תמרים לגדור וזתים למסוק בית דין יורדין לנכסיו ומעמידין להם אפיטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ומוכר הפירות ומניח דמיהם עם שאר המטלטלים בבית דין ואחר כך מורידין הקרוב לנכסיו שאם ירד תחלה שמא יתלוש אלו פירות שהם כתלושים יאכל אותם וכן הדין בחצירות ופונקדאות וחנויות העשויית להשכיר ואינם צריכים עבודה ולא טורח ואין דרך ליתן אותם באריסות שאין ההפסד מצוי בהם אין מורידין להם היורש שמא יגבה השכר ויאכלנו אלא כיצד עושין בית דין מעמידין להם גבאי ויהיה השכר מונח בב"ד עד שיביא ראייה שמת או עד שיבא ויטול את שלו ואין מורידין קרוב לעולם אלא לשדות וגנות וכרמים וכיוצא בהם שיהיו בהם כארם כדי שלא יפסידו ונמצאו בורים ונשמים.

ד בד"א בבורח מחמת נפשות שהוא כשבוי שהוא נבהל לברוח ואין לו פנאי לצוות אבל היוצא לדעת ומניח נכסים ואין ידוע להיכן הלך וגם לא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו דכיון שהיה לו פנאי לצוות ולא צוה שמא אינו רוצה שיורידו קרוביו לנכסיו לפיכך אפילו אם ירד מסלקין אותו ואין ב"ד צריכין להטפל בו ולהעמיד לו אפוטרופוס לא לקרקע ולא למטלטלין הואיל ולדעתו יצא ומניח נכסיו וכיצד יהיה דין זה מטלטלי יונחו ביד מי שהם תחת ידו עד שיבא זה ויתבע או עד שימות ויתבעו היורשים ומקרקעי מי שהניחו שוכן בהם אין לוקחין ממנו שכר ושדה או כרם שהיה בהן ארים ישארו כמו שהניחם עד שיבא ושדה או כרם שהניחם בורים ישארו בורים שהרי ברצונו הוא אובד ממונו ואבדה לדעת היא ואין אנו מצווין להחזיר' מיהו אם אחר יציאתו לדעת נפלו לו נכסי' בכאן שלא ידע בהן דינו כנכסי שבוי וכן אם הלך שלא למקום סכנה וחשב לחזור ולא חזר הוי כמי שיצא שלא לדעת שכיון שיצא ע"מ לחזור לא עלה דעתו לצוות וכיון שלא חזר ודאי אירע לו דבר אונס שלא יוכל לחזור והרי הוא כמי שיצא שלא לדעת ולא היה לו פנאי לצוות.

ה שמעו בו שמת דינו בדין שבוי ובורח שלא שמעו בו שמת והרי ב"ד מוציאין כל המטלטלין מיד מי שה' בידו ומניחין אותם אצל נאמן להם ולא ליד קרוב כמ"ש טעמא לעיל שהרי עדיין לא נתברר ודאי שמת ודוקא בתורת קורבה אין נותנין מטלטלין לידו אבל לאפוטרופוס הקרוב הוא כמו אחר וע"ל סי' זה סעיף ח' ולקמן סימן ר"ץ ולשדות ולכרמים לעולם מורידין הקרוב כאריס עד שיביא ראייה ברור' שמת או עד שיבא כמ"ש טעמא לעיל סעיף ב' בשבוי ובורח.

ו כשמורידין קרוב לנכסי שבוי או בורח לנכסי היוצא לדעת ושמעו בו שמת לא יורידו קטן מפני שאינו יודע לעבוד את האדמה ושמא יפסיד את הנכסים וכשמעמידין אפוטרופא על נכסי קטן אין מורידין קרוב שראוי לירש עמו על חלקו שמא יחזיק בהן ויאמ' אח"כ כ זה חלקי המגיע לי בירושתי שהרי החזקתי בו כמה שנים שהקטן אינו יודע שימחה בו כיצד כגון שהיו ב' אחים א' גדול וא' קטן ונשבה הקטן או ברח מחמת סכנה אין מורידין אחיו הגדול לתוך שדהו מפני שהקטן אינו יודע שימחה אפי' במקום שהוא כדין מחאה המבואר במקומו ושמא לאחר שנים יחזור ויאמר זה האח זה חלקו שהגיע לי בירושתי וכבר החזקתי ואפי' בן אחיו של זה הקטן שנשבה אין מורידין אותו לנכסיו שמא יאמר מחמת אבי ירשתי חלק זה.

ז ואפילו אם הוא קרוב מחמת קרוב אם יש בו צד שיוכל להחזיק בהן משום ירושה אין מורידין אותו כיצד כגון שהקטן שנשבה יש לו אח מאם ואותו האח יש לו אח מהאב והוא נכרי אצל הקטן אפ"ה אין מורידין אותו שמא ימות אותו מן האם של קטן ויאמר זה האח מאביו שהיה אפוטרופא על נכסי הקטן אלו הנכסים שתחת ידו היו של אם אחי שהיתה ג"כ אם הקטן ומתה אמם וירשו שניהם את אמם ואלו הנכסים נפלו לחלק אחי מאבי ואחי ואני יורשו ולא עוד אלא אפי' קרוב מאם שאינו ראוי ליורשו אם יש בו שום צד שיוכל להחזיק אין מורידין כיצד כגון שאם הקטן שנשבה היתה נשואה לאביו חיישי' שמא יאמר אלו הנכסי' היו של אם הקטן שהיתה אשת אבי והי' מתה בחיי אבי וירשה אבי ואני ירשתי אלו הנכסי' מאבי ואפי' עשו ביניה' שטר חלוק' שיש לו קול בין בבתים בין בשדות או שאמר זה שרוצין להוריד כתבו עלי שטר אריסות אפ"ה אין מורידין דחיישי' שמא יאבדו השטרות ויארכו הימים ויבא הדבד לידי שכחה ויטעון ויאמר שזה חלק ירושה בא לו מחמתו או מחמת מורישו וכל זה שאמרנו שאין מורידין קרוב לנכסי קטן מיירי בשכבר אינן סמוכין על שלחן אחד וכבר חלקו שיכול לומר הרי כבר חלקנו ואם נפל לחלקי אבל אם לא חלקו האחין עדיין וסמוכי' על שולחן אחד מעמידין קרוב לנכסי קטן וי"א עוד הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשמורידין אותו כאריס שאוכל ג"כ מן הפירות אבל באפוטרופט בעלמ' שאין לו הנאה מן הנכסים מותר דלא יבאו למענ' ירושה שיחזיק וכן אם לא היו הנכסי' מירושת הקטן אלא שבאו לו ממקום אחר מותר להוריד הקרוב שלא יוכל לבא בטענת ירושה.

ח הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן דוקא במקרקעי דשייך בהו טענת חזקה אבל מעות של קטן ממנים עליהם אפי' קרוב ועדיף טפי קרוב מרחוק שכיון שהוא נאמן ודאי ישגיח עליו יותר מרחוק להתעסק עמהם ביותר ולכן אם יש כאן קרוב ורחוק ושניהם נאמנים בשוה הקרוב קודם ומעמידין אותו אב אם הקרוב אינו נאמן מעמידין רחוק הנאמן. וכן קטן שיש לו וממון מאבי אמו או ממקום אחר ואביו חי אין מורידין האב לנכסיו שהרי אין מורידין קרו' לנכסי קטן אלא ב"ד מעמידין לו אפוטרופו' ואם הם מטלטלין ואביו הוא ראוי ונאמן להיות אפוטרופוס מעמידין אותו וי"א דקטן שיש לו אב אין ב"ד נזקקין לו בל להעמיד לו אפוטרופוס אפי' בקרקעות אא"כ אביו מוחזק שאינו הולך בדרך טובים.

ט מעשה באשה אחת שהיו לה ג' בנות ונשבית הזקנה ובת אחת עמה ואח"כ מתה בת שנייה והניחה בן קטן ואמו חכמים אין מורידין זאת הבת הנשאר' לנכסי' שמא מתה הזקנה ונמצאו שליש נכסים אלו לקטן ואין מורידין קרו' לנכסי קטן ובן און מורידין את הקטן לנכסים דשמא עדיין הזקנה בחיים ואין מורידין קטן לנכסי שבוי אלא כיצד עושין מתוך שצריך להעמיד אפוטרופוס לחלק של קטן מעמידין האפוטרופוס לכל נכסי הזקנה אחר זמן שמעו שמתה הזקנה ולא נודע מה נעשה בבת הנשבית ואמרו חכמי' תרד הבת לשליש מנכסי' שהוא חלק ירושה וירד הקטן לג' שהוא חלקו מנכסי הזקנה והג' של הבת השבויה השניי' מעמידין לה אפוטרופוס ואין מניחין לירד' בו אחותה שהיא בכאן דשמא מתה גם השבויה אחותה ויש לקטן חצי אותה השליש בירושה ממנה ואין מעמידין אפוטרופוס לנכסי קטן וכן כל כיוצא בזה.

י שבויה שהמירה ונשאת לגוים לא אמרינן דדינ' הוא כמשומד אוכל נבילות להכעיס שמורידין ולא מעלין ויהיו כל נכסיה להפקר לתתם לעניי' או ליטלם לקהל דשאני משומר אוכל נבילות להכעיס שחיה יכול לאכול של היתר ואוכל של איסור כדי למרוד בקונו אבל זו שמתחלה נשבית לאונסה וכל מה שעושה עכשיו הוא להנאתה ולא להכעיס לפיכך מתנהגים בנכסיה כדין נכסי שבוי שלא חמור.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה